א. הנה תלמוד התורה הוא עניין מוכרח, לפי שזולתו אי אפשר להגיע אל המעשה, כי אם לא ידע מה הוא מצווה שיעשה, איך יעשהו? אמנם זולת כל זה יש בתלמוד תכלית גדול לשלמותו של האדם, וכבר הזכרנו העניין בקצרה בחלק א' פרק ד', אמנם עתה נאריך בו יותר.

השפעת לימוד התורה

ב. בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו יתברך לצורך בריותיו, יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות, שעניינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים. והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו יתברך, ויקר ומעלה מעין אמיתת מעלתו יתברך. והוא הוא מה שמחלק האדון יתברך שמו מכבודו ויקרו אל ברואיו.
ואמנם קשר הבורא יתברך את השפעתו זאת, בעניין נברא ממנו יתברך לתכלית זה, והוא התורה.

ועניין זה משתלם בשתי בחינות: בהגיון ובהשכלה.
וזה מה שביארנו שם, כי הנה חיבר האדון, ברוך הוא, כלל מילות ומאמרים, שהם כלל חמשה חומשי תורה, ואחריהם במדרגה נביאים וכתובים, וקשר בהם ההשפעה הזאת, באופן שכשידוברו הדיבורים ההם, תימשך ההשפעה הזאת למדבר אותם. ובתנאי שיהיה ההיגיון הזה בגבולים שהוגבלו לו, וכמו שכתבתי לפנים בסייעתא דשמיא.

וכן בהשכלת מה שנכלל בדיבורים ההם לפי דרכיהם האמיתיים, תמשך ההשפעה הזאת למשכיל אותם.

דרגות בהשפעת הלימוד

ואמנם מדרגות מדרגות יש בהשפעה הזאת, ככל שאר ההשפעות והעניינים שבמציאות. ונתחלקו המדרגות האלה בחלקי ההגיון וההשכלה, כפי מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות, שבחלק אחד מההיגיון תימשך מדרגה אחת מן ההשפעה, ובחלק אחר מדרגה אחרת. וכן בהשכלה. אך אין לך חלק מתלמוד התורה שלא תמשך בו מדרגה אחת ממדרגות ההשפעה הרמה הזאת, אם ישמרו בו התנאים המצטרכים.

ג. והנה זה פשוט, שכל מה שתתעלה ההשכלה, תגדל יותר מדרגת ההשפעה שתימשך על ידה.

ולא ישווה מי שישכיל לשון המקראות לבד, עם מי שישכיל כוונתם.
ולא מי שישכיל הכוונה השטחיית שבהם, עם מי שיעמיק בה יותר.
ולא מי שהעמיק בה קצת, עם מי שיעמיק בה הרבה.

אמנם היה מחסדו יתברך, שבכל חלק מן ההשכלה תימשך מדרגה מן ההשפעה, עד שכל מי שהשכיל בה ירוויח מן ההשפעה הגדולה הזאת מה שנקשר בהשכלה ההיא. ומי שלא הגיע לשום השכלה אלא להגיון לבד, כבר יהיה אמצעי לו לשיחולק גם לו קצת מן ההשפעה הזאת, ונמצא רובן של ישראל זוכים לה, מי מעט ומי יותר.

יש לעסוק בכל חלקי התורה

ד. ואמנם זולת זאת ההדרגה הנמצאת לגמול השתדלות בני האדם בה כשיעורו האמיתי, עוד נמצא בה הדרגה וחילוק לפי מה שצריך לתקן בה כלל הבריאה, עד שאין חלק ממנה שלא יתוקן על ידו ויושלם חלק מחלקי כלל הבריאה. ונמצא שהרוצה לעבוד לפני בוראו עבודה שלימה, צריך שיעסוק בכל חלקיה כפי יכולתו, כדי שיגיע ממנו התיקון אל חלקי הבריאה כולה.

ועל הדרך הזה אמרו ז"ל "לעולם ישלש אדם ימיו: שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא". ובכלל זה, כל חלקי התורה, שיחלק בהם זמנו עד שיאחוז בכולם ולא יניח ידו מאחד מהם. אך שיעור העסק שיעסוק בכל אחד מהם, ראוי שיסדר לפי מה שהוא האדם, ולפי כל המקרים הקורים אותו. וכבר דברנו מזה במאמר בפני עצמו, עיין שם.

תנאי התלמוד

ה. אך התנאים הצריכים להתלוות לתלמוד הנה הם:
היראה בתלמוד עצמו,
ותיקון המעשה בכל עת.

(א) לימוד התורה

וזה, כי הנה כל כוחה של התורה אינו אלא במה שקשר ותלה יתברך שמו את השפעתו היקרה בה, עד שעל ידי הדיבור בה וההשכלה תימשך ההשפעה הגדולה ההיא. אך זולת זה לא היה הדיבור בה אלא כדיבור בשאר העסקים או ספרי החכמות; וההשכלה ככל שאר מושכלות המציאות הטבעי למיניהם, שאין בם אלא ידיעת העניין ההוא, ואין מגיע ממנו התעצמות יקר ומעלה כלל בנפש הקורא המדבר והמשכיל, ולא תיקון לכלל הבריאה.

ואמנם ההשפעה הזאת הנה עניינה אלוהי כמו שכתבתי, ולא עוד אלא שהוא היותר עליון ונשגב שבעניינים הנמשכים ומגיעים ממנו יתברך אל הברואים.

וכיוון שכן ודאי שיש לו לאדם לירוא ולרעוד בעסקו בעניין כזה, שנמצא הוא ניגש לפני אלוהיו ומתעסק בהמשכת האור הגדול ממנו אליו. והנה צריך שייבוש משפלותו האנושי, וירעש מרוממותו יתברך. והנה יגל מאוד מחלקו הטוב שזכה לזה, אך ברעדה כמו שכתבתי.

ונכלל בזה, שלא ישב בקלות ראש, ולא ינהג שום מנהג בזיון, לא בדבריה ולא בספריה, וידע לפני מי עומד ומתעסק.

ואם הוא עושה כן, אז יהיה תלמודו מה שראוי לו להיות באמת, ותימשך על ידו ההשפעה שזכרנו, ויתעצם בו היקר האלוהי, וימשך תיקון והארה לכל הבריאה.

אבל אם תנאי זה יחסר ממנו, לא תמשך ההארה על ידו, ולא יהיו דבריו אלא כשאר כל הדיבורים האנושיים: הגיונו כקורא איגרת, ומחשבותיו כחושב בדברי העולם. ואדרבא, לאשמה תחשב לו, שקרב אל הקודש בלי מורא, ומקל ראשו לפני בוראו, עודו מדבר לפניו ומתעסק בקדושתו יתברך. ואולם כפי מדרגת המורא ושיעור הכבוד והזהירות בו, כן יהיה שיעור יקר הלימוד ומדרגת ההשפעה הנמשכת על ידו, וכמו שכתבתי למעלה.

(ב) תיקון המעשה

ו. והתנאי השני הוא תיקון המעשה. כי הנה מי שירצה להמשיך השפעה, ראוי שיהיה הוא הגון ומוכן להמשיכה. אכן אם הוא מטמא את עצמו באשמות ופשעים, ומרחיק עצמו מבוראו, וזונה מאחריו אחרי כוחות הטומאה והרע, ודאי שיאמר בו: "ולרשע אמר אלוהים מה לך לספר חוקי" וכו'. וכן אמרו ז"ל "כל המלמד לתלמיד שאינו הגון כאלו זורק אבן למרקוליס".

והנה איש כזה, ודאי שתורתו לא תמשיך מן ההשפעה שזכרנו שום מדרגה כלל. ואעפ"כ רז גדול גילו לנו החכמים ז"ל, שאילו לא היו הרשעים עוזבים את תלמוד התורה, סוף שהיו חוזרים למוטב. כי אף על פי שאין בכוחם להמשיך שום המשך מלפניו יתברך כמו שכתבתי, כבר דברי התורה בעצמם מקודשים ועומדים מצד עצמם, עד שבהתמיד העסק בהם יגיע מהם פעם אחר פעם קצת התעוררות, וכמו דמות הארה קטנה שבקטנות, אל העוסק בם, שסוף סוף תגבר עליו ותחזירהו למוטב. והוא מה שכתבו ז"ל: "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירן למוטב" (מדרש איכא פתיחתא ב).

ואמנם פשוט הוא שאין הדברים אמורים במי שיתעסק בה דרך שחוק והיתול, או לגלות בה פנים שלא כהלכה, אלא שיתעסק בה לפחות כמי שמתעסק בשאר החכמות.

התוצאה לפי ההכנה

ז. ואולם מי שמטהר ומקודש עצמו במעשיו, הוא ימשיך בתלמודו השפעה כשיעור ההכנה שהכין את עצמו, וכשיעור שירבה בהכנה כן ירבה יקר התלמוד וכוחו.

והוא מה שמצינו בחכמים הקדמונים, שתורתם הייתה מעטירתם כוח גדול ונותנת להם מעלה ויקר, מה שלא נמצא בדורות האחרונים, מפני יתרון הכנתם על הכנת האחרונים. וכבר אמרו על יונתן בן עוזיאל, שבשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שהיה פורח עליו היה נשרף, מפני עוצם השראת השכינה שהייתה שורה עליו על ידי לימודו.