לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מהפכה בארץ הצהובה (טשיין)

אנשי ספינת-סוחר חזרו אחר מסע של 10 שנים ומספרים:
השליט העריץ נשרף; פילגשו נקרעה לגזרים- מנהגיהם המוזרים של האנשים בעלי הפנים הצהובים והעיניים הצרות.

מהפכה בארץ הצהובה (טשיין)

צידון. ספינת-סוחר עברית צידונית חזרה הנה לאחר מסע של עשר שנים לקצות הארץ במזרח השמש ועמה ידיעות משונות ביותר על הארץ הצהובה ואנשיה.

 

המדינה קרויה בלשון מוזרה מאוד "טשיין" או "טשון" והיא שוכנת על גדות נהר צהוב. מרחיצה מתמדת בנהר זה גם פני אנשי הארץ צהובים מאוד ומהקרבה היתרה לשמש - עיניהם מצומצמות צרות ואלכסוניות.

 

בהגיע הסוחרים הצידונים עמדה הארץ בסימן מהפכה גדולה שנתחוללה.

 

שש מאות שנה שלטה שם שושלת שאנג. האחרון בשושלת זאת שו-הסין, מלך תקיף אך נתון להשפעת פילגשו, הפך להיות עריץ עד כדי מעשי זוועה, רצח ושוד ועינויים לרוב. תושבי הארץ - רובם איכרים אריסים עניים - שנאנו אותו ואת פילגשו. אז, הופיע להם כמושיע שליטה של ארץ שו, וון וואנג.

 

ארץ זו שוכנת על גדות הנהר ויי בחלק המערבי של סין. תחילה הצליח העריץ בעזרת חמשת אלפים חייליו להכות את המורדים ולשבות את מלכם. אולם בנו של וון וואנג, וו וואנג הרים את נס המהפכה בעזרת האוכלוסייה המרוששת והפיל את משטר השושלת השנואה. שו-הסין לא רצה ליפול בידי ההמון, התבצר בארמונו, העלה אותו באז ונשרף בתוכו. פילגשו נפלה בידי ההמון שקרע אותה לגזרים. המעשה היה לפני שתים עשרה שנה.

 

השליט החדש חילק חלק מהאחוזות המלכותיות בין האיכרים המרוששים ורכש את אהדתם.

 

 

אינם מכירים עוד את הברזל...

האנשים הצהובים הם בעיקר איכרים, רובם מגדלים דוחן. בנייניהם בנייני עץ מרווחים. הם מעריצים את נשמות אבות אבותיהם, נוסף על האלים הרבים.

 

לשונם קשה מאוד ועוד יותר קשה כתבם שאין קצה לאותיותיו. שלש שנים שהו הסוחרים הצידוניים שם ולא הספיקו ללמוד אלא מספר מלים מועטות, ורק זה הצילם ש"לשון" סוחרים זריזים היא "מטבע עובר לסוחר" בכל מקום. תוצרת הזכוכית שהובאה לשם ולא נודעה להם פתחה פיות, לבבות וכיסים. הכסף ממתכות אינו ידוע להם. את הברזל בכלל אינם מכירים עוד. יש להם מרכבות ובמלחמה גם גדודי פרשים.

 

המצחיק ביותר הוא שהם לועגים... לעיניים שלנו שהן לדעתם בלתי טבעיות, כמו חורים גדולים, ואינן יפות. לדעתם גם לשוננו איננה לשון בני אדם.

 

מקריבים קורבנות אדם

הם מקריבים קורבנות אדם לרוב מתוך השבויים של העמים הפראיים אשר בצפון ארצם. מספרים אנשי הספינה:

 

"אלמלא תוצרת צידון וכרתים שהבאנו עמנו והרהבנו בה את עיניהם, מי יודע אם לא היינו גם אנו בעיניהם כפראי אדם שמצווה להעלותם לכבוד אבות אבותיהם."