לט. שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שלא לעשות צורת אדם משום דבר, הן ממתכות הן מעץ ואבן וזולתם, ואפילו לנוי.
שנאמר (שמות כ כ) לא תעשון אתי, ודרשו ז''ל (ר''ה כד ב) לא תעשון אותי, כלומר לא תעשון דמיון אותה צורה, דהינו גוף אדם שכתבתי עליה בתורתי (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמנו. והכונה בכתוב מצד השכל שנתן בו. ומה שאמר 'בצלמנו' - על חלק השכל שבאדם, מפני שהשכל כולו הוא בו ברוך הוא, אבל אין שום דמיון אחר בינו ברוך הוא ובין שום בריה מנבראיו חלילה. ולאו דלא תעשה לך פסל, שלא נעשה שום צורה שתעבד. וזה הלאו מיוחד לצורת אדם, שלא נעשה אותו כלל אפילו לנוי, וזה להרחיק עבודה זרה.

דיני המצוה
כגון העושה צורת אדם חסר אבר אחד או יותר מה דינו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי מעבודה זרה (מג א). ובמסכת סנהדרין (ז ב) אמרו שהלאו הזה כולל עניינים אחרים. אמנם עיקר הלאו, במה שזכרנו, וכן אמרו במכילתא. (י''ד קמא סעיף ז).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ועשה צורת אדם אפילו לנוי, עבר על מצות מלך ואין בה חיוב מלקות.

המצווה בכל הספרים