קנה. מצות בדיקת סימני דגים - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
לבדוק בסימני דגים. כלומר שהרוצה לאכול מן הדגים שיבדוק תחילה בהן יפה הסימנין שנתנה התורה בהן, והן סנפיר וקשקשת, שנאמר
(ויקרא יא ט) את זה תאכלו מכל אשר במים וכו'.
כבר כתבנו במצוה הקודמת לזו
((מצוה קנג) ש
הרמב’’ן זכרונו לברכה לא יחשב במנין המצות בדיקת סימנין במנין שהתירה התורה, וכי האמת אתו בזה לפי הנראה לנו. ואף על פי שמצאנו בגמרא
(חולין סו ב) בפירוש בקצתן 'זו מצות עשה', הכונה בעניין לחייב במינים הטמאים בעשה ולא תעשה, עם הכלל הידוע לנו 'לאו הבא מכלל עשה - עשה'. וכמו שנכתוב גם כן בעזרת ה’ במצות הלואת הנכרי
(מצוה קעג), שחשבה
הרמב''ם זכרונו לברכה למצוה
(בסהמ''צ עשין קצח), ולא בא הכתוב לפי הדומה רק לחייב בעשה ולא תעשה בהלואת ישראל בריבית.
כתבתיו גם כן למעלה בסימני בהמה, והוא כלל לארבעת המינין.
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה
(חולין נט א) שסנפיר הוא מה שבדג שהוא לו כעין כנפים שפורח בהן, וקשקשת היא אותה קלפה שעליו הדבוקה בכל גופו, ואף על פי שלא נמצא הקשקשת כי אם במקצת גופו, ואפילו אחת לבד, דיו וכשר.
ואמרו בתוספתא
(חולין פ''ג ה''ט) והוא שתהא תחת לחיו או תחת זנבו או תחת סנפיריו, אבל בשאר גופו, לא סגי לן בפחות משתים.
וכל שנמצא בו קשקשת אפילו אחת במקומות הנזכרים, אין צריך לבדוק אם יש לו סנפיר, כי בודאי יש לו, אבל כשימצא בו סנפיר, צריך לבדוק אם יש בו קשקשת, כי יש דגים טמאים הרבה שיש להם סנפיר. וכל דג שבטבעו יש לו קשקשים
(שם סו א) אף על פי שאין נעשין בו בעודו קטן עד שיגדיל, כגון הסלתנית והאפיין, הרי זה מותר, וכל שיש בו קשקשים בעודו בים, אף על פי שהוא משיר אותן בשעה שעולה מן הים, כגון אקונס ואפונס כספיס אפנסתים ואטונאס הנקרא בירט בלע''ז, הרי זה כשר, שלא תקפיד התורה רק במין בעל קשקשת וסנפיר, כי הוא הנאות אל טבע בני אדם, ומן הטעם שכתבנו באיסור המאכלות לפי הפשט.
ועובר עליה ולא בדק יפה, כגון שראה סימן אחד לבד בדג וסמך על האחר בלא בדיקה, אף על פי שנמצא אחר כן כשר, ביטל עשה זה.
המצווה בכל הספרים
