המצווה המשלימה ק"ע ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהר עוד כל שבט לוי מלקחת חלק בביזה
שבוזזים בשעת כבוש ארץ ישראל.
והוא אומרו יתעלה:

"לא יהיה לכהנים הלוויים כל שבט לוי חלק ונחלה".

ולשון ספרי:

"חלק בבזה, ונחלה בארץ".

אפשר לך להקשות עלי ולומר: למה מנית שני ענינים אלו שתי מצוות, והם:
האזהרה מלקחת חלק בארץ
והאזהרה מלקחת חלק בבזה, והלא הם בלאו אחד
והרי זה לאו שבכללות שהקדמת שהוא נמנה לאו אחד?

דע שכבר נתחלק לאו זה ואמר: "ונחלה לא יהיה לו" (שם, ב), והרי הם שני לאווין בשני שמות:
האחד מהם: "לא יהיה לכהנים הלוויים חלק ונחלה" והוא האזהרה מלקחת חלק בביזת הארץ,
והשני: "ונחלה לא יהיה לו", האזהרה מלקחת חלק בארץ. וכבר נכפל הלאו על שני ענינים אלו עצמם בכהנים.
והוא אומרו יתעלה לאהרן:

"בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם" (במדבר יח, כ),

ובא הפירוש:

",בארצם לא תנחל' – בשעת חילוק הארץ;
'וחלק לא יהיה לך בתוכם' – בבזה".

ואולי תחשוב ששני הלאווין האלה הנזכרים בכהנים שתי מצוות ולפי כך ראוי למנותם – דע שכיון שהלאו בא באופן כללי: 'כל שבט לוי', הרי נכנסו הכהנים בכלל ואמנם כפלו בכהנים לחיזוק העניין.

וכן כל הדומה לזה מן הכלל והפרט אינו נכפל אלא לחיזוק ולהשלמת הדין, כיון שלא הושג הדין בשלמות מן הלאו האחד.
ואילו מנינו אמרו לאהרן: "בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם" נוסף על אמרו: "לא יהיה לכהנים הלויים" וגו', כי אז נצטרך למנות לפי ההיקש הזה בעצמו איסור הגרושה והחללה והזונה על כהן גדול שלושה לאווין נוסף על שלושת הלאווין שבאו בכל כהן בכלל, בין גדול בין הדיוט.

ואם יאמר האומר: שכך צריך למנות, נאמר לו: שבהכרח יהיה כהן גדול בגרושה חייב שתיים: אחת משום שהוא כהן והגרושה אסורה לו,
והשניה: משום שהוא כהן גדול והיא אסורה עליו עוד בלאו אחר –
וכבר נתבאר בגמרא קדושין שאינו חייב אלא אחת.

נמצא שהלאו הכללי בלבד הוא שנמנה וכל לאו אחר שיבוא באותו עניין בפרטות אינו אלא ללמד איזה דין, או להשלמת העניין, כדרך שביארנו במצווה קס"א ממצוות אלו.

ומן הסוג הזה בעצמו האזהרה שהזהיר את הכהנים שלא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת (ויקרא כא, ה), ושלושה לאווין אלו בעצמם כבר קדמו לכל ישראל בכלל ואמר:

"לא תקפו פאת ראשכם ולא תשחית" (שם יט, כז)
"ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד, א)
"ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם" (ויקרא יט, כח),

ונכפלו בכהנים להשלמת הדין בלבד, כמו שנתבאר בסוף מכות כשנתבארו דיני שלוש המצוות האלה;
ואילו היו לאווין מיוחדים בכהנים ולא היו להשלמת דין אלא היו מצוות נפרדות, כי אז היה הכהן חייב על כל מעשה מהם שתי מלקיות: משום שהוא ישראלי ומשום שהוא כהן – ואין הדבר כן, אלא מלקות אחת בלבד כשאר ישראל, כמו שנתבאר במקומו.

והבן כלל זה ודעהו.

מצווה תקד: מצוות לא תעשה, שלא יטול שבט לוי חלק בביזה - ספר מצוות ה'

[לא תעשה רצח] מצוות לא תעשה, שלא יטול כל שבט לוי חלק בביזה.
שנאמר: "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל" דברים יח, א.

מראי מקומות:
ספרי; בבא בתרא דף קכ"ב;
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק י"ג הלכות י'-יב';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ק"ע;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רע"ז.

תקה. שלא יקח שבט לוי חלק בביזה - ספר החינוך

שלא יטול כל שבט לוי חלק בביזה במה ששללו ישראל בהכנסם בארץ, ובמה שישללו מאויביהם אחרי כן, ועל זה נאמר (דברים יח א) לא יהיה לכהנים חלק ונחלה. וכן בא בספרי: חלק בבזה, ונחלה בארץ.

ואל יקשה עליך בזה הלאו עניין לאו שבכללות, שהרי כבר באו בכתוב על שני עניינים אלה שני לאוין, והם: לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה, ואמר עוד אחר כן: ונחלה לא יהיה לו וגו'. ונכפלו שני הלאוין אלו בעצמם בכהנים, שנאמר באהרן (במדבר יח כ) בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם. ואמרו זכרונם לברכה (ספרי שם) בארצם לא תנחל בשעת חילוק הארץ, וחלק לא יהיה לך בתוכם, בביזה.
ואף על פי שהכהנים בכלל שבט לוי היו, נכפלה המניעה בהם לחיזוק, וכן כל מה שדומה לזה בתורה שתכפל הלאוין במקומות הרבה, הכל לחיזוק העניין או להשלים הדין כשלא יהיה שלם מהלאו האחד, ותבין ממה שכתבתי לך בראש ספר אלה הדברים למה יחסרנו האל במקום אחד וישלימנו באחר.

וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה [ספר המצוות לא תעשה ק"ע]:
אלו מנינו אלו הלאוין שהם בארצם לא תנחל וגו' בכהנים תוספת על הלאוין הנאמרים בלוים, שהם לא יהיה לכהנים הלוים וגו' יהיה ראוי לנו כמו כן לפי זה ההקש שנמנה איסור הגרושה וחללה זונה על כהן גדול, בשלושה לאוין נוספין על השלושה שבאו על זה בכל כהן, בין גדול בין הדיוט.
ואם אמר אומר שכן הוא, נשיבהו ממה שאמרו זכרונם לברכה בקדושין (עז, ב) שאין כהן גדול חייב בגרושה אלא אחת, ואילו יהיה הדין כן, יתחייב עליה שתים: אחת משום כהן שהגרושה אסורה עליו, והשנית מצד שהוא כהן גדול והיא אסורה עליו בלאו האחר. ומזה המין בעצמו, הן המניעות שבאו לכהנים בלא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת (ויקרא כא ה). שכבר קדמו בכל ישראל בכלל, באמרו לא תקיפו פאת וגו' ולא תשימו קרחה. ושרט לנפש וגו' (שם יט כח). ואמנם נכפלו אלו בכהנים להשלים הדין כמו שנתבאר בסוף מסכת מכות (כ, א).
ולפיכך כהן העובר על אחת מאלה אינו מתחייב אלא מלקות אחת, והבן זה העיקר ושמרהו.

משורשי המצוה
לפי שהם משרתי ה’ לא נאה להם להשתמש בכלים החטופים מיד בני אדם במלחמה בחרב חנית וכדון, כי לא יבוא בית ה’ רק דבר הבא דרך שלום וישר ואמונה, ולא שידאג עליו לב איש ואשה.

ונוהגת מצוה זו בזמן הבית.
בשבט הלוים. והעובר על זה ונוטל חלק מן הביזה עובר על לאו זה, ואין בו מלקות, לפי שאפשר לעבר עליו מבלי מעשה, ונתן להשבון.