המצווה החמישית ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלהשתחוות לעבודה זרה.
וברור שמה שאנו אומרים 'עבודה זרה' - הכוונה בו כל מה שנעבד זולת ה'.
והוא אומרו יתעלה:

"לא תשתחוה להם ולא תעבדם" (שמות כ, ה).

ואין הכוונה איסור ההשתחוויה לבדה – להוציא זולתה – אלא הזכיר דרך מדרכי העבודה, כלומר ההשתחוויה. וכן מוזהרים מלהקריב לה ומלקטר; והעובר על אחת מאלו והשתחווה או הקריב או נסך או הקטיר – חייב סקילה.
ולשון המכילתא:

"זובח לאלהים יחרם (שם כב, יט).
עונש שמענו, אזהרה לא שמענו.
תלמוד לומר: לא תשתחווה להם ולא תעבדם.
זביחה בכלל הייתה ויצאת ללמד:
מה זביחה מיוחדת, שכיוצא בה עובדין לשמים וחייבין עליה
בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו,
אף כל שכיוצא בו עובדין לשם חייב עליו,
בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו".

ועניין הדברים האלה, שארבעת מיני עבודה אלו, והם: ההשתחוויה, והזביחה, והקיטור, והניסוך שבהם נתחייבנו לעבוד את ה' יתעלה, כל מי שיעבד עבודה זרה באחד מהם חייב סקילה, אפילו אותו הנעבד אין דרכו לעבוד באחד מאלו. וזהו שקוראים לו: 'שלא כדרכה'. כלומר: אף על פי שעבד אותה שלא כדרך עבודה, כיון שעבד באחד מאלו חייב סקילה אם הוא מזיד, והוא בכרת אם לא נודע עליו, או לא נענש; אך אם הוא שוגג, יקריב קרבן חטאת קבועה.

וכן אם קיבל עליו באלוה איזה דבר שקיבלו עליו – הרי זה חייב, וכבר נכפל הלאו בעניין זה, כלומר: באיסור עבודה באחד מארבעת מינים אלו אפילו שלא כדרכה.
והוא אומרו יתעלה: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם" (ויקרא יז, ז).
ולשון ספרא:

"אין שעירים אלא שדים".

ובגמרא פסחים נתבאר, שלאו זה הוא דוקא בשוחט לעבודה זרה, אפילו אם אין דרכה [ב]שחיטה.
אמרו:

מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב?
שנאמר: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים".
אם אינו עניין לכדרכה,
דכתיב "איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם" (דברים יב, ל) –
תנהו עניין לשלא כדרכה.

אם כן, העובר על זה אם הוא מזיד – הריהו בכרת ובסקילה כמו שביארנו; ובשוגג – יקריב קרבן. ולשון הכתוב: "זובח לאלהים יחרם".

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז' מסנהדרין.

מצווה כח: מצוות לא תעשה, לא תשתחוה להם - ספר מצוות ה'

[לא תעשה טז] מצוות לא תעשה, שלא להשתחוות לעבודה זרה.
שנאמר: "לא תשתחוה להם" שמות כ, ה.

מראי מקומות:
סנהדרין דף ס"ב; עבודה זרה דפים י"ג, מ"ג;
רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק ג';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ה';
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין יט;
שו"ע יורה דעה סימן קל"ט;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ס"ד.

כח. שלא להשתחות לעבודה זרה - ספר החינוך

שלא להשתחות לעבודה זרה, ועבודה זרה היא כל שיעבוד זולתי האל ברוך הוא, שנאמר (שמות כ ה) לא תשתחוה להם ולא תעבדם.

ואין פירוש הכתוב לא תשתחוה על מנת לעבוד שנלמד ממנו שהשתחואה לבד, שלא לכוונת עבודה, שלא יהא אסור, שהרי במקום אחר נאמר בתורה (שם לד יד) כי לא תשתחוה לאל אחר, שאסרה ההשתחואה לבד בשום צד. ואמנם סמך אליה 'ולא תעבדם' - לומר שהשתחוואה היא אחת מדרכי העבודה.
ולמדנו מכאן עם סיוע כתובים אחרים, שארבע עבודות הן שהקפידה התורה בהן בכל עבודה זרה שבעולם, ואפילו אין דרך עבודתה בכך חייבין עליהן, ואחת מהן השתחואה.

שורש מצוה זו ידוע.

דיני המצוה
כגון מה היא השתחואה, אם בפשוט ידים ורגלים, או משעה שיכבוש פניו בקרקע (הוריות ד, א) והרחקת העניין, כגון מה שאמרו, שאם ישב לו קוץ ברגלו או נתפזרו לו מעות בפני עבודה זרה שאין רשאי לשוח וליטולם מפני שנראה כמשתחווה.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכת עבודה זרה (שם יב, א)

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה והשתחווה לשום עבודה זרה בעולם, או זבח וקטר ונסך, או זרק במזיד חייב כרת, ובעדים נסקל, ובשוגג חייב חטאת. ובאור משפטי העונש בפרק ז' מסנהדרין.