א.

שאלה

ודשאילתון, הא דתנו רבנן: ארבעה נכנסו לפרדס: בן עזאי ובן זומא, אחר ור' עקיבא (חגיגה יד,ב). זה הפרדס מה הוא? ובמה הציץ ונפגע? ופגיעה זו מה היא? ומה הוא "קיצץ בנטיעות"? ומה הן נטיעות הללו? ור' עקיבא שנכנס, לאיזה מקום נכנס? ומפני מה נכנס בשלום ויצא בשלום? אם תאמר מפני צדקתו, הנה גם בן עזאי וחבריו צדיקים הם? יפרש לנו אדוננו הלכה זו, כי רבו הדעות.

תשובה

דעו, כי אנו מעודנו אין דרכנו לחפות על דבר ולפרש אותו שלא מדעת מי שאמרו כדרך שאחרים עושים. והרי אנו מפרשים לך דעתו של תנא זה ותוכן כוונתו ואמיתת מה שהיה סבור, ואין אנו ערבים עכשיו שהדברים הלכה. ודאי משניות הרבה יש שאינן הלכה, ואנו מפרשים אותם אליבא דמאן דאתנון.

ושמא אתה יודע, כי הרבה מן החכמים היו סוברים, כי מי שהוא הגון בכמה מידות זכורות ומבוארות, כשמבקש לצפות במרכבה ולהציץ בהיכלות של מלאכי מרום, יש לו דרכים לעשות שישב בתענית ימים ידועים, ומניח ראשו בין ברכיו ולוחש לארץ שירות ותשבחות הרבה שהן מפורשות. ובכן מציץ בפנימיו ובחדריו כמי שהוא רואה בעיניו היכלות שבעה, וצופה כאילו הוא נכנס מהיכל להיכל ורואה מה שיש בו. ויש שתי משניות שהתנאים שונין אותן בדבר זה, ונקראות היכלות רבתי והיכלות זוטרתי, ודבר זה מפורסם וידוע.

ועל אותן צפיות שנה תנא זה ארבעה נכנסו לפרדס, המשיל את ההיכלות הללו לפרדס, והעלה להם השם הזה, ודימה את הארבעה הללו שהוא סובר כי הציצו במרכבה וראו שנכנסו להיכלות כמי שנכנס לפרדס. ודבר זה ברור ממקומו. תחילה כי פסקא דמתניתין שעליה נשנית משנה זו "ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו" (משנה, חגיגה פ"א, מ"א), ועוד שמפורש בברייתא זו בהדיא (חגיגה יד,ב): "אמר להן ר' עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים." ובהיכלות זוטרתי מפורש בלשון הזה: פתח היכל שישי נראה כמי שיש בו אלפים רבבות גלי מים, ואין בו אפילו טיפה אחת של מים, אלא אוויר זיו אבני שיש טהור צלולות כהיכל שזיו מראהו דומה למים.

וזה ששנו "בן עזאי הציץ ומת", כי הגיע זמנו להיפטר מן העולם. וזה ששנו "בן זומא הציץ ונפגע", פתרון "נפגע" כמי שנשתטה מן המראות המבהילות, שלא הכילה דעתו לסבלם. ודומה לפגעים דאמרינן (שבועות טו,ב) "איזהו שיר של פגעים, יושב בסתר עליון וגו'". וזו היא ששנינו (חגיגה טו, א): "מעשה בר' יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית, וראה בן זומא, ולא עמד מפניו. אמר לו: מאין ולאין בן זומא?" וסוף המשנה: "אמר להם ר' יהושע לתלמידיו, כבר בן זומא בחוץ." כלומר, שיצא מכלל הדעת.

ופירוש "אחר קיצץ בנטיעות", משל הוא על עיקר הדבר. ארבעה נכנסו לפרדס, וכיוון שהפסיד "אחר" והשחית, דימוהו למי שנכנס לפרדס וקיצץ בנטיעות, כי אחר חשב שיש שתי רשויות, כאלו האמגושים (פרסיים(, שאומרין הורמיז ואהורמין ומקור טוב ומקור רע, מעון אור וחושך. לטעם זה נתכוון תנא זה ששנה משנה זו.

ור' עקיבא היה יותר שלם מכולן, כי הציץ כהוגן וצפה כראוי, והכיל דעתו אותן מראות המבהילות, ונתן לו הקב"ה חיים. וכל דבר שצפה, חשב בו מחשבה נכונה בדעת נכוחה.

ב.

ודע, כי דבר זה היה מקובל אצל הראשונים כולן יחדיו, ולא היה אחד מהם מכחש בו. כי אומרים היו כי הקב"ה עושה אותות ונוראות על ידי הצדיקים, כמו שהוא עושה על ידי הנביאים. ומראה את הצדיקים מראות נוראות, כדרך שהוא מראה את הנביאים. כי תקנות יש לעולם בדברים הללו, ואין בהם הפסד כל עיקר. כי יודע אלקים שאין טוענין בו טענה בטלה. וכל מה שנאמר שנעשה לר' חנינא בן דוסא וזולתו, היו מאמינים בו ולא מכחישין.

ומר רב שמואל גאון ז"ל וכיוצא בו, שהרבו לקרות בספרי נכרים, אומרים שאין המראות הללו נראות אלא לנביאים, ולא יעשה נס אלא לנביא, ומכחישין בכל מעשה שנאמר כי נעשה בו נס לצדיקים, ואמרו כי אין זה הלכה. ואף במעשה של ר' עקיבא, שצפה בהיכלות, ומה שנאמר על ר' נחוניה בן הקנה ועל ר' ישמעאל וכיוצא בהן, גם כל אלה אומרין אינן הלכה. ואנו סוברים, כי הקב"ה עושה נסים לצדיקים ונפלאות גדולות, ולא רחוק ממנו שהוא מראה אותן בפנימיות מראות היכליו ומעמד מלאכיו.

ואתה, מחמד עינינו, אשר אתה אומר לבוא לחדרי ההלכה, יביאך המלך חדריו, יזכך לתת לך מהלכים עם העומדים לפניו, ותרווה מדשן ביתו ונחל עדניו תשקה, כי עמו מקור חיים וישע רב.

מושגים

היכלות רבתי והיכלות זוטרתי: ספרים העוסקים בתורת הסוד, ובהם נשנו סדרי השמים וצבאם, תיאור הכיסא, בית המקדש של מעלה, בצירוף תורת הבריאה וכמה דברים על נפש האדם. הספר מיוחס לרבי ישמעאל שנחשב עוד בזמן קדום לאחד מגדולי תורת הסוד. חלק מחיבור זה הודפס בספר "פרקי היכלות", בתוך קובץ "ארזי הלבנון", ונציה, שס"א, קראקא, ת"ח. חזור

מקורות

1. חגיגה יד, ב

תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור, אל תאמרו "מים-מים", משום שנאמר "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא,ז). בן עזאי הציץ ומת; עליו הכתוב אומר: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" (תהלים קטז,טו). בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר "דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו" (משלי כה,טז). אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום.

רש"י

נכנסו לפרדס: עלו לרקיע על ידי שם.
שיש טהור: מבהיק כמים צלולין.
אל תאמרו "מים-מים": יש כאן, איך נלך.
הציץ: לצד השכינה.
ונפגע: נטרפה דעתו.
יקר בעיני ה' המותה לחסידיו: הוקשה מיתתו לפניו לפי שמת בחור. ואף על פי כן, אי אפשר שלא ימות, משום שנאמר "כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג). חזור

2. חגיגה פ"א, מ"א

אין דורשין בעריות בשלושה, ולא במעשה בראשית בשניים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.

ביאור

אין דורשין בעריות: בגמרא מבואר: בסתרי עריות. ומפרש רש"י: "שאינן מפורשות בתורה, כגון בתו מאנוסתו ואם חמיו ואם חמותו, שלמדים אותן בדרך המדרש (גמרא, סנהדרין עה,א).
בשלושה: לפני שלושה בני אדם (או יותר) כאחד. והטעם מבואר בגמרא, שמא בזמן שאחד יישא וייתן עם הרב, שאר השניים יתווכחו ביניהם, ולא תהא דעתם פנויה לשמוע את דברי הרב, ומתוך כך יטעו ויבואו להתיר איסור בעריות. ולא חששו חכמים לשאר איסורים שבתורה, אלא לעריות דווקא, לפי שנפשו של האדם מחמדתן ומתאווה להן. ברם, לפני שניים מותר לדרוש בעריות, שאף אם אחד נושא ונותן עם הרב, השני מטה אוזנו לשמוע, נמצאו הדברים שמורים בלב שניהם.
ולא במעשה בראשית: ואין דורשין במעשה הבריאה של ששת ימי בראשית.
בשניים: אפילו לשני בני אדם; שנאמר (דברים ד,לב): "כי שאל נא לימים ראשונים". יחיד שואל במעשה בראשית, ואין שניים שואלים במעשה בראשית (ברייתא בגמרא יא,ב).
ולא במרכבה: במעשה מרכבה (יחזקאל, פרק א).
ביחיד: אפילו ליחיד.
אלא אם כן היה: אותו יחיד.
חכם: התופס דברים ברמזים.
ומבין מדעתו: להתבונן בכוונת הרמזים, ומתוך ראשי פרקים שרבו מוסר לו הוא מבין את השאר מדעתו. חזור

3. חגיגה טו, א

תנו רבנן: מעשה ברבי יהושע בן חנניה, שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית, וראהו בן זומא, ולא עמד מלפניו. אמר לו: מאין ולאין, בן זומא? אמר לו: צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים, ואין בין זה לזה אלא שלוש אצבעות בלבד; שנאמר: "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת. אמר להן רבי יהושע לתלמידיו: עדיין בן זומא מבחוץ.

ביאור

מאין ולאין, בן זומא?: במה אתה מהרהר כעת?
צופה הייתי: במחשבתי במעשה בראשית.
עדיין בן זומא מבחוץ: עדיין לא הגיע להבנה פנימית של הדברים הנסתרים. חזור

צריך עיון

ראוי להשוות את דברי רב האי גאון לדברי הרמב"ם:

רמב"ם, מורה נבוכים ג, מג

נחלקו בני אדם בדרשות לשני חלקים: החלק האחד ידמה שהם אמורים על צד באור עניין הפסוק ההוא, והחלק השני הוא מבזה אותם ויחשבה לשחוק, אחר שהוא מבואר נגלה שאין זה ענין הפסוק.

והחלק הראשון נלחם ונתגבר לאמת דרשות לפי מחשבתו, ולשמרם. ויחשוב שהם עניין הפסוק, ושמשפט הדרשות כמשפט הדינין המקובלים.

ולא הבינה אחת משתי הכתות שהם על צד מליצת השיר, אשר לא יסופק ענינם על בעל שכל, והתפרסם הדרך ההיא בזמן ההוא, והיו עושים אותה הכל כמו שעשו המשוררים מזמורי השיר.

אמרו חז"ל: תני בר קפרא ויתד תהיה לך על אזניך (דברים כג,יד) אל תקרי אזניך אלא אוזניך, מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו (כתובות ה,א). ואני תמיה, אם זה התנא אצל אלו הסכלים כן יחשוב בפירוש זה הפסוק, ושזאת היא כוונת זאת המצווה, ושיתד הוא האצבע, ואזניך הם האוזנים?! איני חושב שאחד מי ששכלו שלם יחשוב זה. אבל היא מליצת שיר נאה מאד, הזהיר בה על מדה טובה, והוא: כמו שאסור לומר דבר מגונה, כן אסור לשמעו. וסמך זה לפסוק על צד המשל-השיר.

ועיין עוד במקורות הבאים: כוזרי ג,עג; אבן עזרא בראשית כב,ד. מהר"ל מפראג, באר הגולה עמודים קב-קג; קלב-קלג. הרב שמשון רפאל הירש, אגרת. המעיין טבת תשל"ו. חזון איש, קובץ אגרות כרך א' אגרת ט"ו.