פתח דבר


"הסזון" היה שם הקוד לרדיפות שרדפה ההגנה את האצ"ל בשנת 1944-1945 כדי לחסל את האצ"ל כארגון לוחם. אולם מסתבר כי "הסזון" לא היה אירוע חד-פעמי, אלא שיטה בה נקטה ההגנה באלימות כנגד האצ"ל או לח"י, בכל פעם שארגונים אלה פעלו נגד הערבים או נגד הבריטים, ללא הסכמת ראשי היישוב המאורגן (הסוכנות היהודית והוועד הלאומי).
הסזון הראשון היה בשנת 1938. אותה עת פרעו הערבים ביהודים והמוסדות הלאומיים הכריזו על מדיניות "ההבלגה". האצ"ל התנגד למדיניות זו ופתח בפעולות תגובה נגד הערבים. ראשי היישוב ראו בזאת הפרת המרות הלאומית והפעילו את יחידות ההגנה נגד האצ"ל.
הסזון השני התקיים בשנת 1942 נגד ארגון לח"י. היה זה בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר הסוכנות היהודית (וכן האצ"ל), שתפו פעולה עם הבריטית במלחמתם בגרמנים. ארגון לח"י, שראה בבריטים אויב, פתח באותה תקופה בפעולות אלימות נגד השלטון הבריטי בארץ. בתגובה נשלחו יחידות של הפלמ"ח לפעול נגד אנשי לח"י, שנחטפו ונחקרו, תוך שימוש בעינויים, והוסגרו לבריטים.
הסזון השלישי, הידוע גם בשם "הסזון הגדול", נערך כאמור בשנים 1944-1945. היה זה לאחר הכרזת המרד על-ידי האצ"ל ותחילת הפעולות נגד השלון הבריטי בארץ. ראשי "המוסדות הלאומיים" דרשו מן האצ"ל להפסיק את פעולות נגד הבריטים, ולאחר שהאצ"ל לא נענה לדרישה זו, פתחה ההגנה בפעולות אלימות נגד האצ"ל כדי לחסלו כארגון לוחם.
כדי לממש את מטרת "הסזון הגדול", השתמשה ההגנה כמעט בכול האמצעים שעמדו לרשותה, ואשר כללו: חטיפות וחקירות ממושכות, שלווּ לעיתים בעינויים קשים; גירוש ממקומות עבודה ומבתי-ספר; גירוש ממקום מגורים ועוד. אולם הצעד החמור ביותר , שעורר ויכוחים סוערים ביישוב, היה: הסגרת חשודים בהשתייכות לאצ"ל, לבולשת הבריטית.
התסיסה בקרב אנשי האצ"ל היתה גדולה ורבים סברו שיש להחזיר להגנה כגמולה. אולם מנחם בגין הטיל את מלוא כובד משקלו, כדי למנוע מלחמת אחים. הוא שכנע את חבריו לנשק להבליג וטבע את הסיסמה "לא תהיה מלחמת אחים".
מדיניותו של בגין הוכחה כנכונה, כאשר לאחר עשרה חודשים של סזון קשה, נוסדה "תנועת המרי העברי" ושלושת הארגונים: ההגנה האצ"ל ולח"י, לחמו יחדיו נגד השלטון הבריטי בארץ.
הסזון הרביעי, שכונה "הסזון הקטן" (שלא היה קטן כלל ועיקר) הופעל נגד האצ"ל בשנים 1947-1948. היה זה לאחר פירוקה של "תנועת המרי העברי", כאשר ההגנה חדלה מהמאבק המזוין נגד הבריטים ודרשה שגם האצ"ל יעשה זאת. לאחר סירובו של האצ"ל לקבל על עצמו את המרות הלאומית, שוב הופעל ארגון ההגנה נגד האצ"ל. אלא שהפעם נמנעה ההגנה מלהסגיר את אנשי האצ"ל לבריטים (שיתוף הפעולה עם הבולשת הבריטית היה מוגבל והופעל רק לגבי מקרים מיוחדים). הפעם לא הבליג האצ"ל והחזיר על כל פגיעה באנשיו.
בן-גוריון ראה באצ"ל יריב פוליטי , שיש לחסלו לפני שישתלט על היישוב: "הטרור גם יונק, ולא במעט, מיצר השתלטות בכוח הזרוע על היישוב ועל התנועה הציונית ...יש כאלה התומכים בטרור אך ורק מתוך שיקולים פנימיים ..." (מתוך דברי בן-גוריון בפני מליאת הוועד הלאומי).
לא היה זה המקרה הראשון בו השתמשו ראשי הממסד הציוני בכוח הזרוע כנגד יריבים פוליטיים. עוד בתקופת הטורקים, ניסו אנשי "השומר" לשתק את ארגון "נילי", שעזר לאגלים לסלק את השלטון הטורקי מארץ-ישראל. הגיעו הדברים עד כדי ניסיון התנקשות של אנשי "השומר" בחייו של יוסף לישנסקי, ממנהיגי "נילי". לישנסקי הוסגר לבסוף לשלטונות והוצא להורג בתליה בדמשק, יחד עם חברו לנשק, נעמן בלקינד. כן יש לציין כי במקרה רציחתו של חיים ארלוזורוב ב-1933 על שפת ימה של תל-אביב, ראשי המפלגות הסוציאליסטיות לא נרתעו מלהעליל את מעשה הרצח על שלושה צעירים שהשתייכו למפלגה הרוויזיוניסטית (ואשר זוכו על-ידי בית-הדין). ולבסוף, זכורה היטב פרשת האונייה "אלטלינה", בה הואשם מנחם בגין בניסיון, שלא היה ולא נברא, למרוד בממשלת ישראל.
בספר זה מתוארים "הסזונים" למיניהם, בהם פעלו ראשי ההגנה נגד האצ"ל ולח"י, שסירבו לקבל על עצמם את מרות ההנהגה הציונית. הרקע לפעולות ותיעוד מפורט של מהלך העניינים, מבוססים על מסמכים וראיונות הרואים בזה אור לראשונה.
לצורך כתיבת הספר, השתמשתי בחומר הרב שעמד לרשותי בארכיון צה"ל, ארכיון תולדות ההגנה, ארכיון ציוני מרכזי, מכון ז'בוטינסקי ותעודות של הבולשת הבריטית המצויות בארכיון משרד המושבות בלונדון. כן נעזרתי במספר רב של ראיונות, אשר השלימו את התמונה. לעזר רב היתה לי עבודתו של יעקב יוניש "סוגיות בנושא הסזון הגדול", שעותק ממנה מצוי במכון ז'בוטינסקי ( כ8 - 129 ).
יקצר המצע מלהודות לכל אלה שעזרו לי בעבודתי זו, ולא נותר לי אלא לציין רק שמות מספר. יעמדו על הברכה: חיים ישראלי - ממשרד הביטחון; אורי אלגום ומיכה קאופמן - מארכיון צה"ל; עירית קינן ונרי אראלי - מארכיון תולדות ההגנה; אמירה שטרן וחבר העובדים במכון ז'בוטינסקי.
תודה לשלמה נקדימון על שהעמיד לרשותי את ארכיונו הפרטי; לידידי הפרופ' דב לוין שדרבן אותי, קרא את כתב-היד והעיר הערות חשובות; ולד"ר עמוס כרמל על שהיטיב לערוך את כתב- היד.
תודה ל"מדרשת תגר לחינוך לאומי, יוצאי אצ"ל בירושלים", אשר תמכו בכתיבת הספר.
תודה מיוחדת לד"ר יעקב תבין, "גיבור הסזון", אשר ללא עזרתו ספק אם ספר זה היה רואה אור.
ולבסוף נתונה תודתי לרחל רעייתי, אשר עודדה אותי והיתה שותפה פעילה לכל התלבטויותי.
כולם יעמדו על התודה והברכה.


רשימת קיצורים

א"פ - ארכיון הפלמ"ח
א"צ - ארכיון צה"ל
אצ"ל - ארגון צבאי לאומי
אצ"מ - ארכיון ציוני מרכזי
את"ה - ארכיון תולדות ההגנה
הפורשים - כינוי גנאי לאנשי האצ"ל ולח"י
לח"י - לוחמי חרות ישראל
מ"ז - מכון ז'בוטינסקי
סת"ה - ספר תולדות ההגנה