חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

דוד

המלך השני לישראל וראשון למלכות בית דוד שנות חייו: בערך 1040 - 970 לפני הספירה.

התוכן:
פעולות דוד ומלחמותיו
סדרי מלכותו
מרידות נגד דוד
חטאות דוד
תכונת דוד
בתלמוד ובמדרש
חטא בת שבע

דוד - המלך השני לישראל וראשון למלכות בית דוד; נולד בערך בשנת 970 לפני הספירה). מלך על יהודה בערך בשנת 1010 ומת בערך בשנת 1140 בן שבעים שנה (יש לציין שבמסורת חז"ל מצויינים שנות חייו לבריאת העולם שאינם תואמים את המניין שציינו. העדפנו את המניין שצויין המבוסס על שנות בניינו של בית המקדש השני, ושנות גלות בבל, ועל ההשערות לשנת יציאת בני ישראל ממצרים כמצוייין בערך "פרעה" באציקלופדיה). היה הצעיר בשמונת הבנים אשר לישי מבית לחם, ורעה את צאן אביו. ייחוסו של ישי רשום בסוף מגילת רות עד פרץ בן יהודה. מלך ארבעים שנה, מהן שבע שנים וששה חדשים על יהודה בבית לחם. ששת החדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום, לא עלו במנין השנים שמלך (רות רבה פ"ה).

פעולות דוד ומלחמותיו
אחרי שאיחד סביבו את כל ישראל הייתה ראשית פעולתו לארגן את המלוכה ולחזק את ממשלתו על ידי הגבורים אשר מינה מכל שבטי ישראל (דהי"א י"ב), ובראשם יואב בן צרויה. הוא הוסיף לו עוד שלושים אלף בחורי חיל בישראל (ש"ב ו' א').

פעולתו השניה הייתה להביא את ארון ברית ה' מקרית יערים. בדעתו היה לבנות את בית המקדש, אך נתן הנביא אמר לו כי לא נכון לו לבנות את בית ה', כי דמים רבים שפך במלחמותיו (דהי"א כ"ב ח'), ועליו להניח הבנייה לשלמה בנו.
דוד הכין בחייו את החומר הרב לצורך הבנין.

הצלחת דוד עוררה עליו את קנאת הגוים. כשמוע פלשתים כי דוד נמשח למלך על ישראל, עלו עליו למלחמה. דוד נצחם בבעל פרצים ומגבעון ועד גזרה (דהי"א י"ד ט"ו) ולקח מהם את גת ובנותיה. דוד הכה את מואב והכניעם, הכה את הדרעזר מלך צובה עד חמת ועד נהר פרת והכניע את ארם דרמשק (דמשק). נלחם עם חנון בן נחש מלך בני עמון, על אשר הכלים את שלוחיו כאשר באו לנחמו במות אביו נחש. בני עמון שכרו את מלך ארם לעזור להם, והם ערכו מלחמה עם צבאות דוד תחת פיקודם של יואב ואבישי אחיו. בני עמון נגפו, ודוד הרג מהם שבעת אלפים רכב וארבעים אלף איש רגלי עם שופך שר הצבא (דהי"א י"ט י"ח). בש"ב י' י"ח כתוב כי הרג מארם שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים ואת שובך (ב' תחת פ') שר הצבא.
בהמשך כתוב בדהי"א י"ח ג'-ה':
"ויך דוד את הדרעזר מלך צובה... וילכוד דוד ממנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים ועשרים אלף איש רגלי וגו' ויך בארם עשרים ושנים אלף".
ואילו בש"ב ח' ד'-ה' כתוב:
"וילכוד דוד מדרעזר אלף ושבע מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי, ויעקר את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב ויך בארם עשרים ושנים אלף, ותהי ארם לדוד נושאי מנחה וישם נציבים בארם ודמשק".
לתשובת השנה עלה מואב עם אנשי חילו והשחיתו את ארץ בני עמון ולכדו את עיר רבה (רבת בני עמון), בזזו את שללה וקחו נקמה מיושביה (דהי"א כ' ג').
דוד נלחם עוד עם הפלשתים, והיה כפשע בינו ובין המות, עד כי נשבעו עבדיו כי לא יצא עוד המלך בעצמו למלחמה ולא תכבה נר ישראל, ש"ב כ"א).
נלחם בשכניו מדרום א"י והכניעם לו לעבדים. וכן עשה בעמלק ובאדום ושם שם נציבים (דהי"א י"ח י"ג).

סדרי מלכותו
צבאו של דוד כלל מאתים שמונים ושמונה אלף, שהתחלקו לשנים עשר מחלקות. בכל חלק עשרים וארבעה אלף ונשיאים בראשם. כל חלק וחלק שימש חודש אחד בשנה.
דוד מינה ראשים לשבטי ישראל: לראובני, לשמעוני, ללוי, ולבני אהרן הכהנים, ליהודה, ליששכר, לזבולן לנפתלי, לבני אפרים, לחצי שבט מנשה, ולחצי שבט מנשה גלעדה (מעבר לירדן), לבנימין, ולדן. בס"ה שלושה עשר נשיאים. לא מנה שבטים לגד ולאשר, ומנה נשיא מיוחד ללוים ולכהנים לבדם.

הפקידים היו ממונים על אוצרות המלך בבית ועל אוצרותיו בשדה, בערים, בכפרים ובמגדלות. על אנשי המלאכה בשדה ובכרמים ועל זיתים ושקמים, ועל אוצרות שמן. על הבקר בשדה ובעמקים, ועל הגמלים ועל האתונות ועל הצאן.

השרים היושבים ראשונה במלכות היו: היועץ, איש מבין וסופר, רע המלך, ושר הצבא (דהי"א כ"ז).

מרידות נגד דוד
מרד אבשלום בנו הקדיר את שמי הצלחת דוד בימיו האחרונים. ייתכן ששהותו של אבשלום שלוש שנים אצל סבו מלך גשור (ש"ב י"ג), עודדה אותו למרוד, כי מטרת אויבי ישראל הייתה להפריד ולסכסך בין אנשי מלכות ישראל. אבשלום שלח מרגלים לכל שבטי ישראל להכריז כי מלך אבשלום בחברון (ש"ב ט"ו י'). רבים מהעם נהרו אחריו.
דוד פחד מבנו יותר ממלחמות אויביו מסביב, נמלט מירושלם עם מעטים מאנשי חילו, עבר את הירדן, ואבשלום רדף אחריהם ונלחם בהם. יואב הרג את אבשלום, ואחרי נכשל המרד, והעם שבו לדוד מלכם.

שבע בן בכרי משבט בנימין, שבטו של שאול, ניסה להמשיך את המרד. כאשר מהרו בני יהודה להשיב את דוד לירושלם, קרא ליתר השבטים: "אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי, איש לאהליך ישראל!". יואב רדף אחרי שבע בן בכרי, מצאהו באבל בית מעכה, ואשה אחת בחכמתה פתתה את ראשי העיר לכרות את ראשו, והמרידה שקטה (ש"ב ב'),

בסוף ימי דוד מרד אדוניה, ורצה למלוך בניגוד צוואת דוד כי שלמה בנו ישב על כסא מלכותו (מ"א א').

חטאות דוד
במלחמת רבת בני עמון קרה מעשה דוד ובת שבע אשת אוריה החתי. דוד ציווה את יואב לגרום למותו של אוריה בידי בני עמון. נתן הנביא הוכיחו במשל כבשת הרש ואמר:
"את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה... ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם" וגו' (ש"ב י"ב).
דוד התוודה "חטאתי לה'". ה' המית את הילד שנולד בחטא. בת שבע ילדה אח"כ את שלמה שירש מלכותו.

החטא השני היה מפקד ישראל בידי יואב. מספר ישראל 1,100, ויהודה 470,000 שולף חרב, ובס"ה 1.579,000. שבט לוי ובנימין לא נמנו, כי נתעב דבר המלך את יואב. היתה מגפה בישראל, ומתו שבעים אלף (דהי"א כ"א).
בש"א כ"ד נאמר כי מספר איש ישראל היה 800,000 ואיש יהודה 500,000, וההבדל הוא 300,000 איש, שהיו צבא דוד ב- 12 מחלקות שהסתכמו ב- 285,000 בנוסף לשוטרים ומשרתי המלך שלא נמנו (רש"י לשמואל שם).

לדעת יגאל ידין מטרת המיפקד היתה לבנות יחידות מילואים שאפשר יהיה לגייסם בעת מלחמה.

החטא השלישי היה ביחסו למפיבשת, שעה שברח מאבשלום. כאשר שמע את רכילות ציבא משרת מפיבושת, כי מפיבשת מצפה כי ישיבו לו את ממלכות אביו (ש"ב ט"ז ג'), נתן דוד לציבא את כל אשר למפיבשת. כאשר הסביר מפיבושת לדוד כי עבדו הכשיל אותו ושיקר, אמר דוד "אתה וציבא תחלקו את השדה" (ש"ב י"ט ל').
אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת "אתה וציבא תחלקו את השדה", יצאה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. (שבת נ"ו).

תכונת דוד
דוד נקרא "נר ישראל" (ש"ב י"ח ג'). איש חיל אשר לבו כלב האריה (שם י"ז י'). שאול הכיר כשרונו בתור מנגן ומשורר, ובתהילים נתכנה נעים זמירות ישראל ומשיח אלהי יעקב (ש"ב כ"ג א'). הכיר טובה לברזילי הגלעדי, ומחל לנבל הכרמלי שגמל לו רעה תחת טובה (ש"א כ"ח). לא ענש את שמעי בן גרא על קללתו. אהבתו לבניו ניכרת כאשר צם בעת שחלה הילד שילדה לו בת שבע, אבלו על אמנון בנו, התנהגותו עם אבשלום שמרד בו, כאשר ציווה ליואב: "לאט לי לנער לאבשלום" (ש"ב י"ח).
כלוחם לא חת מפני כל, נקם באויביו והענישם באכזריות, ובפרט בעמון ובמואב שהציקו לישראל מאוד. נקם נקמת דם אביו ובני משפחתו שהרגום מלך מואב (ילקוט ש"ב ח'). מדד את שונאיו בחבל: שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות, ועינה את בני עמון במגרה ובחריצי הברזל וגו' (ש"ב י"ב ל"א).

חיי המלך המושל היו קדושים בעיניו, והוא הגן על חיי שאול שרדף אחריו, סרב להרגו, קונן עליו, והרג את האיש אשר נגע במשיח ה'. הרג את האנשים שהכו את איש בשת בן שאול.
כמו שהיה גבור, כן היה ענו ונכנע לפני ה' ונביאיו, ומה יקרים דבריו "נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה" (ש"ב כ"ד י"ד).

דוד היה "עושה משפט וצדקה לכל עמו" (ש"ב ח' ט"ו). דוד נזכר במקרא יותר מאלף פעמים, יותר מכל אדם אחר שהוזכר במקרא. בדוד אחוזים רוב תולדות ישראל וספורי כה"ק. מלכות בית דוד נשארה לסמל הנהגת העם לעתיד, כי בית נאמן עשה לו ה' (ש"ב ז' ט"ז).

לקץ הימים נבא ירמיה (ל"ז י"ז) לא יכרת לדוד איש יושב על כסא ישראל. יחזקאל (ל"ז כ"ד) אמר: ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם. וכן כתוב: נשבעתי לדוד עבדי אם לזרעי אכזב (תהילים פ"ט ד').

בתלמוד ובמדרש
עשרה דורות היו מפרץ עד דוד (במדבר רבה פי"ג), דוד היה מצאצאי מרים אחות משה (ספרי סימן ע"ד הוצאת פרידמאן כ'). שם אמו של דוד לא נזכר במקרא. אע"פ שנזכרו האמהות של כל המלכים. חז"ל אמרו ששמה היה נצבת בת עדאל (ב"ב צ"א. רשב"ם).
בפסוק נזכרו שמות של שש נשים שנשא דוד, והן:
אחינעם היזרעאלית,
אביגיל,
מעכה,
חגית,
אביטל,
עגלה (ש"א ג').
הנביא אמר לו: "ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה", הרי שמונה עשר, ביניהן היו אלמנותיו של שאול, שנאמר "ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך" (סנהדרין פ"ב א', כ"א).
ר' אבא בר כפרי אמר: י"ג מלחמות עשה דוד.
ורבנן אמרי: י"ח. ולא פליגי: י"ג לצרכיהן של ישראל, וחמישה לצורך עצמו. (ויק"ר פ"א ד').
חטא בת שבע
לדברי חז"ל נענש דוד על בת שבע כמו שאמר: "ואת הכבשה ישלם ארבעתים" =
ילד (שמת),
אמנון,
תמר,
אבשלום (יומא כ"ב,ב).

גם נענש בגופו על שמנה את ישראל, כי נצטרע שישה חדשים, פירשו ממנה סנהדרין, ונסתלקה הימנו שכינה (שם).
ר' יוחנן, משום רשב"י אמר:
לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אלא להורות תשובה.
לאמר לך, שאם חטא יחיד, אומרים לו: כלך אצל יחיד (דוד שנמחל לו עונו).
ואם חטאו צבור, אומרים לו: כלך אצל צבור (ישראל שחטאו בעגל ונסלח להם).
וגזרת המלך הייתה, לתת פתחון פה לבעלי תשובה (ע"ז ה'. רש"י).
דוד בקש מחילה על עונו ונענה לו הקב"ה. בקש שלא לכתוב סרחונו, ולא נתקבלה תפילתו. (סנהדרין ק"ז).
כ"ב שנה עשה דוד תשובה על עוון בת שבע (תנא דבי אליהו רבה פ"ב).
לדברי ר' יונתן, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. ואמר רב: רבי דאתי מדוד, מהפך ודרוש בזכותיה דדוד [=רב שהוא מבית דוד, מנסה להפך בזכותו ולומר שלא חטא].
הסיפור על דוד ובת שבע, משה גרסיאל
פרשת דוד ובת שבע והמבוכה המוסרית של ימינו, יהודה אליצור
"מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע" (ש"ב י"ב).
רבי אומר: משונה רעה זו מכל רעות שבתורה,
שבכולם כתיב "ויעש" וכאן כתיב "לעשות" - שביקש לעשות ולא עשה.
"את אוריה החתי הכית בחרב", שהיה לך לדונו בסנהדרין (כמורד במלכות)
"ואת אשתו לקחת לך לאשה", לקוחין יש לך בה, שכל היוצא למלחמת בית דוד,
כותב גט כריתות לאשתו וכו' (שבת נ"ו).

ובימי שלמה הודיע ה' כי מחל לדוד עון בת שבע, כי לא נענה לשלמה, עד אשר התפלל
"זכרה לחסדי דוד עבדך".
באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדרה וידעו כל העם וכל ישראל,
שמחל לו הקב"ה על אותו עוון, שבת ל').
מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
דמותו של דוד לאור ההסטוריוסופיה המקראית, יהודה אליצור
דוד מלך ישראל, יהודה קיל
הבטחת המלוכה לבית דוד, יהודה איזנברג
מלחמות דוד מלך ישראל, ברוך קנאל

מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל


הערות לערך:
שם המעיר: אריה מרציאנו
הערה: לפי המדרש דוד המלך נפטר ביום שבת


שם המעיר: דוד המלך
הערה: המלך השני לישראל וראשון למלכות בית דוד שנות חייו: בערך 1040 - 970 לפני הספירה.

התוכן:
פעולות דוד ומלחמותיו
סדרי מלכותו
מרידות נגד דוד
חטאות דוד
תכונת דוד
בתלמוד ובמדרש
חטא בת שבע

דוד - המלך השני לישראל וראשון למלכות בית דוד; נולד בערך בשנת 970 לפני הספירה). מלך על יהודה בערך בשנת 1010 ומת בערך בשנת 970 בן שבעים שנה (יש לציין שבמסורת חז"ל מצויינים שנות חייו לבריאת העולם שאינם תואמים את המניין שציינו. העדפנו את המניין שצויין המבוסס על שנות בניינו של בית המקדש השני, ושנות גלות בבל, ועל ההשערות לשנת יציאת בני ישראל ממצרים כמצוייין בערך "פרעה" באציקלופדיה). היה הצעיר בשמונת הבנים אשר לישי מבית לחם, ורעה את צאן אביו. ייחוסו של ישי רשום בסוף מגילת רות עד פרץ בן יהודה. מלך ארבעים שנה, מהן שבע שנים וששה חדשים על יהודה בבית לחם. ששת החדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום, לא עלו במנין השנים שמלך (רות רבה פ"ה).

פעולות דוד ומלחמותיו
אחרי שאיחד סביבו את כל ישראל הייתה ראשית פעולתו לארגן את המלוכה ולחזק את ממשלתו על ידי הגבורים אשר מינה מכל שבטי ישראל (דהי"א י"ב), ובראשם יואב בן צרויה. הוא הוסיף לו עוד שלושים אלף בחורי חיל בישראל (ש"ב ו' א').

פעולתו השניה הייתה להביא את ארון ברית ה' מקרית יערים. בדעתו היה לבנות את בית המקדש, אך נתן הנביא אמר לו כי לא נכון לו לבנות את בית ה', כי דמים רבים שפך במלחמותיו (דהי"א כ"ב ח'), ועליו להניח הבנייה לשלמה בנו.
דוד הכין בחייו את החומר הרב לצורך הבנין.

הצלחת דוד עוררה עליו את קנאת הגוים. כשמוע פלשתים כי דוד נמשח למלך על ישראל, עלו עליו למלחמה. דוד נצחם בבעל פרצים ומגבעון ועד גזרה (דהי"א י"ד ט"ו) ולקח מהם את גת ובנותיה. דוד הכה את מואב והכניעם, הכה את הדרעזר מלך צובה עד חמת ועד נהר פרת והכניע את ארם דרמשק (דמשק). נלחם עם חנון בן נחש מלך בני עמון, על אשר הכלים את שלוחיו כאשר באו לנחמו במות אביו נחש. בני עמון שכרו את מלך ארם לעזור להם, והם ערכו מלחמה עם צבאות דוד תחת פיקודם של יואב ואבישי אחיו. בני עמון נגפו, ודוד הרג מהם שבעת אלפים רכב וארבעים אלף איש רגלי עם שופך שר הצבא (דהי"א י"ט י"ח). בש"ב י' י"ח כתוב כי הרג מארם שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים ואת שובך (ב' תחת פ') שר הצבא.
בהמשך כתוב בדהי"א י"ח ג'-ה':
"ויך דוד את הדרעזר מלך צובה... וילכוד דוד ממנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים ועשרים אלף איש רגלי וגו' ויך בארם עשרים ושנים אלף".
ואילו בש"ב ח' ד'-ה' כתוב:
"וילכוד דוד מדרעזר אלף ושבע מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי, ויעקר את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב ויך בארם עשרים ושנים אלף, ותהי ארם לדוד נושאי מנחה וישם נציבים בארם ודמשק".
לתשובת השנה עלה מואב עם אנשי חילו והשחיתו את ארץ בני עמון ולכדו את עיר רבה (רבת בני עמון), בזזו את שללה וקחו נקמה מיושביה (דהי"א כ' ג').
דוד נלחם עוד עם הפלשתים, והיה כפשע בינו ובין המות, עד כי נשבעו עבדיו כי לא יצא עוד המלך בעצמו למלחמה ולא תכבה נר ישראל, ש"ב כ"א).
נלחם בשכניו מדרום א"י והכניעם לו לעבדים. וכן עשה בעמלק ובאדום ושם שם נציבים (דהי"א י"ח י"ג).

סדרי מלכותו
צבאו של דוד כלל מאתים שמונים ושמונה אלף, שהתחלקו לשנים עשר מחלקות. בכל חלק עשרים וארבעה אלף ונשיאים בראשם. כל חלק וחלק שימש חודש אחד בשנה.
דוד מינה ראשים לשבטי ישראל: לראובני, לשמעוני, ללוי, ולבני אהרן הכהנים, ליהודה, ליששכר, לזבולן לנפתלי, לבני אפרים, לחצי שבט מנשה, ולחצי שבט מנשה גלעדה (מעבר לירדן), לבנימין, ולדן. בס"ה שלושה עשר נשיאים. לא מנה שבטים לגד ולאשר, ומנה נשיא מיוחד ללוים ולכהנים לבדם.

הפקידים היו ממונים על אוצרות המלך בבית ועל אוצרותיו בשדה, בערים, בכפרים ובמגדלות. על אנשי המלאכה בשדה ובכרמים ועל זיתים ושקמים, ועל אוצרות שמן. על הבקר בשדה ובעמקים, ועל הגמלים ועל האתונות ועל הצאן.

השרים היושבים ראשונה במלכות היו: היועץ, איש מבין וסופר, רע המלך, ושר הצבא (דהי"א כ"ז).

מרידות נגד דוד
מרד אבשלום בנו הקדיר את שמי הצלחת דוד בימיו האחרונים. ייתכן ששהותו של אבשלום שלוש שנים אצל סבו מלך גשור (ש"ב י"ג), עודדה אותו למרוד, כי מטרת אויבי ישראל הייתה להפריד ולסכסך בין אנשי מלכות ישראל. אבשלום שלח מרגלים לכל שבטי ישראל להכריז כי מלך אבשלום בחברון (ש"ב ט"ו י'). רבים מהעם נהרו אחריו.
דוד פחד מבנו יותר ממלחמות אויביו מסביב, נמלט מירושלם עם מעטים מאנשי חילו, עבר את הירדן, ואבשלום רדף אחריהם ונלחם בהם. יואב הרג את אבשלום, ואחרי נכשל המרד, והעם שבו לדוד מלכם.

שבע בן בכרי משבט בנימין, שבטו של שאול, ניסה להמשיך את המרד. כאשר מהרו בני יהודה להשיב את דוד לירושלם, קרא ליתר השבטים: "אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי, איש לאהליך ישראל!". יואב רדף אחרי שבע בן בכרי, מצאהו באבל בית מעכה, ואשה אחת בחכמתה פתתה את ראשי העיר לכרות את ראשו, והמרידה שקטה (ש"ב ב'),

בסוף ימי דוד מרד אדוניה, ורצה למלוך בניגוד צוואת דוד כי שלמה בנו ישב על כסא מלכותו (מ"א א').

חטאות דוד
במלחמת רבת בני עמון קרה מעשה דוד ובת שבע אשת אוריה החתי. דוד ציווה את יואב לגרום למותו של אוריה בידי בני עמון. נתן הנביא הוכיחו במשל כבשת הרש ואמר:
"את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה... ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם" וגו' (ש"ב י"ב).
דוד התוודה "חטאתי לה'". ה' המית את הילד שנולד בחטא. בת שבע ילדה אח"כ את שלמה שירש מלכותו.

החטא השני היה מפקד ישראל בידי יואב. מספר ישראל 1,100, ויהודה 470,000 שולף חרב, ובס"ה 1.579,000. שבט לוי ובנימין לא נמנו, כי נתעב דבר המלך את יואב. היתה מגפה בישראל, ומתו שבעים אלף (דהי"א כ"א).
בש"א כ"ד נאמר כי מספר איש ישראל היה 800,000 ואיש יהודה 500,000, וההבדל הוא 300,000 איש, שהיו צבא דוד ב- 12 מחלקות שהסתכמו ב- 285,000 בנוסף לשוטרים ומשרתי המלך שלא נמנו (רש"י לשמואל שם).

לדעת יגאל ידין מטרת המיפקד היתה לבנות יחידות מילואים שאפשר יהיה לגייסם בעת מלחמה.

החטא השלישי היה ביחסו למפיבשת, שעה שברח מאבשלום. כאשר שמע את רכילות ציבא משרת מפיבושת, כי מפיבשת מצפה כי ישיבו לו את ממלכות אביו (ש"ב ט"ז ג'), נתן דוד לציבא את כל אשר למפיבשת. כאשר הסביר מפיבושת לדוד כי עבדו הכשיל אותו ושיקר, אמר דוד "אתה וציבא תחלקו את השדה" (ש"ב י"ט ל').
אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת "אתה וציבא תחלקו את השדה", יצאה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. (שבת נ"ו).

תכונת דוד
דוד נקרא "נר ישראל" (ש"ב י"ח ג'). איש חיל אשר לבו כלב האריה (שם י"ז י'). שאול הכיר כשרונו בתור מנגן ומשורר, ובתהילים נתכנה נעים זמירות ישראל ומשיח אלהי יעקב (ש"ב כ"ג א'). הכיר טובה לברזילי הגלעדי, ומחל לנבל הכרמלי שגמל לו רעה תחת טובה (ש"א כ"ח). לא ענש את שמעי בן גרא על קללתו. אהבתו לבניו ניכרת כאשר צם בעת שחלה הילד שילדה לו בת שבע, אבלו על אמנון בנו, התנהגותו עם אבשלום שמרד בו, כאשר ציווה ליואב: "לאט לי לנער לאבשלום" (ש"ב י"ח).
כלוחם לא חת מפני כל, נקם באויביו והענישם באכזריות, ובפרט בעמון ובמואב שהציקו לישראל מאוד. נקם נקמת דם אביו ובני משפחתו שהרגום מלך מואב (ילקוט ש"ב ח'). מדד את שונאיו בחבל: שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות, ועינה את בני עמון במגרה ובחריצי הברזל וגו' (ש"ב י"ב ל"א).

חיי המלך המושל היו קדושים בעיניו, והוא הגן על חיי שאול שרדף אחריו, סרב להרגו, קונן עליו, והרג את האיש אשר נגע במשיח ה'. הרג את האנשים שהכו את איש בשת בן שאול.
כמו שהיה גבור, כן היה ענו ונכנע לפני ה' ונביאיו, ומה יקרים דבריו "נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה" (ש"ב כ"ד י"ד).

דוד היה "עושה משפט וצדקה לכל עמו" (ש"ב ח' ט"ו). דוד נזכר במקרא יותר מאלף פעמים, יותר מכל אדם אחר שהוזכר במקרא. בדוד אחוזים רוב תולדות ישראל וספורי כה"ק. מלכות בית דוד נשארה לסמל הנהגת העם לעתיד, כי בית נאמן עשה לו ה' (ש"ב ז' ט"ז).

לקץ הימים נבא ירמיה (ל"ז י"ז) לא יכרת לדוד איש יושב על כסא ישראל. יחזקאל (ל"ז כ"ד) אמר: ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם. וכן כתוב: נשבעתי לדוד עבדי אם לזרעי אכזב (תהילים פ"ט ד').

בתלמוד ובמדרש
עשרה דורות היו מפרץ עד דוד (במדבר רבה פי"ג), דוד היה מצאצאי מרים אחות משה (ספרי סימן ע"ד הוצאת פרידמאן כ'). שם אמו של דוד לא נזכר במקרא. אע"פ שנזכרו האמהות של כל המלכים. חז"ל אמרו ששמה היה נצבת בת עדאל (ב"ב צ"א. רשב"ם).
בפסוק נזכרו שמות של שש נשים שנשא דוד, והן:
אחינעם היזרעאלית,
אביגיל,
מעכה,
חגית,
אביטל,
עגלה (ש"א ג').
הנביא אמר לו: "ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה", הרי שמונה עשר, ביניהן היו אלמנותיו של שאול, שנאמר "ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך" (סנהדרין פ"ב א', כ"א).
ר' אבא בר כפרי אמר: י"ג מלחמות עשה דוד.
ורבנן אמרי: י"ח. ולא פליגי: י"ג לצרכיהן של ישראל, וחמישה לצורך עצמו. (ויק"ר פ"א ד').
חטא בת שבע
לדברי חז"ל נענש דוד על בת שבע כמו שאמר: "ואת הכבשה ישלם ארבעתים" =
ילד (שמת),
אמנון,
תמר,
אבשלום (יומא כ"ב,ב).

גם נענש בגופו על שמנה את ישראל, כי נצטרע שישה חדשים, פירשו ממנה סנהדרין, ונסתלקה הימנו שכינה (שם).
ר' יוחנן, משום רשב"י אמר:
לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אלא להורות תשובה.
לאמר לך, שאם חטא יחיד, אומרים לו: כלך אצל יחיד (דוד שנמחל לו עונו).
ואם חטאו צבור, אומרים לו: כלך אצל צבור (ישראל שחטאו בעגל ונסלח להם).
וגזרת המלך הייתה, לתת פתחון פה לבעלי תשובה (ע"ז ה'. רש"י).
דוד בקש מחילה על עונו ונענה לו הקב"ה. בקש שלא לכתוב סרחונו, ולא נתקבלה תפילתו. (סנהדרין ק"ז).
כ"ב שנה עשה דוד תשובה על עוון בת שבע (תנא דבי אליהו רבה פ"ב).
לדברי ר' יונתן, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. ואמר רב: רבי דאתי מדוד, מהפך ודרוש בזכותיה דדוד [=רב שהוא מבית דוד, מנסה להפך בזכותו ולומר שלא חטא].
הסיפור על דוד ובת שבע, משה גרסיאל
פרשת דוד ובת שבע והמבוכה המוסרית של ימינו, יהודה אליצור
"מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע" (ש"ב י"ב).
רבי אומר: משונה רעה זו מכל רעות שבתורה,
שבכולם כתיב "ויעש" וכאן כתיב "לעשות" - שביקש לעשות ולא עשה.
"את אוריה החתי הכית בחרב", שהיה לך לדונו בסנהדרין (כמורד במלכות)
"ואת אשתו לקחת לך לאשה", לקוחין יש לך בה, שכל היוצא למלחמת בית דוד,
כותב גט כריתות לאשתו וכו' (שבת נ"ו).

ובימי שלמה הודיע ה' כי מחל לדוד עון בת שבע, כי לא נענה לשלמה, עד אשר התפלל
"זכרה לחסדי דוד עבדך".
באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדרה וידעו כל העם וכל ישראל,
שמחל לו הקב"ה על אותו עוון, שבת ל').
מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
דמותו של דוד לאור ההסטוריוסופיה המקראית, יהודה אליצור
דוד מלך ישראל, יהודה קיל
הבטחת המלוכה לבית דוד, יהודה איזנברג
מלחמות דוד מלך ישראל, ברוך קנאל

מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל


הערות לערך:
שם המעיר: אריה מרציאנו
הערה: לפי המדרש דוד המלך נפטר ביום שבת


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ציור של גוסטב דורה
ערכים קרובים
אביאל הערבתי
אביגיל

אבשלום


לעיון נוסף:



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ציור של גוסטב דורה
ערכים קרובים
אביאל הערבתי
אביגיל

אבשלום