כב. מצות פדיון פטר חמור - ספר החינוך
לפדות ולד חמר זכר שנולד ראשון, שנאמר
(שמות יג יג) וכל פטר חמור תפדה בשה.
וענינה הוא שלוקח הישראל שה אחד ונותנו לכהן בפדיון בכור החמור שהוא לה', מן הטעם שכתבנו למעלה. והוא, ברוך הוא, נתנו לכהן. ולפיכך פודהו הישראל ממנו, כי ה’ יתברך רצה שיהיה לו פדיון בשה. ואם אין לו שה, פודהו בדמי שה. ולפי שאין דמי השיות שוין, אמרו רז''ל
(בכורות יא, א) עין יפה בסלע, עין רעה בחצי סלע, ובינונית בשלושה זוזין. וזמן הפדיון, עד שלושים יום, והשה חולין ביד כהן, והחמור ביד ישראל.
כדי שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם האל ביציאת מצרים, שהרג כל בכוריהם, כמו שכתוב.
כגון שותפות הנכרי או מקבל חמור ממנו להיטפל בו,
ודין גוי שהפריש פטר חמור מה דינו,
ודין חמור שילדה כמין סוס,
ודין לוקח חמור מגוי, ועניין ספק אם ביכרה מה דינו,
ודין נותן החמור בעצמו לכהן.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכת בכורות
(ה, ב יא, א יב, א) (יו''ד סימן שכ''א).
בזכרים ונקבות ישראלים, ולא בכהנים ולוים. והעובר על זה ביטל עשה.
מצווה כב: מצוות עשה לפדות פטר חמור בשה - ספר מצוות ה'
מצווה כב: מצוות עשה לפדות פטר חמור בשה
(עשה י) מצוות עשה לפדות פטר חמור זכר בשה.
שנאמר: "וכל פטר חמור תפדה בשה"
שמות יג, יג.
מראי מקומות:
בכורות דף ט';
רמב"ם הלכות בכורים פרק י"ב;
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה פ"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין קמ"ה;
שו"ע יורה דעה סימן שכ"א;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רמ"ב.
המצווה הפ"א ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הוא הציווי שנצטווינו לפדות פטר חמור בשה דווקא
אם לא יפדה אותו בשוויו - וייתן אותו השה לכהן.
והוא אומרו יתעלה:
"ופטר חמור תפדה בשה" (שמות לד, כ).
וכבר נתבארו דיני מצווה זו במסכת בכורות.
וגם היא אין הלוויים חייבים בה.