רכה. שלא נכחש על ממון שיש מאחר בידינו - ספר החינוך

שלא נכחש במה שהופקד בידינו ובכל מה שיש לזולתנו עלינו, שנאמר (ויקרא יט יא) לא תכחשו. ובא הפירוש (שבועות לז ב), שבממון הכתוב מדבר.
ולשון ספרא (קדושים ב ג) לפי שנאמר וכחש בה ונשבע על שקר. למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר ולא תכחשו. גם זאת מן המצות שהשכל מעיד בהן.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ ה ב) שהכופר בפיקדון פסול לעדות, ואף על פי שלא נשבע. ואמרו בגמרא ודוקא דאמרי סהדי דההיא שעתא הוה פיקדון בביתיה. פרטיה מבוארין במקומות ממסכת שבועות (לז, ב) [ח''מ סימן צ''ד].

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה וכיחש בעמיתו בדבר שבממון עבר על לאו זה, והוא כעובר על מצות מלך, אבל אין בו מלקות.

מצווה רכו: מצוות לא תעשה, שלא לכפור בפקדון - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קל] מצוות לא תעשה, שלא לכחש ממון.
שנאמר: "ולא תכחשו" ויקרא יט, יא.

מראי מקומות:
ספרא פרשת ויקרא;
רמב"ם הלכות שבועות פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רמ"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ר"מ;
שו"ע חושן משפט רצ"ד.

המצווה הרמ"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלכפור בחובות שאנו חייבים ובפקדונות שהפקדו אצלנו,
והוא אומרו:

"ולא תכחשו" (שם יט, יא),

ונתבאר שבממון הכתוב מדבר.
ולשון ספרא:

"לפי שנאמר: 'וכחש בה ונשבע על שקר' (שם ה, כב) למדנו עונש, אזהרה מנין?
תלמוד לומר: 'לא תכחשו'".

וכבר ידעת שהכופר בפיקדון פסול לעדות אף על פי שלא נשבע, לפי שעבר על אמרו יתעלה: "לא תכחשו".

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בכמה מקומות במסכת שבועות.