מסירת מידע אודות מותו של אדם ומענו – פגיעה בפרטיות?*

מחבר: ד"ר מיכאל ויגודה

נלקח מאתר משרד המשפטים וברשותם
ירושלים י"ב באב תשע"ו
16 באוגוסט 2016

בבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגש כתב אישום נגד מי ששימשה כראש ענף הוצאת רישיונות קבורה במשרד הבריאות, מחוז דרום, בגין מסירת מידע אודות דבר מותם של נפטרים ומענם לגופים מסחריים (בוני מצבות וכיו"ב). הפרקליטות מבססת את האישום בין השאר על סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: החוק), הקובע:

הפוגע במזיד בפרטיות זולתו, באחת הדרכים האמורות בסעיף 2(1), (3) עד (7) ו-(9) עד (11), דינו - מאסר 5 שנים.

לדעת הפרקליטות יש במסירת מידע אודות דבר מותם ומענם של נפטרים משום פגיעה בפרטיותם, על פי סעיף 2(9) לחוק, שם הוגדרה פגיעה בפרטיות:

(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;

יורשה לי להעיר, שאישום זה תמוה ביותר לאור העובדה שלפני כעשור דן המחוקק בהצעה להרחיב את החוק ולהגן מכוחו גם על פרטיות המת[1], אבל ההצעה נדחתה ברובה ולא נאסר אלא פרסום תמונתו של נפטר (סעיף 2א לחוק, תיקון משנת תשע"א).

עוד אעיר, שכאשר עלתה ההצעה האמורה כתבתי חוות דעת[2] ובה דנתי בעמדת המשפט העברי אשר להגנה על פרטיות המת. העליתי שיקולים ומקורות לכאן ולכאן ולא הגעתי למסקנה חד-משמעית בעניין. בסיום הדברים כתבתי:

העולה מן המקובץ הוא אפוא, שפגיעה בפרטיותו של אדם הגורמת לו גנאי ובזיון אסורה לכולי עלמא, הן בחייו והן לאחר מותו. אבל השאלה אם האיסור חל, לאחר המוות, גם על פגיעה בפרטיות גרידא שאינה כרוכה בגנאי וביזיון, אינה נקייה מספקות.

והוספתי:

יש להטעים שאף אם המשפט העברי מכיר באיסור לפגוע בפרטיותו של אדם לאחר מותו, אין פירוש הדבר בהכרח שהוא גם קובע בצדו של האיסור עונש פלילי או אף זכות לתביעה אזרחית. כך לדוגמה, אף שלשון הרע אסור, הרי מדין תורה אין מענישים עליו בבית דין של מטה אלא מכוח תקנת חכמים. ומאחר שהענישה אינה אלא מכוח תקנת חכמים, לא חייבת להיות חפיפה בין היקף האיסור לבין היקף הענישה עליו. ואכן כבר הערנו שבעניין לשון הרע על המת, לא תקנו להעניש אלא את המוציא שם רע (היינו המבזה את המת בדברי שקר) ולא את המדבר לשון הרע (היינו המבזה אותו בדברי אמת) [ההדגשה במקור: מ"ו].

ברור בעליל אפוא, לפי המשפט העברי, שאף בהנחה שקיים איסור לפגוע בפרטיות המת (דבר שכאמור אינו נקי מספקות), הרי שעצם פרסום דבר מותו ומענו של נפטר, באשר אין בו משום ביזוי המת, אינו נושא לאישום פלילי, מה עוד שמופרך לראות בכך פגיעה ב"פרטיות" המת כל עיקר[3].

אשר על כן, לדעתי ברור בעליל שעל פי המשפט העברי עצם גילוי דבר פטירתו של אדם, אינה פגיעה בפרטיותו, וודאי אינה מצדיקה אישום פלילי.

אם הפרקליטות מבקשת להאשים בפלילים את הממונה על הוצאת רישיונות קבורה בגין השימוש שעשתה במידע אודות נפטרים שהגיע לידה במסגרת תפקידה, עליה לבסס אישום זה על יסודות אחרים ולא על פגיעה בפרטיותם של הנפטרים[4].