לחץ כאן לתצוגת הדפסה

משפט טרינטו

מחבר: דניאל קארפי

מחניים, גיליון ק"י, 1967

תקציר: המאמר עוסק בעלילת דם בעיר טרינטו בשנת 1475 ומתאר את הרקע לעלילה, מהלכה והשלכותיה לגבי יהודי האזור.

מילות מפתח: טרינטו; עלילות דם; הסתה; אנטישמיות.

משפט טרינטו

 

ב- 28 באוקטובר 1965, נתפרסמה ברומא מודעה רשמית מטעם הותיקן שבה נקבע כי הפולחן הנהוג לגבי הנער "הקדוש" שמעון מטרינטו (Trento) משולל יסוד משפטי וצידוק היסטורי. הותיקן סבור שנסיבות מותו של הנער הובהרו לאחרונה די הצורך, והוא רואה את הפרשה כולה כסגורה הן מבחינה היסטורית והן מבחינה דתית.
 
בזה באה לכאורה על סיומה פרשה טראגית וארוכה שהיתה במשך קרוב ל- 500 שנה מקור  של הסתה, סבל ועינויים ליהודים בארצות רבות, או ליתר דיוק, היא באה לסיומה מבחינתה של הכנסייה הקתולית.
 
אנחנו כיהודים, שותפים אומנם לתקוות המובעות באותה מודעה שביטול הפולחן ל"קדוש" שמעון "יחזק את יחסי ורגשי כבוד הדדיים, צדק ואחווה בין בני אדם כולם". אך יחד עם זאת, אין "טיהור" זה לגבינו בעל משמעות פנימית כלשהי, שהרי, לדידנו, לא היתה קיימת עד כה שאלת אשמתם של היהודים ברצח המתועב, וממילא אין "טיהור שמם" עתה - כעבור 500 שנה! - נוגע בנו במישרים.
 
אנו ידענו ויודעים את העובדה היסודית, שאם היו באותה פרשה קדושים, היו אלו היהודים שעמדו בעינויים הנוראים והועלו על המוקד בשל סירובם להמיר את דתם. עובדה זו, לא השתנתה ולא תשתנה. פרשת משפט טרינטו היא חלק מן ההיסטוריה היהודית: היא ביטוי לאמונתם ולכוח עמידתם של מועטים וחלשים שמסרו נפשם על קידוש ה'. כך היה הדבר בעינינו עד כה וכך הוא ישאר גם להבא.
 
טרינטו היא עיר קטנה בצפון איטליה, בקרבת הגבול הגרמני. במחצית השניה של המאה  הט"ו ישבו בה בסך הכל שלושה בתי אב יהודים: שמואל מנירנברג, מרדכי מווירונה וטוביה ממאלדנבורג; יחד עם משפחותיהם ושאר הנלווים אליהם, כשלושים נפש.
 
כנהוג בישובים היהודים בצפון איטליה באותם הימים, הוציאו יהודים אלו את פרנסתם משני מקצועות עיקריים: הלוואה בריבית ורפואה. שמואל ומרדכי נקראו למקום על ידי מועצת העיר כדי לסייע לאוכלוסייה המקומית הזקוקה לאשראי זול ונוח. טוביה רכש לו שם בפעולה כרופא מומחה.
 
למעלה מעשרים שנה חיו יהודים בעיר, ובמשך כל אותו הזמן שררו ביניהם לבין שאר בני המקום יחסי כבוד והערכה הדדית.
 
אולם גל ההסתה הפרועה כנגד היהודים שנתפשט באיטליה בעקבות פעולתם של הנזירים המטיפים לא פסח אף עליהם. נזירים אלו, ממסדרי הפראנציסקנים והדומיניקנים, שנדדו לאורכה ולרוחבה של הארץ במשך שנים רבות, ביקשו כיעוד בראש ובראשונה לתקן את עולמה הפנימי של החברה הנוצרית ולחדש את אמונתה. אולם הטפותיהם הנלהבות, שהצטיינו ברוח דתית-נוצרית קיצונית ושחדרו עמוק לליבותיהם של ההמונים, היו מלוות לרוב זריעת שנאה עיוורת נגד כלל היהודים.
 
בראשית שנת 1475 ביקר בטרינטו הנזיר בירנארדינוס מפילטרי (De Feltre Bernardinus), גדול המטיפים הנוצרים שבדורו, וגדול שונאי ישראל. גם בטרינטו, כרך הוא כדרכו את הטפתו בדברי תוכחה קשים נגד יהודי המקום. משהעיר לו אחד הנוכחים שהיהודים היושבים בטרינטו ידועים בציבור כאנשי מידות, שקטים ומסורים לעבודתם, התפרץ בירנארדינוס  "בנבואתו" המפורסמת: "אין אתם יודעים גודל הרעה שהם עושים לכם; אך עם בוא הפסחאתראו ותיווכחו בעצמכם מה טיב מעשיהם".
 
משפט כזה, כשהוא יצא מפיו של הנזיר בירנארדינוס, צריך היה לשמש אזהרה מספקת ליהודים ואות מבשר על העתיד להתרחש, ברם, העובדה שעד אז לא היה באיטליה שום מקרה של עלילת דם, גרמה כנראה לכך שיהודי טרינטו לא ייחסו לדבריו של בירנארדינוס חשיבות יתירה. אולם, לפי עדות מאותו זמן, הותיר ביקורו של בירנארדינוס "משקע של שנאה ושל חשדנות ביחס ליהודים בנפש בני העיר".
 
שבועות אחדים אחרי כן, ב-23 במארס  1475 ב-10 בלילה, נתפשטה בעיר הידיעה על היעלמו, של ילד, שמעון בנו של אנדריאה, אחד מן הפועלים שבמקום. משהובא המקרה לידיעתו של הבישוף המקומי, הגרמני הינדרבך (Mons. Hinderbach), שהיה גם מושל העיר, פסק הוא ללא היסוס כי "פשע מתועב כל כך בוצע ללא ספק בידי אויבי הנצרות". בו במקום, שלח הבישוף שוטרים לערוך חיפוש בביתו של שמואל, אך לא נמצא דבר. באותה שעה היו היהודים מסובים לערוך את הסדר השני של גלויות. רק למחרת הבוקר מצאו בני ביתו של שמואל את גופת הילד צפה בבאר שבחצר ביתו של שמואל, ומהרו להודיע על כך לשלטונות. האם היה בכך משום נאיביות יתירה? אפשר. אך העובדה שידיהם היו נקיות, מן הסתם הכתיבה ליהודים התנהגות ישרה זו.
 
אף על פי כן, נאסרו מיד שלושת ראשי המשפחות, ולאחר מכן כל שאר הגברים היהודים, שבחלקם היו אורחים שבאו לבלות את החג בצוותא.
 
אין צורך לעמוד כאן על פרטי המשפט המתועב. במשך שלושה שבועות נמשכו החקירות שהיו מלוות עינויים נוראים, שתיאורם השמור בפרוטוקולים של בית המשפט מסמר שיער. חלק מן היהודים מתו בזמן החקירות, אחד מהם הצליח לשלוח יד בנפשו, האחרים הודו לבסוף והוצאו להורג במיני מיתות משונות. איש מהם לא הסכים להציל את נפשו על ידי המרת דתו. מעשה זה - הראשון מסוגו באיטליה - הכה גלים. מהומות פרצו בערים שונות וחיי היהודים ורכושם היו הפקר. הנזיר בירנארדינוס ושאר בני מסדרו זכו בנצחון עצום, והם יכלו מעתה לנופף בפסק הדין שניתן, ושהוכיח - כביכול - את צדקת טענותיהם.
 
יחד עם זאת, רוח הסובלנות של תקופת הרנסנס טרם כבה באותם הימים, ולזמן מה היה נראה כי המזימה שתוכננה תושם לאל. שלטונות הרפובליקה של ויניציאה ערכו מייד חקירה יסודית ובלתי משוחדת, וביום  22באפריל 1475 פירסם הדוג'ה מוצ'יניגו (Tommaso Mocenigo), מודעה הקובעת שכל המשפט כולו היה מעשה מרמה ותועבה, ואל להם לאזרחי מדינתו להאמין בו לפגוע לרעה ביהודים. האפיפיור עצמו, סיקסטוס ה-4, שיגר לטרינטו שליח לבדוק את הפרוטוקולים של המשפט ולחקור את העדים. חוות דעתו שנמסרה בראשית 1476 קבעה בפסקנות, שהיהודים שעונו והומתו היו חפים מפשע. הוא אף זיהה בוודאות את האיש שביצע את הרצח ותבע את העמדתו לדין.
 
למרות כל זאת - ואף על פי שחוות הדעת הנ"ל אושרה בידי האפיפיור עצמו ב- 1478 - נתקבלה העלילה כאמת בלתי מעורערת. בו במקום הכריזו הנזירים המטיפים כי שליח האפיפיור וכן הדוג'ה של ויניציאה שוחדו על ידי היהודים ואין לתת בהם אמון. כעבור זמן קצר עם שקיעתה של הרנסנס והשתלטות רוח הראקציה הדתית הנוצרית, הכירה הכנסיה רשמית בקדושתו של הילד ובפולחן הקשור בו. גופתו החנוטה של הילד הוצגה באחת מכנסיות העיר, והמוני פשוטי עם עלו אליו לרגל. המסורת המקומית גדושה אגדות על הניסים שאירעו בעקבות הפניות אל "הקדוש" שמעון, הילד שהפך לסמל של ההקרבה הנוצרית.
 
פולחן זה בוטל עתה. גופתו של הנער האומלל הוסרה ממקומה. יש לקוות שגם האגדות מעוררות האימה הקשורות בו, תרדנה לתהום הנשייה. אך זכר עמידתם של יהודי טרינטו נשתמר, וצריך להשתמר, יחד עם שאר מעשי עמידה והקרבה, מצד היהודים מכל הדורות עד ימינו.