קסה. שלא לאכול מן השרצים המתהוים מן העיפוש - ספר החינוך

שלא לאכול מן השרצים המתהוים מן העיפושים, אף על פי שאינן מין ידוע ולא יתהוה מזכר ונקבה, שנאמר (ויקרא יא מד) ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ. ולשון ספרא (פר' שמיני יב ד) השרץ הרומש על הארץ - אף על פי שאינו פרה ורבה.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה כי בשרץ הנולד מזכר ונקבה נאמר "שורץ", ואשר הוא נעשה מן העיפוש נאמר עליו "רומש".
והרמב’’ן זכרונו לברכה הקשה עליו מן המקרא דכתיב, וכתב כי בכולן נאמר רומש ושורץ.

השורש ידוע.

דיניה קצרים
שכל פרטיה יכנסו בכלל אחד, שנאסרו לנו כל שרצי העיפושים שבעולם הרומשים בארץ, חוץ משרצי עיפושי הפרות שנעשו שם אחר שנעקרו, שרצי עיפושי המים שבכלים, הכל כמו שאמרנו למעלה (מצוה קסג).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ועובר עליה, ואכל בריה מכל העיפושים שבאשפות ובכל המקומות, אפילו קטנה שבקטנות, מכיון שאכלה והיא שלמה, לוקה עליה, ואם אינה שלמה, שיעורה בכזית כמו שאמרנו.

מצווה קסו: מצוות לא תעשה, שלא לאכול רמש המתהווה מעפוש - ספר מצוות ה'

[לא תעשה צג] מצוות לא תעשה, שלא לאכול רמשים.
שנאמר: "ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ" ויקרא יא, מד.

מראי מקומות:
חולין דף ס"ז;
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות אסורות פרק ב' הלכה יג';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קע"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול (לא מנה לאו זה) לאוין קל"ב;
שו"ע יורה דעה סימן ק"פ;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רי"ב.

המצווה הקע"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלאכול השרץ המתהווה מן העיפושים, אף על פי שאינו מין מסוים ואינו נולד מזכר ונקבה,
והוא אומרו:

"ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ" (שם, מד).

ולשון ספרא:

"'השרץ הרמש על הארץ' – אף על פי שאינו פורה ורובה",

וזהו החילוק שיש בין אמרו "השרץ השרץ על הארץ" ובין אמרו "השרץ הרמש". לפי שהשרץ השורץ – הוא השרץ שיש בו כוח המוליד את המין והרי הוא משריץ על הארץ; והשרץ הרומש – הוא השרץ המתהווה מן העיפושים שאינו מוליד כמוהו,

וגם האוכל ממנו – לוקה.