ברוך הבא!
אדם המגיע לארץ חדשה צריך ללמוד שפה חדשה. דבר זה כל אחד מבין. בלי להבין את השפה, אי אפשר להבין מה אומרים.

שפה היא לא רק מלים. אפשר להבין את כל המלים שבמשפט ולא להבין את המשפט. להבין שפה זה להבין גם את מה שחושבים ולא אומרים, להבין את הרמזים. להבין שפה זה להבין את דרך המחשבה של האיש המדבר אליך.

למשל: אם אמריקאי אומר לך Don't call me, I will call you, האם תחכה שהוא יטלפן אליך, או שתבין שהוא אמר "לא" בצורה מנומסת? בלי להבין את דרך המחשבה של המדבר לא תדע מה אמר לך. ומה פירוש המלה PRIVTE כשהיא מופיעה על דלת במוזיאון? האם מותר להיכנס לשם או אסור? ואם המוכר בחנות שואל אותך MAY I HELP YOU?, האם הוא רוצה לעזור לך, או שהוא מרמז לך שאתה נמצא במקום שאסור לך להיכנס אליו?

ומה מבין ישראלי כאשר רוסי אומר לו את הפתגמים הבאים? "הגיע לו לאגוזים", "פתקה של זאב", "לשחק בברולקות", "מן האניה אל הנשף", "אכל בלי מלח".

ומה אתה מבין מן המשפט הבא? "אימא הסתכלה על הבגדים של הילד, ואמרה: פורים היום?". האם הילד לבש בגדים מתאימים, או שהוא לבש בגדים משונים?

ומה אתה מבין מהסיפור הבא? "הפקיד אמר: אתה צריך למלא את הטופס הזה בשלושה העתקים. הבאת רק שניים. והאיש צעק: אז מה אם אתה רוצה שלושה העתקים? זה תורה מסיני?" מה אמר האיש? מה זה "תורה מסיני"?

ומה פירוש המשפט "זקן כמו מתושלח" או "עשיר כמו קורח" או "טלית שכולה תכלת" וכדומה?

הלשון העברית מקורה בתנ"ך, ובספרות שכתבו חכמי ישראל במשך שלושת אלפים שנה. העברית החדשה הרחיבה את הלשון, והוסיפה לה מלים רבות. אם רוצים להבין את רוח הלשון העברית, צריך להכיר, ואפילו מעט, את המקורות שהעברית צמחה מהם.

ולא רק השפה, גם החיים בארץ בנויים סביב עניינים שמקורם ביהדות. אנחנו מקבלים משכורת לפי החודשים של הלוח הנוצרי, אבל אנו חוגגים את החגים היהודיים. לפני פסח יהיו בחנויות מצות. לפני ראש השנה נמצא בחנויות דבש ופירות. לפני פורים יהיו הרחובות מלאים ילדים מחופשים, ונראה בגדים צבעוניים בכל פינה. כדי להבין את הארץ, עלינו להבין את השורשים היהודיים של כל דבר. האם לא מעניין אותך לדעת, מדוע אוכלים מצות בפסח ודבש בראש השנה, ומדוע שותים יין בשבת?

ולפעמים יזמינו אותך לחתונה. תראה את האנשים יוצאים החוצה ואת החתן ואת הכלה עומדים מתחת לחתיכת בד שארבעה מקלות מחזיקים אותה. הרב יקרא משהו בשפה בלתי מובנת, שאיננה עברית, ופתאום תראה את החתן דורך על משהו, וכולם קוראים "מזל טוב". ואחר כך ישירו שיר על ירושלים. אתה יכול להיות בחתונה ולא להבין מה עושים. אבל יש עוד אפשרות: שתבין מה עושים ותיהנה. אם תכיר את הרעיונות של כל דבר, תבין, תיהנה, ותרגיש שאתה בן הארץ הזאת.

ניקח לדוגמה את יום העצמאות. אתה רואה דגלים בכל רחוב. מדוע הדגל של המדינה הוא בצבעים כחול ולבן? אם תדע פרקים בתולדות ישראל, ותכיר את צבעי הציצית, תבין.

אתה הולך לטייל ברחובות עיר. אתה רואה את רחוב רש"י, את רחוב רמב"ן ואת רחוב עמק רפאים. מה פירוש השמות הללו? האם מעניין אותך לדעת מדוע קראו לרחובות בשמות אלה? ומדוע קראו לרחובות במוסקבה ארחיפוב וחמלניצקי? האם יש לזה סיבה? האם הסיבה מעניינת?

ואתה מטייל בארץ ישראל, והנה היישוב "בית שאן". מה פירוש השם הזה? ואתה עולה לטייל בהרי הגלבוע, והנה יישוב קטן, "מלכישוע". שם משונה. על שם מי היישוב הזה? ואתה ממשיך, והנה עוד יישוב, "שדה תרומות". מה פירוש השם הזה? אם תלמד על שאול המלך ועל מותו בהרי הגלבוע, תבין כי היישובים האלה קשורים לשאול, למותו ולהספד עליו.

אנו מזמינים אותך לטיול קצר בעולם המושגים של העם היהודי. בטיול זה תכיר את המושגים העיקריים של עולם היהדות. תכיר את החגים, את דרך החיים היהודיים; תשמע קצת על ההיסטוריה של עם ישראל, על העקרונות הפילוסופיים שלו. לאחר שתקרא את הספר, יהיו החיים בישראל מובנים לך יותר, ברורים יותר ויפים יותר.


כל מערכת חוקים בנויה על כמה הנחות יסוד. הנחות אלה הן הן הפילוסופיה של המערכת. הדבר נכון גם לגבי היהדות וההלכה היהודית.

דוגמה: הנחות יסוד של שיטות מדינה

כדי להבין כיצד מערכת חוקים היא תוצאה של אידיאולוגיה, נשווה את ההגדרות של קומוניזם וקפיטליזם, ונראה, כיצד החוקים מתאימים לאידיאולוגיה המונחת בבסיס כל שיטה.

נתאר את האידיאולוגיה של הקומוניזם: הקומוניזם שואף למשטר חברתי ללא ניצול, לביטול ההבדלים בין המעמדות. בשיטה הקומוניסטית לוקחים מאנשים פרטיים את כל הנכסים. הדבר נעשה על ידי מהפכה ובדרך של דיקטטורה של הפרולטריון.

ועכשיו נתאר את הקפיטליזם: הקפיטליזם מבוסס על הקניין הפרטי ועל היזמה החופשית בחיי הכלכלה. בתי החרושת ואוצרות הטבע (נפט, מכרות פחם או זהב) נמצאים ברשות בעלים פרטיים, המשתמשים בהם לצבירת רווחים.

אם נמצא מדינה שבה אסור לאדם לקנות מעיין מים או לקנות מכרה פחם או להיות בעלים של בית חרושת, נבין כי המשטר במדינה זו הוא קומוניסטי. אם נמצא מדינה שבה אין לאדם אפשרות לרשת את הכסף של ההורים, נבין כי זו מדינה קומוניסטית. לעומת זאת, אם נמצא מדינה שבה מעיין שייך למשפחה שגרה לידו, נבין כי זו מדינה קפיטליסטית.

אנחנו רואים, כי החוקים הם תוצאה של אידיאולוגיה. לפי האידיאולוגיה של המדינה מחוקקים את החוקים.

מה הם עקרונות היהדות?

האם אפשר להסביר באותה דרך את היהדות? האם אפשר לתאר את "היסודות" או את "העקרונות" של היהדות ולפי זה להבין את החוקים כולם?

רבי משה בן מימון, הרמב"ם, פילוסוף יהודי מהמאה ה-12, כתב, כי אפשר להבין את כל האמונה היהודית לפי 13 עקרונות. הוא קרא להם "שלושה עשר העיקרים". אפשר למצוא את הרשימה של 13 עקרונות אלה במקומות רבים. היא מופיעה גם בסידורים, אחרי תפילת שחרית.

אנו נגדיר את היהדות לפי דבריו של פילוסוף יהודי אחר, הפילוסוף רבי יוסף אלבו, שחי בספרד בתחילת המאה ה- 15 (בסוף המאה ה- 15, בשנת 1492, גירשו הנוצרים את היהודים מספרד). רבי יוסף אלבו היה פילוסוף ידוע בספרד. הוא גם השתתף בוויכוחים עם הנוצרים, שאורגנו לפי פקודת המלך.

רבי יוסף אלבו הסביר את היהדות על פי שלושה עקרונות יסוד:

1. העיקרון הראשון אומר: יש אלוקים, יש בורא לעולם. הוא קיים, והוא ברא את העולם. בגללו העולם קיים.

2. העיקרון השני אומר: ה' מדבר אל בני אדם. הוא אומר להם מה טוב ומה רע. הוא נתן תורה לבני אדם. הנביאים הם אלה השומעים את דברי ה' ומוסרים אותם לבני אדם. התורה היא דבר ה' לבני אדם.

3. העיקרון השלישי אומר: יש שכר טוב על מעשה טוב, ויש עונש על מעשה רע. מי שעושה את רצון האלוקים, עושה מעשה טוב, ומקבל שכר.

לשלוש הנחות אלו צריך להוסיף עוד עיקרון אחד, חשוב ביותר. העיקרון הזה אומר, כי האדם יכול להחליט מה לעשות ולעשות מה שהחליט. זהו עקרון האינדטרמיניזם או עקרון הבחירה החופשית. העיקרון הזה קובע, כי האדם הוא המחליט הסופי בקשר למעשיו, ולכן אפשר לחייב אותו לקיים מצוות ולהעניש אותו אם לא קיים אותן.

מול הנצרות והאיסלאם

נשים לב: העקרונות שהזכרנו הם יסוד של כל הדתות המבוססות על התגלות אלוקים. גם הנצרות וגם האיסלאם יסכימו עם ההנחות האלה. לא יסכימו להנחות האלה לא עובדי האלילים בעולם העתיק, וגם לא ההודים המאמינים בבודהה.

אם כך, מה יש בנצרות ובאיסלאם שהיהדות אינה מוכנה לקבל?

הנצרות בנויה על ההנחה כי אלוהים התחבר עם אישה, ומהם נולד המשיח - ישו. הנצרות גם בנויה על ההנחה כי המשיח כבר בא וכי העולם שאנו חיים בו הוא עולם שכבר נגאל, שכן כבר בא המשיח.

היהדות אינה מקבלת שתי הנחות אלה. לגבי ההנחה הראשונה, היהדות טוענת כי היא איננה הגיונית, ולגבי ההנחה השנייה, היהדות טוענת כי לא ייתכן שהעולם שאנו חיים בו היום הוא העולם המושלם, העולם שנגאל על ידי המשיח. העולם שיהיה אחרי בוא המשיח לא יהיו בו מלחמות, ובני אדם לא יהרסו זה את זה ואת העולם.

האיסלאם טוען, כי הנביא האחרון הוא מוחמד, והוא מבטל כל מה שהיה לפניו. כמו כן טוען האיסלאם, כי השכר לעושים את מצוות האיסלאם הוא גן עדן, שיש בו הנאות לכל אדם (אוכל, נשים, וכדומה).

היהדות אינה מקבלת את מוחמד כנביא, ואינה מקבלת את הדעה שהמטרה העליונה של דת היא להגיע לגן עדן שהוא מועדון של הנאות הגוף.

מה מיוחד ליהדות?

היהדות בנויה מבחינה היסטורית על יציאת מצרים ועל התגלות אלוקים לעם ישראל בהר סיני, שבו קיבל עם ישראל את התורה. עיקרון זה הוא בנוסף לעקרונות הפילוסופיים שהוסברו בסעיף הקודם. זהו הבסיס ההיסטורי של עם ישראל. ביציאת מצרים נעשו בני ישראל לעם. במעמד הר סיני קיבל עם ישראל את התורה, שהיא הבסיס לכל החוקים ביהדות. בדרך לארץ ישראל נעשו לעם ישראל נסים שהראו לו כי הוא באמת נבחר על ידי ה' ועליו למלא את החוקים שקיבל.

מה נובע מהנחות היסוד של היהדות?

הנחות היסוד של היהדות מסבירות לנו את החוקים שביהדות ואת הסיבה שבגללה איננו יכולים לשנות את החוקים האלה.

למשל: האם מותר לאדם להתאבד, להרוג את עצמו? לפי היהדות הדבר אסור. לפי החוק הלא-יהודי הדבר מותר. איך חוק זה הוא תוצאה של הנחות היסוד? לפי היהדות האדם איננו שייך לעצמו. הוא נולד כדי למלא תפקיד. עליו לקיים את חוקי היהדות. אין לאדם רשות לברוח מתפקידו. לכן אסור לאדם להתאבד. לפי החוק הלא-יהודי, אדם הוא יצור שנולד, חי ומת. אדם שייך לעצמו, ורק לעצמו. אם אדם החליט שאין הוא רוצה לחיות, מותר לו להתאבד.

מערכת חוקים הבנויה על הנחות יסוד של היהדות אינה יכולה לעשות בחוקים שינויים שרירותיים. למשל: אם החוק הלא-יהודי ירצה בכך, הוא יכול לקבוע כי מותר לגנוב מעשירים. לפי החוק היהודי הדבר איננו אפשרי, כי העיקרון שאסור לגנוב הוא עיקרון שנאמר על ידי אלוקים, ואי אפשר לבטל אותו.

סיכום

ההלכה היהודית בנויה על הנחות יסוד. אי אפשר להבין את ההלכה בלי להבין את הנחות היסוד האלה.

הנחות היסוד של היהדות כוללות את האמונה כי אלוקים מדבר לבני אדם, וכי הוא זה שנתן את החוקים ואת המצוות. כמו כן היהדות מאמינה כי האלוקים משלם שכר למי שממלא את רצונו. ולבסוף היהדות מאמינה כי האדם יכול להחליט החלטות דתיות או מוסריות ולקיים את החלטותיו.

מכאן נובע עיקרון חשוב מאוד: בני אדם אינם יכולים לעשות שינויים במצוות, ואינם יכולים לבטל מצוות. עליהם להתנהג לפי העקרונות של הדת. עקרונות אלה הם עקרונות קבועים, ולא בני אדם החליטו עליהם, ולכן אין הם יכולים לשנות אותם.

התנועות שניסו לשנות שינויים בהלכה ובמצוות נכנסו עד מהרה לבעיה: מהו הגבול בין השינוי בגלל מה שנוח לי, לבין שינוי בגלל מה שאינו מתאים להשקפת עולמי עכשיו? בגישה המחייבת שינויים בהלכה נעשים שינויים גם לפי הרצון להיות בדרך נוחה יותר. והרי חוק אינו נקבע לפי מה שנוח, אלא לפי מה שצריך.

להיות יהודי זה להיות מיוחד

אברהם אבינו היה היהודי הראשון. אברהם נקרא גם "אברהם העברי". "עברי" זה שם דומה לשם "יהודי". אברהם נקרא "עברי" כי הוא בא מעבר הירדן, מעירק. המדרש מבין במלה "עברי" משהו אחר: "רבי יהודה היה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד, ואברהם מעבר אחד" (בראשית רבה מ"ב). רבי יהודה מבאר את המלה "עברי" כמו המלה "עבר", צד. אברהם נקרא "עברי", כי הוא היה בצד אחד, ושאר כל האומות היו בצד אחר.

אברהם היה שונה משאר בני האדם. בני ישראל במצרים המשיכו בדרכו של אברהם. חכמים מוסרים לנו, כי בני ישראל במצרים לא שינו את לבושם. הם המשיכו ללבוש את הבגדים לפי האופנה של ארץ כנען, הם גם שמרו על השמות היהודיים שלהם ועל השפה שלהם. כל מצרי יכול היה להבחין כי הם שונים, כי הם יהודים.

תכונה זו של היהודים - להיות שונים - נשמרה לאורך כל ההיסטוריה. היהודים הם עם שונה משאר האומות. בתנ"ך, במגילת אסתר, נמצאת הגדרה המתארת את עם ישראל: "ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים... ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים" (אסתר ג', ח'). משפט זה, שאמר המן למלך אחשוורוש, הוא תיאור נכון של היהודים בכל העולם. היהודים הם מיעוט בכל ארץ; יש להם דת שונה, והם שומרים על הדת שלהם יותר מאשר על המצוות של המלך: אם המלך מצווה לעשות דבר שהדת איננה מסכימה לו, הם יעשו את מצוות הדת ולא את מצוות המלך.

היהדות היא לא רק דת

היהדות היא יותר מאשר דת. דת קובעת למאמינים בה מצוות, והם מקיימים את המצוות האלה. היהדות עושה הרבה יותר מאשר לתת מצוות. היהדות היא גם אומה. גם יהודי שאינו שומר מצוות ממשיך להיות יהודי. הוא שייך לעם היהודי. כל יהודי, בכל מקום, קשור ליהודים בכל מקום אחר בעולם. בדרך כלל היהודים מרגישים קשר ליהודים אחרים יותר מאשר לעמים שהם גרים ביניהם.

המושג "כל ישראל ערבים זה לזה" מסביר את הכול: כל יהודי מרגיש אחריות לגבי כל יהודי אחר. כל יהודי מרגיש חובה לעזור ליהודי אחר, להציל אותו כשהוא בצרה ולשמוח אתו בזמן שמחה.

מה מיוחד ליהודים?
במשך כל שנות ההיסטוריה הראו היהודים נטיה ללימוד, לתיקון החברה, לעשיית צדק. יהודים היו בין אלה שניסו לתקן את השלטון. יהודים ראו צורך לעסוק בלימודים, ולכן מספרם רב בין אנשי המדע ממספרם באוכלוסייה. מספר היהודים בין מקבלי פרס נובל רב ממספרם בין אוכלוסיית העולם.

הסיבות לאנטישמיות

הסיבות לאנטישמיות נבדקו ונחקרו, והרבה נכתב על כך. אפשר להסביר כי לאנטישמיות יש שלוש סיבות:
(א) שנאת השונה
(ב) שנאת החלש
(ג) שנאת הזר.
היהודי הוא שונה. יש לו דת אחרת ומנהגים אחרים. את שנאת היהודי בגלל שהוא שונה נדגים באנטישמיות של האימפריה הרומית. האימפריה הרומית נהגה בסובלנות ביחסה לכל האומות והדתות, חוץ מאשר ליהדות. והסיבה לכך היא שהרומאים התייחסו בסבלנות לכל עם שהעריץ את קיסרי רומי והעמיד את פסליהם בבית המקדש שלו. היהודים לא הסכימו לעשות זאת. היהודים לא הסכימו להעמיד את פסלי הקיסר במקדש.

הנצרות רצתה להיות דת יחידה, ולכן היא נלחמה ביהדות. במאות ה-7-6 הצליחה הכנסייה לבטל את זכויות היהודים ולהפוך אותם לחלשים ולחסרי הגנה. היהודי היה זר וחלש, וכתוצאה מזה התחזקה האנטישמיות.

באומות החדשות, שקמו מהמאה ה-18 והלאה, הייתה הכרה לאומית מפותחת. אומות אלה היו נגד היהודים, וראו בהם גורם זר, שצריך לסלק אותו. על היהודים היה להיעלם. וכאן היה תהליך מעניין: האומות לחצו על היהודים להיעלם ולהתבולל בתוכן. היהודים התנגדו לזה, אבל גם הגויים לא הסכימו שהיהודים יתערבו בהם. התוצאה הייתה, שבכל אחד מעמי אירופה נשארו יהודים, והאנטישמיות ראתה בהם יסוד זר, שאינו שייך לארץ.

התבוללות

ההתבוללות היא דרך לפתור את האנטישמיות על ידי כניעה. היהודי מפסיק להיות יהודי, הוא מתערב בתוך סביבתו, וכך, הוא מקווה, יהיה סוף לסבלו כיהודי. אבל ההתבוללות לא פתרה את בעיית האנטישמיות. הסיבה הייתה זו: כדי שההתבוללות תפסיק את האנטישמיות, עליה להיות התבוללות גמורה, באופן שיהודים יפסיקו להתקיים. דבר זה נמשך כמה דורות. במשך הזמן הזה היהודים הרוצים להתבולל מתחילים להתנהג כמו הגויים: עוזבים את דתם, מתחברים עם הגויים, מדברים בשפה של המדינה. כאשר היהודים מתנהגים כמו הגויים, הם אמנם מפסיקים להיות שונים מן הגויים, אבל הם עדיין זרים, והם נשארים חלשים. ואז מתחילה האנטישמיות להתחזק, בגלל הסיבות האחרות: בגלל השנאה לחלש, בגלל השנאה למי שהוא זר. ומתחיל מעגל שאין לו סוף: ככל שהרצון להתבולל נעשה חזק יותר, ההתנגדות של הגויים להתבוללות נעשית חזקה יותר. היהודי, שהיה עד עכשיו בגטו, יוצא החוצה. הוא מתחיל להתחרות עם הגויים. עד עכשיו אפשר היה להכיר שהוא יהודי ממרחק, לפי הבגדים שלבש, לפי השפה שדיבר. עכשיו הוא נראה כמו כל אחד. הוא מתחרה בגויים, ואי אפשר לדעת שהוא יהודי. וכך מתחיל מעגל חדש של אנטישמיות: אנטישמיות נגד היהודי "המחופש", שאי אפשר להכיר שהוא יהודי, היהודי התופס את המשרות הטובות, המקבל את המשכורות הטובות, היהודי שנראה כמו גוי.

אנטישמיות גרמנית ואנטישמיות רוסית

תיאור זה של האנטישמיות מזכיר לנו מיד את האנטישמיות הגרמנית, האנטישמיות שראתה ביהודים יסוד כל רע, האנטישמיות שהקימה מכוני מחקר לבדוק אם מישהו מבני המשפחה היה יהודי.

לאנטישמיות הרוסית היו לה יסודות אחרים: אנטישמיות הבאה מן הדת הנוצרית. אך היו לה גם סיבות אחרות: טבח היהודים באוקראינה באמצע המאה ה-17 היה בגלל תחרות כלכלית. היהודים היו גובי המכס של האצילים. הפרעות במאה ה-19 היו בגלל תיקונים בחוק שחוקק אלכסנדר השני, חוק שנתן ליהודים אפשרות לעסוק במסחר. הפרעות בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היו בגלל העובדה שהיהודים היו פעילים במהפכה, והתושבים פחדו שהיהודים רוצים להשתלט על רוסיה.