יום העצמאות ונס הניצחון

מחבר: הרב איסר יהודה אונטרמן

שנה בשנה, 1969

תקציר: הרב אונטרמן - ראש הרבנים לישראל - מתבונן בנסים שאירעו לעם ישראל במלחמותיהם, ודן בשאלה איזה יום חג מבחינה לאומית יקבל עליונות בציבור: האם יום העצמאות או יום הניצחון במלחמת ששת הימים.

מילות מפתח: יום העצמאות; מלחמת ששת הימים; מלחמת תש"ח; נס; ישראל; מדינת ישראל.

לאור הניסיונות וההישגים שזכינו להם בעז"ה, גואל ישראל ומושיעו, ביום העצמאות ובנס הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, כדאי שנתבונן בתוך תוכו של המאורע ההיסטורי הגדול של הכרזת הקמתה של מדינת ישראל ולהבין את הכוחות הרוחניים שאפשרו אותנו להכרזה פומבית זו, שהייתה הרת סכנות גדולות, ומאידך צריך להתבונן גם בנסים הגלויים של ההשגחה העליונה במלחמת ששת הימים ובשחרור ירושלים וסביבתה.

ידענו היטב לפני עשרים שנה, כי עמי ערב מסביב יצאו מאוחדים למלחמה נגדנו. כי גם תחת השלטון המנדטורי חתרו נגדנו בכל עוז, להפסיק את העלייה היהודית, לאסור קניית קרקעות ע"י יהודים ולמנוע כל התרחבות שהיא של היישוב היהודי. נוסף לזה הסיתו את האוכלוסייה הערבית שבא"י לעשות בנו פרעות. לא היה אפוא כל ספק כי מיד אחרי ההכרזה של מדינת ישראל יוציאו לפועל את איומיהם ויצאו חוצץ נגדנו למלחמה, וברור שכל זה לא נעלם מאתנו כלל.

אולם היינו נכונים להתגונן במסירות נפש ולבצר את המדינה, שראינו בה חזות הכל; ובעומק לבנו הייתה האמונה שהתשועה בוא תבוא. והניצחון יהיה על צדנו. האמונה הזאת הייתה נשענת לא על שיקולים של כוח שלנו כאיזון לכוחותיהם ולא על אשליות כי צבא זר של עמים אחרים עשוי לבוא לעזרתנו, אלא על היסוד שנקבע בחביון לבנו, כי "נצח ישראל לא ישקר". זהו הבסיס שעליו נשען כל הזמן המאמץ המלחמתי של היישוב נגד הכוחות אשר עלו על כוחותינו אז עשרות מונים.

כדי להבין את חשיבותה הכבירה של ההחלטה להכריז על הקמת מדינת ישראל נוכח מצב מסוכן כזה, כדאי וראוי להביא מאמר נפלא של חכמינו ז"ל במדרש רבה פ' אמור, שאצטט כאן את תמציתו:

רשב"י בשם ר' מאיר אמר כי בחזון הסולם של יעקב אבינו בחלומו הידוע, ראה יעקב את השר של בבל עולה ויורד ואחריו השר של מדי עולה ויורד, ואחריו שר יון ואח"כ שר אדום. אמר לו הקב"ה: עלה אף אתה על הסולם. נתייר יעקב שמא אח"כ יצטרך גם הוא לרדת. וע"ז אמר לו הקב"ה: אילו עלית לא הייתה לך ירידה, ועכשיו שלא עלית עתידים בניך להשתעבד לארבע מלכויות.

ידוע כי חז"ל הליטו במדרשיהם רעיונות נשגבים, שלא תמיד אנו יכולים לעמוד על כל פרטי מהותם, אבל כיוון הרעיון מובן לבנו גם מתוך דברי הדרש. ובשעה שמתחו כעין בקורת על האבות הקדושים כיוונו בעיקר להתנהגות זרעם של האבות בתקופות מאוחרות. בדברי רשב"י יש כעין תוכחת מוסר על אשר בית יעקב לא עלו על הסולם העולמי של מדינות, כשנזדמנה להם האפשרות לכך ע"י הקב"ה, וזה מפני הפחד שמא אח"כ יהיו נאלצים לרדת.

ברוך ה' שזכינו בדורנו אחרי נדודים של קרוב לאלף ותשע מאות שנה, שבית יעקב התגבר על הפחד ועלה על הסולם, ואנו מאמינים בגואל ישראל שלא תהיה לנו ח"ו כל ירידה, ונוסיף לעלות מחיל אל חיל.

אנו מביטים בגאון ובשמחה רבה על העוז והעוצמה של היישוב המצומצם בארץ שהכריז אז על מדינה עצמאית מתוך נכונות להתמודד עם כל כוח עוין שיתייצב נגדו. הנכונות הזאת כשלעצמה מוכיחה למדי כי רוח הגבורה והתושייה של בני ישראל בעבר המזהיר שלנו, חיה וקיימת גם עתה בקרב העם. הניצחון שנחלנו אחר כך בהדיפת התקפותיהם של שכנינו וניצחוננו במבצע קדש, עודדו את רוח העם וחיזקו את עמידתם והגיע לשיא בניצחוננו המזהיר ובנסים הגלויים של מלחמת ששת הימים. כל אחד מאתנו שמע בעמקי לבבו קולו של הנביא ישעיהו: "צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל".

אחרי שזכינו לנס גדול שהפליא והרעיש את מומחי האסטרטגיה בעולם, נשאלה השאלה איזה יום חג של מדינת ישראל מבחינה לאומית יקבל עליונות בחיי הציבור, אם יום הכרזת המדינה או יום ניצחון מלחמת ששת הימים. תשובתי היא, כי יום העצמאות יקבל עליונות, מפני שהוא מראה גדולתם של ישראל. כדי להסביר זאת, ברצוני להזכיר כאן דברי הצדיק המפורסם ר' לוי יצחק מברדיטשוב, שזכה לתואר "מליץ יושר של עם ישראל". לשאלה מדוע קוראת התורה לחג של יציאת מצרים בשם "חג המצות", בעוד שבני ישראל בשיחותיהם קוראים לו "חג הפסח", הוא הסביר את הדבר כך:

בני ישראל קוראים לחג "פסח" משום שזה שבחו של מקום שהקב"ה פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים במכת בכורות ולא נתן למשחית להיכנס לבתי ישראל לנגוף, וע"י השם "פסח" הם מנשאים את מדת אהבתו של הקב"ה לישראל ששמר עליהם בשעת הסכנה. ואילו הקב"ה נותן התורה מזכיר את החג בשם "חג המצות" שזה שבחם של ישראל המציין את תוקף אמונתם בה', שיצאו מצרים אל המדבר ללא מלאי מתאים של מזונות, פרט ל"משארותם צרורות בשמלתם על שכמם" ככתוב בתורה. נקודה זאת מודגשת מאוד אצל הנביא ירמיהו, שאמר: "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

גם בענייננו אפשר לומר כך, כי יום הכרזת המדינה מראה על האמונה החזקה בעם, כי "נצח ישראל לא ישקר", ובכוח זה העיזו לנהוג את ספינת ישראל בין גלים זדונים של אויבים מזוינים אשר שאפו לשבור אותה. ואילו במלחמת ששת הימים הובלטה ביתר שאת יד ההשגחה העליונה, שהכרענו את האויבים שנאספו עלינו בכוח גדול ובנשק רב להשמידנו, במשך ימים אחדים. זכאי אפוא יום העצמאות להיות נחוג בשמחה ובתרועה ובעליצות נפש. אולם מה שנוגע לשירת הלל, שנקראת בפי חכמים "שירה", יד התאריך השני על העליונה, יום הניצחון במלחמת ששת הימים. ולכן להבלטת שמחה בהמון חוגג, צועד יום העצמאות בראש, ואילו לקריאת הלל בברכה - יום הניצחון של ששת הימים קודם. סימוכין להכרעה זו אנו מוצאים בדברי דוד המלך בתהילים פרק יג: ואני בחסדך בטחתי - יגל לבי בישועתך; אשירה לה' כי גמל עלי". כוח ביטחוננו בתשועת ה' התבטא במיוחד ביום הכרזת המדינה, ולכן צריך זה להיות יום גילה ושמחה רבה. אכן היום בו התגלה לעיני כל העולם נס התשועה הגדולה שהקב"ה גמל לעם ישראל בניצחון מכריע על אויביו, הוא היום שצריך להיות ראש וראשון לומר בו שיר ושבחה והלל בברכה להקב"ה.

יהי רצון שתקויים שאיפתנו לבנות את ארצנו הקדושה על יסודות קבועים של אמת ואמונה צדק ומישרים, ולהרים את קרן תורתנו הקדושה אשר דרכיה דרכי נועם ולכל נתיבותיה שלום. אנו מאמינים בביאת הגואל, בן דוד משיח צדקך, ואז תתגשם הנבואה שניבא ישעיה כי בעתיד: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". לא רק שלא יישפך דם אדם בקרב אלא שאוצרות גדולים בעולם המוצאים לחקר אמצעי מלחמה חדשים ע"י פצצות ונשק שבכוחם להביא הרס בעולם, ישמשו לשיקום מלא של חלשים ונפגעים להשביע רעבים ולפתח מדינות נחשלות לאשרם ולרווחתם של כל הנברא בצלם אלוקים.

קריאה זו תישמע ממרום הר ציון לכל יושבי תבל בשם ה' א-ל עולם והבה נקווה לגואל ישראל ומושיעו שבני אדם יישמעו לקריאה זו. ואחרי מלאת עשרים שנה למדינת ישראל תבוא עלינו תקופה מבורכת של שלום בר-קיימא ויחסי ידידות עם כל העמים שכנינו, ויקויים בנו דברי הנביא: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' אל בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים" במהרה בימינו אמן.