לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ארץ כנען לגבולותיה

לסוגיית גבולות הארץ במקרא

מחבר: יהושע מנחם רוזנברג

בשדה חמ"ד, גליון ה-ו, 1996

ארץ כנען לגבולותיה

נר לנשמת

מורי ורעי
שלמה (פריץ) גולדשמידט ז"ל
 
מבוא
"ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו" ומתוך שהיינו רחוקים מארצנו ומאדמתנו הייתה ארץ ישראל קרובה, אמנם, ללב אך רחוקה מן העין. מקומותיה, הריה, עריה ודרכיה הלכו ונשתכחו. עד שהפכו הסוגיות העוסקות בגבולות ארץ ישראל כספר החתום אף בפני לומדי התורה.
 
על המשנה במסכת שביעית: "שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל - מא"י ועד כזיב לא נאכל, עולי מצרים - מכזיב ועד הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד" (פ"ו מ"א), מביא בעל 'תפארת ישראל' את דברי בעל 'תוספות יום- טוב' הנוקט בשיטת 'כפתור ופרח', שעכו וכזיב ואמנה שלשתן במערב א"י, והוא מוסיף: "... וכן ראיתי במפת הארץ אשר לפנינו..." ובהמשך דבריו הוא כותב:
"... וכדי להצדיק ולהבין דברי חז"ל אשר מפיהם אנו חיים, ועל דבריהם בחיק תורת ה' הורגנו כל היום, ולהבין תעלומות דבריהם הקדושים, לילות עמל מנינו לנו, והחלב שינקנו משדי אם תשפך לארץ כמרירה כש"ס סוף ברכות, אשר אם לא יהיה אפשר ליישב דברי קדשם, אזי אלפי עדויות אסטטית יתבטלו ורבבות שערי תרוצים לא ננעלו...",
והוא מצייר ציור בעקבות המקורות.
 
דבריו מעידים על הקושי הרב שעמד בפני הלומדים בנסיון לפרש את המקורות העוסקים בארץ ישראל, בלי להכיר את הארץ ובלי להבין את השטח. יחד עם זאת אין חולק על החשיבות בקביעת גבולותיה של הארץ, שהרי מכלול של מצוות תורה והרבה הלכות מדרבנן נוהגים רק בתוך תחומי הארץ. אין צריך לומר מצוות ירושת הארץ, ישיבת הארץ והאיסור לצאת ממנה או מצוות התלויות בארץ, אלא אף מצוות רבות אחרות. למשל: לעניין שבת אומר רב ששת (בבלי גיטין ח', ב) שהקונה שדה בארץ ישראל כותב עליו אונו (רש"י: שטר מכירה) אפילו בשבת. ומפרש רש"י שמדובר במקרה שלקחה מן העובד כוכבים ורוצה לילך לדרכו בשבת ורבא מסייג ואומר, למרות שאמירה לנכרי בשבת אסורה מדבריהם משום שבות - משום יישוב ארץ ישראל לא גזרו רבנן. על סמך דברים אלה פוסק הרמב"ם:
"הלוקח בית בארץ ישראל מן הנכרי מותר לו לומר לנכרי לכתוב לו שטר בשבת שאמירה לנכרי בשבת אסורה מדבריהם ומשום יישוב א"י לא גזרו בדבר הזה..." (הלכות שבת פ"ו הי"א).
באופן דומה נפסק גם בטור ובשולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ו סעיף י"ב.
 
דוגמא נוספת היא מהלכות מזוזה: בברייתא בבבלי מנחות נאמר:
"הדר בפונדקי בא"י והשוכר בית בחו"ל כל שלושים יום פטור מן המזוזה מכאן ואילך חייב, אבל השוכר בית בא"י עושה מזוזה לאלתר משום יישוב דא"י" (מ"ד, א)
וכך נפסק להלכה ברמב"ם הלכות תפילין פ"ה ה"י ובטור ובשולחן ערוך יורה דעה סימן רפ"ו סעיף כ"ב.
 
חוקרים רבים, ראשונים ואחרונים, דנו בשאלת גבולותיה של הארץ.
 
במאמרי איני מתיימר לעסוק בסוגיית הגבולות על כל הבטיה, כמו כן לא אגע בשאלת מימוש הגבולות האלה למעשה, לא אעסוק בהלכות הנובעות מן הקביעות השונות של גבולות הארץ. אעסוק בשאלת הגבולות השונים המצויינים בתורה ובספר יהושע בלבד. אצביע על בעיות אחדות העולות מתאורי הגבולות השונים ובדרכים לפתרונן.
 
מונחים ומושגים
א. משמעויות התיבה גבול.
לתיבה 'גבול' במקרא שתי משמעיות:
1) קו המבדיל בין מקום למקום, בין שדה לשדה, בין ארץ לארץ, קצה, שפה.
"שמתי חול גבול לים" (ירמיה ה',כב).
"וגבול נתן ה' ביננו וביניכם" (יהושע כ"ב, כה).
2) שטח הארץ שבתוך קווי הגבול, חבל ארץ, מרחבי הארץ.
"וינח בכל גבול מצרים" (שמות י',יד)
"ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו ל"א, טז).
"ויבקשו בכל גבול ישראל" (מלכים א' א', ג)
"בגבול אחיכם" (דברים ב',ד)
לפיכך נצטרך לבחון בכל אחד מן המקורות, על פי ההקשר, לאיזו משמעות של התיבה 'גבול' מתייחס הכתוב.
 
ב. רוחות השמים
המזרח נקרא במקרא פעמים רבות: קדם. שכן זהו הצד שלפנים, כאשר עומד אדם ופניו קדימה אל עבר השמש העולה וזורחת. "לפאת קדמה מזרחה" (שמות כ"ז,יג). "והחונים קדמה מזרחה" (במדבר ב', ג). "ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (בראשית כ"ח, יד). משום כך מכונה ים המלח הנמצא במזרחה של ארץ ישראל בשם 'הים הקדמוני'. "את פניו אל הים הקדמוני" (יואל ב', כ)
 
כאשר עומד אדם ופניו קדמה אל המזרח הרי אחוריו הם במערב. ומכאן כנויו של המערב: אחור. "ארם מקדם ופלשתים מאחור" (ישעיה ט', יא) "אחרי המשכן יחנו ימה" (במדבר ג', כג). הים התיכון מכונה לפיכך: 'הים האחרון' דהיינו: הים הנמצא במערב. "ועד הים האחרון" (דברים י"א, כד). "עד הים האחרון" (דברים ל"ד, ב).
 
לימינו של האדם העומד ופניו קדמה-מזרחה נמצא הדרום. מכאן כינויו של הדרום: ימין או תימן. "צפון וימין אתה בראתם" (תהלים פ"ט, יג). "לפאת נגבה תימנה" (שמות כ"ו, יח). "ימה וצפנה ותימנה ומזרחה" (דברים ג', כז).
 
ואילו הצפון - נמצא משמאלו. ואכן הצפון מכונה: שמאל. (בערבית: שימאל) "ואפנה על ימין או על שמאל" (בראשית כ"ד, מט) "עד חובה אשר משמאל לדמשק" (בראשית י"ד, טו).
 
ג. נהר / נחל
נהר במקרא הוא הכינוי לזרם מים גדול הנמשך והולך בדרך כלל אל הים. "את מי הנהר העצומים והרבים" (ישעיה ח',ז), "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" (שיר השירים ח',ז), "כנהרות יתגעשו מימיו" (ירמיה מ"ו, ז). אין במקרא נהר אכזב. לעומת זאת נחל מציין עמק או ערוץ בין שיש בו מים ובין שאין בו מים. (מה שמכונה כיום נחל אכזב) או בערבית: ואדי. "ויחפרו עבדי יצחק בנחל" (בראשית כ"ו, יט). "והנחל ההוא ימלא מים" (מל"ב ג',יז). "וייבש הנחל כי לא היה גשם" (מל"א י"ז, ז).
 
נחל יכול לציין גם את המים הזורמים בערוץ. "ורוחו כנחל שוטף" (ישעיה ל' כח), "אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעבורו."
 
אל מול נהר פרת, המכונה גם סתם בשם "הנהר" (ראה למשל יהושע כ"ד, ב-ג, יד-טו; שמואל ב' י', טז; מלכים א' ה', ד) יש נחל בשם פרת, (המזוהה כיום עם ואדי קלט). "וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הסלע. ואלך ואטמנהו בפרת" (ירמיה י"ג, ד-ה).
 
נהר ונחל אינם איפוא מילים נרדפות לתאור אותה תופעה.
 
ד. ים
מקוה רחב ידים של מים. "ולמקוה המים קרא ימים" (בראשית א', י), "זה הים גדול ורחב ידים" (תהלים ק"ד, כה). גם אגם או ימה נקראים במקרא בשם ים. "ים כנרת" (במדבר ל"ד, יא) "ים המלח" (בראשית י"ד, ג), "ים הערבה" (יהושע ג', טז).
 
גם כלי קיבול גדול למים מקבל את הכינוי ים. "ים הנחשת" (מלכים ב' כ"ה, יג).
 
המקורות לדיון
ההבטחה "אחרי הפרד לוט מעמו"
אחרי שאברם נפרד מלוט מבטיח לו ה' לגבי 'ארץ-כנען':
..."כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם... קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה." (בראשית י"ג, טו-יז)
אין בהבטחה זו הגדרת גבולות של הארץ. כנראה מפני שמדובר על ארץ מוגדרת, שגבולותיה מוכרים לאברם.
 
ברית בין הבתרים
הבטחת הארץ חוזרת בברית בין הבתרים:
..."לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי." (בראשית ט"ו, יח-כא).
יש כאן הבטחה בברית לתת לזרעו של אברם את האזור המתואר בשני אופנים:
א. על ידי קביעת תחום האזור - 'מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת.' - מעין גבולות.
ב. על ידי רשימת העמים היושבים באזור.
נהוג לכנות את הגבולות המתוארים כאן בשם: 'גבולות ההבטחה' או 'הארץ המובטחת' וכן ה'ארץ היעודה'. מושגים אלה הם מושגים מודרניים ואינם קיימים במקרא.
 
ההבטחה מתוך הסנה
בהבטחה לגאולה ממצרים אומר הקב"ה למשה:
"וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי." (שמות ג', ח)
יש הגדרה של הארץ - "ארץ זבת חלב ודבש", ורשימה של חלק מהעממים היושבים בה.
 
ההבטחה בסוף סדרת 'משפטים'
"כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמרי והחתי והפרזי והכנעני החוי והיבוסי והכחדתיו." ..."ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך." (שמות כ"ג, לא).
גם כאן שני תיאורים:
א. רשימת העמים הגרים בארץ. ובאמצעותם הגדרת שטח הארץ.
ב. וקביעת תחום על ידי ציון נקודות שהקו המחבר ביניהם נותן מעין מסגרת של הארץ. "מים סוף עד ים פלשתים" - צד מערב "וממדבר עד הנהר" - צד מזרח. וראה להלן.
 
דברים סדרת 'עקב'
"כי אם-שמר תשמרון את-כל-המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה לאהבה את-ה' אלקיכם ללכת בכל-דרכיו ולדבקה-בו. והוריש ה' את-כל-הגוים האלה מלפניכם וירשתם גוים גדלים ועצמים מכם. כל-המקום אשר תדרך כף-רגלכם בו לכם יהיה מן-המדבר והלבנון מן-הנהר נהר-פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם. לא-יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' אלקיכם על-פני כל-הארץ אשר תדרכו-בה כאשר דבר לכם." (דברים י"א, כב-כה)
 
יהושע פרק א'
..."ועתה קום עבר את-הירדן הזה ...אל-הארץ אשר אנכי נותן להם לבני ישראל. כל-מקום אשר תדרך כף-רגלכם בו לכם נתתיו כאשר דברתי אל משה. מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר-פרת כל ארץ החתים ועד-הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם." (יהושע א', ב-ד)
 
מן המקורות עד כאן עולה תחום האזור של הארץ המובטחת לזרעו של אברם, באמצעות ציון ארבע קרנות היוצרות מעין מסגרת לתחום האזור:
א. קרן דרומית מערבית הנקראת: 'נהר מצרים'. 'נהר מצרים' הוא הנילוס. מדובר כאן, כנראה, על הזרוע המזרחית של נהר הנילוס, זרוע שעברה ממזרח לפלוסיון, (אל-פרמה), ונשפכה לים התיכון ממערב לימת ברדוויל. זרוע זו יבשה בתחילת התקופה הערבית. ואינה קיימת כיום. קרן זו מכונה בפסוק אחר בשם 'ים-סוף'. בדרך כלל "ים-סוף" הוא כינוי לים האדום ובייחוד ללשון הים שבין מצרים ולחצי האי סיני. ואולם יש והאגם המר הגדול הוא הים המכונה: "ים-סוף". בטרם היות תעלת סואץ היו מימיו מתוקים ולחופו צמחו קנים וסוף. על הפסוק "ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף" (שמות י"ג, יח) אומר רש"י: 'וסוף הוא לשון אגם שגדלים בו קנים.' לפי השערות אחדות זהו הים אותו חצו בני ישראל ביציאת מצרים. ים סוף כאן מקביל לים סוף שבפרשת בשלח. לפי זה הציון ים סוף מקביל לנהר מצרים. (ראה פירושו של קאסוטו על ספר שמות עמוד 109).
 
ב. קרן צפונית מערבית המכונה: ים פלשתים. ים פלשתים, קרוב לוודאי, אינו הים שמול רצועת החוף שבה הערים עזה, אשקלון, אשדוד, גת ועקרון, שכן פלשתים אלה, ששכנו לאורך רצועת החוף, פלשו לארץ ישראל כמה עשרות שנים לאחר יציאת מצרים. הכוונה כנראה לקצה הצפוני של הים התיכון מול האיים שמהם פלשו הפלשתים לארץ ישראל. ואכן אם הים הגדול, הים האחרון משמש גבול מערבי של הארץ הרי שקצה הגבול הוא במקום בו "מסתיים" הים לחופי אסיה הקטנה.
 
ג. קרן צפונית מזרחית הנקראת: נהר פרת. חלקו הקרוב ביותר של נהר פרת אל הים התיכון יוצר מעין 'ברך'. יתכן שהכתוב מתייחס לקטע זה של הנהר. "עבר הנהר" הוא האזור המשתרע מצידו המזרחי של נהר פרת. זוהי מסופוטמיה, ממנה יוצא אברהם למסעו לארץ כנען. ארץ כנען היא מעברו השני של הנהר.
 
ד. קרן מזרחית דרומית: המדבר.
 
לפנינו ארץ רחבת ידים המיועדת לזרעו של אברהם.
מלכתחילה כולל, כנראה, הביטוי "לזרעך" את כלל זרעו של אברהם ולא את יצחק בלבד. גם בני קטורה והפילגשים גם ישמעאל בן הגר. גם קרובי משפחה נוספים מבניו של לוט בן אחי אברם יושבים באזור הזה. כך למשל נאמר: "ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם". "בני קדם" אלה יחד עם צאצאיו של בן אחר של אברהם: מדין (בראשית כ"ה, ב) באים עם עמלק מן המזרח ומשחיתים את יבול ישראל בתקופת השופטים (שופטים ו', ג). וכך גם ישמעאל בן אברהם: "וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים" (בראשית כ"א, כא) ועל זרעו נאמר: "וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה..." (בראשית כ"ה, יח). על רובו של עבר הירדן המזרחי נאמר כי הוא מיועד ל"קרובי משפחה" שלנו. "...כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר." (דברים ב', ה) [מואב] "...כי לבני לוט נתתי את ער ירשה" (דברים ב', י)" כי לא אתן מארץ בני-עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה" (דברים ב' יט).
 
רק לאחר קיום ההבטחה: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כ"א, יב) והעלמותם של כל שאר זרעו של אברהם, מתייחדת ההבטחה "לזרעך נתתי" לבני ישראל בלבד ולהם 'עתידים (כל ארצות העמים שבין הנילוס והפרת) להיות ירושה לעתיד" (רש"י בראשית ט"ו, יט) (וראה בבלי נדרים ל"א, א, וירושלמי נדרים פ"ג ה"ח, רמב"ם נדרים פ"ט הכ"א ומלכים פ"י ה"ז)
 
גבולות פרשת מסעי
אל מול המקורות הנ"ל, המתארים גבולות באופן כללי, מפרטת התורה בפרשת מסעי את גבולות ארץ כנען באופן מדוייק, מוחלט ומחייב:
"וידבר ה' אל משה לאמר: צו את בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה:
והיה לכם פאת נגב ממדבר צן על ידי אדום והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה. ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה והיה תוצאתיו מנגב לקדש ברנע ויצא חצר אדר ועבר עצמנה. ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאתיו הימה.
וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים.
וזה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדל תתאו לכם הר ההר. מהר ההר תתאו לבא חמת והיו תוצאת הגבל צדדה. ויצא הגבל זפרנה והיו תוצאתיו חצר עינן זה יהיה לכם גבול צפון.
והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן שפמה. וירד הגבל משפם הרבלה מקדם לעין וירד הגבל ומחה על כתף ים כנרת קדמה. וירד הגבול הירדנה והיו תוצאתיו ים המלח, זאת תהיה לכם הארץ לגבלתיה סביב. ויצו משה את בני ישראל לאמר זאת הארץ אשר תתנחלו אתה בגורל..." (במדבר ל"ד א-טו)
הפתיחה והחתימה נראים לכאורה תמוהים. מדוע נוקטת התורה לשון צו כאשר היא מתארת את גבולות הארץ אשר תפול לנו נחלה? ולאיזה צורך מפרטת התורה באופן כל כך מדוייק את גבולות ארץ כנען?
 
על השאלה השניה משיב רש"י:
"לפי שהרבה מצוות נוהגות בארץ ואין נוהגין בחוץ לארץ הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב. לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצוות נוהגות".
הרמב"ם בהלכות תרומות אומר:
"ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים. אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא ארץ ישראל כדי שינהגו בו כל המצוות. ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים אף על פי שלא נכבשה כדי שלא יהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו" (הלכות תרומות פ"א ה"ב).
לשון הצו לפי דברים אלה מתבארת: כדי שארץ כנען תהפך לארץ ישראל, כדי שיתחייבו בה במצוות התלויות בארץ, יש לכבוש אותה ולהפיל אותה בנחלה לבני ישראל. במקום השימוש בפועל מן השורש 'נתן': 'נתתי' 'אתן' 'ונתן לך' 'אנכי נתן' מדברת כאן התורה על: '... תפל לכם בנחלה' 'זאת הארץ אשר תתנחלו אתה בגורל'. בשאלת פירוט הגבולות כותב ראב"ע: "והנה עוד פירש להם גבול נחלתם שהם חייבים להוריש משם יושב הארץ."
 
הבעיה המרכזית בהבנת פסוקים אלה היא הקושי בזיהוי המקומות הנזכרים בהם. התאור המפורט של הגבולות מבוסס על ציון עצמים גאוגרפים: ערים, הרים, מדבר, מעין, נחל, ים וכו', אשר שמותיהם נשכחו מאתנו.
 
חוקרים אחדים עושים נסיון להראות שגבולות ארץ כנען שבספר במדבר מתאימים לכל המקורות שלעיל ושאין הפרש ביניהם. (ראה מפה מרחיבה באטלס 'דעת מקרא' וספרו של ד"ר ח' בר דרומא "וזה גבול הארץ"). נסיונות הרמוניזציה אלו של המקורות נראים לעיתים מאולצים ולא תמיד מבוססים. לא נכנס כאן לפירוט כל המחלוקת. ואולם נראה לענ"ד שיש לקבל את דעות המפרשים והחוקרים הסבורים כי הגבולות המפורטים בבמדבר הם מצומצמים מן הגבולות שבמקורות האחרים.
 
על היחס בין תאורי הגבולות השונים מעיר המלבי"ם:
"הגבולות הנאמרים פה (במדבר ל"ד) הוגבלו רק לעת עתה, שהיה מספרם מעט ולא יכלו לנחול יותר, ובפרשת עקב (דברים י"א, כד) ובפרשת משפטים (שמות כ"ג, לא) דיבר על מה שיתרבו יותר ויצטרכו להרחיב את גבולם."
ואף ראב"ע מצביע על המיוחד שבגבולות המתוארים בספר במדבר:
"והנה עוד פירש להם גבול נחלתם שהם חייבים להוריש משם יושב הארץ."
ואכן הפרשיות בספר במדבר, פרשת הגבולות וזו שלפניה משופעות מילים מן השרש יר"ש. והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם, והורשתם את הארץ וישבתם בה, לרשת אותה, ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם. הביטוי המיוחד לארץ שגבולותיה מצויינים כאן הוא: "אשר תפל לכם בנחלה" ובסיום הפרשה: "זאת הארץ אשר תתנחלו אתה בגורל..."
 
ההבחנה הזאת, שבין הגבול המיידי, המצומצם, לבין הגבול הרחב לעתיד לבוא עולה, כאמור, גם מן הכתוב בפרשת 'רוצח בשגגה' בספר דברים:
"כי יכרית ה' אלקיך את-הגוים אשר ה' אלקיך נתן לך את ארצם וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם... ואם ירחיב ה' אלקיך את-גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את-כל-הארץ אשר דבר לתת לאבתיך. כי-תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלקיך וללכת בדרכיו כל הימים..." (דברים י"ט, א-י).
ורש"י בפרשת לך-לך כתב:
"עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה אדום ומואב ועמון והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר: 'אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם.' [ישעיה י"א, יד]". (רש"י בראשית ט"ו, יט ד"ה 'את הקיני').
כנגד הזיהוי שמזהה רש"י את שלשת האומות, הקיני הקניזי והקדמוני, על פי הבבלי, יש זהויים רבים נוספים כאסיה אספמיה ודרמשק, או: ערבייא שלמייא ונבטייא וכן: אסיא קרתיגני ותורקי. (למשל: ירושלמי שביעית פ"ו ה"א, ירושלמי קידושין פ"א ה"ח, בבלי ב"ב נ"ו, ע"א ובבראשית רבה פרשה מ"ד) ואולם בכולם העקרון זהה: רק חלק מהארץ הנרחבת נופל עתה בנחלה והיתר הוא לעתיד לבוא.
 
הגבול הראשון הנזכר בכתוב בפרשת 'מסעי' הוא הגבול הדרומי - "פאת נגב".
 
בתחילה נזכר מדבר צין אשר דרכו, או על ידו, עובר הגבול הדרומי של ארץ ישראל, (ראה רש"י לפסוק ג, ד"ה: ממדבר צין) ומיד אחר כך מתחיל התיאור המפורט המיוסד, כאמור, על עצמים גיאוגרפיים. הקו מתחיל בחלק המזרחי של קצה ים המלח, (וכנראה על ידי זה כלולים המעיינות העשירים של בקעת צוער בתוך הגבול). הקו פונה ("ונסב") מערבה, דרך מעלה עקרבים, שזיהויו אינו וודאי (והדעת נותנת שהיה בסביבת מעלה עקרבים של היום), "צינה" = לצין - יכול להתייחס למדבר צין הנזכר פעמים אחדות כקשור לאזור המתואר כאן. אח"כ עובר הגבול מדרום לקדש ברנע ודרך שני מקומות 'חצר אדר' ו'עצמון' (שלא זוהו בוודאות) עובר אל נחל מצרים עד לים.
 
את 'נחל מצרים' מתרגם רס"ג בתפסיר: 'ואדי אל עריש'. אין סיבה שלא לקבל את זיהויו. התורה מבחינה היטב בין נחל לנהר ולפיכך 'נהר מצרים' הוא הנילוס אך 'נחל מצרים' הוא נחל אחר קטן יותר. בתרגום השבעים לישעיה כ"ז, יב מתורגם 'נחל מצרים' בשם: רינוקורורה (Rhinocorure) הוא 'אל- עריש', כך גם במפת 'מידבא' בתוספת הערה: "גבול מצרים ופלשתינה". ור' אישתרי הפרחי ב'כפתור ופרח' כותב:
"... ובלכתך למצרים תמצאהו לכמו שלשה ימים או פחות מזה, תחתוך [אותו] סמוך לכניסתו לים כמטחוי קשת ותלך. וכן קורין לו העם היום 'ואד אל עריש' כלומר נחל סכות...." (כפתור ופרח, פרק י"א עמוד רמח).
על פירוש השם 'ואדי אל עריש' כותב לונץ מהדיר כפתור ופרח:
"ובאמת השם הערבי 'ואדי אל עריש אשר הוראתו 'נחל סכות' הוא רק כי מפה והלאה אין ערים בנויות ויושביו ישבו רק בצריפין וסכות." (שם, שם הערה 3).
(ראה ראב"ע ורבינו בחיי על אתר ואברבנאל בראשית ט"ו, והשוה דברי הרב ש' ישראלי בארץ חמדה ספר א', שער ד', סימן ב'). הגבול הדרומי של 'נחלת יהודה' המתואר ביהושע (ט"ו, ב-ה) זהה כמעט לגבול המתואר כאן.
 
הגבול המערבי המופיע בכתובים הוא הים. (במדבר ל"ד, ו) התיבה הנוספת 'וגבול' משמשת יסוד למדרש המשייך לארץ ישראל גם את האיים אשר מול חופי ארץ ישראל. (ראה רש"י על אתר ובבבלי גיטין דף ח' עמ' א')
 
פירוש הפסוקים המתארים את הגבול הצפוני קשה. מרבית המקומות המתוארים בהם אינם מוכרים לנו, ואין אנו יכולים לזהותם בוודאות, גם מן הסיבה שכיבוש הארץ מעולם לא הגיע עד קו הגבול הנזכר.
 
חלוקות דעות המפרשים והחוקרים באשר לפירוש השם: 'לבא-חמת'. יש הרואים בו ציון של אזור ומשמעות הכתוב היא 'בואכה חמת', וכן תרגם אונקלוס 'למטי חמת' ובתרגום יונתן 'ממעלנא דחמת', ויש הסבורים שמדובר בשמה של עיר. יש המזהים אותה עם העיר לבוה שמצפון לדמשק, בצפון בקעת הלבנון ליד אחד ממקורות הארנת. בפסוקים רבים מציין שם זה את הקצה הצפוני של ארץ ישראל. (ראה למשל: במדבר י"ג, כא ; יהושע י"ג, ה ; שופטים ג', ג ; מלכים א' ח', סה ; דברי הימים א' י"ג, ה) בין כך ובין כך נראה מן הכתובים שהגבול עובר מדרום לעיר חמת, אשר מרבית החוקרים מזהים אותה עם העיר חמא השוכנת על הנהר אירנת שבסוריה התיכונה.
 
לפי הכתובים נמצא הר-ההר, הנקודה הצפונית מערבית של הגבול, בין חמת לבין הים. נסיונות רבים נעשו לזהות את הר-ההר. בהשפעת המקורות התנאיים תרגמו יונתן בן עוזיאל והתרגום הירושלמי את 'הר ההר' ל'טווריס אומניס' או 'טוורוס מנוס'. על פי הדמיון בצליל השם עם 'טורי אמנון' שבמקורות, יש הרואים את השם הזה כזהה ל'טוריס אמנוס' שממזרח למפרץ אסכנדרון שבדרום טורקיה. כנראה מכאן בא גם הזיהוי בתרגום הירושלמי של חמת עם אנטיוכיא הסמוכה. זיהוי זה נראה לא מבוסס גיאוגרפית שכן גם בספר במדבר בפרשת מות אהרון (כ"א, ד) מתרגם יונתן בן עוזיאל 'הר ההר' - 'טוורוס אומנוס', אף על פי שמדובר שם ב'הר ההר' שבנגב. בספרו 'אדמת קדש' (עמ' 21 ואילך) מנסה יצחק גולדהאר לאתר את 'טורי אמנון' ליד בירות. גם בעל 'כפתור ופרח' מוצא אותו בג'אבל אל אקרע צפונית ללודקיא, דרומית הרבה ל'טוריס אמנוס'. (עיין בתיאור הגבול הצפוני ב'כפתור ופרח' עמ' ר"נ-רנ"ח). על פי המתואר בכתובים נותנת הדעת שהגבול הצפוני אשר החל בים דרך 'הר ההר' ועד צדד, היה כללית בקו ישר. את המקומות הנזכרים כצדד, זפרון וחצר עינן אין בידינו לזהות בוודאות. אמנם קיים יישוב ששמו צדאד עד היום במרחק של 36 ק"מ דרום מזרח מחומס, כ-25 ק"מ מצפון מזרח לבעל בק, צפונית מזרחית להר מול הלבנון, כ-100 ק"מ מצפון מזרח לדמשק בדרך לתדמור. השם 'חצר עינן' מתאים ליישוב שהיה קיים בקצה המדבר הסורי. ואולם המקום טרם זוהה בוודאות.
 
גם את המקומות הנזכרים בגבול המזרחי אין בידינו לזהות בוודאות. הזיהוי של רבלה בתרגומים (ירושלמי ויונתן), דפני והמעיין של בניאס קשה שכן הוא מוציא חלק מן הבשן אל מחוץ לגבולות, בעוד שעל פי הכתובים נראה כי 'כתף ים כנרת' מציין את קו הגבול כשהוא פונה מערבה. מן הכנרת ועד ים המלח משמש הירדן גבול מזרחי, כך שעבר הירדן המזרחי, ארץ עוג וסיחון מלכי האמורי, נותר מחוץ לגבולות ארץ כנען.
 
לסיכום עלינו לציין שהכתובים בבמדבר ל"ד באו לפרט את המושג הגיאוגרפי ארץ-כנען, שהבטחת ה' לתתה לנו נזכרה פעמים רבות לפני כן. אחרי שהגבולות נזכרו רק בקיצור וברמז - למשל: 'ממדבר-צן עד רחב לבא חמת' (במדבר י"ג, כא) - רשומים הם כאן בפירוט רב, כתיאור לנחלת ישראל.
 
התמונה המצטיירת מן המקורות היא אפוא של 'ארץ כנען' הנופלת לבני ישראל לנחלה והם מצווים להורישה, ומסביב לה שטחים של שאר 'זרעו' של אברהם. גבולות שטחים אלה נמסרו בצורה כללית ביותר, כאזור העמים מן הנילוס ועד לפרת. רק לעתיד לבוא, אם ישמר עם ישראל את התורה והמצווה יזכה לרשת את כל הארצות האלה.
 
 
 
 
הצעה דידקטית
 
(בבסיסם של הדברים הצעתו של ש. גולדשמידט ז"ל בבית הספר לעובדי הוראה בירושלים, פירסום שיכפול: האגף לחינוך דתי והמחלקה להשתלמות עובדי הוראה)
 
בין המטרות בתחום האמונה והרגש שנמנו בתכנית הלימודים החדשה במקרא נמצאת המטרה:
י. התלמיד יעמוד על הזיקה של עמנו לארצו ועל מקורותיה המקראיים. (עמוד 18)
ובמטרות בתחום ההכרה:
ב. ייעזר בלימוד המקרא במדעי העזר המקובלים:
6. ישתמש בממצאים ארכיאולוגיים להבנת הנקרא.
7. ישתמש במקורות גיאוגרפיים להבנת המקרא.
8. ישתמש במקורות הסטוריים להבנת המקרא.
9. יוכל לזהות במפה מקומות שעליהם למד.
11.יכיר את גבולות ארץ ישראל על הגדרותיהם השונות. (עמוד 12).
 
מן המטרות הללו עולה החשיבות הרבה של העיסוק בנושא בכיתות השונות.
בניגוד למאמרים, שנכתבו בנושא, המנסים לסכם את פרשת הגבולות ולמיין את רשימות הגבולות השונים, דרך לימוד הנושא בכיתה צריכה להיות הפוכה. נקודת המוצא תהיה הפרשיות בתורה. התלמידים יעיינו בפרשיות השונות כדי להגיע בכוחות עצמם לקביעת האופי של הגבולות המתוארים בהם. יתכן שיגיעו למיון אחר ולחלוקה שונה מזו שבמאמר. הדבר ישמש יסוד לחקירה מחודשת ולניתוח חוזר.
 
מידת ההעמקה בפרשנות לסוגיה והעיסוק בפרטים אלה או אחרים תלויה ברמת הכיתה וביכולתו וידיעותיו של המורה. הוא הדין לגבי הרחבת היריעה בכיוון לספרות חז"ל. בכל מקרה מוצע למורה להכין עצמו לקראת השיעור באמצעות קריאת מאמרים העוסקים בנושא, כמו מאמרו של פרופ' י' אליצור ובאמצעות עיון בערך "ארץ ישראל" באנציקלופדיה התלמודית ובעיקר בסעיפים: 'הכיבוש' עמ' ר"א; 'גבולות הארץ' עמ' ר"ה.
 
תחילה יופנו התלמידים אל הפרשיות המרכזיות העוסקות בנושא גבולות הארץ.
א. בראשית ט"ו, יח-כא
ב. שמות כ"ג, כג-לא
ג. במדבר ל"ד, א-טו
ד. דברים י"א, כד-כה
 
התלמידים ישוו את המקורות האלה בעבודה עצמית בקבוצות, בעבודה עצמית אישית, בעבודת הכנה בבית או בכל דרך אחרת המתאימה לניתוח ולהשוואה.
 
יש לשער שהתלמידים יגלו את הדמיון שבין הפסוקים בבראשית ושמות ויוכלו להצביע על הנקודות הדומות, וכמו כן ימצאו את השונה: מספר העמים השונה בשני המקורות.
 
הם ישימו לב למיוחד בכתובים שבבמדבר: הפירוט שבקווי הגבול, הציון 'נחל מצרים' מול 'נהר מצרים' במקורות האחרים. ובצפון: מול נהר פרת שבכל המקורות הקו מגיע רק עד מקום מסויים ששמו 'חצר עינן'.
 
תלמידים רגישים לטקסט יוכלו להצביע על הצורה המחייבת בלשון 'צו' שבפתיחת כתובי במדבר. בהכוונה נכונה יוכלו התלמידים לעמוד על האפיון 'יהיה גבולכם' שבבמדבר אל מול 'ארץ' שבמקורות האחרים.
 
התלמידים יוכלו למצוא דמיון בין הפסוקים בדברים לבין הפרשיות שבבראשית ובשמות. ויעמדו על ההבטחה: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה", אחרי שהכתוב דבר כבר על בואם לארץ וישיבתם בה.
 
הדוגמאות שלעיל הן דוגמאות אמיתיות שתלמידים העלו בשיעורים שלמדו בנושא. יש להניח שבכיתות רבות ימצאו התלמידים ממצאים נוספים שלא העלנו כאן.
 
רק לאחר עבודת הכנה כזאת ניגש לדיון מפורט במקורות. השיעור חייב להיות מלווה במפה מתאימה.
 
בשעת העיון בפסוקי 'ברית בין הבתרים' ינסו התלמידים לסמן את ה'גבולות' הנזכרים בהם על המפה. הם ישימו לב לרשימת העמים ויגלו שאין כאן 'שבעת' העמים שהם מכירים בדרך כלל וימצאו את ה'מיותרים'. התלמידים יופנו לדברי רש"י לפסוק כ' ד"ה: 'ואת הרפאים' ולדבריו לפסוק י"ט, ד"ה: 'את הקיני', כדי לגלות כי הקיני הקניזי והקדמוני יושבים באזור שאחר כך קבלו עמון ומואב. התלמידים יופנו אל הנאמר בבראשית כ"ה, וכדי לגלות ש'ארץ-קדם' (= הקדמוני) היתה שייכת לזרעו של אברהם (לבני הפילגשים).
 
העיון בפסוקים מספר שמות (כ"ג, כג, לא) לא יצטמצם בפסוקים האלה בלבד. התלמידים יעיינו בשתי הפרשיות ויראו את ההקשר: הבאת עם ישראל ל'ארץ כנען'. הם יגלו שרק ששה עממים נזכרים כאן. הגרגשי החסר כאן ברח, לפי מסורת חז"ל, מן הארץ. (ראה למשל דברים רבה פרשה י"ד) הם ישוו בין הגבולות הנזכרים בפסוק לא עם אלה שבבראשית ויעמדו על ההתאמה שבין 'ים סוף' לבין 'נהר מצרים' ויבינו כי המדובר כאן בירושה לעתיד. את הנקודות של הגבול הנזכרים בכתוב כדאי להציב בסדר: "מים סוף ועד ים פלשתים" - צד מערב, ו"ממדבר עד הנהר" - צד מזרח. (ראה רמב"ם הלכות רוצח פרק ח' הלכה ד'; ראה מלבי"ם לבמדבר ל"ד, ב). גם כאן ינסו התלמידים להתאים את הנאמר בכתוב עם המפה.
 
בשעת הדיון בפרשה שבבמדבר ל"ד אין צורך להכנס לנתונים הגיאוגרפיים לכל פרטיהם, ואף לא לוויכוח המדעי סביב זיהוי המקומות הנזכרים, זיהויים הבנויים בעיקר על השערות. יחד עם זאת על התלמידים לקבל תפישה כוללת של 'ארץ כנען' הכתובה בכתובים.
 
אם התלמידים לא גילו בעצמם את עניין הצווי שבפסוקים: - 'צו' - יסב המורה את תשומת לבם לכך ואל דברי רש"י לפסוק ב ד'"ה: "זאת הארץ". יש לעמוד על הביטוי המיוחד "נחלה" "אשר תפל לכם בנחלה".
 
בשעת הדיון בנושא הגבולות ראוי לקרוא את דברי רש"י לפסוק ג' ד"ה: 'ממדבר צין'.
התלמידים ישימו לב שארצות סיחון ועוג אינן כלולות בתוך הגבולות. הם יכוונו לבמדבר כ"א, כא-לב ואל פירושו של רש"י שם לפסוק כו ד"ה: 'והוא נלחם'. (ראה בבלי חולין דף ס' ע"ב, "אמר ר"ש בן לקיש הרבה מקראות שראויין לשרוף והן הן גופי תורה..." ואילך.) מטרת העיון הזה לברר את מעמד עבר הירדן המזרחי כחלק מארץ ישראל למרות שאינו נכלל בגבולות 'ארץ כנען' המצויינים כאן. התלמידים ייזכרו בפרשת בני ראובן וגד שני השבטים שבקשו נחלה באזור זה, (במדבר ל"ב א ואילך), ויבחינו ביניהם לבין חצי שבט מנשה שקיבל את החלק הצפוני של עבר הירדן המזרחי, הכלול בתוך גבולות 'ארץ כנען' המתוארים כאן.
 
בעת הדיון בפסוקים בדברים י"א, כד-כה, יודגש העניין החינוכי ברוח הנאמר בהנחות היסוד של תכנית הלימודים במקרא: "קיומו ושלומו של עם ישראל בארץ ישראל קשורים בשמירת תורת ה' ומצוותיה, כנאמר: 'ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך, ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך כל הימים" (דברים ד', מ). (עמ' 7)
 
עם ישראל יזכה להרחיב את גבולו מעבר לגבולות ארץ כנען אל גבולות ההבטחה רק אם: "כי אם שמר תשמרון את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה לאהבה את ה' אלקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו וגו'". רצוי להפנות את התלמידים לדברי רמב"ן לפסוק כד. התלמידים ישוו עם הנאמר בפרשת 'רוצח בשגגה' בספר דברים:
"ואם ירחיב ה' אלקיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך, כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלקיך וללכת בדרכיו כל הימים..." (דברים י"ט, ח-ט).
 
תוך כדי הדיון ישולבו פסוקים נוספים בהתאם לשיקול דעתו של המורה ולמידת הזמן שהקציב לדיון בנושא.
 
כאמור, כל הדיון ילווה בעיון במפה. בידי כל אחד מן התלמידים תהיה מפה אישית ובחזית הכיתה תוצב מפה גדולה אשר תהיה לעיני התלמידים לאורך כל השנה, ויעשה בה שימוש בשעת שעורי המקרא בעת הצורך.
 
וכאן אתגר למרכז למיפוי ישראל, למרכזים הפדגוגיים ולכל המפיקים עזרי לימוד והוראה.
אין בנמצא מפה שלימה הכוללת את כל האזור של ארץ ההבטחה לאבות וגם לא כזאת הכוללת את ארץ כנען. הדבר דורש מן המורים לאלתר, לשרטט מפות בעצמם, להשתמש במפת המזרח התיכון ועוד. הגיעה העת שלתלמידינו תהיה מפה ראויה ללימוד תנ"ך.