לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מהפכה באומנות המצרית

ציירים! ציירו את אמת החיים!

הרצאת האומן בק במקדש און

מהפכה באומנות המצרית

רבותי! אין אני יודע אם גם אתם כמוני מרגישים את חשיבותה של תקופתנו. אתם ואני נזדמן לנו לחיות בראשיתה של הגדולה במהפכות. מי יתנני מאריך ימים ושנים רבות למען אוכל לחזות בהתפתחותה ובפריחתה של האומנות הנהדרת הצועדת עתה את ראשוני צעדיה לעינינו. רואה אני בעיניכם כי רב מדי השפיעו לעינכם פסליהם הענקיים ורבי ההוד של אבותינו. גם אני אין אני יכול שלא להעריך את כשרונם של בני הדורות הקודמים; תיכרת לשוני מפי אם אעז לכפור בגדולתם. אך האמת קודמת לכל, אומר מלכנו חיים, שפע, בריאות אחנאתון. והאמנות החדשה רק היא מבטאת את האמת לאמיתה.

 

מה מטרתה של האומנות, רבותי? גם אתם, כמוני, תוכלו ודאי להשיב כי האומן תפקידו לפסל באבן את דמות היושב לפניו, על מנת שתישאר עדות נצח לתקופתנו ולאישיה הנאדרים. והנה, מה עשו אבותינו? ראו את אלפי הפסלים הענקים שבסביבתכם; מה תוכלו לדעת לפיהם על אופיים האמיתי של שליטי התקופה, מה תוכלו לדעת על צורתם ואפן חייהם כפי שהיו במציאות? לא כלום. מלכי מצרים הקודמים רצו להראות לעולם כאילו בני אלים הם ולכן לבשו את מעטה החשיבות האלוהית המביאה אותנו להרהר מדי פעם אם באמת היו מלכי מצרים הראשונים יצורי אבן דוממים. בני תקופתנו יודעים להעריך יותר את מלכם. להעריכו לא כאל אלא כאדם יחיד ומיוחד במינו ונעלה לאין שיעור. ולכן אני מכריז: הלאה החשיבות המלאכותית! הלאה הרמאות המזויפת! הלאה הצורות הקפואות!

 

על האומנות לתאר את המציאות כמו שהיא ולא להעלימה מעין הצופה או לייפותה ולהוסיף לה סממנים שונים. מלכנו האציל, למרות כל התכונות הנעלות שלו, אדם הוא. לא רק אדם החושב מחשבות, הוגה רעיונות ומרגיש רגשות כי אם אוכל ושותה ומחבק את ילדיו. מה אנו יכולים ללמוד על חיי הקדמונים? אומני אותה תקופה עשו כל מה שהיה ביכולתם בכדי להעלים זאת מאתנו. והסתכלו נא, לעומת זאת, על הפסלים החדשים של בני משפחת המלוכה. גם אדם אשר לא ניחן בעין בוחנת יוכל בנקל להבחין באצילות רוחו ורגישותו של הגדול באדם או בעדינותה ובגאוותה של מלכתו. ולכן בעת שאני מנסה לצפות על מה שיבוא, רואה אני את אומני העתיד כשהם מחפשים להראות את האדם ולא את כוחו; את הנפש ולא את המסוה היום-יומי שעוטים בני האדם.

 

לא מעטים הם האנשים אשר פנו במחאות נמרצות אל כוהני המקדש כאשר נראה לראשונה תחריט בני משפחת המלוכה כשהם מיטיבים את לבם בסעודה, או משחקים עם ילדיהם; יחס כזה מצד בני העם הוא פרי של חנוך קלוקל שהעניקו לו אלה שכינו את עצמם כהני האל. אנשים אלה היו מעונינים מאד לשמור על עליונותם ולא יכלו להרשות לבני העם הפשוטים לראות ולהכיר בתכונותיהם האנושיות של המלכים.

 

אני מאשים את אבותינו בזיוף או אם אין ברצוני להשתמש במלים כה חריפות בחוסר יחס אל האמת והמציאות. אני מאשים אותם בחוסר ההבעה והרגש שבפסליהם ולבסוף במלאכותיות.

 

יודע אני כי קשה עליכם שמיעת דברים אלה, אך חובה עלינו שלא להסוג מביקורת זו של העבר המראה את שגיאותיהם של הדורות הקודמים, על מנת שנוכל, שתוכלו אתם חברי העתידים לאמנות, לשקוד על תיקונם.

 

ואני מבקש מכם חברי הצעירים, התכוננו והכינו נפשכם לתפקידכם החשוב; ודעו בכל אשר תפנו מצווה עליכם לזכור את אנושיותו של המלך ואת האפשרות להציגו בכל מצבי החיים, אך אל לכם, עם זאת, לשכוח את עליונותו ואת קשריו עם הכוח העליון היחיד בעולם עם אתון. זכרו: השמש הוא הנותן לנו חיים, הוא האל והוא היחיד ועליכם לדעת להדגיש את חשיבותו ואת התייחסותו של מלכנו אליו. חלק חשוב מכל תמונה או תחריט חייב להיות מקודש לשמש ולקרניו הנותנות חיים מעל למלך. זכרו זאת אחי הצעירים, ופנו איש לדרכו ולמלאכתו והביאו את השמחה, האושר והתבונה לאדם, ויצליח אתון את דרככם.

 

 

משפחת המלך בסעודה. אחנאתון ונפרתיתי אוכלים בשר שמחזיקים אותו בידיהם בלי בושה.

לידם שתי ילדותיהם עושות כמעשי ההורים. בצד ימין: אם המלך. למטה: מגישי האוכל והתזמורת המנעימה את הסעודה. ומלמעלה האל-אתון שולח את קרניו ידיו בשפע ברכות לבית המלוכה.