תקה. שלא יקח שבט לוי חלק בביזה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא יטול כל שבט לוי חלק בביזה במה ששללו ישראל בהכנסם בארץ, ובמה שישללו מאויביהם אחרי כן, ועל זה נאמר
(דברים יח א) לא יהיה לכהנים חלק ונחלה. וכן בא בספרי: חלק בבזה, ונחלה בארץ.
ואל יקשה עליך בזה הלאו עניין לאו שבכללות, שהרי כבר באו בכתוב על שני עניינים אלה שני לאוין, והם: לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה, ואמר עוד אחר כן: ונחלה לא יהיה לו וגו'. ונכפלו שני הלאוין אלו בעצמם בכהנים, שנאמר באהרן
(במדבר יח כ) בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם. ואמרו זכרונם לברכה
(ספרי שם) בארצם לא תנחל בשעת חילוק הארץ, וחלק לא יהיה לך בתוכם, בביזה.
ואף על פי שהכהנים בכלל שבט לוי היו, נכפלה המניעה בהם לחיזוק, וכן כל מה שדומה לזה בתורה שתכפל הלאוין במקומות הרבה, הכל לחיזוק העניין או להשלים הדין כשלא יהיה שלם מהלאו האחד, ותבין ממה שכתבתי לך בראש ספר אלה הדברים למה יחסרנו האל במקום אחד וישלימנו באחר.
וכתב
הרמב''ם זכרונו לברכה [ספר המצוות לא תעשה ק"ע]:
אלו מנינו אלו הלאוין שהם בארצם לא תנחל וגו' בכהנים תוספת על הלאוין הנאמרים בלוים, שהם לא יהיה לכהנים הלוים וגו' יהיה ראוי לנו כמו כן לפי זה ההקש שנמנה איסור הגרושה וחללה זונה על כהן גדול, בשלושה לאוין נוספין על השלושה שבאו על זה בכל כהן, בין גדול בין הדיוט.
ואם אמר אומר שכן הוא, נשיבהו ממה שאמרו זכרונם לברכה בקדושין (עז, ב) שאין כהן גדול חייב בגרושה אלא אחת, ואילו יהיה הדין כן, יתחייב עליה שתים: אחת משום כהן שהגרושה אסורה עליו, והשנית מצד שהוא כהן גדול והיא אסורה עליו בלאו האחר. ומזה המין בעצמו, הן המניעות שבאו לכהנים בלא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת (ויקרא כא ה). שכבר קדמו בכל ישראל בכלל, באמרו לא תקיפו פאת וגו' ולא תשימו קרחה. ושרט לנפש וגו' (שם יט כח). ואמנם נכפלו אלו בכהנים להשלים הדין כמו שנתבאר בסוף מסכת מכות (כ, א).
ולפיכך כהן העובר על אחת מאלה אינו מתחייב אלא מלקות אחת, והבן זה העיקר ושמרהו.
לפי שהם משרתי ה’ לא נאה להם להשתמש בכלים החטופים מיד בני אדם במלחמה בחרב חנית וכדון, כי לא יבוא בית ה’ רק דבר הבא דרך שלום וישר ואמונה, ולא שידאג עליו לב איש ואשה.
בשבט הלוים. והעובר על זה ונוטל חלק מן הביזה עובר על לאו זה, ואין בו מלקות, לפי שאפשר לעבר עליו מבלי מעשה, ונתן להשבון.
המצווה בכל הספרים
