ספר חרדים מצטט את דברי רמב"ם בהלכות מתנות עניים ו:ה שהובאו במקור יד, וממשיך:
גם פירות שגדלו בקרקע נכרי בשביעית, או מה שזרע כשבאו ליד ישראל, מוכח בהדיא מכל מה שכתבנו למעלה דהם כגדלו בקרקע ישראל דמי, ופטורין מן התרומות ומן המעשרות. וכן היה נוהג ומנהיג גדול הדור מהר"ר משה מטראני ז"ל. גם גדול הדור, כבוד מהר"ר יוסף קארו זצ"ל בסוף ימיו, כשחיבר שולחן ערוך, כתב סתם "שנת השמיטה אין בה לא תרומות ולא מעשרות", ולא חילק בין פירות הנכרי לפירות ישראל. וכן עמא דבר.
בדברי ה"חזון איש" אנו עוברים לויכוח בתקופתינו. ה"חזון איש" עוסק במחלוקת רבי יוסף קארו וחבריו. להלן סדר התאריכים של הספרים והפוסקים שה"חזון איש" עוסק בהם:
רמב"ם, שנת כתיבת הלכות שמיטה ויובל - 1176
רבי אשתורי הפרחי, כפתור ופרח, שנת עלייתו לארץ - 1309
ר' יוסף קארו, שנת כתיבת הסעיף בשלחן ערוך (מקור ט) - אחרי שמיטת 1553
ר' משה מטראני, (מקור כא) - 1558
מהדורה ראשונה של "שלחן ערוך" - ונציה 1564
ר' יוסף קארו, שנת כתיבת התשובה באבקת רוכל (מקור כא) - 1574
ר' יוסף קארו, שנת מותו - 1575
רבי אליעזר אזכרי, שנת כתיבת הפרק על שמיטה בספר חרדים - 1588
מהדורה ראשונה של "אבקת רוכל" - סלוניקי 1791
בדין קדושת שביעית בפירות של נכרי, שכתבו שדעת רוב אחרונים שאין בהן קדושת שביעית, לא ידענא מי המה. שהרי דעת הרי"ק הובא בכסף משנה ז:ג שיש בהן קדושת שביעית.
וכן כתב בפשיטות בס' חרדים וזה לשונו: "וגם בפירות שגדלו בקרקע גוי בשביעית, או מה שזרע, כשבאו לידי ישראל מוכח בהדיא מכל מה שכתבנו למעלה, דהם כגדלו בקרקע ישראל, ופטורין מן התרומות ומן המעשרות, וכן היה נוהג ומנהיג גדול הדור מו"ה משה מטרני ז"ל, גם מו"ה גדול הדור כבוד ר"י קארו זצ"ל בסוף ימיו וכו', וכן עמא דבר".
וכן כתב השל"ה, וזה לשונו: "ומאחר שאין קנין בא"י להפקיע, נמצא קדושת שביעית גם בשל כותי לאכול בקדושת שביעית" כו'. ולהלן הוא כותב: "ונמצינו למידין, שכל פירות שקונה ישראל בשביעית, כל קדושת שביעית נוהג בהם" כו'.
והנה מבואר דעת מבי"ט ומהרי"ט ומהר"י קורקוס והחרדים והשל"ה דנהוג קדושת שביעית בשל נכרי, והחרדים העיד שכן עמא דבר, וכולם סמכו בלשון רבנו (הרמב"ם) פרק ד הלכה כ"ט, שכתב גם "נכרי שקנה קרקע כו' פירותיה מותרין שלא גזרו" כו', ופירשו דזה טעם על הא דמותרין. דאע"ג דקדושת שביעית נהגא בשל נכרי, מ"מ איסור ספיחין לא נהגא, משום שהיא משום גזרה, ולא שייך בשל נכרי.
ובפאת השולחן כ"ג, שתמך שאין קדושת שביעית בשל נכרי, ד"מותרין" היינו בלא קדושת שביעית, והא דהוצרך למיהב טעמא באיסור ספיחין שלא גזרו, היינו משום דאע"ג שאין קדושת שביעית בשל נכרי, יש מקום לומר דספיחין אסורין, כיוון דאין איסור ספיחין משום קדושה, אלא מגדר מלתא, שלא יזרע. ולזה כתב רבנו, דמ"מ בשל נכרי לא גזרו.
ואמנם בלשון רבנו (הרמב"ם) בתשובה כב מבואר בהדיא, דזה שהוא מדרבנן גורם היתר ספיחין בשל נכרי. ומתוך דבריו נלמד דלרבי עקיבא, דספיחין דאורייתא, גם בשל נכרי אסורין. ואילו ראה הפאת השולחן לשון רבנו בתשובה ודאי היה מכריע על פיו.
ברור דברי ספר חרדים
והנה החרדים עמד בשנת שמ"ח, והיא שמיטה השניה אחר שנת של"ד. ואילו גזרו חכמים באיסור חרם לעשר, בוודאי לא היה הדבר משתנה בשנת שמ"ח. והחרדים מעיד "וכן עמא דבר", ואין ידוע לו כלל איסור. ואדרבא, אומר שמרן חזר בו סוף ימיו, וזה מכחיש בהחלט מה שנדפס באבקת רוכל, שהכריזו איסור בשנת של"ד. ועל הדפוס אין לסמוך, שנדפס אחרי שנים רבות, והטעות סופר מצויות. ואפשר שצריך לומר שכ"ז, והחילוף בין כ' לל' מצוי, וכן בין ד' לז'. או שלא היה כת"י מרן כלל, ולא ידענו מי כתבה, וכתבה אחר מפי השמועה.
סוף דבר: עדותן של החרדים והשל"ה שהיו במקומו של הב"י (ר' יוסף קארו) וסמוכין כל כך למרן אי אפשר להכחיש. ונמצא דהפאת השולחן קבע המנהג להקל נגד המנהג הקדום להחמיר.
גם הרמ"א שהחמיר לעשר, אין ראייה שהקיל בקדושת שביעית. דאע"ג דיש להן קדושת שביעית, י"ל דחייב במעשר. דמעשר בהפקר תלוי, ואין הפקר ביד נכרי. וכמו שהביא מהרי"ט מסברא זו בשם מרן. גם אין ראייה מחומרא שאמר הרמ"א, לעניין קולא.
וכבר הוכרעה הלכה זו ע"פ דברי רבנו בתשובה, שנהוג קדושת שביעית בשל נכרי, וכמנהג הקדום, וכמו שכתבו הרי"ק מבי"ט מהרי"ט החרדים והשל"ה. וכן כתב הגאון בעל חיי אדם בהלכות א"י שחיבר, וכן המנהג ביישוב החדש.