המצווה הש"ס ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהר מלבוא על בת ישראל מי שנשחתו אברי התשמיש שלו עד שאי אפשר לו להוליד.
והוא אומרו יתעלה:

"לא יבא פצוע-דכה וכרות שפכה בקהל ה'" (שם כג, ב).

ואם בעל בת ישראל אחרי הקידושין – לוקה.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ט' מיבמות.

מצווה תקנט: מצוות לא תעשה, שלא ישא פצוע דכא בת ישראל - ספר מצוות ה'

[לא תעשה שלב] מצוות לא תעשה, שלא ישא פצוע דכא וכרות שפכה בת ישראל.
שנאמר: "לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'" דברים כג, ב.

מראי מקומות:
יבמות פרק ח', ודף ע"ו;
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ט"ז;
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, ש"ס;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול מנה פצוע דכא וכרות שפכה לשני לאוין קי"ח, קי"ט;
שו"ע אבן העזר סימן ה';
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רצ"ז, רצ"ח.

תקנט. שלא ישא סריס בת ישראל - ספר החינוך

שנמנע מי שנפסדו לו כלי המשגל עד שאינו ראוי להוליד, על ידי מכת אדם או בהמה או עץ, כלומר, שלא היה בידי שמים, מלישא בת ישראל, ועל זה נאמר (דברים כג ב) לא יבוא פצוע דכה וכרות שפכה בקהל ה’.

משורשי המצוה
להרחיק ממנו לבלתי הפסיד כלי הזרע בשום צד, כידוע במלכים שמסרסים הזכרים למנותם שומרים לנשים, ויש מן הזכרים הפחותים שרוצים בדבר כדי לזכות בשולחן המלך ולהרויח ממון. ואנחנו עם הקודש בדעתנו שכל הסריס בידי אדם, יפסל מהתחבר עוד עם בת ישראל ומלשבת בית או דרך אישות, נרחיק העניין ונמאס אותו
ועם טענה זו נמצא טעם בחילוק האיסור בין הנפסד בידי אדם לנפסד בידי שמים.

מדיני המצוה
מה שפרשו זכרונם לברכה איזהו פצוע דכה? כל שנפצעו הביצים שלו, וכרות שפכה שנכרת הגיד שלו. ושלושה אברים הם שמוליד הזכר בהן, בגיד ובביצים ובשבילין שבהם יתבשל הזרע, והן נקראין חוטי ביצים, ולפיכך מכיון שנפצע אחד משלושה אברים אלו או נכרת או נדוך הרי הוא פסול.
ויתר פרטיה, מבוארים בפרק שמיני מיבמות.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים
והעובר על זה והוא פצוע דכה או כרות שפכה ונשא בת ישראל ובעלה חייב מלקות, אבל מותר לישא גירת או משוחררת, ויש מן המפרשים שאמרו, דבביאה לבד בלא נשואין עובר, והכי איתא בירושלמי.