לחץ כאן לתצוגת הדפסה

דברי הימים

עיר שלם. י"ב בניסן אלפיים וששים ליצירה

דברי הימים

במידת הדין

עדיין תוקפת צמרמורת את הגוף למראה הזוועה. עדיין אין הלב רוצה להאמין, שעמק עשיר ונאה זו שאתמול עוד חיים תססו בו, חיי רבבות בני אדם, נמחה מעל פני הארץ. איש זר כי יבוא ויראה את המקום אשר גלים גועשים בו היום יאמין כי מאז שנברא העולם היה פה ים ככל הימים. כשאנו רואים ים זה במקום זה, נזכרים אנו מיד במה שמספרים אבות אבותינו מימים רחוקים רחוקים על מבול שהיה בעולם כולו. מאז מבול זה עוד לא ארע אסון כאשר ארע כאן לעינינו בעמק סדום.

 

איתני שמש וארץ, אלי האש והמים התאחדו יחד, ובגופרית ובקצף השמידו תוך שעה קצרה את הכל מה שחי שם.

 

ועתה עוד רק מים, מים, מים מקציפים ועוד מעט גם מים שקטים מאוד מכסים את הכל.

 

ורק לאחר שנעלם הרעש הגדול, שהגוף נרגע מזעזוע החושים המובהלים, עולה פתאום מתוך הדממה הנוראה קול ממעמקים, ממעמקי ליבו של אברהם העברי בחברון וכהד לו - מעמקי מצפונו של כל אחד: עמק זה עמק רשעה הוא, רשעה אשר לא היה בעולם דומה לה, רשעה צועקת עד לשמים ונוקבת עד שאול תחתית. מושחת ורקוב היה משטרם של ערים אלו. האש שירדה עליהם והמים אשר כיסום לא ידעו רחם, כאשר לא ידעו רחם הם.

 

ושאלה קשה ואיומה בוקעת ועולה: האם בדין נמחו רבבות חיים אלה? אולי היו שם בערים אלו מתי-מעט מיטיבי לכת, אשר לבם כאב למראה הרשעה, אך חלשים היו מכדי לשנות דבר. ודאי היו שם תינוקות וילדים אשר נפשם עוד זכה וטרם הספיקו לחטוא, תינוקות וילדים אלה למה נספו?

 

מדת הרחמים והחסד שבלבנו עומדת ושואלת, עומדת ודומעת.

 

ומדת הדין לעומתה טוענת: את הרשע יש לעקור עם שורשיו אחרת הוא יפרה וירבה וימלא את כל הארץ.

 

עומד אברהם העברי בפתח אוהלו, נושא כפיו לשמים וצועק:

 

שדי איום ונורא, אין אתה יכול לדון את העולם במידת הדין. אם עולם אתה רוצה - אל תדון בדין קשה ואם דין אתה רוצה אין העולם עומד.

 

ומן השמים עונים בלי רחם, באש ובגופרית ובמים זדונים. אינו משגיח דין התולדה בפרט זה ואחר. דין התולדה הוא בשלמות. הרשע שורף את עצמו ושורף אחרים עמו. מכיוון שניתנת רשות למשחית שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע.

 

ורק אחר שנתבהרו השמים מענני האש, ורק אחר שמזדכך האור מהקיטור והגופרית, ורק אחר שיורד הקצף מעל פני המים, ורק אחר שנסתיים ונעשה הדין -

 

שוב עולה מדת החסד, ממלאה את הלב ואומרת:

 

הארץ ניתנה לנו ליישבה ולעבדה ולא למות בה. אל ניתן לרשע להרים ראש ולשבת בשערי ערינו. דיינו בני אדם במה שעושים בנו האש והמים, אל נעשה איש ברעהו. יהיו לנו גורל סדום ועמורה לקח, לקח לדורות. ישמר שם סדום ועמורה לזוועה לעולם, לזוועה למשמע רשעתם וללקח ולעונש שירד עליהם. אם הייתה ארצם למלח, נפיק תועלת ממלח זה. אל יהיו חיינו תפלים עוד.

 

אם מדת הדין הוא הכרה לעולם נהיה חזקים וטובים כדי שנעמוד בה לחיים.

 

ומהפכות במפה המדינית

 

עוד אנו עומדים תוהים ובוהים למראה המהפכה אשר נתחוללה על פני האדמה שלנו בגלל רשעת בני אדם, ברצון אלוהים ודינו ובעזרת איתני הטבע הפראיים, מתרחשים לנגד עינינו שינויים כבירים במפה המדינית של העולם בעקבות רצון השליטה וההתפשטות של בני אדם ומלכים, בכוח צבאות וסוסי קרב. ורק את חלקם של האלהים באלה אין אנו יודעים.

 

המהפכה המדינית החשובה ביותר לגבנו היא זו המתחוללת בדרום. כיבוש מוף (נואמון) על ידי ההיקסוסים בעזרת חיל השכירים, חבירו, שם קץ למעצמה המצרית האדירה אשר נמצאת במצב ירידה והתפוררות. בדרומה של ארץ עשירה זו עוד עומדת תבי על תלה ועצמאותה, אך ספק אם יש לה עוד ערך מדיני או כלכלי כלשהו ללא חלקו התחתון והאמצעי של הנילוס.

 

לא ברור מה יביא עמו השלטון החדש למצרים. מכל מקום נשתחררה ארצנו מעול מצרים. אמנם עול זה לא היה כבד ביותר, כי עיקר עניינה של מצרים היה בשלטון בדרך הים ובחוף הים למן בית עגלים ועד גבל ואוגרית, אך מזמן לזמן היו עולים צבאותיה גם לאזור ההררי (למשל כיבושה של שכם על ידי סינוסרט השלישי לפני מאה שנה).

 

מצרים הייתה כידוע מטרת המסע של ההיקוסוסים. ארצנו משמשת להם רק בסיס. המבצרים הרבים אשר הקימו וממשיכים להקים, הם בדרך כלל לטובת הארץ ומסייעים לפריחתה בין בעקבות הישובים המתפתחים סביב לביצורים ובין בעקבות הביטחון הצבאי שאנו שרויים בו.

 

מהפכה שונה מזו מתחוללת בצפון וצפון מזרח. מאז סרגון הגדול שמלך לפני חמש מאות שנה על כל המרחב של נהריים ועד לארץ החתים, לא נעשה עוד ניסיון גדול כזה להקים מעצמה אחת בכל המרחב, כאשר נעשה היום על ידי חמורבי הוא אמרפל, קרוב לשלושים שנה עברו מאז עלה על כסא מלכותו. תחילתו מעטה בעיר בבל שהוא העלה אותה לבירה וסופו - מי יישורנו. כיום עם נפילת לארסה הייתה בבל לארץ גדולה וחזקה. עם הסימנים וההגיון אינם מטעים הרי תיפול גם מארי בחלקו כפרי בשל.

 

אך לא רק כמלך כובש ומארגן עלה שמו של חמורבי. שמו יהיה לתפארה לכל הדורות כמלך מחוקק. לוחות חוקים עוד היו בשומר. אך מעולם לא ניסה עוד מלך ליצור ספר חוקים עוד היו בשומר. אך מעולם לא ניסה עוד מלך ליצור ספר חוקים מושלם ונרחב ומסודר כל כך כאשר עושה חמורבי בעזרת כוהני מרדוך אשר בעיר בבל. עוד נצטרך לעמוד בפרוטרוט על העקרונות המשפטיים אשר בספר חוקים זה, שהעתקו הראשון אך זה הגיע אלינו. אך אין להטיל עוד בספק את עצם גדולתו של המפעל.

 

כי זאת הן יודעים אנו: אם בתוקף קרבת הארצות הדוקים יותר קשרנו המדיניים והכלכליים עם מצרים, מבחינה רוחנית ותרבותית שותים אנו יותר ממימי הפרת. הנהר החוצה ומפרה ומחיה את ארצנו מן הצפון בא ומקורותיו קרובים יותר למקורות הפרת. הנילוס זורם נגדנו.