שיטות הצלה והצלחתן


תוכן הפרק:
השיטה הגרמנית: קסטנר
השיטה ההונגרית: קומוי
השיטה הבינלאומית: קראוס
הוותיקן
זיוף תעודות
התנגדות
סיכום


שיטות הצלה שונות אחזו יהודי הונגריה. חלקן הניבו הצלחה רבה, וחלקן מועטת. בפרק זה נסקור את השיטות ופירותיהן.

השיטה הגרמנית: קסטנר
כאשר הגיע ויסליצני לבודפסט, יצר קשר עם הרב פרוידיגר, ומסר לו מכתב מאת הרב וייסמנדל. במכתב כתב וייסמנדל כי "תכנית אירופה" - שאמורה הייתה להפסיק את ההשמדה תמורת שוחד - יכולה להמשיך עם ויסליצני. פרוידיגר דיווח על הפגישה, ובעקבותיה יצרו קסטנר וברנד קשר עם ויסליצני. לאחר זמן קיבל אייכמן את המשא ומתן בנושא.
אייכמן ניווט את המשא ומתן לכך שהוא ייתן רשות ל- 600 איש לעזוב את הונגריה למדינה ניטראלית. לאחר זמן העלה אייכמן את מספר האנשים, עד שלבסוף יצאו ברכבת 1,684 יהודים. הרכבת יצאה תחילה לברגן-בלזן, ולאחר כמה חודשים יצאו האנשים בשני משלוחים שונים לשוויץ.
קסטנר הפך להיות איש קשר של ועד ההצלה עם אייכמן, ובכך איבד את יכולתו להפר את רצון הגרמנים. אייכמן הבהיר לו כי גורלו בידיו. בשלב מסוים שאל אותו אם הוא רוצה לנוח קצת בטרזינשטאט, או שמא רצונו להגיע לאושוויץ.
במצב זה של תלות מוחלטת באייכמן, התקשה קסטנר לתפקד. כאשר הגיעו הצנחנים לבודפסט, לא יכל קסטנר להחביא אותם או לסייע להם בתפקידם, כי דבר זה היה מעמיד אותו מול הגרמנים, ובעצם מחסל אותו. מסיבה זו שכנע את הצנחנים להסגיר את עצמם לגרמנים.

לקריאת זיכרונותיו של אייכמן על יחסיו עם קסטנר - לחץ כאן.

קסטנר הואשם ששיתף פעולה עם אייכמן, ותמורת הניצולים ברכבת, הסתיר מיהודי הונגריה את העובדה שהם נשלחים להשמדה לאושוויץ. על הנעשה באושוויץ ידע קסטנר מן הדו"ח שהביא לו ורבה, שברח מאושוויץ במיוחד כדי להזהיר את יהודי הונגריה.

בסיכום כולל, מספר היהודים שהציל קסטנר היה 1684 איש, שיצאו ברכבת ברגן-בלזן.

קסטנר טען כי כ- 20,000 יהודים שנשלחו לוינה לחפירת ביצורים, וחלקם הגדול שרד את המלחמה - גם אלה יצאו בזכותו. אבל במשפטים הוכח כי את המשלוח יזם ראש עיריית וינה, ופקד על המשלוח קלטנברונר, שהיה בעמדה בכירה מאייכמן. היה זה אייכמן שהעמיד פנים שהוא יוזם את המשלוח כדי להציל יהודים, ודרש כי יהודי הונגריה יממנו את החזקתם בוינה. קסטנר האמין לאייכמן, אף הסביר את העניין לוועד ההצלה כהצלחה של יוזמה שלו.

בסוף המלחמה נתמנה בכר כאחראי על מחנות ההשמדה כולם. הוא פקד להפסיק את ההריגה, ומחנה ברגן-בלזן נמסר בלא שהיהודים שהיו בו נרצחו לפני עזיבת הנאצים. גם כאן לא ברור אם היה זה בהשפעתו של קסטנר, או שבכר רצה ליצור לעצמו אליבי, כדי שאחרי המלחמה יוכל להופיע כמגן היהודים.

הקשרים של קסטנר עם הגרמנים גרמו לכך שאחרי המלחמה הציל את בכר ממשפט וממוות, וכמו כן הצהיר הצהרות בזכותם של שניים נוספים מן הקבוצה שעבדה עם אייכמן והשמידה את יהודי הונגריה. הצלת בכר עלתה לדיון בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, ובשניהם נשמעה ביקורת נוקבת על כך שקסטנר הציל את בכר, שהיה מקבילו של אייכמן בשואת יהודי הונגריה. הניסיונות להציל את ויסליצני וקרומיי לא הגיעו לדיון, בשל העובדה שקסטנר נרצח בתל אביב, לפני שהיה סיפק לבית המשפט לדון בנושא זה.

מסמכים בנושא:
חוקרו של בכר מעיד על הצלתו בידי קסטנר - לחץ כאן
קסטנר מעיד לטובת נאצים נוספים - לחץ כאן
זכרונותיו של משה קראוס, סעיפים -7-9 לחץ כאן

השיטה ההונגרית: קומוי
למחרת הפיכת צלב החץ, ב- 15 באוקטובר 44, הוקם מרכז להצלת הילדים ברחוב מרלג, שנשא את השם "מחלקת הילדים של הצלב האדום". ההורים הביאו למחלקה את הילדים, ואלה נשלחו לבתים שהצלב האדום העניק להם חסות.
פעולה זו הוסדרה בידי יו"ר ועד ההצלה נתן אוטו קומוי, שסיכם על פעולה זו עם נציג הצלב האדום הבינלאומי, פרידריך בורן. תוך כמה ימים הוקמו 28 בתי ילדים, שמהם נותרו בחיים בזמן השחרור כ- 4000 ילדים.


ועד ההצלה, שני מימין - נתן אוטו קומוי

פרידריך בורן
תנועות הנוער העמידו לרשות בתים אלה מדריכים וסגל, והמפקדה החלוצית ארגנה ציוד ומזון. עד התחלת דצמבר פעלה מערכת האספקה למופת, והילדים לא ידעו מחסור. עם התחלת ההפגזות על בודפסט הלכה וקשתה האספקה, ובשבועות האחרונים סבלו הילדים ממחסור. אנשי צלב החץ לא כיבדו בכל פעם את חסינות הבתים, ובמקרה אחד לפחות השמידו בית ילדים שלם.

ספרד החלה בפעולות הצלה לאחר סיום מבצע הגירושים מערי השדה. מיופה הכח הספרדי, ג'ורג'יו פרלאסקה, איטלקי אנטי פשיסטי, חילק 3,000 תעודות חסות ספרדיות. תעודות אלה הקנו למחזיקיהם מעמד של אזרחי חוץ. הם הועברו לגטו הבינלאומי, ובתחילת ינואר 45 לגטו הגדול. הטיפול בילדים אלה היה בביצוע הצלב האדום, ובניצוחו של אוטו קומוי.

קומוי עצמו, שסרב לצאת ברכבת קסטנר, משום שראה עצמו אחראי לפעולות ההצלה שעסק בהן, נתפס על ידי אנשי צלב החץ ימים מעטים לפני שחרור בודפסט, ונרצח. (הנהגת יהודי הונגריה במבחן השואה, 145)

השיטה הבינלאומית: קראוס
מיקלוש (משה) קראוס, איש המזרחי, היה המזכיר הכללי של המשרד הארצישראלי בבודפסט, וממונה על חלוקת הסרטיפיקטים בהונגריה. הוא כונן יחסים טובים ומועילים עם השלטונות ההונגריים המופקדים על הביטחון וההגירה, וגם עם דיפלומטים זרים רבים. קשרים טובים במיוחד היו לו עם הבריטים, ואחר עזיבתם, כאשר הונגריה נצטרפה למלחמה בצד הגרמנים, עם הקונסוליה השוויצרית, שייצגה את האינטרסים של בעלות הברית בבודפסט.

לאחר הכיבוש הגרמני בקשו המנהיגים היהודיים מקראוס להדק את קשריו עם השוויצרים, ועם שאר נציגי המדינות הניטראליות. פגישה אחת עם הגסטאפו שכנעה אותו לחפש מקלט בצירות השוויצרית, שם נתמנה כממונה על ענייני ההגירה. הקונסול השוויצרי שארל לוץ, שעיקר תפקידו היה ייצוג אינטרסים זרים, היה ביחסים הדוקים עם קראוס. בתחילה לא התנגד קראוס למשא ומתן של קסטנר עם אייכמן, אבל בתחילת יוני היה משוכנע כי מגעים אלה לא יניבו כל פרי. הוא גילה את עמדתו זו למנהיגים ציוניים שכינס ב- 8 ביוני. הוא אף הציע לקסטנר לרדת למחתרת, והציע לו מקום מקלט, אבל קסטנר סרב בטענה שאי אפשר לקום מן השולחן לאחר שיושבים לידו עם הנאצים.

קראוס הצליח בפעולתו בשני עניינים חשובים:

1. הוא הצליח להגניב לשוויץ את הנוסח המקוצר של הפרוטוקולים של אושוויץ בזכות פרסום הפרוטוקולים בעיתונות השוויצרית התחילו הנשיא רוזוולט, מלך שוודיה, הוותיקן וממשלת שוויץ ללחוץ על הוראטי להפסיק את הגירושים.

2. ממשלת הונגריה, בגלל הלחצים עליה, החליטה ביום 26 ביוני 1944 להתיר הגירה של 7,800 יהודים, מהם 7000 בחסות השוויצרים. קראוס הבין שמדובר בראשי משפחה, ובסך הכל יצאו מעל 40,000 נפש. לשם כך הרחיב את מתקני הצירות, נרכש בניין ברחוב ואדאס 29 (בית הזכוכית), והוא נפתח לשרות הקהל ביום 24 ביולי. הבניין נהנה ממעמד אקס- טריטוריאלי, ושימש לפעולות הצלה וזיוף של מסמכים.


בית הזכוכית

הקונסוליה השוויצרית טענה כי מכתב של השגרירות הוא מעין אזרחות פלשתינאית לבעל המכתב, ולכן הוא נחשב לנתין ארץ אויב. טענה זו התקבלה במידה רבה על השלטונות ההונגריים. השגרירות הוציאה כ- 2000 מכתבים כאלה, וכאשר נתברר כי הם פועלים, זייפו עוד 120,000 מכתבים. נוכח ריבוי מסמכי ההגנה המזויפים לחצו הרשויות על לוץ ועל ולנברג לאשר את תקפות המסמכים שהפיצו. לוץ הסכים לדרישה כדי למנוע את התמוטטות המפעל ההצלה כולו. בסוף נובמבר הפרידו הוא ורעייתו במקום הריכוז שבמפעל הלבנים אובודה, את בעלי הדרכונים החוקיים מבעלי המסמכים המזויפים.

על המסמכים שחילק משה קראוס, ראה ב זיכרונותיו של יוסף לוי

בשעת צעדת המוות, שנערכה ב- 10-22 בנובמבר 1944, לכיוון אוסטריה, התערבו לוץ וחבריו הדיפלומטים. לוץ השתמש במסמכים של אל-סלוודור שהיו ברשותו, הלך אחר המגורשים, מילא שמות של רבים מהם במסמכים, וכך הוציאם משורות המגורשים.


שארל לוץ - 1945

קראוס מסכם את פעולות ההצלה במילים אלו:
בסוף המלחמה נשארו בהונגריה כ- 40,000 יהודים בבתים מוגנים של שוויץ; במשרד הצירות השוויצרית ברחוב וודאס נשארו כ- 4,000 ובמשרד אחר של הצירות כ- 700, כך שבערך 45,000 יהודים ניצלו באמצעות הצירות של שוויץ. בגטו, שבו הוכנסו כל היהודים החוסים של הצירויות האחרות, נשארו כ- 67,000. מתוך כרבע מיליון יהודי בודפשט נשארו כ- 140,000 בעיר (לפי נתוני הסקציה ההונגרית של הקונגרס היהודי העולמי נותרו בבודפשט עם השחרור כ- 124,000 יהודים) - היה זה הגטו היחידי שתושביו לא גורשו ונשארו בחיים.
זיכרונותיו של משה קראוס מסוכמים בפרק "הצלה בבודפסט"

ראול ולנברג
חלק נכבד מיהודי בודפסט ניצל בזכותו של ראול ולנברג, השליח המיוחד משוודיה.

פרטים על פעולתו של ולנברג, ראה בפרק המיוחד לפעלו: ראול ולנברג

הוותיקן
פעילותם של הוותיקן ושליחו בבודפסט מהווה פרק עגום למדי. עמדתו של פיוס ה- 12 להשמדת היהודים ידועה: האפיפיור סרב לגנות את ההשמדה. שליח האפיפיור (הנונציוס) בבודפסט, הצטרף לצעדי מחאה בסוף מאי 44, אבל דאגתו העיקרית הייתה להגן על המומרים, שמספרם בהונגריה היה רב למדי.

רק לאחר הפיכת צלב החץ, הורה שליח הוותיקן להעניק תעודות חסות של הוותיקן לכל הקתולים שנפגעו מן החוקים האנטי יהודיים. למרות שהורשו להנפיק 2,500 תעודות, הנפיקו 15,000 תעודות, שחלקן הגיעו לידי יהודים. יהודים אלה שוכנו בבניינים מיוחדים בגטו הבינלאומי. חלוקת התעודות גרמה למתח בין אנשי הכנסייה לאנשי צלב החץ, ואחד מראשי הכנסייה, ראש ה"צלב הקדוש" אף נרצח במחצית נובמבר 44 בשל פעילותו הנרחבת למען יהודים, להם חילק תעודות חסות כמעט ללא הגבלה. (בראהם, שואת הונגריה ב' ע' 124).

הוותיקן ניצל את מצוקתם של יהודי הונגריה, וחילק תעודות חסות בתמורה לשמיעת שיעורים בנצרות מפי הכמרים, או תמורת התנצרות. המסמכים הבאים הם עדויות של יהודי בשרות העבודה, ושל שתי ילדות קטנות ששהו בבודפסט, המספרים על ניסיונות הכנסייה להעביר יהודים על דתם.

יהודי שרות העבודה מקבלים תעודות תמורת הקשבה להרצאות הכומר - לחץ כאן
הדסה רז מספרת בזיכרונותיה כי היהודים בביתה התנצרו כדי לקבל "שוופס" - לחץ כאן
אווה היימן, בת 13, מספרת על התלבטות אם להתנצר כדי להינצל - לחץ כאן

זיוף תעודות
עם כניסת הגרמנים להונגריה, היה צריך לצייד בתעודה כל יהודי שרצה להתקיים מחוץ לגטו. התנועות הציוניות הקימו מעבדה משוכללת, בה עבדו ציירים וטכנאים, והכינו מערכות שלמות של תעודות מזויפות. המעבדה הוציאה כשבעים סוגים של תעודות, ובהם 10,000 תעודות לידה, 80,000 תעודות מגורים משטרתיים, 10,000 תעודות זהות, 120,000 מכתבי מגן של השגרירות השוויצרית וכן 40,000 תעודות אחרות. רמת הזיוף הייתה גבוהה, ואי אפשר היה להבחין בין התעודות המזויפות לכשרות.
שיטת קבלת האינפורמציה והפצת התעודות הייתה ממודרת, ואיש מבין מחלקי התעודות לא ידע מנין הן באות, וגם מי שהעביר אינפורמציה ודוגמאות של תעודות לא ידע לאן הן הולכות. המעבדה נדדה תכופות מחשש חשיפה, ורק ב- 21 לדצמבר, לאחר שנה של עבודה, חשפה המשטרה את המעבדה. שלושה חברים נעצרו, ואחד מת תוך כדי חקירה.

התנגדות
היו ניסיונות להיערך להתגוננות בנשק אל מול הנאצים. הגישה הדורשת התנגדות בנשק נדחתה מפני המשימה המרכזית של הצלת יהודים. הוכן נשק, וחולק לחברי המפקדה של תנועות הנוער, אולם נשק זה היה מיועד ליצירת בסיסי התנגדות במצב של חוסר ברירה, מצב שלא נתהווה. (שפר, הנהגת המחתרת החלוצית, בתוך 'תולדות', עמוד 147).

פעולות נועזות אחרות שנעשו בידי חברי התנועות החלוציות היו כאשר הם לבשו מדי ס"ס, צבא או צלב החץ, ומזוינים בנשק ובמסמכים מזויפים חילצו אסירם יהודיים מבתי סוהר, ואפילו מתוך השורות המובלות להריגה על שפת הדנובה.

כדי להשיג את יעדיהם קיימו החלוצים קשר עם הארגונים הלא-יהודיים שהיו קטנים וחלשים, ובהם הארגונים הקומוניסטיים. הם סיפקו להם תעודות מזויפות, ובתמורה קבלו נשק ומחסה. הקומוניסטים שניצלו בזכות התעודות של היהודים לא זכרו זאת כאשר הגיעו לשלטון על הונגריה לאחר המלחמה.
תכנית אחרת, שאפתנית עד מאוד, הייתה משלוח הצנחנים להונגריה. האשליה הייתה כי כוחות התנגדות יהודיים יאורגנו למאבק נגד הנאצים. בסופו של דבר הסגירו הצנחנים את עצמם לנאצים על פי המלצת קסטנר, ראש ועד ההצלה של הונגריה. משלושה שצנחו להונגריה, שניים, חנה סנש ופרץ גולדשטיין נהרגו, ורק יואל פלגי ניצל.

לפרטים ראה בפרק הצנחנים
ובפרק חנה סנש

סיכום
מספר הניצולים בכל שיטת הצלה:
השיטה הגרמנית (קסטנר) - 1684 ניצולים.
השיטה ההונגרית (קומוי) - כ- 4000 ילדים.
השיטה הבינלאומית (קראוס) - עשרות אלפים - רובם ע"י הצירות השוויצרית, מיעוטם ע"י ולנברג וצירות שוודיה.
זיוף תעודות - אלפים רבים (בשילוב עם השיטה הבינלאומית).
התנגדות - לא צלחה בהונגריה כי לא היה בה תשתית של נשק ושל אנשים.