ניו-זילנד
מעט יהודים והרבה מאורים
מחבר: אליהו בירנבוים
מתוך: המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון"
תקציר: נופיה היפים של ניו זילנד מהווים בית חדש לקהילה יהודית איתנה וקטנה, ובית של אלפי שנים לתרבות מרתקת הנמצאת בבירור זהות.
מילות מפתח: ניו-זילנד, יהודי עולמי, קהילות יהודיות
אחת הקהילות היהודיות הרחוקות מכאן בעולם, אם לא הרחוקה מכולן, היא קהילת ניו זילנד. ניו זילנד ממוקמת בדרום-מערב האוקיינוס השקט ומורכבת משני איים גדולים הנקראים "האי הצפוני" ו"האי הדרומי", וממספר איים קטנים יותר. הנסיעה לניו זילנד נמשכת כיום יותר מיממה של טיסה (מארץ ישראל) ובעבר ערכה חודשים - על פני המים...
אולם לא המרחק הוא העיקר אלא המעשה, וכאשר נדרשתי לבקר את הקהילה בחבל ארץ רחוק זה, שמחתי כמוצא שלל רב ואף גברה שמחתי וסקרנותי כאשר נודע לי שבניו זילנד חיים גם ילידים מאורים, שיש מהם הטוענים שהם מצאצאי עשרת השבטים.
בקפיצת הדרך הגעתי לביקור בניו זילנד. אנסה לשתף אתכם בהתרשמותי מאופייה של הקהילה היהודית ובמסקנותיי הראשוניות באשר לשבט המאורים.
רחוק אך ביתי
הריחוק הגיאוגרפי משאר היבשות בעולם בכלל ומהעולם היהודי בפרט יוצר בקרב הקהילה היהודית לא רק תחושה של ריחוק מקום, אלא גם ריחוק נפשי ובידוד רוחני. כלי התקשורת המודרניים, הטיסות התכופות והאינטרנט הצליחו רק להמעיט תחושה עמוקה זו בקרב בני הקהילה.
בביקורי באוקלנד פגשתי את נשיא הקהילה, מר דוד נתן, נין ונכד למשפחה של ראשוני היהודים אשר הגיעו לניו זילנד והיו בין מייסדי הקהילה והמסחר במדינה. מר נתן לא הפסיק להודות לי על כך שחציתי ימים ונהרות כדי לבקרם. כאשר שאלתיו מה מאפיין בעיניו את קהילת אוקלנד הוא אמר לי: "הריחוק והבדידות. הרגשת הריחוק העצומה שאנו חווים מבחינה פיזית, רוחנית ואינטלקטואלית עקב המיקום הגיאוגרפי של ניו זילנד".
אולם למרות כל אלה, הצליחו יהודי ניו זילנד לבנות עולם יהודי באי ולהתחבר לעולם היהודי הגלובלי בכל דפוסי החיים היהודיים והארגון היהודי הקהילתי. הקהילה בניו זילנד הפכה להיות בית ליהודים רבים, מציידי לווייתנים ומחפשי זהב במאה התשע עשרה עד למחפשי מקלט ואנונימיות לאחר מלחמת העולם השנייה.
לקהילה היהודית באוקלנד היסטוריה ומסורת עשירה מאז תחילת השלטון הבריטי בניו זילנד ב-1840. ההיסטוריה של אוקלנד ושל הקהילה היהודית שלה שזורות זו בזו. היהודי הראשון אשר התיישב בניו זילנד היה ג'ואל סמואל פולק אשר הגיע בספטמבר 1831 למדינה. סוחרים יהודים נרשמו כאן אפילו ב-1829. כנראה היו אלו ציידי כלבי ים ולווייתנים.
עד 1840, שנת היווסדה של אוקלנד, כבר היו כמה יהודים שהגיעו למדינה בעיקר מאנגליה, לעיתים קרובות דרך אוסטרליה. בשנת 1841 הגיע לאוקלנד יהודי דתי בשם דוד נתן, אשר פתח בביתו את מקום התפילה הראשון בעיר עבור תשע המשפחות ו-12 היחידים היהודים שחיו באוקלנד. בשנת 1951 נוסדה הקהילה היהודית הרשמית במקום.
מתחילת ההתיישבות אימצה ניו זילנד יחס פתוח כלפי היהודים. ייתכן שהיו בתחילה כמה דעות קדומות, אך יחסית לאנגליה, יהודים לא עמדו בפני אפליה אזרחית או פוליטית. הם יכלו להשתתף באופן מלא בחיים האזרחיים של הקולוניה הבריטית. כשיהודים מצאו את דרכם לבית חדש זה, הם למדו שאנשי ניו זילנד הם חמים ומכניסי אורחים, אך לרבים מהם עד היום הזה אין מושג מה זה יהודי. מעניין לציין שלניו זילנד היה נשיא יהודי, סר ג'וליוס ווגל, שנבחר ב-1873 ושוב ב-1876.
רבים מאבותיהם של יהודי ניו זילנד באו ממשפחות בעלות רקע גרמני, אשר הגיעו לאנגליה מארצות השפלה ומהאזורים הבלטיים של אירופה כדי לברוח מנפוליאון, לאחר שכוונותיו לכבוש את העולם הפכו ברורות. הגירה נוספת ממקורות שונים, בעיקר מאירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, תרמה לתערובת האתנית של הקהילה והעשירה את יהדות ניו זילנד באיכות ובכמות.
המהגרים האירופיים החדשים שהגיעו אחר המלחמה הזרימו דם חדש בעורקי הקהילה היהודית בעשורים שלאחר המלחמה. אולם, בהיעדר הגירה נוספת, נרשמה בשנות השבעים ירידה כללית בזהות היהודית ובמספר היהודים במדינה. רמות גבוהות של נישואי תערובת, פוריות נמוכה והגירה - בעיקר לאוסטרליה, הקרובה יחסית – האפילו על הצמיחה הטבעית של הקהילה המקומית. ב-1983 ההערכה הייתה שהקהילה, שבשיאה מנתה כמעט אלפיים יהודים, תתכווץ עד 2001 ל-700 נפש בלבד. הגלגל התהפך ב-1994, כאשר השתנה המשטר בדרום אפריקה, וכמה רבבות לבנים מדרום אפריקה, ובהם יהודים לא מעטים, היגרו לניו זילנד. מאות יהודים נוספים נוספו כך לקהילת אוקלנד.
הקהילה היהודית בניו זילנד כיום מהווה שילוב מעניין של יהודים בעלי רקע שונה - יהודים מאנגליה ומסקוטלנד שהגיעו במאה התשע עשרה, פליטים שהגיעו מאירופה הנאצית בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, ומהגרים מברית המועצות לשעבר, מדרום אפריקה ומישראל בעשורים האחרונים.
האוכלוסייה היהודית בניו זילנד כולה מונה כיום כשמונת אלפים איש. רוב יהודי ניו זילנד גרים באוקלנד ובוולינגטון. ישנן שש קהילות יהודיות מאורגנות רשמית לאורך האי הצפוני והאי הדרומי של המדינה. באוקלנד ובוולינגטון קיימות שתי קהילות - אורתודוקסית וקונסרבטיבית.
בשנת 1971 הוקם לראשונה באוקלנד בית ספר יהודי: "קדימה קולג'".
הקהילה היהודית בוולינגטון נוסדה בשנת 1843 על ידי מי שנחשב אבי הקהילה ומייסדה, אברהם הורט סיניור. הוא הגיע עם משפחתו לעיר בעידודו של הרב הראשי של בית הכנסת הגדול בלונדון. אברהם הורט הביא עמו את דוד אייזקס שיהיה השוחט, המוהל והחזן למרות שהיו מעט מאוד יהודים.
למרות גודלה הקטן של הקהילה, כ-1,200 יהודים, היא מציעה לחבריה את כל קשת השירותים והכלים לצורך חיים יהודיים מאורגנים - בנייני בית הכנסת, רב, חברה קדישא, מקווה, גן ילדים ובית ספר יהודי, בשר כשר, מגוון רחב של פעילויות יהודיות ומרכז קהילתי מודרני ופעיל.
בלי שפה משותפת
כלל ידוע אומר: "אף יהודי לא היה היהודי הראשון בשום מקום. תמיד היה מישהו שהיה שם לפניו". משפט זה נכון לגבי כל העולם וכמובן גם לגבי ניו זילנד. התושבים הראשונים והמקוריים של האי נקראים בפי כל ה"מאורים". המאורים, שמקורם באיים הפולינזיים, הינם בעלי תרבות שבטית ייחודית.
זכיתי להכיר אותם באופן אישי בביקורי בניו זילנד. לרוב הם אינם מעוניינים ליצור קשר ולפגוש אנשים בעלי אמונה שונה משלהם; אולם כאשר שמעו שמדובר על רב מישראל, ראו בכך משמעות מרובה, שכן יש ביניהם הטוענים שהם צאצאי העם היהודי והם אוהבי ישראל. המפגש עם שבט המאורים היה מרתק והיווה עבורי חוויה מיוחדת בכל המובנים. בני השבט ומנהיגיו התרגשו מכך שרב מארץ ישראל מגיע לבקרם והכינו טקס קבלת פנים לפי מיטב המסורת המאורית.
בשעה היעודה הגעתי לקהילתם, למבנה יפה ואדיר מימדים השוכן על הר עם נוף פלאי ופראי. מנהיגי השבט באו לקבל את פניי. נכנסנו יחדיו לאולם גדול המשמש מקום התפילה שלהם, MARAI בשפת המאורים, מעין אולם ספורט ללא כל תמונות, פסלים או ציורים. כ-100 איש מבני השבט ישבו והמתינו למפגש ההיסטורי בין שבט המאורים לנציג של אמונת ישראל המהווה בעיניהם סמל ודוגמא לדת המאורית. נשיא השבט, אדם בגיל העמידה, החל לדרוש בשפה המאורית. הופתעתי מהעובדה שלמרות שכולם דוברי אנגלית הם דיברו רק בשפתם, ואף לא טרחו לתרגם את הדברים לשפה אשר תהיה מובנת לי. בסיום הנאום, שכמובן לא הבנתי כלל ועיקר, התבקשתי להגיב על דבריו של נשיא השבט... הייתי זקוק לרמה גבוהה מאוד של יצירתיות כדי להשיב לנאום של כ-15 דקות אשר ממנו לא הבנתי אפילו מילה אחת, אולם החלטתי שאנסה את כוחי. כאשר התחלתי לברך ולדבר באנגלית, בני השבט אמרו שהם מבקשים שאדבר בשפת המקור, בשפה הטבעית שלי, הלא היא העברית. שאלתי מי יתרגם, ותשובתם הייתה שאין צורך בתרגום: דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. כך מצאתי את עצמי מגיב להרצאה שלא הבנתי בשפה ששומעיי לא מבינים.
בסיום דבריי, ולאחר שהמקהלה שרה מספר שירים מאוריים טיפוסיים, הגיע השלב השני של טקס קבלת הפנים. מארחיי הסבירו לו שכעת נמשיך ב"הונגי" (נשיקה דרך האף). ההונגי היא הדרך שבה המאורים אומרים שלום זה לזה ובמיוחד לאורחים חדשים. כפי שאנחנו רגילים ללחוץ ידיים או להתחבק הם נוהגים להתנשק דרך האף. כיוון שלא הייתי בקי ורגיל בסגנון זה של נשיקות, קיבלתי הדרכה קצרה על דרך הנישוק שאיננו קל ופשוט כלל, ועל המשמעות הכמוסה בנשיקה זו.
לדעתם, הדרך האמיתית שבה מכיר אדם את חברו היא על ידי קליטת נשימתו. הנשימה מסמלת את "נשימת החיים" ולכן כך יוצרים קשר אמיתי עם הזולת. כיצד? ראשית מקרבים אף אל אף עד אשר הם נוגעים זה בזה. נשארים כך מספר שניות ואזי צד אחד נושף דרך אפו החוצה והצד השני שואף וקולט את רוחו. לאחר מכן מתחלפים בתפקידים והצד השני נושף והראשון שואף את רוחו. זו הדרך הטבעית והטובה ביותר על פי מסורתם להגיד שלום, לא כזרים אלא לאחר הכרות אישית בין אדם לרעהו. זו הסיבה שטקס ה"הונגי" התקיים לאחר קבלת הפנים ולא לפניה. כך מצאתי את עצמי עובר בשורה ארוכה של כ-100 איש, מניח אף אל אף, שואף ונושף ומקבל את נשימת החיים מכל אחד ואחד...
מי הם המאורים?
המאורים הגיעו לניו זילנד ממזרח פולינזיה לפני אלפי שנים. השפה המאורית היא שפה פולינזית הקרובה לזו המדוברת בטהיטי, הוואי ואיים אחרים מזרחית לסמואה בדרום האוקיאנוס השקט. משמעות המילה 'מאורי' היא 'נורמלי' בשפה המאורית.
המאורים היו ידועים בעבר כאוכלי אדם לצורכי פולחן. מנהגם היה שימור ראשים קטועים. הקניבליזם נעלם בשבט המאורים כמעט לחלוטין החל מאמצע המאה ה-19.
יש חוקרים הטוענים שהם הגיעו לפולינזיה מאמריקה הדרומית ואחרים טוענים שמקורם בסין. מכל מקום ברור שהם נאלצו להפליג עשרות אלפי קילומטרים עד הגעתם לארץ מושבם בניו זילנד. שלבי ההגירה שלהם התפרסו על פני דורות רבים. המאורים מזהים את המוצא שלהם בסירות ה"קנו" שהגיעו בהגירה הגדולה אשר התקיימה בערך ב-1,350 לפני הספירה. הם היו מלחים מיומנים ובעלי ידע אסטרונומי נרחב, שהיה עבורם בעל ערך בנדודים השונים שלהם. יש הסבורים שהידע האסטרונומי שלהם נבע מהקשר הגזעי שלהם לכשדים הקדומים.
כאשר שאלתי את זקני השבט על מקורם הם סיפרו שהגיעו לניו זילנד בשתי זרועות. קבוצה אחת הגיעה מאזור מלזיה מאסיה, וקבוצה שנייה הגיעה מדרום אמריקה, מפרו. לדבריהם, למרות המרחק הרב מדרום אמריקה לניו זילנד, המאורים היו אנשי ים וידעו היטב, גם לפני אלפי שנים, לבנות אוניות ולהפליג בים הגדול. מכל מקום, המסורת שלהם טבועה בחותם הידיעה על ההגירה, על כך שבאו מרחוק, כמעט מפלנטה אחרת. אין המסורת יודעת להגדיר את מקום המוצא - אלא רק לציין את ריחוקו. המקום הרחוק נקרא בפיהםhawaiki – אוואקי, אולם הם לא יודעים היכן הוא בדיוק. וכך מספרת אגדה מאורית עתיקה: "הגענו מהוואיקי – הגדול, מהוואיקי - הארוך, מהוואיקי - המרוחק".
ואכן, בבדיקת DNA אשר נעשתה לבני השבט הוכח שה-DNA שלהם תואם את ארצות המוצא – הן של אסיה והן של פרו. כמו כן יש לציין שחזות פניהם איננה כאנשי המזרח. עיניהם וצבע עורם דומה יותר לאנשי פרו מאשר לתושבי מלזיה.
מנהגים הדומים לעם ישראל
"אנו מאמינים שיש קשר בין המאורים ליהודים. אנו מעריצים את ישראל והיהודים", טען בפניי נשיא הקהילה המאורית באוקלנד. למרות שאין הם טוענים להיותם אחד מעשרת השבטים האבודים, והם אינם מסוגלים להסביר את הקשר ההיסטורי או הרוחני עִם עם ישראל, הם מרגישים מעין "תחושת בטן" ושייכות לעם היהודי, ללא הוכחות וללא טענות ברורות.
ראשי המאורים מסבירים שאבותיהם של הפולינזים, בעבר הרחוק, הגיעו מאור כשדים, הארץ שבין שתי הנהרות, הפרת והחידקל - וכך מוכח שיש קשר כלשהו בין הגזע המאורי והעברי או השמי. כך ניתן גם ללמוד מתוך תווי הפנים היהודיים שיש לחלק מהמאורים.
מכל מקום, הם מציינים מספר מנהגים בתרבותם הדומים לדת ישראל. השבת משמשת אצלם יום מנוחה ולחיבור רוחני. הם לא דגים בשבת. מעניין לציין שניסיתי להבין את מקורו של יום השבת בתרבותם, והם השיבו שהם לא יודעים מתי החל יום השבת להיות בעל משמעות עבורם. "ייתכן שזה לא היה מראשית הדרך, אבל ככל הנראה הדבר הפך ליום בעל ערך במאות השנים האחרונות".
בשפת המאורים יש מילים הדומות לעברית, ובעבר הם הפרידו בין בשר וחלב. מעניין שגם ה-MARAI, מקום התפילה שלהם, פונה לכיוון מזרח.
גם המקווה אינו נעלם מהמסורות המאורית. בעבר היו להם מקוואות הנקראים בפיהם WAITOY. כיום הם טובלים בים, למרות שיש ככל הנראה קהילות יותר מרוחקות של מאורים הגרים בהרים שעדיין יש אצלם סוג של מקווה טהרה. המקווה משמש הן את הנשים והן את הגברים כהכנה וטהרה לפני התפילה. חוק ה'אוטו', תשלום נזיקין "עין תחת עין ושן תחת שן", מזכיר את המסורת היהודית. כמו כן יש אצל המאורים מעין מצות ייבום. האח הצעיר נושא את אלמנת אחיו הבכור לאישה, או לחילופין הקרוב בעל הקִרבה הגדולה ביותר נושא את אלמנתו של אדם שאין לו אחים חיים. בני השבט לא ששים להתחתן מחוץ לקהילה, למרות שחלק גדול מהם כבר מעורבים עם שאר האוכלוסייה בניו זילנד.
המנהיגים הרוחניים של המאורים הם ה"טונגה", מעמד של אנשי רוח. הם חיים באופן שונה מאשר רוב הציבור ונוהגים לצום במשך השנה.
חכמי השבט הם נבחרי העם אשר נבחרים כדי להעביר את הידע המאורי מדור לדור. ואכן יש במסורת המאורית כבוד גדול לחכמה בכלל ולאבות החכמה בפרט. כמו כן קיימת אצלם "מועצת זקני העם" המחליטה בנושאים השונים העומדים על סדר יומו של השבט. בעבר היו לבני השבט נביאים. לטענתם הנביאים דיברו על מוצאם ממצרים, על יציאת מצרים וכן על כך שחלק מהשבט היה בגלות אשור. הנבואה הסתיימה לדעתם בגלל שהגיע הזמן לעידן חדש והידע המאורי שהיה סגור ומסוגר צריך להיפתח לדור הצעיר.
האמונה המאורית מבוססת על אמונה באלוהים אחד. שמו של האל הוא "אייאו". קיימות 72 ספירות של מודעות אשר דרכן יכול אדם להתקרב לאמונה באלוהים.
כל זה אינו רומז על בסיס כלשהו לתיאוריה שהוצגה על ידי בעלי דמיון מפותח, לפיה המאורים הם שרידים של אחד השבטים האבודים. זה גם לא מעיד על כך שהמאורים הם צאצאי העברים. הטענה שהמאורים הם צאצאי העם היהודי איננה נשמעת מפיהם באופן ברור וחד משמעי. אמנם יש בדבריהם רמזים לקשר עִם העם היהודי, אולם נושא זה לא עומד בראש סדר היום והזהות המאורית. למעשה רק קהילה אחת מתוכם מאמינה באופן ברור שאנשיה צאצאי שבטי ישראל ובמיוחד בני יוסף. כך אמר לי אחד מבני קבוצה זו: "בשבילי להיות מאורי זה להיות בן לעם היהודי, להיות בן של הקב"ה ולעשות את הדרך חזרה...". ברור שלא כל המאורים כיום מאמינים או יודעים שהם צאצאי יהודים. גם אנוכי הקטן לא התרשמתי שיש יסוד איתן בהיסטוריה או במסורות של בני השבט המקשר אותם להעם היהודי.
המנהיג הרוחני של הקבוצה, אנטוני, מצא קשר מעניין עם מסורת ישראל. הוא טוען שהוא מרגיש קרוב לעם היהודי ולכן החל ללמוד קבלה וכעת הוא מרגיש שתורה מיסטית זו מאוד קרובה ליסודות האמונה המאורית.
דו שיח על זהות מאורית
הביקור אצל המאורים ארך שעות רבות. כיוון שהם ידועים כרטוריקנים מופלאים המדברים בשום שכל, בטיעונים יפים ומנומקים ובשפת גוף מאוד ייחודית, נהניתי מאוד מהשיחה עמם.
אחד הדברים אשר היו לפלא בעיניי הוא שהנעלם מרובה על הגלוי באמונתם ובעברם. שאלות רבות באשר להיסטוריה של השבט ואף ביחס לתרבות ולמנהגים נשארות ללא מענה ברור.
המאורים חיים כיום במעין תהליך של בירור עצמי וקולקטיבי. יש ביניהם כאלו המאמינים באמונה המאורית ואחרים שהם בעלי זהות מאורית ודתם היא קתולית. כאשר ישבתי עם מנהיגי השבט ניסיתי להבין מתוך דבריהם מי הם המאורים. האם הזהות המאורית היא דת? האם הם תרבות או לאום? בתחילת השיחה התברר לי שגם להם אין תשובות ברורות על שאלות אלו. הם טענו בפניי: "איבדנו את הרוחניות שלנו, אין לנו את כל התשובות לשאלות". כיוון שלאורך השנים וההיסטוריה הם נכבשו על ידי תרבויות שונות והמירו את דתם אין להם עדיין תשובה אמיתית וברורה לשאלת זהותם ולשאלת היסוד הפשוטה לכאורה: מה זה להיות מאורי כיום?
אחד מעקרונות האמונה שלהם, אשר עלה תדיר בשיחותינו, הוא הFAKAPAPA, פאקאפאפא, "תורת האם". האמונה המאורית היא שמי שיש לו פאקאפאפא מאורי מצד האם, כלומר קו ביולוגי אימהי, הוא מאורי. רבים מהם אמרו לי שעבורם הפאקאפאפא היא הדרך האמיתית להיות מאורי. הם טענו שהם מרגישים את החיבור לפאקאפאפא בטבורם וכך הם מתקשרים לאמותיהם הקדומות ולתרבותם.
המאורים מוכרים בניו זילנד ובעולם כבעלי כתובות קעקע רבות ומרובות על גופם. יש מביניהם המכסים את כל גופם בכתובות קעקע עד היום הזה. גם האמנות שלהם מלאה בציורים וסלסולים, מעין קעקועים. כאשר שאלתי את מארחיי מדוע הם נוהגים לצייר על גופם, הם הסבירו לי שלמאורים אין שפה כתובה. השפה היא הציור והקעקוע.
על ידי הפיסול האומנותי, ה"מוקו" בלשונם, הם מספרים סיפור. יש היודעים לקרוא את הסיפור ותוכנו מתוך הציור. זו שפה סימבולית, אבל מלאת משמעות ותוכן.
רנסאנס מאורי
המאורים מונים כיום כ-600,000 איש. בעבר החל תהליך של היחלשות והיעלמות של העדה, אולם בשנים האחרונות החל תהליך של חזרה לשורשים, חיפוש הזהות המאורית, יצירת קהילות ובתי ספר של מאורים ואף מפלגה של המאורים המהווה חלק מהנהגת המדינה. הקהילה המאורית צברה לא מזמן כוח פוליטי על ידי נציגות הולמת בפרלמנט והם החלו להילחם על זכויותיהם.
לאחר תחילת הקולוניזציה האירופאית ב-1769 מעמדם ומספרם של המאורים נחלש. הרבה מהם חלו בגלל המחלות שהביאו אנשי המערב, אחרים נהרגו במלחמות וכ-80 אחוז התנצרו, למרות שהשתמרו אצלם יסודות דתם הקודמת שהתבססה על חיי הטבע. הכובשים הכריחו את המאורים להשליך את התרבות שלהם והמטרה הייתה שייטמעו ברוב השולט.
בשנים האחרונות קבוצת מאורים צעירים מנסה להשיב עטרה ליושנה ולעמוד על עקרונות התרבות המאורית: אדמה, שפה ותרבות. כיום, יותר מאורים חוזרים ללמוד את יסודות תרבותם ונפתחו לאורכה ורוחבה של המדינה בתי ספר ללימוד השפה המאורית.
עם ישראל כמופת
המפגש עם המאורים היה מרתק ומעניין. לא כל יום מוצאים שבט ועדה הנמצאים בתהליך של חיפוש הזהות ושיחזור ההיסטוריה הקולקטיבית. התהליך נדמה בעיניי כתהליך אמיתי ומרתק אשר נעשה ללא כל השפעות או לחצים חיצוניים. הם נדמים בעיניי כיום כאנשים יותר רוחניים מאשר דתיים, המבקשים לקיים תהליך אמיתי של בירור וחיפוש. למעשה המאורים הם עם או תרבות אשר איבדו את החיבור עם מקורות החכמה שלהם וכעת מנסים להחזיר עטרה ליושנה ולשחזר את תרבותם.
במובן זה, המאורים מעלים על נס את דרכו של עם ישראל בחידוש השפה העברית והחיים על אדמתו. עם ישראל מהווה עבורם סמל ודוגמא לעם שחזר וניעור ושב לחדש את שפתו ואת ארצו. אין ספק שבכך הם רואים את עצמם כממשיכי דרכו של עם ישראל.