המצווה הרמ"ז ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו להציל הנרדף מיד מי שרודפו להורגו, אפילו בנפשו של רודף,
כלומר: שאנו מצווים להרוג את הרודף, אם לא נוכל להציל את הנרדף אלא בנפש הרודף.
והוא אומרו יתעלה:
"וקצותה את כפה לא תחוס עינך" (דברים כה, יב).
ולשון ספרי:
"במבושיו - מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא ב'וקצתה',
כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא ב'וקצותה את כפה'.
וקצותה את כפה - מלמד שאתה חייב להצילו בכפה.
מנין אם אין אתה יכול להצילו בכפה, הצילו בנפשה?
תלמוד לומר: לא תחוס עינך".
הנה נתבאר לך עניין צווי זה, ושזה שאמר "אשת האחד" - לא דבר אלא בהווה, והכוונה היא: להציל את הנרדף באבריו של רודף; ואם אי אפשר להצילו אלא בהריגת הרודף לגמרי - הורגין אותו.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ח' מסנהדרין.
תר. מצוה להציל הנרדף בנפשו של רודף - ספר החינוך
שנצטוינו להציל הנרדף מיד מי שירדפהו להרגו, ואפילו בנפש הרודף. כלומר שאנו מצוין להרוג הרודף אם לא נוכל להציל הנרדף אלא אם כן נהרג הרודף. ועל זה נאמר
(דברים כה יב) וקצתה את כפה לא תחוס עינך.
ואמרו בספרי, והחזיקה במבושיו מה אותו מקום מיוחד שיש בו סכנת נפשות, ונאמר על זה "וקצתה את כפה", כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא בקצותה את כפה. ומנין שאם אינו יכל להצילו בכפה בלבד, שחייב להצילו בנפשה
? תלמוד לומר לא תחוס עינך. וזה שאמר הכתוב אשת האחד דבר הכתוב בהווה, שאשתו של אדם אצלו תמיד ומשתדלת להצילו מיד מכהו בכל כוחה, אבל הוא הדין בכל אדם.
לפי שהשם ברוך הוא ברא העולם ורצה בישובו, ויישוב העולם מתקיים בתשועת החלש מיד חזק ממנו, ועוד כי הנרדף לעולם עיניו ולבו אל ה’ להושיעו מיד רודפו, וכעניין שכתוב
(קהלת ג, טו) והאלהים יבקש את נרדף. כלומר הנרדף מבקש לאלהים ומתחנן אליו, על כן צונו ברוך הוא לעזור לו.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(סנהדרין עב, ב) שאפילו היה הנרדף קטן והרודף גדול ממנו בכל דבר הכל חייבין להצילו, ואפילו בנפשו של רודף.
ובמה דברים אמורים שמצילין בנפש הרודף
? בשאי אפשר לנו להצילו באחד מאבריו. אבל כל שאפשר להצילו באחד מן האברים והציל בנפש, זה שופך דמים. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה
(שם מט, א) בעניין מיתת אבנר כשהרגו יואב, שכתוב שם
(שמואל ב ג, כז) וימת בדם עשהאל אחיו. באה הקבלה על זה שתבעו יואב לאבנר על דם עשהאל ודנו בדין סנהדרין, כלומר הרגו בטענה שהיה ראוי למות עליה על פי סנהדרין. אמר לו: למה הרגת עשהאל
? אמר לו אבנר: עשהאל רודף היה. אמר לו יואב: היה לך להציל עצמך באחד מאבריו, אמר לו אבנר: לא ידעתי לכוון לו. אמר לו יואב: בדופן חמישית כיוונת לו, באחד מאבריו לא ידעת לכווין לו
? ועל זה נאמר וימת בדם עשהאל אחיו.
ואמרו זכרונם לברכה בעניין רודף, שאף על פי שלא קבל התראה, מכיון שהתרו בו והוא עדיין רודף, אין לו דמים ומותר להרגו.
ומטעם רודף הורו זכרונם לברכה באשה המקשה לילד, לחתוך העובר במעיה, בין בסם בין ביד, מפני שהוא כרודף אחריה להרגה. ואם הוציא ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, וזה טבעו של עולם.
ואחד הרודף אחר חברו להרגו, או אחר כל העריות שיש בו כרת לבועלן, מצילין אותן מהם בנפשותם של רודפים, והוא הדין לרודף אחר הזכור לבוא עליו, אבל הרודף אחר הבהמה וכן הרץ לעשות אחת מכל שאר העבירות שבתורה ואפילו לעבוד עבודה זרה אין הורגין אותו, עד שיעבר העברה, שדנין אותו בבית דין, שבשתי עבירות אלו לבד, באה הקבלה שמצילין אותן בנפש הרודף, אבל בכל שאר העבירות שבתורה מביאין אותם לבית דין והם דנים אותם. ויתר פרטי המצוה, מבוארים במסכת סנהדרין פרק שמיני.
והעובר על זה ויכל להציל הנרדף ולא הצילו באחד מאבריו של רודף, או אפילו בנפשו, ביטל עשה זה, מלבד שעבר על שני לאוין, שהן לא תחוס עינך, ולא תעמד על דם רעך
(ויקרא יט טז), כמו שנכתוב בלאוין
(מצוה תרא), ועונשו גדול מאוד, כאלו הוא מאבד נפש מישראל.
מצווה תר: מצוות עשה להציל נרדף אפילו בנפש הרודף - ספר מצוות ה'
(עשה רמא) מצוות עשה שהרואה רודף אחר חברו להורגו שיציל הנרדף.
שנאמר: "וקצותה את כפה וגו'
דברים כה, יב.
מראי מקומות:
ספרי, סנהדרין דפים ע"ב, פ"ג; אהלות פרק ז';
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה רמ"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין ע"ז;
שו"ע חושן משפט סימן תכ"ה.
