חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

יהודה ליווא בן בצלאל; מהר"ל מפראג

מגדולי ההוגים בישראל; נולד בערך בשנת 1515 ומת בפראג ח"י אלול שס"ט (1609).

היה רב בפוזנא ובפראג. התקן תקנות ויסד חברה קדישא וחברת משניות.
היה מעורב בחיי הקהילה, ועסק בענייני חינוך. רצה לשנות את נוהלי החינוך, ולחזיר את דרך הלימוד לזו האמורה במשנה, ובכך לדחות את לימוד הגמרא לגיל 15.
חיבר ספרים רבים בעניניי השקפה, והם נחשבים לספרי יסוד בהשקפה היהודית.

התוכן
תולדות חייו
משפחתו
גישתו החינוכית
ספריו

ר' יהודה בן בצלאל - המהר"ל מפראג - רב ומחבר, הוגה דעות ופרשן; נולד בערך שנת 1515 בפוזנא, שם התיישבו אבותיו שבאו מעיר ווארמס בסוף המאה הט"ו, ונפטר בפראג ח"י אלול שס"ט (1609). (לא ידועה שנת לידה מדויקת וכל הדעות מתבססות על הערכות ואומדנים. על פי פרליש בשנת 1512, על פי גרין בשנת 1520, ועל פי יזשבק לא לפני 1526.‏ גיטסדינר מעיר בספרו (עמ' צז) שיזשבק שמעמיד את שנות חייו של המהר"ל ל-97 שנים, מגיע לסתירה פנימית בחישובו, ואילו על פי פרליש החשבון יוצא מדויק לגמרי).


תולדות חייו
בשנת שי"ג נתקבל לרב בניקלשבורג ומדינת מעהרין כולה. עשרים שנה שירת ברבנותו זו, ועשה שם להפצת התורה והרמת המצב הרוחני בעדתו ובכל המדינה כולה. בשנת של"ג – 1573 – חזר לפראג, וייסד בה בית מדרש גדול לתורה שהיה מפורסם בשם "הקלויז". שם לימד תורה במשך אחת עשרה שנה. בין תלמידיו בבית מדרש זה נתפרסם ביותר ר' יום טוב ליפמן הלר, בעל "תוספות יום טוב" למשנה.
אם כי המהר"ל לא שימש אז ברבנות פראג באופן רשמי, היה מוכר כמנהיגה הרוחני של קהלת פראג. עדות לכך היא דרשתו בשבת הגדול (בשנת שמ"ג), שהייתה מתפקידו של הרב.
בשנת שמ"ד – 1584 - עזב את פראג לשנים אחדות, לטובת רבנות עיר מולדתו פוזנא. (לדעה אחרת חזר למדינת מעהרין). בשנת שמ"ח – 1587 - שב לבית מדרשו בפראג.
שמעו של החכם היהודי הגיע לאזני המלך הנאור הקיסר רודולף השני, שהזמין אליו את המהר"ל לשיחה ארוכה וידידותית (שנ"ב - 1592). אולם חודשיים אחרי המאורע שוב עוזב מהר"ל את פראג, כי נבחר לרב ראשי בפוזנא ובמדינת פולין גדול כולה. בפוזנא מצא לו כר נרחב לעבודה רוחנית וציבורית פורייה, ושם הנהיג תקנות והכניס תיקונים חשובים בחינוך.
בשנת שנ"ח נעתר להזמנת קהלת פראג, שב אליה כרב ראשי וישב בה עד יום פטירתו, בשנת שס"ט (1609).

משפחתו
מהר"ל היה בן אחי ר' יעקב מווארמס שהיה ראש הרבנים באשכנז (מת בשנת 1563), והיו לו עוד שלושה אחים תלמודיים: חיים, סיני ושמשון.
מהר"ל אסר בחרם (בשבת שובה שנת שמ"ג) לכנות את חברו בכנוי "נאדלער", שהיה שם גנאי וסימן שמשפחתו איננה נקיה מחשש ממזרות. היו אנשים שהטילו ספק בטהרת יחוסה של משפחת מהר"ל, וכנגדם יצא מהרש"ל לקנא קנאת המשפחה המפוארה הזאת, כדי שלא להוציא לעז על המהר"ל ועל בניו הנכונים להיות רבנים בישראל.

בנו הבכור ר' חיים היה חברו של הרמ"א, והם למדו יחד אצל ר' שלום שכנא הרב בלובלין. הוא נתמנה לרב בפרידבערג (מת בחג השבועות שמ"ה), וחבר את הספר "מים חיים" (אמשטרדם 1712), בקרת על תורת החטאת של הרמ"א, ו"ספר החיים" על מוסר ומדות.
אחיו סיני מתואר בפי בעל צמח דוד בשם "הגאון".

גישתו החינוכית
מהר"ל עסק הרבה בענייני חינוך. הוא התריע על סדרי החינוך שבדורו. הילדים למדו חומש ורש"י, ומשם עברו מיד ללימוד גמרא ותוספות. לא הספיקו להבין את התלמוד, ועברו לפלפולים וחידושי תורה. הוא דרש לחזור למבנה הלימוד הכתוב במשנה: בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה תלמוד. דרש ללמוד עברית ודקדוק.
גם בחינוך המבוגרים דרש ללמוד משנה, וביזמתו נוסדו חברות משניות בכל העולם היהודי. תלמידו ר' יום טוב ליפמן הלר, שפרש את המשנה, כותב כי קהילות קרובות ורחוקות קבלו על עצמן ללמוד משניות.

ספריו
מהר"ל היה גדול בדורו. ר"א ממודינא מתארו בתואר "הגאון וכו' הארז אשר בלבנון". בנוסח מצבתו חרות:
"שבכתב ושבע"פ בשמלתו צרורים, ובכל חכמה ומדע ידו הרים"...
גם המהרש"ל מתארו בתארים רמים.

מהר"ל למד חכמות התבל וקרא ושנה הרבה בספרי המחקר ההנדסה וגלילות הארץ. והשתדל להראות כי ראוי ונכון לאיש יהודי ללמוד אסטרונומיה ושאר חכמות (נתיבות עולם נתיב התורה פי"ד). עסק גם בקבלה ובצירופי שמות, ונכדו ר' נפתלי כהן אומר עליו כי שמש ברוה"ק.

סיפור הגולם שהיה מונח בביהכ"נ הישן בפראג, ומיוחס לו, נתחבר שנים רבות לאחר מותו.

ספריו שנדפסו:
"גור אריה" פירוש על רש"י עה"ת (פראג 1578),
"גבורות השם" פירוש על הגדה של פסח (קראקא 1582),
טקסט מלא של הספר גבורות השם
"דרוש לשבת שובה" (פראג 1584),
"דרך חיים" פירוש לפרקי אבות (קראקא 1589),
"דרוש לשבת הגדול" (פראג 1589),
"פסק על עגונה" (פראג 1594),
"נתיבות עולם" ענייני מוסר ומידות (שם 1596),
"באר הגולה" על אגדות התלמוד (שם 1598),
"נצח ישראל" על הגלות והגאולה (שם 1599),
"תפארת ישראל" על מעלת התורה (ויניציא 1599),
- מהדורת אינטרנט של הספר תפארת ישראל
"אור חדש" על מעלת התורה (פראג 1600),
"נר מצווה" דינים לחנוכה (שם).
טקסט מלא של הספר "הגדת מהר"ל"
טקסט מלא של הספר "דרוש על התורה והמצוות"

כתיבתו של מהר"ל היא כתיבה פילוסופית, המכילה יסורות רבים מן הקבלה. הרכב זה מקשה על הבנת דבריו, ומעורר רושם של חזרות יתירות.

מן המחברים שלפניו מעריץ הוא ביותר את רמב"ן, שהוא קורא לו "המקובל האלהי אשר אליו לבד נגלו תעלומות חכמה וסודי התורה". ספרי העיון של המהר"ל השפיעו במשך הדורות, וביחוד על תנועת החסידות, ובימינו על הרב קוק.
סגנונו של המהר"ל עמוס, ויש בו חזרות רבות. קיצור של ספריו לפי נושאים יצאו לאור על ידי בספר "כתבי מהר"ל מפראג / מבחר", סידר, ערך והקדים מבוא: אברהם קריב, מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב.
הסבר מעניין לסגנונו של המהר"ל נותן הרב עדין שטיינזלץ – אבן ישראל. לדבריו, הן המהר"ל והן הרב קוק כתבו כתיבה קבלית בלי להשתמש במושגים קבליים. כתיבה כזאת אילצה אותם לכתוב בסגנון עמוס ומסורבל.

פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
שטיינברגר, אסתטיקה במשנת מהר"ל מפראג
בנו גרוס, אמונה ונאמנים במשנתו של מהר"ל

מקור הערך: ע"פ אוצר ישראל לי"ד אייזענשטיין


הערות לערך:
שם המעיר: יהושע קעניג
הערה: סיפור הגולם נודע, עוד קודם שהתפרסם הספר (שיש הטוענים שהוא מזוייף). ולא ככתוב בערך.
כך כותב הרבי מליובאוויטש בשיחות קודש משנת תש"ל - עמ' 496.
כך גם באתר ויקפדיה.
מקור ההערה: דברי הרבי מליובאוויטש ואתר ויקיפדיה


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן







ספרים בטקסט מלא
באר הגולה
דרוש על התורה והמצוות
הגדת מהר"ל
גבורות השם