רלד. שלא לכבד גדול בדין - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא יכבד הדיין אחד מבעלי הדין בשעת הריב, ואפילו היה גדול ונכבד ונשוא פנים, שנאמר
(ויקרא יט טו) ולא תהדר פני גדול.
ואמרו בספרא
(קדושים ד ג) שלא תאמר עשיר הוא זה, בן גדולים הוא, היאך אביישנו, כלומר שלא אכבד אותו יותר מבעל דינו שאינו גדול כמוהו, לכך נאמר 'ולא תהדר פני גדול'.
וכתבתיו בראש הסדר
(מצוה רלה)
מה שאמרו זכרונם לברכה
(שבועות ל, א) שלא יהא אחד יושב ואחד עומד אלא שניהם עומדין, כי בהיותם לפני הבית דין, ראוי להם לעמוד כאלו הם לפני שכינה, כי רוח אלהים שוכן בתוך עדת דיני ישראל, כמו שנאמר
(תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל.
ומכל מקום אמרו זכרונם לברכה
(שם ב), שאם רצו להושיב בעלי הדין הרשות בידם, ובמה דברים אמורים
? בשעת משא ומתן, אבל בגמר דין, מן החיוב הוא בעמידה, כמו שנאמר
(שמות יח יג) ויעמוד העם על משה. אלא שנהגו בכל בתי דיני ישראל מאחר התלמוד להושיבם מפני המחלוקת. ואפילו העדים, שכתוב בהם
(דברים יט יז) 'ועמדו שני האנשים' - נהגו גם כן היום להושיב
(רמב''ם סנהדרין כא ה).
ויתר פרטיה מבוארים במקומות מסנהדרין ושבועות.
ועובר עליה וכיבד בעל דין אחד יותר מחברו, במזיד - עבר על לאו זה וביטל עשה שכתוב
(ויקרא יט טו) בצדק תשפט עמיתך.
ומה שהתירו זכרונם לברכה בזה ביתרון החכם על עם הארץ, עם קצת שאר
נכתב לקמן במצוה הבאה בסמוך
(מצוה רלה).
המצווה בכל הספרים
