ו. מצות אכילת בשר הפסח - ספר החינוך

לאכול בשר הפסח בליל חמישה עשר בניסן על פי תנאים שבכתוב, שנאמר (שמות יב ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה.

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו בשחיטתו (מצוה ה) כדי לזכור הנסים הגדולים שעשה לנו האל שהוציאנו מעבדות.

דיני המצוה
כמה חייב כל אחד לאכול ממנו לכל הפחות, והנמנין עליו איך יתנהגו עד שיאכלוהו, שלא לצאת מן החבורה ושלא ישנו.
ויתר פרטיה מבוארים בפסחים.

ונוהגת בזכרים ובנקבות, והעובר עליה ביטל עשה.
וכלל גדול בכל התורה, לכל שאומר שיבטל מצות עשה, שכופין אותו בית דין, אם יש כוח בידם, עד שיקימנה. (כתובות פו, א חולין קלב, ב)

מצווה ו: מצוות עשה לאכול בשר הפסח בליל טו' בניסן - ספר מצוות ה'

(עשה ה) מצוות עשה לאכול הפסח ליל ט"ו בניסן.
שנאמר: "ואכלו את הבשר בלילה הזה" שמות יב, ח.

מראי מקומות:
ברכות דף ט'; זבחים דף נ"ז; פסחים דף סו ואילך; מגילה דף כ"א;
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ח';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה נ"ו;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין רכ"ה.

המצווה הנ"ו ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו לאכול כבש הפסח בליל ט"ו בניסן
כפי תנאיו הנזכרים, והם: שיהא צלי, ושיאכל בבית אחד, ושיאכל עם מצה ומרור.
והוא אומרו יתעלה:

"ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי-אש ומצוות על-מרורים יאכלהו" (שמות יב, ח).

ואולי יקשה עלי מקשה ויאמר: מדוע אתה מונה אכילת פסח ומצה ומרור כמצווה אחת, ואינך מונה אותן כשלוש, מאחר שאכילת מצה מצווה ואכילת מרור מצווה ואכילת בשר הפסח מצווה?

אז אומר: זה שאכילת מצה מצווה בפני עצמה - הרינו נכון כמו שנבאר; וכן נכון שאכילת בשר הפסח מצווה כמו שהזכרנו; אבל המרור הרי הוא טפל לאכילת הפסח ואין למנותו מצווה בפני עצמה.

הראיה לכך: שבשר הפסח נאכל לקיום המצווה, בין שיש מרור ובין שאין מרור; אבל המרור אינו נאכל אלא עם בשר הפסח, שכן הוא אומר יתעלה: "על מצוות ומרורים יאכלהו" (במדבר ט, יא). ואילו אכל מרור בלי בשר - לא עשה כלום בהחלט, ולא נאמר שקיים מצווה אחת, היא אכילת מרור.

ולשון המכילתא:

"צלי-אש ומצוות על מרורים יאכלהו" -
מגיד הכתוב, שמצוות פסח צלי, מצה ומרור".

כלומר: שהמצווה היא כללותם.
ושם נאמר:

"מנין אתה אומר, שאם אין להם מצה ומרור הם יוצאין ידי חובתם בפסח?
תלמוד לומר יאכלהו", כלומר הבשר לבדו.
"יכול כשם שאם אין להם מצה ומרור הם יוצאין ידי חובתן בפסח,
כך אם אין להם פסח, יוצאין ידי חובתם במצה ומרור?
הרי אתה דן: הואיל והפסח מצוות עשה ומצה ומרור מצוות עשה,
אם למדת שאם אין להם מצה ומרור הם יוצאין ידי חובתם בפסח,
כך אם אין להם פסח יוצאין ידי חובתם במצה ומרור?
תלמוד לומר: יאכלהו".
ושם נאמר: "יאכלהו -
מכאן אמרו: הפסח נאכל אכילת שבע, ואין מצה ומרור נאכלים אכילת שבע"
לפי שעיקר המצווה אכילת הבשר, כמו שאמר: "ואכלו את הבשר בלילה הזה";

והמרור מטפלי בשר הפסח וחובותיו, כמו שנתבאר מאמרות אלו למי שהבינן.

והראיה הברורה בזה הוא היסוד שאמר התלמוד,
והוא אומרם:

"מרור בזמן הזה דרבנן",

לפי שמן התורה אין חובה לאוכלו בפני עצמו אלא נאכל עם בשר הפסח. וזו ראיה ברורה ומפרשת, שהוא מטפלי המצווה, לא שאכילתו מצווה בפני עצמה.

וגם דיני מצווה זו מבארים במסכת פסחים.