המצווה הרביעית ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלעשות צורת האדם מן המתכות, האבנים, העצים ודומיהם -
אף על פי שלא נעשו כדי לעבדם,
וזאת כדי להרחיק מלעשות הצורות בכלל, כדי שלא יחשבו עליהם מה שחושבים ההמונים, כלומר עובדי עבודה זרה, שחושבים שיש לצורות השפעה.
והוא אומרו יתעלה:

"לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" (שמות כ, כג).

ולשון המכילתא בעניין לאו זה על דרך הפירוש:

"אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" –
שלא תאמר: הריני עושה לנוי, כדרך שאחרים עושים במדינות,
תלמוד לומר: לא תעשו לכם;
והעובר על לאו זה חייב מלקות.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו, ואיזו צורה מותר לפתח ואיזו אסור, ואיך יהא אופן הפתוח, וזולת זה, בפרק ג' מעבודה זרה.

ונתבאר בסנהדרין שלאו זה, כלומר: זה שנאמר "לא תעשון אתי אלהי כסף", כולל גם ענינים אחרים חוץ מעניין מצוות אלו. אבל פשטיה דקרא מדבר במה שהזכרנו, כמו שנתבאר במכלתא.

מצווה לט: מצוות לא תעשה, שלא לעשות צורת אדם לנוי - ספר מצוות ה'

[לא תעשה כה] מצוות לא תעשה, שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי.
שנאמר: "לא תעשון אתי וגו'" שמות כ, כ.

מראי מקומות:
ראש השנה דף כ"ד; עבודה זרה דף מ"ג;
רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק ג' הלכה י'; והלכות בית הבחירה פרק ז';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ד';
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין כ"ב;
שו"ע יורה דעה סימן קמ"א;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן קס"ב; ומש nע מ
רמב"ם, ספר המצוות הנ"ל ובהלכות סנהדרין פי"ט שעל בית תבנית היכל אין לוקין, שזה אינו פשטא דקרא. עיין כלל ח' בהג"ה ב'.

לט. שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי - ספר החינוך

שלא לעשות צורת אדם משום דבר, הן ממתכות הן מעץ ואבן וזולתם, ואפילו לנוי.
שנאמר (שמות כ כ) לא תעשון אתי, ודרשו ז''ל (ר''ה כד ב) לא תעשון אותי, כלומר לא תעשון דמיון אותה צורה, דהינו גוף אדם שכתבתי עליה בתורתי (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמנו. והכונה בכתוב מצד השכל שנתן בו. ומה שאמר 'בצלמנו' - על חלק השכל שבאדם, מפני שהשכל כולו הוא בו ברוך הוא, אבל אין שום דמיון אחר בינו ברוך הוא ובין שום בריה מנבראיו חלילה. ולאו דלא תעשה לך פסל, שלא נעשה שום צורה שתעבד. וזה הלאו מיוחד לצורת אדם, שלא נעשה אותו כלל אפילו לנוי, וזה להרחיק עבודה זרה.

דיני המצוה
כגון העושה צורת אדם חסר אבר אחד או יותר מה דינו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי מעבודה זרה (מג א). ובמסכת סנהדרין (ז ב) אמרו שהלאו הזה כולל עניינים אחרים. אמנם עיקר הלאו, במה שזכרנו, וכן אמרו במכילתא. (י''ד קמא סעיף ז).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ועשה צורת אדם אפילו לנוי, עבר על מצות מלך ואין בה חיוב מלקות.