לחץ כאן לתצוגת הדפסה

קובץ חוקים חדש באשור

תגלת פלאסר הכובש - כמחוקק

חוקה חמורה לגבי האישה.
חוקת כיסוי הראש והפנים. ניסויי מים

קובץ חוקים חדש באשור

זה קרוב לשנה שועדה מיוחדת, מורכבת מטובי הכוהנים במדינה. יודעי חוק ומשפט, עוסקת בעריכת אוסף חוקים אשורי. היזמה לכך באה מארמון המלך הגדול, תגלת-פלאסר, מרצונו לזכות בתהילה בחמורבי הבבלי, ומתוך שידע כי חוקים קבועים הכרחיים הם לעם מאורגן ההולך בגדולות.

 

מובן מאליו, שעבודת הועדה נשמרה בסוד, אולם לאחרונה נודע כי המלאכה הושלמה. החוקים נחקקו על טבלות חומר, אך רק טבלה אחת נמסרה לפי שעה לעיונם של יועצי-המלך, ובאם תהיה חות-דעתם חיובית, תכנס טבלת החוקים הראשונה לתוקפה ביום השני לחודש שא-סרטה, תקופת הצבאתו של שר הצבא סאגין, כפי שנמסר בהודעה רשמית. אותה הודעה מוסיפה, כי חוקים אלה אשר נאספו בארץ כולה עברו ברירה וניפוי קפדניים. יש מהם עתיקים מאד, בני 300 שנה ויותר! על תכנו של אוסף החוקים הנ"ל ניתן לעמוד לפי אותם החוקים אשר נשמטו ועברו את מחסום הסודיות והגיעו לידיעת הכלל, דהיינו - בעיקר מטבלה א'. הם עוסקים בענייני טהרת חיי המשפחה, אישה סוטה ונאמנה, פילגש ואלמנה, עגונה וארוסה.

 

חוקים מסוימים הופכים את האישה כמעט לקניין בעלה. כך אומרת פסקה 32 (לוח א') כי "אישה החיה בבית אביה, קבלה מתנות נישואין אך טרם לוקחה לבית בעלה - חייבת בתשלום חובותיו, בתוצאות התנהגותו ופשעיו". חוק אחר, אשר גילו בוודאי יותר מ- 300 שנה הוא זה האומר כי ,אדון המשלח את אשתו מביתו, יעניק לה מה אם יחפוץ בכך; ואם לא ירצה, לא יעניק לה מאומה. ריקם ישלחנה" (פסקה 37, לוח א'). בצד חוקי הטוהר המוסרי בחיי המשפחה, ישנם גם חוקים המסדירים את הופעת האישה ברשות הרבים, ברחוב, והם חמורים לא פחות. אסור לאישה להלך ברחוב בגילוי ראש, עליה להסתיר פניה בצעיף. והוא הדין בפילגש המהלכת ברחוב לצד גבירתה, וקדשה אשר נשאה לאיש. לא כן זונה ושפחה, וכל אשר ישגיח בזונה מצועפת ברחוב לפי החוק לתפסה ולהביאה למשפט. הוא יקבל כגמול את בגדיה, הנאשמת תספוג 50 מכות בשבט, ושערות ראשה תטבלנה בזפת. מי אשר יראה זונה מצועפת ברחוב ולא ימסרנה לרשות, יבוא על עונשו: 50 מכות בשבט, בגדיו ימסרו למלשין, וכאן בא העונש המוזר ביותר - אוזניו תנקבנה, תקשרנה בפתיל מאחרי ערפו, לקלון ולבושה. הוא יאלץ לעבוד עבודת המלך משך חודש תמים (מתוך חוק מס' 40, לוח א').

 

פעמים רבות, כאשר אין אפשרות להיווכח בצדקת הנאשם או באשמתו עפ"י דברי עדים, מנסים אותו "בניסוי המים" בנהר - מנהג המזכיר את ניסיון "המים המאררים" בו אנו מנסים אישה אשר האשימוה בניאוף.

 

את תשומת לבו של איש מישראל מושכים באוסף זה החוקים הדומים לחוקיו. וכאלה מצויים שם לא במספר זעום. טול למשל את החוק אודות הקוסם: "אם נתפש איש או אישה וקסמים בידיהם, שפוט ישפטו; ואם יצאו חייבים בדין - יומתו" (פיסקה 47, לוח א'). ובספרי קדשנו נאמר: "מכשפה לא תחיה" (שמות כ"ב, 17) וכן: "ואיש או אישה כי יהיה בהם אוב או ידעוני, מות יומתו" (ויקרא כ' 27).

 

ודוגמה שניה, החוק האוסר משכב זכר:

"אם שכב אדון את שכנו, יובא למשפט. אם חייב יצא בדינו, יסורס" (פיסקה 20). ומקבילים לכך דברי התורה: "ואת זכר לא תשכב משכב אישה" (ויקרא י"ח, 2), וכן "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אישה, תועבה עשו שניהם, מות יומתו" (ויקרא כ' 13).

 

בחלקים הבאים יכללו דיני מסחר, סכסוכים בין אדם לחברו וכד'.

 

חלק חשוב תתפוס קבוצת התקנות בענייני חקלאות - כגון השקאה, תעלות מים וכד', שהם נשמת אפה של האומה האשורית. אם להסיק מהפרט אל הכלל, מלוח א' על הלוחות האחרים, הרי שיש לצפות לפרי הילולים של עבודה מאומצת ופורייה.

 

בדרך כלל ניתן לומר שחוקים אלה ברוחם יוצאים בעקבות חוקי שומר ובבל הקדומים. ואם נשווה אליהם את קצבי החוקים שלנו שנתן משה איש האלוהים נמצא שאולי יש בהם תקנות טובות לחיי חברה, אך העיקר חסר בהם וישנו אצלנו: קדושים תהיו כי קדוש ה' אלוהיכם. היסוד המוסרי הקובע את היחסים החברתיים. והיינו יכולים לשאת בגאווה את ראשינו, אילו גם שמרנו לחיות על פי חוקינו, אילו שמו הכוהנים שלנו את עיניהם יותר בביצוע חוקים אלה מאשר בקלחת או בפארור.