שג. שלא לאכול מתבואה חדשה קודם כלות ששה עשר בניסן - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא לאכול מתבואה חדשה קודם כלות יום ששה עשר בניסן. שנאמר
(ויקרא כג יד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה.
לפי שעיקר מחייתן של בריות היא בתבואות, ועל כן ראוי להקריב מהן קורבן לשם אשר נתנה טרם יהנו מהן בריותיו, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה
(ברכות לה, א) בדומה לזה, כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל. וכל זה להכשיר עצמנו שנהיה ראויין לקבל מטובו, וכמו שכתבתי בספר זה פעמים רבות. וביום ששה עשר בניסן היינו מקריבין בזמן הבית קורבן העומר מתבואה חדשה מן השעורים, כי היא התבואה המבכרת יותר מן החטים, והיא מתרת כל התבואות.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(מנחות ע א) שחמש תבואות לבד הן, שהן בכלל איסור החדש, והן, חטה ושעורה וכוסמת שבלת שועל ושיפון. ובזמן הבית. משקרב העומר ביום ששה עשר בניסן, היה מותר החדש בירושלים. ומקומות הרחוקים מותרין אחר חצות, לפי שאין בית דין מתעצלין בו עד אחר חצות, ועל כן היה מותר להם בכל מקום לסמוך על חזקה זו. והיום בעוונותינו, שאין מקדש, אסור מן התורה כל היום. ובמקומות שעושין שני ימים טובים אסור כל יום שבעה עשר עד לערב מדרבנן.
ויתר פרטיה במנחות פרק עשירי ובמקומות משביעית ומעשרות וחלה.
בין בפני הבית בין שלא בפני הבית בזכרים ונקבות. ומי שעבר על זה ואכל כזית מפת חדש קודם יום הקרבת העומר חייב מלקות.
המצווה בכל הספרים
