פרק ז': עכן מועל בחרם


נושאי הפרק:
חטאו של יחיד גורם להענשת כל העם - אחריות הדדית. בני ישראל אינם יכולים לנצח את אויביהם כל עוד לא הסירו את החרם מקרבם.
• עכן לוקח מן החרם - א
• בני ישראל נוחלים מפלה בכיבוש העי - ב-ה
• יהושע מתפלל לה' - ו-ט
• סיבת המפלה ודינו של המועל - י-טו
• עכן נלכד בגורל ומודה בחטאו - טז-כא
• עונשו של עכן - כב-כו

מטרות:
התלמידים:
יבינו את חשיבות כיבושה של העי.
ילמדו את פרטי העלילה.
יבינו את הנושא של ערבות הדדית - "כל ישראל ערבים זה לזה".
יכירו בכך שפגם מוסרי גורם לכישלון בקרב.

קשיים:
קושי בהבנה. תלמידים עלולים להתקשות בהבנת סיבת הכישלון בקרב. איך ייתכן שמעשה שלילי של אדם אחד גורם לכישלון בקרב? ייתכן גם שהחטא לא ייראה להם חמור במיוחד.
קושי רגשי. אמנם עכן חטא. אך הוא הודה בחטאו. מדוע הוא קיבל עונש חמור כל כך? מדוע אי אפשר לסלוח לו אם הוא מתחרט ומבטיח לחזור בתשובה? נושא הסקילה עלול לזעזע ולעורר חרדה בתלמידים.

דפי העבודה לתלמידים:
השאלות שבפתיחה נועדו לקשר לפרק ו' - לאיסור לקחת מן החרם. אפשר להיעזר בשאלות על המעל בחרם כדי להקנות את המילה ולבדוק את הבנת הנקרא. השאלות על הרגשתם של בני ישראל וההצעה לחבר שיחה על הכישלון בכיבוש הראשון של העי, יכולות להיעשות במשותף. מהן ניתן ללמוד על יחסם של התלמידים לכתוב ועל הפנמתם את החומר.



עיון בפרק

יהושע הטיל חרם על העיר יריחו, העיר הראשונה שנכבשה, וזאת בדרך נס ובשבת. יהושע הדגיש את המיוחד בכיבוש יריחו בכך שהודיע לעם כי כל שלל העיר יהיה לאוצר בית ה'.
בפרק ז' שבספר יהושע אנו קוראים:
וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם;
וַיִּקַּח עָכָן בֶּן-כַּרְמִי בֶן-זַבְדִּי בֶן-זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם.
וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל." (יהושע ז',א)
יש ניגוד בין חלקי הפסוק. בתחילת הפסוק אנו קוראים "וימעלו בני ישראל מעל בחרם". אילו היה כתוב רק חלק זה של הפסוק, היינו בטוחים כי כל בני ישראל, או לפחות רוב העם, זלזלו בדברי יהושע ולקחו מן השלל. ההמשך מקטין את הרושם שקיבלנו: "ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם." ולבסוף, חרון האף של ה' הוא על "בני ישראל".

מיהו עכן זה? האומנם אדם מרכזי הוא בעם ישראל? בכל המקרא כולו לא מופיע עכן כבעל תפקיד בישראל. הוא מעל בחרם, וזו "תרומתו" היחידה לתולדות ישראל, ולא עוד. ובכל זאת הפסוק כותב: "וימעלו בני ישראל מעל בחרם." איש אחד חטא וכל ישראל אשמים. זוהי האחריות ההדדית של עם ישראל: "כל ישראל ערבין זה בזה."

והתיאור עובר מן הפסוקים על עכן שמעל בחרם למלחמה שנכשלה. יהושע שולח מרגלים לרגל את העי. המרגלים שבים, ובפיהם בשורה: קל לכבוש את העי. שלושת אלפים איש יספיקו. ההתקפה נכשלת, ואנשי העי רודפים את ישראל והורגים בהם 36 אנשים.

יש ניגוד בין המלחמה ביריחו, שזה עתה נסתיימה בניצחון לא מובן, למלחמת העי, שנסתיימה בכישלון לא מובן. במלחמה הראשונה היה נס גלוי, ובמלחמה השנייה כישלון צורב. האומנם נסתיימו הנסים? ואולי גרוע מזה: אולי נסתיימה העזרה שקיבלו ישראל מאת ה', ועתה מתהפך הגלגל נגדם? מלחמת העי הייתה המלחמה הראשונה שישראל נלחמו במתכונת צבאית, ללא נסים וללא התגלות אלוהים. האם הכישלון במלחמה מראה שכחיילים הם לא יוכלו לכבוש את הארץ? האם משמעות הדבר שמכאן ואילך הכישלון אורב לפתחם?

תגובת יהושע קשה מאוד:
וַיִּקְרַע יְהושֻׁעַ שִׂמְלתָיו, וַיִּפּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרון ה' עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל ראשָׁם. וַיּאמֶר יְהושֻׁעַ: "אֲהָהּ אֲדנָי ה', לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן, לָתֵת אתָנוּ בְּיַד הָאֱמרִי, לְהַאֲבִידֵנוּ; וְלוּ הואַלְנוּ וַנֵּשֶׁב, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. בִּי, אֲדנָי: מָה אמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל ערֶף, לִפְנֵי איְבָיו. וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי, וְכל ישְׁבֵי הָאָרֶץ, וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ, וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ, וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדול." (יהושע ז', ו-ט)

מדברי יהושע ניכר, כי הוא רואה בכישלון התחלה של מפולת כללית. אם ישראל בורחים פעם אחת מן המערכה, יראו כל העמים כי אפשר לנצח אותם, והפחד מפניהם יפוג. בסיום תפילתו שואל יהושע שאלה שגם משה רבנו שאל אחרי חטא העגל, כאשר ה' רצה להשמיד את ישראל: "ומה תעשה לשמך הגדול?" - הגויים יחשבו כי חסר כוח אתה, כי הבטחת לישראל ואינך יכול לקיים את הבטחתך.

תשובת ה' חריפה. אנו זוכרים כיצד התחיל הפרק: "וימעלו בני ישראל מעל בחרם." דבר ה' חוזר על האשמה כוללת זו:
וַיּאמֶר ה' אֶל יְהושֻׁעַ: "קֻם לָךְ, לָמָּה זֶּה אַתָּה נפֵל עַל פָּנֶיךָ. יא חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אותָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם. (ז', י-יא)
ההאשמה היא כוללת. כאילו כל ישראל חטא, לקח, גנב, כיחש. ודבר ה' ממשיך:
"ולא יכלו בני ישראל לקום לפני איביהם. ערף יפנו לפני איביהם, כי היו לחרם. לא אוסיף להיות עמכם, אם לא תשמידו החרם מקרבכם. קם, קדש את העם, ואמרת: התקדשו למחר. כי כה אמר ה' א-להי ישראל: חרם בקרבך ישראל. לא תוכל לקום לפני איביך עד הסירכם החרם מקרבכם." (ז', יב-יד)

ה' מצווה את יהושע להפיל גורל, ועל פי הגורל לגלות מי לקח מן החרם. יש להפיל גורל בין השבטים, ואחר כך בין המשפחות, ואחר כך בין בתי האב - אלו יחידות משפחה קטנות יותר - ואחר כך בין הגברים.
וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, אתו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לו: כִּי עָבַר אֶת בְּרִית ה', וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל. (ז', טו)

יהושע עושה כדבר ה', ובגורל עולה עכן. הפנייה של יהושע לעכן נוגדת את הטון החריף של הפרק. וכך אומר יהושע לעכן:
"בְּנִי, שִׂים נָא כָבוד לַה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתֶן לו תודָה, וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ. אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי." (ז', יט)

המשך הפרק מתאר את הודאתו של עכן ואת עונשו. עכן נסקל, ורכושו, יחד עם השלל שלקח, נשרף באש.

חז"ל מוצאים בהודאתו של עכן בחטאו צד זכות לו. וכך אומרים חז"ל על עכן במדרש רבה, שהוא אוסף דרשות לפי סדר התורה:
"כיוון שראה עכן כך (את מפלת ישראל), אמר בלבו: כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא. ואני, על ידי נהרגו אנשים מישראל. אני חוטא ומחטיא! מוטב אני אודה לפני הקב"ה ולפני יהושע, ואל תבוא תקלה על ידי." (מדרש רבה, במדבר כג)

חז"ל אמרו, כי לעכן יש חלק לעולם הבא. וכך דרשו את דברי יהושע לעכן, "יעכרך ה' ביום הזה": "היום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא" (פרקי דרבי אליעזר לב).

זהו תיאור הפרק ותיאור מעשהו של עכן. ועדיין צריכים אנו להבין את עניין הגורל שעל פיו מצאו מי אשם.

עניין הגורל הוא עניין סבוך. לעניינו די בכך שנסביר כי הגורל הוא סוג של נבואה, סוג של דרך שבה ה' מראה לבני אדם מיהו האיש שחטא, או מה צריך לעשות.
יש להיזהר שהתרשמות התלמידים לא תהיה כי גורל, כפי שאנו מכירים אותו, יהיה כלי לקבלת החלטות או מציאת "אשמים".


היבטים דידקטיים: מעל עכן

שלבי ההוראה

קריאה:
קריאת הפסוקים הנבחרים או השכתוב. אם התלמידים מתקשים בקריאה אפשר להסתפק בסיפור תוכן הפרק.

התבוננות במפה:
אפשר להראות לתלמידים שעי נמצאת מערבית ליריחו בגובה ההר, במקום גבוה בהשוואה למחנה ישראל שחנה במקום נמוך יותר. עלייה גדולה יש מיריחו לעי, כ-1000 - 1200 מטרים. חשוב שהתלמידים יבינו שיריחו הייתה בודדה (נווה מדבר) בבקעת הירדן. כדי לכבוש את ארץ כנען היה צורך לכבוש תחילה מקום גבוה כמו העי ומשם להמשיך בכיבוש.

שיחה ודיון:
• אילו הכנות ערך יהושע לפני שיצא למלחמה בעי?
האנשים ששלח יהושע לרגל את העי חזרו עם מידע מהימן. מידע זה והערכת המצב שנבעה ממנו לא הועילו לבני ישראל בכיבוש העי. הסיבה: מעשהו של עכן שלקח מן החרם.
• מדוע חטא עכן? במה היה חטאו חמור? בירור המושגים "חרם", "מעל" ו"מעילה".
• המעל של עכן ממחיש עד היכן מגעת אחריותו של הפרט כלפי הציבור שאליו הוא משתייך. חטאו של היחיד עלול לפגוע בעם כולו כפי שאירע הפעם. בגללו חטאו נפלו בקרב אנשים.
• תוצאות המלחמה היו מפתיעות ביותר. מדוע? הציפייה הייתה לכיבוש קל ולכן המפלה הייתה צורבת במיוחד. הסיבה לכישלון ולבריחה לא הייתה סיבה צבאית אלא כרוכה בהיבט מוסרי. איך הרגישו בני ישראל בזמן שברחו מפני אנשי העי? איך הרגישו אחרי הכישלון?
• במה אשמים כשלושים ושישה איש שנהרגו בקרב בעטיו של עכן?
• איך נודעה ליהושע סיבת הכישלון?
• איך נהג יהושע בעכן? איך הצליח לשכנעו להתוודות על חטאו?
בעניין עונשו של עכן עשויה להתעורר השאלה: עכן אמנם חטא אבל במה אשמים בניו? במקרה כזה אפשר לומר לפי המפרשים שהם לא נענשו, אלא ראו את עונשו כדי להפיק לקח. עם זאת יש להיזהר מלהרחיב ולפרט בנושא זה כדי שלא לעורר רגשות קשים אצל התלמידים.

דמותו של יהושע:
מה אפשר ללמוד על תכונותיו של יהושע מהתנהגותו לאחר הכישלון ומיחסו אל עכן?
עכן גרם לעם נזק עצום בכך שלקח מן השלל. אבל הכחשת חטאו עלולה הייתה לגרום לאסון גדול יותר. יהושע השכיל להביא את עכן להתוודות על חטאו. הודאתו טיהרה את האווירה ועונשו סגר את הפרשה בצעד של תיקון.
אפשר להציע רשימת מילים המציינות תכונות, והתלמידים יבחרו את המילים המתאימות ביותר לדעתם. רשימה כזו אפשר להרחיב ולהשתמש בה גם לאפיון דמויות אחרות.
הצעה לרשימת מילים: תקיף, ותרן, אכזר, רחמן, מתחשב, טוב, רע, כעסן, רגוע, צדיק. כמובן, אפשר להוסיף מילים או להחליף את אלה באחרות.

אחריות הפרט - כל ישראל ערבים זה לזה:
כדאי להשתמש במשל - "כל ישראל ערבים זה בזה": "משל משלו בזה במי שקודח בספינה תחתיו צעקו עליו כל אנשי הספינה מה זו אתה עושה, השיב להם הלא תחתי אני קודח. אמרו לו אם יכנסו המים תחתיך אז תטבע הספינה מכל וכל" (כלי יקר על ויקרא י"ט, יז; מדרש רבה ויקרא ד', ו).
התלמידים יביאו דוגמאות שבהן יש ביטוי לאחריות של עם ישראל זה לזה. למשל דאגה ליהודי התפוצות, פדיון שבויים, הגנה על יישובי ספר וכו'.
אפשר לשאול את התלמידים אם ידוע להם מקרה שבו אדם אחד פעל שלא כראוי ואנשים רבים סבלו בגלל המעשה שלו. למשל, אדם שנהג ברכבו ברשלנות וגרם לתאונה קשה. הם יוכלו לחבר דוגמה מדמיונם.



הצעות לפעילויות

כתיבה - סידור ברצף:
באמצעות עבודה זו אפשר לראות אם התלמידים הבינו את מהלך האירועים. התלמידים יכולים למספר את המשפטים או להעתיקם לפי רצף. אפשר לרשום את המשפטים שלהלן על גבי כרטיסים, והתלמידים יסדרום לפי הרצף. אפשר להציג משפטים אלה בתרשים זרימה.
סדרו את המשפטים הבאים לפי רצף התרחשותם:

למחרת התברר שהחוטא הוא עכן.
יהושע שלח מרגלים לרגל את העי.
ה' אמר ליהושע שבני ישראל לקחו מן החרם.
אנשי העי רדפו אחרי בני ישראל והרגו בהם.
לאחר שקיבל עכן את עונשו, סלח ה' לבני ישראל.
המרגלים שבו ואמרו שיהיה קל לכבוש את העי.
יהושע קרע את בגדיו ופנה אל ה'.

דרמה יוצרת:
עריכת משפט לעכן. אפשר לבחור תלמידים שישמשו בתפקידים: תובע, סניגור, נאשם, עדים ושופט. הכיתה תשמש כקהל. עריכת משפט היא בעלת כוח דידקטי גבוה. ייתכן שתלמידים בחינוך המיוחד יתקשו בה. על כן חשובה מעורבות המורה בהכנת כתב האישום ובניהול המשפט. במהלך הפעילות אפשר לצטט את דברי יהושע ואת דברי עכן עצמו.
כל תלמיד יתכונן לתפקידו (בכתב או בע"פ) ואחר כך ינהלו את המשפט בהדרכת המורה.
פעילות זו מתאימה במיוחד לכיתה שבה דנו בהרחבה בהתנהגותו של עכן ובעונש שקיבל. פעילות דרמטית עשויה להקל על התלמידים להתבטא בחופשיות, להביע דעה ולהפיג מתחים ורגשות קשים.

ציור:
אפשר להציע לתלמידים לצייר אירועים מן הפרק כבחירתם, או את העי השוכנת בראש ההר ואת אנשיה רודפים אחרי ישראל.

סיכום משותף:
בפרק זה נראה שחטאו של יחיד עלול לגרום אסון לחברה כולה. יש אחריות הדדית - כל בני ישראל ערבים זה בזה. בגלל חטאו של עכן כל העם קיבל עונש.
בני ישראל לא יכלו לנצח את העי כל עוד לא הסירו את החרם מקרבם.