תקופת שלטון צלב החץ
15.10.44 עד 13.2.45


תוכן הפרק:
הטרור של אנשי צלב החץ
אייכמן חוזר לבודפסט
הגטו הבינלאומי
הגטו הגדול
השחרור

ביום 15.10.44 שידר רדיו בודפסט את קריאתו של העוצר הוראטי אל העם ההונגרי על פנייתה של הונגריה לבעלות הברית בדבר שביתת נשק. אבל הכניעה הוכנה בפזיזות, והקצונה ההונגרית, שבלטה בנטיותיה הימניות, לא נענתה לפנייה. הניסיון נכשל, והוראטי ומשפחתו נלקחו בשבי לגרמניה.
בשעות המאוחרות של אותו יום נשמע ברדיו, קולו של סאלאשי, שהודיע על תפיסת השלטון בידו, והמשך המלחמה לצדו של הרייך.
המהפכה, הקרויה מהפכת צלב החץ - מפלגתו של סאלאשי, הביאה את יהודי הונגריה לחודשים המרים של ימי המלחמה.

הטרור של אנשי צלב החץ
רק הספיקו אנשי צלב החץ להשתלט על תחנת השידור, ומיד פתחו בתעמולה ארסית נגד הסכנה היהודית-בולשביקית, והסיתו לאלימות נגד היהודים. אותה שעה היה מספר היהודים בהונגריה שליש ממספרים בתחילת השנה: כ- 300,000 יהודים שרדו, מחציתם בפלוגות עבודה, ומחציתם בבודפסט בבניינים מסומנים במגן דוד, או בבתים מוגנים של הצלב האדום או השגרירות השוודית.

כנופיות של צעירים, חברי צלב החץ הסתובבו ברחובות במסע רצח וביזה. יהודים נרצחו והושלכו לדנובה. באזורים הכפריים נרצחו יהודי שרות העבודה. בתי 'מגן דוד צהוב' בהם רוכזו היהודים בבודפסט - ננעלו לעשרה ימים, ונאסר על יהודיהם לצאת גם במקרה של סכנה: יולדות וחולים לא קיבלו טיפול, מתים לא נקברו. אסור היה לצאת לקנות מזון.

   
נשים יהודיות מובלות להשמדה

אייכמן חוזר לבודפסט
ביום 17 לאוקטובר, יומיים לאחר ההפיכה, חזר אייכמן לבודפסט. הוא אמר לקסטנר:
"ובכן, רואה אתה, חזרתי. לשווא קיווית שישוב פה מעשה רומניה או בולגריה. יהודי בודפסט יפונו, והפעם - ברגל. אמצעי ההובלה דרושים למטרות אחרות." (היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן, נאום הסיכום, עמוד 85).
יום לאחר בואו סיכם אייכמן על העברת 50,000 יהודים לגרמניה, כדי למלא את מקומם של הרוסים המותשים ושבויי מלחמה אחרים במפעלים הגרמניים. מסגרת ההסכם הייתה זו:

- היהודים יגורשו ברגל בפיקוח אנשי קומנדו גרמנים
- הכשירים לעבודה ירוכזו בארבעה מחנות ליד הבירה
- שאינם מסוגלים לעבוד ירוכזו בגטאות
- אנשי הזונדרקומנדו של אייכמן ילוו את הצועדים, והפעולה תתבצע באמצעות הז'נדמריה ההונגרית, בפיקודו של פרנצי.

באוקטובר פורסמו הודעות על גיוס גל הגברים בגיל 16-60, והנשים בגיל 18-40. גויסו כ- 35,000 יהודים, בהם 10,000 נשים, לעבודות ביצורים להגן על בודפסט מפני הרוסים שהגיעו לגבולה הדרומי. העבודה הייתה ללא מזון, תוך עינויים מצד השומרים, ושינה תחת כיפת השמים בקור הסתיו. רבים מבין היהודים מתו.

בחודש נובמבר הוצאו מבודפסט 76,000 יהודים במסע מוות לכיוון אוסטריה. הם נדרשו לצעוד ברגל, בתנאים איומים, לעבר הג'שלוס, תחנת גבול הונגרית בדרך לווינה. הם נשלחו כדי לבנות את החומה המזרחית, להגן על וינה. מהם מתו 25,000.

תיאור מצעד המוות מובא בפסק הדין של משפט אייכמן

הגטו הבינלאומי
ממשלת סאלאשי החליטה לרכז את היהודים המוגנים משאר היהודים. יהודים מוגנים היו אלה שהיה ברשותם דרכונים זרים תקפים, תעודות מגן, אשרות מעבר או תעודות מסע. מטרתו של סאלאשי הייתה לרכך בדרך זו את הלחץ מצד המדינות הניטראליות והוותיקן. ביום 15 בנובמבר היו יהודים אלה צריכים לעבור לבית מגן דוד צהוב מיוחד, שנועד להגן עליהם. לפי ההסכם היו 15,000 איש זכאים לעבור לבניינים המוגנים.


התנאים בגטו הקטן, שכונה גם הגטו הבינלאומי היו כה קשים, עד כי ולנברג החליט להעביר את מחזיקי התעודות השוודיות שהנפיק לגטו הגדול. בעקבותיהם עברו גם רבים מבעלי תעודות מגן של המדינות הניטראליות לגטו הגדול.

הגטו הגדול
ב- 18 בנובמבר 1944 הוצא צו המחייב את היהודים לעבור לגטו מיוחד.

נוסח הצו המחייב העברה לגטו

ההעברה הושלמה ב- 2 לדצמבר. שטח הגטו היה קטן: 0.3 קמ"ר, מתוך שטח של 207 קמ"ר של בודפסט כולה. הגטו הוקף חומה שנבנתה - כמו בכל גטו - על חשבון היהודים ובידי יהודים. אוכלוסיית הגטו הייתה בתחילה 55,000 איש, וסמוך לשחרור בינואר 45 היה מספרם 70,000 איש, רובם ילדים, חולים, או מעל גיל 50. למרות התנאים הבלתי אפשריים ששררו בגטו, היה בו מינהל יהודי עצמאי, משטרה ששמרה על הסדר, בתי חולים מאולתרים מחוץ לגטו ויחידות עזר קטנות בתוכו. התפילות התנהלו כסדרם, ולימודי דת התנהלו כסדרם. מורים ורבנים לימדו את הילדים בבתי עסק ריקים.

השחרור
בחודש שלפני שחרור בודפסט יצא הטרור מכלל שליטה. כנופיות של צלב החץ השתוללו, שדדו יהודים והרגום. הם תקפו בתי חולים, רצחו חולים, רופאים ואחיות. הרוסים הגיעו למבואות בודפסט. אנשי צלב החץ, וכן לובשי מדים גרמנים והונגרים, התקיפו את הגטו, והיה חשש שלפני כניעה הם יהרסו את הגטו.

קצין יהודי רוסי מגיע לבודפסט

הגטו לא הותקף. סלאי, איש הקשר בין צלב החץ והמשטרה טוען כי הוא הציל את הגטו, בשל התערבותו אצל ארנו ואינה, נציג מפלגת צלב החץ שהופקד על הגנת בודפסט, וכן אצל גנרל שמידטהובר, מפקד הדיוויזיה המשוריינת של הס"ס.
שמועה אומרת כי ולנברג היה זה שהציל את הגטו. הוא פנה למפקד הגרמני ואמר לו: על מעשיך עד כה לא ישפטו אותך. אתה חייל, ומילאת פקודות. אבל אם תרצח אזרחים - אני אדאג כי תעמוד לדין כפושע מלחמה.
הגטו שוחרר ב- 18-17 בינואר 1945. ביום 13.2.45 כבש הצבא הרוסי את כל בודפסט, וביום 4.4.45 שוחררה הונגריה מידי הנאצים.
עוד חודש עבר, עד שהגרמנים נכנעו ללא תנאי, ב- 8 במאי 1945.