רצא. שלא לסרס אחד מכל המינים - ספר החינוך
שלא לסרס אחד מכל המינים, לא אדם ולא בהמה ולא עוף שנאמר
(ויקרא כב כד) ובארצכם לא תעשו. אחר שזכר הכתוב 'ומעוך וכתות ונתוק וכרות' שהוא נאמר על כלי התשמיש, אמר ובארצכם לא תעשו, ובא הפירוש עליו
(חגיגה יד, ב) כל שבארצכם לא תעשו. כלומר, לא יעשה זאת בישראל. או פירושו מכל מין שבארצכם לא תעשו, וכל שבארצנו, יכלול האדם והבהמה וכל בעלי החיים.
ואין עניין הכתוב לומר שלא יהא איסור הסירוס אלא בארץ, ובפירוש אמרו זכרונם לברכה בשבת פרק שמונה שרצים
(קי, ב) תניא, מנין לסירוס באדם שהוא אסור
? תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו - בכם לא תעשו.
לפי שהשם ברוך הוא ברא עולמו בתכלית השלמות, לא חסר ולא יתר בו דבר מכל הראוי להיות בו לשלמותו, והיה מרצונו לברך בעלי החיים להיותם פרים ורבים, וגם ציווה את הזכרים ממין האדם על זה למען יעמדו, שאם לא כן, יהיה המין כלה, אחר שהמות מכלה בהם. ועל כן המפסיד כלי הזרע, מראה בנפשו כמי שהוא קץ במעשה הבורא, ורוצה בהשחתת עולמו הטוב.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(ב''מ צ, ב) שאפילו לומר לגוי לסרס בהמה של ישראל אסור, אבל אם לקחה הגוי מעצמו וסרס אותה, מותר ללקחה מידו ולאכול אותה, ואם הערים הישראל, כגון שאמר דברים בפני הגוי מראים חפצו בכך וכיוצא בעניינים אלה, כמו שעושין המערימין הפחותין, קונסין אותו שיוציאנה מתחת ידו וימכרנה לישראל אחר, ואפילו לבנו הגדול התירו זכרונם לברכה למוכרה, שלא גזרו אלא שתצא מתחת ידו וימכרנה לישראל אחר. אבל לבנו קטן אינו מוכרה ולא נותנה.
ומה שאמרו
(שבת קיא, ב) גם כן שהמסרס אחר המסרס חייב, וכדאמר רבי חיא בר אבין אמר רבי יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב שנאמר
(ויקרא ו י) לא תאפה חמץ. ולא תעשה חמץ
(שם ב יא) במסרס אחר מסרס שהוא חייב, שנאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כרות חייב, על נתוק לא כל שכן
? אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב. כיצד
? הרי שבא אחד וכרת הגיד, ובא אחר וכרת הביצים או ניתקן, חייב גם האחרון. וכן אם בא אחד ומעך את הגיד, ובא אחר וניתקו - כולם לוקין, ואף על פי שהאחרון אינו מסרס, שכבר מסורס הוא.
ומה שאמרו זכרונם לברכה
(שבת קיא א), שהמסרס את הנקבה, בין באדם בין בשאר מינין פטור.
ומה שאמרו
(שם קי א), שהמשקה כוס של עיקרין לאדם או לשאר בריות כדי לסרסן אסור, אבל אין לוקין על זה. וכן המושיב חברו במים או בשלג עד שיבטל ממנו כוח אברי הזרע אינו לוקה, עד שיסרס ביד, אבל ראוי להכותו מכת מרדות. ואשה מותרת לשתות כוס של עקרין שמסרסין אותה שלא תלד, שהנשים אינן מצוות על פריה ורביה, כמו שכתבתי במצוה ראשונה שבספר.
ויתר פרטיה מבוארים במקומות במסכת שבת וביבמות
[א''ה סי' ה].
בזכרים ונקבות, שאסור גם להם לסרס הזכרים, אבל לא עצמן בכוס של עקרין, כמו שאמרנו. והעובר עליה וסרס אחד מכל מיני בעלי חיים, בין אדם בין בהמה ועוף, בין טהורים בין טמאים - לוקה.
מצווה רצב: מצוות לא תעשה, שלא לסרס זכר בשום בעל חי - ספר מצוות ה'
[לא תעשה קפד] מצוות לא תעשה, שלא לסרס זכר משום בעל חי.
שנאמר: "ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו' ובארצכם לא תעשו"
ויקרא כב, כד.
מראי מקומות:
שבת דף קי"א; בבא מציעא דף צ';
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ט"ז הלכות י'-יג';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, שס"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ק"כ;
שו"ע אבן העזר סימן ה';
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן קס"ו.
המצווה השס"א ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהרנו מלהשחית את אברי התשמיש של זכרים
מכל מין של בעלי החיים וכן של האדם.
והוא אומרו יתעלה אחר שהזכיר מעוך וכתות ונתוק וכרות –
"ובארצכם לא תעשו" (ויקרא כב, כד),
בא הפירוש:
"ובכם לא תעשו".
והעובר על לאו זה – לוקה,
כלומר: המסרס מישהו באיזה מין שיהיה.
ובפרק שמונה שרצים אמרו:
"תניא מנין לסרוס באדם שהוא אסור?
תלמוד לומר: 'ובארצכם לא תעשו'. ואפילו מסרס אחר מסרס – חייב.
דאמר ר' חיא בר אבון אמר ר' יוחנן:
הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב, שנאמר:
'לא תאפה חמץ' (שם ו, י)
ו'לא תעשה חמץ' (שם ב, יא);
במסרס אחר מסרס שהוא חייב, שנאמר:
ומעוך וכתות וכו'. אם על כרות חייב, על נתוק לא כל שכן!
אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב".
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בכמה מקומות בשבת ויבמות.
