פרק כ': גאולת הדם ומשמעותה

ערי המקלט

נושאי הפרק:
יהושע קובע את ערי המקלט על פי דבר ה'.

קשיים:
הנושא עלול לעורר קושי רגשי: הרוצח בשגגה; גואל הדם הרודף אחריו; עיר המקלט שבו יסתתר הרוצח.
מושגים הזרים לעולמם של התלמידים: מכה נפש בשגגה, גואל הדם, עיר מקלט.

דפי העבודה לתלמידים:
אפשר להיעזר בדפי העבודה לניהול השיחה והדיון בכיתה. הם פותחים בהבחנה בין רוצח במזיד לבין רוצח בשגגה, ויוצרים קשר לספר במדבר ששם נצטווה משה על ערי המקלט.
מילוי הטבלה אינו קשה, שכן שמות הערים ומיקומן מופיעים בכתוב. לתלמידים מתקשים אפשר להדגים תחילה את מילוי השורה הראשונה, ואחר כך להניח להם להמשיך בכוחות עצמם.


עיון בפרק

הציווי בתורה ובספר יהושע
בספר במדבר מובאת מצווה הקשורה בדיני רוצח בשגגה. מצווה זו מופיעה לראשונה בספר שמות, "ואשר לא צדה... ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה", וביתר פירוט בספר במדבר. הציווי הוא לקיים את מחציתה מיד, לפני כניסת ישראל לארץ, ואת מחציתה השנייה לקיים לאחר כניסת ישראל לארצם.
בספר יהושע, בפרק כ', אנו מוצאים את השלמת המצווה שתחילתה בספר במדבר.
הציווי בספר במדבר עוסק ברוצח בשגגה. וכך נאמר שם:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן. וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגּאֵל וְלא יָמוּת הָרצֵחַ עַד עָמְדו לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט. (במדבר ל"ה, ט-יב)

שמואל דוד לוצאטו, חוקר יהודי שחי באיטליה ונפטר לפני יותר ממאה שנה, כותב על מצוות ערי מקלט שהיא אחת הדוגמאות לכך שהתורה לוקחת נוהל קיים ומשבצת אותו בתוך מערכת חוקים, כדי להכניס אותו למסגרת מועילה.

מקומן של ערי המקלט
נבדוק תחילה את עניין הערים שיש להקצות למקום מקלט לרוצח בשגגה, ואחר כך נעמיק בדינו של הרוצח בשגגה.
לפי האמור בספר במדבר ובספר יהושע, יש לקבוע ערים שהרוצח בשגגה יברח אליהן. בספר דברים מסופר כי משה התחיל במצווה זו:
"אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש, לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי-דעת, והוא לא שנא לו מתמל שלשם, ונס אל אחת מן הערים האל וחי. את בצר במדבר בארץ המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי." (דברים ד', מא-מג)

מתוך שש ערי מקלט שיש לקבוע, מבדיל משה שלוש ערים. הערים מפוזרות באופן לא שווה מדרום לצפון: בצר נמצאת בנחלת ראובן, ממזרח לירושלים, בעבר הירדן המזרחי, רמות נמצאת בנחלת שבט גד, מול בית שאן, ואילו גולן, שבמקרא היא עיר ולא אזור, נמצאת בבשן, ממזרח לים כינרת. הצפיפות הגדולה יחסית של שתי ערי מקלט בצפון הארץ, לעומת עיר אחת בדרומה, מוסברת על ידי חז"ל בכך שבגלעד יש הרבה רוצחים ויש צורך לקרב אליהם את ערי המקלט.

יהושע נדרש לקבוע עוד שלוש ערים שיהיו ערי מקלט. וכך נאמר בספר יהושע, פרק כ':
וַיְדַבֵּר ה' אֶל-יְהושֻׁעַ לֵאמר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְרָאֵל לֵאמר: תְּנוּ לָכֶם אֶת-עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד-משֶׁה... וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי, וְאֶת-שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם, וְאֶת-קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרון בְּהַר יְהוּדָה. וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחו מִזְרָחָה נָתְנוּ אֶת-בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישׁר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן, וְאֶת-רָאמות בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה-גָד, וְאֶת גּולָן בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה" (יהושע כ', א-ח)

שלוש הערים במערב הירדן מוכרות לנו: קרית ארבע היא חברון, מדרום לירושלים, שכם היא במרכז הארץ, בין ים המלח לים כנרת ובין הירדן לים התיכון, ואילו קדש נפתלי, המוכרת פחות, אינה מיושבת היום, ונמצאת ליד ים כינרת.
יש כאן חזרה על מה שעשה משה. מי הקדיש את בצר, רמות וגולן, משה או יהושע? מדוע חוזר יהושע ומקדיש את הערים שכבר הוקדשו כערי מקלט? תשובה לכך משיבים חז"ל. הם מסבירים, כי רק לאחר שנקבעו שלוש הערים ממערב לירדן החלו הערים ממזרח לירדן לקלוט רוצחים. דין ערי מקלט הופעל בשלמותו רק לאחר קביעת 6 הערים.
תמונת הערים ברורה עכשיו: אנו מכירים את פיזור הערים ממזרח הירדן וממערבו: שלוש ערים בכל מקום. שלוש הקצה משה, ושלוש הקצה יהושע, ולאחר שקבע יהושע את ערי המקלט, החל דין ערי מקלט לפעול באופן שלם.

תפקידו של גואל הדם
גאולת דם היא מנהג המוכר לנו עד היום אצל הערבים: משפחה שאחד מבניה נרצח "נוקמת" ברוצח. זוהי גאולת דם במתכונת שאינה מעוגנת בחוק ואינה מבוקרת על ידי מערכת משפט.
התורה הכניסה את גאולת הדם למסגרת חוקית, מחייבת ומוגדרת. בפסוקים אנו מבחינים בשני בעלי תפקידים: "גואל הדם" מצד אחד ו"העדה" שלפניה הרוצח עומד למשפט מצד שני. נחזור ונקרא את הפסוק:
" וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגּאֵל וְלא יָמוּת הָרצֵחַ עַד עָמְדו לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט:" (במדבר ל"ה, יב)

מה קורה לרוצח? זאת מפרט הכתוב בספר במדבר:
וְאִם בְּפֶתַע בְּלא אֵיבָה הֲדָפו או הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלא צְדִיָּה: או בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלא רְאות וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמת וְהוּא לא אויֵב לו וְלא מְבַקֵּשׁ רָעָתו. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרצֵחַ מִיַּד גּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אתו הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטו אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מות הַכּהֵן הַגָּדל אֲשֶׁר מָשַׁח אתו בְּשֶׁמֶן הַקּדֶשׁ. (במדבר ל"ה, כב-כה)
הרוצח בשגגה הרג אדם. הוא הרג בלי כוונה. אין הוא אויב לו ולא מבקש רעתו. כאן ה"עדה" מקבלת תפקיד חדש:
" וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרצֵחַ מִיַּד גּאֵל הַדָּם " (במדבר ל"ה, כד)

עד עכשיו היה תפקיד העדה לשפוט את הרוצח: לבדוק אם אמנם רצח בשגגה, ואם רצח במזיד - להענישו. כאן יש ל"עדה" תפקיד חדש: הם אנשי ביניים "בין המכה ובין גאל הדם". כאן יש משפט בין שני אנשים: תובע ונתבע. התובע הוא גואל הדם, והנתבע הוא הרוצח בשגגה. "העדה" קובעת מי צודק ומי אינו צודק.
גואל הדם ממלא, לפי התיאור כאן, את תפקיד התובע: הוא המביא את הרוצח לפני בית הדין.

בספר במדבר יש לגואל הדם תפקיד נוסף: הוא רשאי להרוג את הרוצח בשגגה, אם הרוצח אינו נמלט לעיר המקלט:
" וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגּאֵל וְלא יָמוּת הָרצֵחַ עַד עָמְדו לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט:." (במדבר ל"ה, יב)
יש צורך באמצעי כפייה לגרש את הרוצח לעיר המקלט. הכפייה היא האיום שהרוצח יומת בידי גואל הדם. התיאור בספר יהושע דרמטי יותר:
וְנָס אֶל-אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר-הַהִיא אֶת-דְּבָרָיו. וְאָסְפוּ אתו הָעִירָה אֲלֵיהֶם, וְנָתְנוּ-לו מָקום וְיָשַׁב עִמָּם. וְכִי יִרְדּף גּאֵל הַדָּם אַחֲרָיו, וְלא-יַסְגִּרוּ אֶת-הָרצֵחַ בְּיָדו, כִּי בִבְלִי-דַעַת הִכָּה אֶת-רֵעֵהוּ, וְלא-שׁנֵא הוּא לו מִתְּמול שִׁלְשׁום." (יהושע כ', ד-ה)

ועוד תפקיד לו, לגואל הדם, וגם הוא מתואר בספר במדבר:
"וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמת...או בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּו הִכָּהוּ וַיָּמת רצֵחַ הוּא מות יוּמַת הָרצֵחַ. גּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרצֵחַ בְּפִגְעו בו הוּא יְמִתֶנּוּ:." (במדבר ל"ה, טז-יט)

תפקיד זה רמוז היה גם בתיאור שבספר יהושע: "ולא יסגרו את הרצח בידו, כי בבלי דעת הכה את רעהו." פירוש הדבר כי אם הכה בדעת ובכוונה יסגירו את הרוצח ביד גואל הדם, וזה יהיה רשאי להרגו. לגואל הדם יש עכשיו תפקיד שלישי: לבצע את פסק הדין של "העדה". אם אמנם נקבע כי הרוצח רצח במזיד, גואל הדם יבצע את פסק הדין, (ואם אין הוא יכול לעשות זאת, יעשה זאת שליח בית הדין).

מיהו רוצח בשגגה?
הרוצח שאנו דנים בו הוא רוצח בשגגה. מהי ההגדרה של "שוגג"? מתי אדם עושה מעשה בלי שיהיה אחראי לתוצאותיו? אדם יצא לדרך במכונית ללא מעצורים, והוא דרס אדם והרגו. האם אפשר לומר שאין הוא אשם בהריגה? אמנם לא הייתה לו כל כוונה להרוג, והוא הצטער על כך מאוד, אבל הוא עשה מעשה שסביר היה שיגרום מוות לבני אדם.
ולהפך: אדם נהג במכוניתו בזהירות ולפי כל חוקי הנהיגה. מישהו - אולי אפילו רצה להתאבד - קפץ מתחת לגלגלי המכונית ונהרג. אין יודעים מדוע הוא קפץ מתחת למכונית. לא הייתה אפשרות לעצור. האם אפשר לומר כי אדם כזה חייב בעונש?

אנחנו מבחינים כי צריך הגדרה יותר מדויקת של "שוגג". נשתמש בהגדרות המובאות במשנה ובתלמוד: יש "שוגג קרוב לאונס" ויש "שוגג קרוב למזיד". האיש שיצא לדרך במכונית מקולקלת הוא שוגג; הוא לא התכוון להרוג, אבל הוא "שוגג קרוב למזיד", כי הכניס את עצמו לסיטואציה שבה יש לו סיכויים רבים להרוג. ולהפך: האיש שזינקו מתחת למכוניתו ונהרגו אינו אשם כלל. הוא "שוגג קרוב לאונס".
דין רוצח בשגגה אינו מתייחס לא לראשון ולא לשני. הראשון - השוגג הקרוב למזיד - עונשו כבד מדיי מכדי שעיר מקלט תגן עליו. הוא עשה מעשה הקרוב לפשע. ומה דינו? יברח כל ימיו מגואל הדם, כמו קין שהיה נע ונד, חיי גלות מתמשכים יחיה. זהו עונש כבד. אין דנים אותו כרוצח, שהרי לא התכוון לרצוח. אבל אין מגנים עליו, כי אין הוא ראוי להגנה. והשני - שלא היה יכול בשום פנים למנוע את הפגיעה - גם הוא אינו גולה. אין כל סיבה להעניש אותו. הוא נהג כשורה. אין עליו כל אשמה.

הדוגמה של השוגג החייב גלות היא הדוגמה של האיש החוטב עצים בגרזן ולפניו עובר אדם והגרזן נשמט מן הקת, והאדם העובר נפגע ונהרג. לא הייתה כאן כוונה, אבל ראית אדם עובר לפניך, והמשכת להכות בגרזן. אינך אשם, אבל גם זהיר אינך. צא לגלות!

אנוס - שוגג קרוב לאונס - שוגג קרוב למזיד - מזיד בצדיה
גם במישור המשפטי הרגיל אנו יכולים להבין את דין גלות הרוצח בשגגה כעונש מחנך. אין הוא נשלח לבלות את ימיו בבית סוהר, מוקף פושעים. להפך: הוא נשלח לעיר כוהנים, והוא מקבל שם דירה חינם (זאת לומדים מהפסוק בספר יהושע "ונתנו לו מקום וישב עמם"). שם, בין מורי העם וחכמיו, גר הרוצח בשגגה, ולומד כיצד צריך אדם לנהוג וכמה זהירות צריך הוא להיזהר כדי למלא את חובותיו כחבר מועיל בחברה.

סיכום:
תחילתה של מצוות ערי מקלט בתורה וסיומה בספר יהושע. את הציווי לייחד ערי מקלט לרוצחים בשגגה אנו מוצאים לראשונה בספר שמות ואח"כ בספר במדבר, בפרשת "מסעי". בפרשה זו יש פירוט מלא של דיני רוצח, במזיד או בשוגג, ושל עונשו של הרוצח. הרוצח במזיד נהרג. זהו העונש הבסיסי של שופך דם האדם. הרוצח בשגגה גולה לעיר מקלט.
בתחילת ספר דברים, בפרשת "ואתחנן" פרק ד', מסופר כי משה הבדיל שלוש ערים בעבר הירדן וקבע אותם כערי מקלט, וגם פירוט הדינים של ערי המקלט.

התורה חוזרת ומתארת את דיני הרוצח במזיד ובשוגג בספר דברים, בפרשת שופטים. הפרשה עוסקת במלחמות ובירושת הארץ, ובתוך דינים אלה חוזרים ועולים דיני הרוצח במזיד ובשוגג. בפרשת שופטים כלולים דיני ההגנה על הרוצח בשגגה במסגרת מעניינת:
"כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה, אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' א-להיך וללכת בדרכיו כל הימים, ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה' א-להיך נתן לך נחלה, והיה עליך דמים." (דברים י"ט, ט-י)

יש כאן השוואה בין שני עניינים: כאשר תאהב את ה' א-להיך, ותלך בדרכיו כל הימים, תדאג גם לרוצחים בשגגה שלא ייהרגו, שלא יישפך דם נקי בקרב ארצך. השמירה על הרוצחים בשגגה כלולה בדיני המלחמה, שפרשת שופטים מפרטת בה מאוד. והפרשה כאילו אומרת: גם כאשר אתה עסוק במלחמות ובכיבושים ובשלל, אל תשפוך דם נקי.

המקום הרביעי שאנו פוגשים בו את דין הרוצח בשגגה הוא בספר יהושע פרק כ', שבו יהושע מבצע את הדברים שנאמרו בספר במדבר ובספר דברים: יהושע מקצה עוד שלוש ערי מקלט, ובכך הוא מפעיל את דין הרוצח בשגגה, דין שהיה תיאורטי עד לרגע שסומנו ונקבעו כל ערי המקלט.


היבטים דידקטיים: ערי המקלט
ה' מצווה את יהושע לקבוע את שש ערי המקלט. אל הערים האלה יוכל להימלט רוצח בשגגה מפני גואל הדם. שלוש ערים נקבעו בארץ ישראל כערי מקלט, ושלוש ערים בעבר הירדן המזרחי.

התבוננות במפה:
מיקומן של ערי המקלט.

נקודות לשיחה:
אחת ממצוות התורה שניתנו לבני ישראל במדבר הייתה המצווה להקים ערי מקלט בבואם לארץ:
"וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה: וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגּאֵל וְלא יָמוּת הָרצֵחַ עַד עָמְדו לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט:" (במדבר ל"ה, יא-יב).
כדאי להזכיר לתלמידים את הנאמר בשמות:
מכה איש ומת מות יומת: ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה: (שמות כ"א, יב-יג).
יש להדגיש את ההבחנה בין מעשה בשוגג (לא עשיתי בכוונה) לבין מזיד, ולדון באחריות האדם על מעשיו ועל מפגעיו.
בספר דברים מסופר שמשה הכין שלוש ערים בעבר הירדן המזרחי. דברים ד' מ"א-מ"ב.
דיון בתפקידן של ערי המקלט.
• לשם מה היה צורך בערי מקלט? הקשר לגאולת הדם. הכוונה לכך שאם אדם אחד אשם במותו של אדם אחר, אחד מבני משפחתו של ההרוג נוקם את מותו.
כדאי לדון בגאולת הדם מנקודת ההרתעה של הרוצחים בכוח ומבחינת חינוך בני האדם לנהוג זהירות במעשיהם.
נשים לב שהרוצח בשגגה, אף על פי שלפי ההגדרות של ימינו הוא "הורג" ומעשהו הריגה ולא רצח או גרימת מוות ברשלנות, התורה מכנה אותו "רוצח".
לסיכום יתנו התלמידים דוגמאות של רצח בשגגה, וינתחו מתי יש מבחינתו של הרוצח רשלנות רבה יותר ומתי אחריות רבה יותר, ומתי הוא "אנוס". כאן המקום לשיחה על אחריות, על זהירות וכו'.
• יש להבהיר לתלמידים את ההבדל בין הדרך שבה נוהגים בימינו במי שהורג בשוגג, לבין הדרך שבה נהגו בעבר: בימינו עוצרים כל אדם שגרם למותו של אדם אחר ועושים לו משפט. בעבר היה ההורג בשגגה בורח לעיר המקלט כדי שגואל אדם לא ינקום בו.


הצעות לפעילויות

הבעה בעל פה או בכתב:
השאלות שלהלן מתאימות לעבודה בקבוצות או לדיון בכיתה.
• מה ההבדל בין רוצח בשגגה לרוצח במזיד?
• הביאו דוגמה לרוצח בשגגה.
• איך אפשר לדעת מי הרג בכוונה ומי הרג בשוגג?
• שערו: איך ידע הרוצח בשגגה היכן היא עיר המקלט?
• הביעו דעתכם על החוק של ערי המקלט.

תרשים זרימה:
אפשר לתאר בתרשים זרימה את מה שיכול לקרות לרוצח בשגגה הבורח לעיר מקלט.

רוצח מכה נפש בשגגה



בורח מפני גואל הדם אל עיר המקלט



מדבר באוזני זקני העיר את דבריו ויושב בעיר



עומד למשפט



אם יתברר שאכן הרג בשגגה          אם יתברר שהרג בכוונה



יישאר בעיר המקלט עד מות הכוהן הגדול          יימסר לגואל הדם


משחק תפקידים:
- הרוצח בשגגה מספר לזקני העיר על התאונה שבה הרג בטעות בן אדם.
- הכוהן הגדול נותן חנינה לרוצח בשגגה.