לחץ כאן לתצוגת הדפסה

זמני הפורים בישובים החדשים ביהודה, שומרון ובארץ בנימין

מחבר: יואל אליצור

שנה בשנה,1980

תוכן המאמר:
א. בית אל
המחנות והישוב
האם צריכים עשרה בטלנים?
ב. שילה
שילה - מוקפת חומה
ג. "מבוא חורון"
איילון - מוקפת חומה
ד. שומרון
שבי שומרון - סמוך ונראה
ה. גבעון
ספקות באשר לגבעון
ו. קרית יערים קרית יערים החדשה


מילות מפתח: פורים, מוקפות חומה, בית אל, שילה, שומרון, מבוא חורון, גבעון, קרית יערים

זמני הפורים בישובים החדשים ביהודה, שומרון ובארץ בנימין

בחסדי ה' עלינו זכינו לאחרונה לראות בשוב בנים לגבולם למקומות שמהם גלינו לפני אלפי שנים. בהתישבות החדשה ביהודה, בנימין והשומרון יש כמה ישובים הסמוכים ונראים למקומה של עיר קדומה המוקפת חומה מימות יהושע בן נון. בחלקם יש לענ"ד לעשות את הפורים בחמישה עשר באדר בלבד כמו בירושלים ובאחרים, מצד כמה ספקות, יש לקרוא בי"ד ובט"ו ובט"ו מספק או בי"ד בלבד כערי הפרזות. ואם אכן יונהג כך למעשה, יהיה בזה חידוש בהלכה למעשה וחידוש בכבודה של ארץ ישראל, שמפני מעלתה תלו חכמים את המוקפים ביהושע בן נון. (ירושלמי, מגילה א, א).

 

 

 

א. ביתאל

 

מכל שאר הישובים ביתאל הוא הוא הברור ביותר, ביתאל היתה בוודאי מוקפת חומה בימות יהושע. היא היתה עיר מרכזית ומלכה נמנה עם לא מלכים (הושע יב) היא נמנית בין ערי בנימין (הושע יח) ו"כל העיירות שמנה יהושע מוק"ח מנה" (כדברי רשב"ל בירוש' מגילה א, א) ואף ר"י ב"ר חנינא שם ורב יהודה אמר רב בב"ב נו, נראה שמסכימים לזה כפי שמשמע מפשט הכתובים המזכירים בכל מקום "הערים וחצריהן" אלא שלדעתם אין תירוצו של רשב"ל מספיק והוסיפו עליו. וכעין זה כתב ביפה עינים ב"ב שם. וכן תפש לפשוט הרמב"ן בחדושיו ריש מגילה בענין הוצל דבנימין עי"ש. ובעיקר, היקפה של ביתאל בשעת הכיבוש מפורש בתחילת ספר שופטים (א, כב). ביתאל מזוהה בוודאות בתל שבכפר ביתין.

 

האתר מתאים לעולה מן המקראות באשר למקומה: על דרך האורך המרכזית שכם - שילה - ביתאל - גבעה - ירושלים - בית לחם - חברון (בראשית יב ויג ולה; שופטים כ וכא ועוד). מקום גבוה, אך לא הגבוה ביותר בסביבתו (בראש' לה, מל"ב ב וכג) בגבול בנימין ואפרים וממנו דרך ליריחו (יהושע טז ויח; מל"ב ב) בסביבתו מעיינות ו"בית שקיא" (עפ"י תרג' יונתן שופטים ד, ה).

 

מסורת עתיקה מלווה את הזהוי: לפי מרחקי דרך ותאורי המקום בפי מחברים. מתקופת התלמוד אנו יודעים שמקום זה נקרא בזמנם "ביתאל" ("אונומסטיקון" מהדורת ע"צ מלמד עמ' 20; "הנוסע מבורדו" ראה ב"מסעי נוצרים לא"י" למ. איש שלום, הירונימוס ליהושע טז) והיו בידם מסורות על קדושתו. התיאורים ותוואי הדרכים עם מסורות על המקומות שקדשו האבות, מוזכרים אצל מחברים יהודיים מתקופת הראשונים (ר' שמואל ב"ר שמשון ד' תתק"ע, "אוצר מסעות" לאיזנשטיין עמ' 63. כפתור ופרח פרק יא כפי שהבינו לונץ בהגהותיו ל"תבואו הארץ" עמ' קפח וש. קליין "ארץ יהודה" עמ' 18 ודחו השגת בעל תבה"א שם).

 

זיהוי זה מקובל על הכל במחקר החדש, החל מר' יהוסף שוורץ (תבואות הארץ עמ' קא וקפח) ועד אחרוני החוקרים. על סמך הזיהוי המקובל חפר במקום אחד מגדולי החוקרים והחופרים, ו"פ אולברייט, ומצא חרבות עיר אשר על פי השיטות הנהוגות במחקר, ראשיתה בתקופה הכנענית. בין הממצאים בולטת חומה מבוצרת שיוחסה ע"י החוקרים לסוף התקופה הכנענית, היינו סמוך ליהושע בן נון. (ראה "אנציקלופדיה מקראית" ערך ביתאל ושם רשימה ביבליוגרפית).

 

ברור, אם כן, מעל לכל ספק שלוז היא ביתאל מזוהה במקומה העתיק ועל כן במקרה זה אין מקום לפקפוקיהם של גדולי הדור הקודם שחששו "לקבוע מסמרות ע"ס השמות השגורים בין הערביים" (ראה איגרות הראי"ה קוק זצ"ל תכג).

 

המחנות והישוב

בביתאל יש כיום גוש מחנות גדול וסמוך לו ממערב בתוך קמ"א אמה (עי' טוש"ע או"ח שצח, ובנידוננו ברמז - ב"חזון איש" (סוף סי' קנא) הישוב החדש "ביתאל" - במרחק כחצי ק"מ צפונה לישוב ולפינת המחנה נמצאת קרית הישיבה הנבנית במקום.

 

גוש המחנות ("מחנה ביתאל" "מחנה לוז" ו"מפקדת יו"ש") מוקף בגדרות המשיקות זו לזו אשר עשויות כדין מחיצה המועילה לשבת וע"כ נראה שמודדים מרחק מיל מהתל הקדוש ועד הגדר (עי' "נועם" ז ח ט ויז בענין צורת הפתח לענין זה ומכלל הדברים ברור שמחיצה גמורה ודאי עושה כל מה שבתוכה כחדא). גדר "מחנה לוז" סמוכה כדי 400 מ' לתל העתיק ולכן אע"פ שאין התל נראה לא מהמחנות ולא מן הישוב, מ"מ יש לראות את גוש המחנות ואת הישוב שבעיבורו כסמוך לכרך וזמן קריאת המגילה שלהם בט"ו.

 

קרית הישיבה, לעומת זאת, הואיל ורחוקה יותר ממיל מהתל וגם אינה נראית ממנו, והיא נפרדת מן הישוב והמחנות הרבה יותר מקמ"א אמה, דינה לע"ע לקרוא בי"ד כפרזים. (וכחילוקי הדינים הנהוגים בירושלים. ראה הר צבי או"ח קלא; חזו"א קנג, נועם הנ"ל ועוד ודלא כהרי"ם טיקוצינסקי בספריו ובלוחותיו).

 

בביתאל העתיקה יושבים כיום ערבים אך אעפ"כ דין הסמוך לקרוא בט"ו, כפי דברי הירושלמי (מגילה א, א) לפי פירושם של הריטב"א (בחידושיו ריש מגילה בפירוש השני והגר"א תרפח (בשני פירושים). ואף שהברכ"י תרפח (וכן פירש בקרבן העדה על הירושלמי שם) מבאר מדעתו בירושלמי להפך והביאוהו להלכה המשנה ברורה וכף החיים, מ"מ כבר כתבו הגרצ"פ פרנק (הר צבי א"ח קלא) והחזו"א (קנד) שהם בתראי, שעיקר להלכה כדעת הריטב"א והגר"א ובפרט שנעשה מעשה י"ט שנה שקראו בירושלים החדשה בט"ו אע"פ שבעיר העתיקה לא היה בה אדם מישראל והוראה זו יצאה מתחת יד פוסקי הדור "גם מבלי להכנס בנוגע להר ציון הכבוש תחת ידינו אם ציון היתה מוקפת" וכו' (לשון מהרצ"פ פרנק בהר צבי קלא וראה באגרת הפורים לרח"ז גרוסברג ז"ל, נועם ז עמ' צה ועוד).

 

ובנידוננו עוד אפשר שהואיל וביתאל העתיקה גם היא בידי ישראל וברשותם, אף שלא יושבים בה עכשיו ישראלים בפועל, גם הברכ"י יודה שיש לקרוא בסמוך לה בט"ו.

 

האם צריכים עשרה בטלנים?

מבוא בשו"ע תרפח, כדעת הרמב"ם ותוס' והרא"ש והטור, שלא בעינן י' בטלנים בכרך ובכל אופן קורים בט"ו, הרמב"ן הוא בזה דעת יחיד וסובר שבאין עשרה בטלנים קורין בי"ד. אף הרשב"א והר"ן והריטב"א וכן דעת המאירי (והרמב"ן עצמו בתוך מו"מ שדחאו) עם היותם מפרשים בסוגיא כהרמב"ן, סוברים שדברי ריב"ל משפיעים רק לענין הקדמה ליום הכניסה ולא לעשותו כעיר. ולכן אף שה"יד אפרים" ומ"ב כתבו לחוש לשיטת הרמב"ן זהו משום שהשוו דעת הרשב"א והריטב"א לדעתו ובאמת הם חלוקים עליו והלכה למעשה שלא בענין י' בטלנים וכמ"ש החזו"א (קנד). ואולם בנדוננו אין אנו צריכים לכל זה כיון שבישוב ביתאל וגם בתוך המחנות יש בית כנסת קבוע שמתפללים בו שחרית וערבית בכל יום, בזה סגי כמ"ש הרמב"ן עצמו והר"ן שם. ולפי טעם ההלכה מסתבר שאין צריך שיהיו הי' בטלנים דווקא בתוך הכרך עצמו אלא ה"ה אם יהיו בסמוך ונראה כפי שהעלה מהרצ"פ פרנק בהר צבי או"ח קלא, וכמובן אין לחוש בסתם כרכים מוקפים שבא"י לישב ולבסוף הוקף כמ"ש הראשונים. 

 

ב. שילה

 

הישוב החדש בשילה שוכן בתוך האתר העתיק של שילה הקדומה. גם מקום זה מזוהה בוודאות גמורה. בימי בעל כפתור ופרח היה המקום מוכר באותו שם שבו הוא נקרא בפי הערבים עד היום "סילון" (בפי המקורות שביוונית - "סלום", והנו"ן נוספת כמו "מגדון" "השילוני") והכפתור ופרח (פרק יא) יתאר את מקומו ואת המבנים שבאתר כפי שהם מוכרים לנו היום. מדבריו נראה שעד זמנו היתה מסורת רצופה על זיהוי המקום. אף הוא מציין שם את ההתאמה שבין מקום זה לבין הכתוב בסוף ספר שופטים (ואליבא דרב פפא גטין ז, ע"ב).

 

כן הולם האתר את האמור בסנהדרין קג ע"ב ובמקבילה בפסיקתא בענין היחס בין גרב לשילה (עוי' ספר הישוב לר' שמואל קליין ע' גרב) ואת מרחקי הדרך והתיאורים של מחברים ונוסעים שונים שקדמו להכפתור ופרח (אויסביוס, הירנימוס, מפת מידבא, נוסע פרסי כמאה שנה לפני הכפתור ופרח; עי' אינציקלופדיה א"י לי. פרס). על מסורת של קדושה במקום מעידים גם מבני התפילה הרבים והמפוארים שנבנו במקום בתקופת התלמוד ואחריה בידי נוצרים ומוסלמים, כנראה, להבדיל, גם בית כנסת קדום ששרידיו הבולטים בתך שילה המתחדשת הם כפי הנראה הבנין שר' אשתורי הפרחי מכנה "כפת השכינה".

 

שילה - מוקפת חומה

לפי מסקנות החפירות הארכאולוגיות שנעשו בשילה (סיכום ממצה על כך ראה בלקט "ארץ שומרון" בהוצ' החברה לחקירת א"י ועתיקותיה) היתה כאן עיר כנענית מוקפת חומה (בעובי 5 מ') בתקופת האבן וחזרה והוקפה חומה אחרת (בעובי 2 מ') ב"תקופה הכנענית המאוחרת", היא תקופת יהושע.

 

הישוב החדש סמוך ונראה כדי 400-300 מטרים לחומה זו. המקורות שלנו גם הם נוטים לומר ששילה היתה מוקפת חומה. היא קרויה במקרא "עיר" ומתוארת כמקום מרכזי שאליו באים לבשר על תוצאות המלחמה (שמואל א, ד). במקורות חז"ל מוזכר שהיה שם "בירה" (זבחים קיט ע"א) "בית הגדול" (ספרי וזאת הברכה) "בית של אבנים" (זבחים קיב וקיח) ו"מזבח של אבנים" (שם סא ע"ב).

 

היו בה ג' חילוקי מחנות - מחנה שכינה, מחנה לויה ומחנה ישראל ונחלקו אחרונים איזה מהמחנות גבולו החיצוני הוא גבול העיר [תלוי בהגדרת "כל הרואה" אם דין כללי בקדושת המקום או דין פרטי באכילת קדשים - "שפת אמת" ו"קרן אורה" זבחים שם לעומת פי' הרב מבריסק עה"ת פר' ראה, הובאו במאמר "מעמדה של שילה בהלכה" לר' מרדכי אילן, הצופה כד אדר א' תשל"ח] ועכ"פ מבואר הדבר שגבול העיר יש בו נפק"מ הלכתית, ומסתמא גבול זה הוא חומה.

 

עוד אפשר שדברי רשב"ל בירוש' מגילה (ראה לעיל בענין ביתאל) שהערים שביהושע מוקפות הן נוגעים גם לשילה הנזכרת ביהושע כמקום חשוב (פק יח) אם כי לא בתוך מנין ערים (ערי מנשה ואפרים לא נמנו). אף בעלי התוספות (שבועות טו ע"ב, ד"ה דקדשה ועי' בהגהות "חשק שלמה" שם שהתוס' מדברים רק בענין שילה ואילו נוב וגבעון המוזכרות שם הן ט"ס) תפשו לשפוט ששילה היתה מוק"ח. ויש לתמוה על האמור בפירוש המיוחד לרבנו גרשום בתמורה כא ע"ב, וז"ל: "אין בין שילה וירושלים וכו' בכל הרואה משום דכפר היה דלית ליה חומה" ע"כ. והדברים קשים להולמם שוודאי לא היה שם כפר אלא עיר חשובה כמובא לעיל, ועוד שאם זהו טעם ההלכה משום דכפר היה, למה לנו כל הלימודים שלמדו זאת מהפסוק (זבחים קיח) וביותר קשה מתוכן הסוגיא עצמה בתמורה ששם רצו לומר בהו"א שכשם שבשילה נאכל מע"ש בכה"ר כן יהיה הדין בירושלים ודחו ת"ל מעשר דגנך ובכורות בקרך מקיש זה לזה כמבואר שם ואם הטעם משום דלית ליה חומה, הלא בירושלים יש לה חומה?

 

ובאשר כבר דשו רבים והראו שפירושים אלו אינם לרגמ"ה עצמו אלא נעשו בידי תלמידיו ותלמידי תלמידיו ובפרט שאפשר שהם היו לעיני רש"י והוא לא מזכירם, ע"כ נראה לענ"ד שאן להתחשב להלכה בדברים אלו.

 

לפי זה, אפשר לראות את זיהוי שילה במקומה כוודאי ואת היקפה מימות יהושע כקרוב לוודאי ולחייבה בעשיית פורים בט"ו, אלא שהואיל ואין כאן ודאות גמורה נראה שראוי להחמיר לקרות גם בי"ד (ולברך, שהרי אף בן כרך שקרא בי"ד יצא וממילא בט"ו לא יברכו) אך אל להם לזלזל בקריאה ובשאר מצוות היום בט"ו. 

 

ג. "מבוא חורון"

 

יישוב זה נמצא בעמק איילון בסמוך לדרך המפורסמת מימי קדם שהיא כביש חשוב גם בימינו - דרך בית חורון. המושב נמצא בין חרבות שני כפרים שנהרסו במלחמת ששת הימים - בית נובא ו-יאלו (בעיבורה של בית נובא וסמוך ונראה ליאלו). בשני הכפרים שרידים קדומים, ביאלו מזהים את אילון עיר בני דן:

1. כך עולה מן הכתובים בקשר למקום [בעמק, סמוך לדרך בית חורון (יהושע י, יב) בנחלת דן (יהושע יט) סמוך לגבול בנימין (דה"א ח, לה)] ב"אגרות תל עמרנה" שזמנן מתאים כנראה לתקופת יהושע מוזכר מקור בשם ילון ואילון והיא עיר השייכת למלך גזר.

 

2. כך היה מקובל בתקופת התלמוד והירונימוס מזכיר זיהוי זה בפירוש בשם היהודים (ראה אונומסטיקון מהדורת ע"צ מלמד עמ' 8 ועמ' 14). המקום נזכר אצל הסופרים הרומים בשם אלוס וילוס ומקומו מיל רומי אחד מזרחה לעמאוס. שני המקומות - יאלו ועמאוס נשארו במקומם ובשמם עד מלחמת ששת הימים.

 

3. בגבעת הכפר ממצאים ארכיאולוגים המתאימים, לפי השיטות הנהוגות, ליישוב רצוף למן התקופה הכנענית המאוחרת ועד ימינו. (חפירות ארכיאולוגיות לא נעשו במקום והנתונים הם על סמך סקרים על פני השטח. ראה אנציקלופדיה א"י לי. פרס ואנצ' מקראית בערכו)

 

איילון - מוקפת חומה

איילון נמנית ביהושע בין ערי דן (פרק יט) ולפי המבואר לעיל באשר לביתאל (א 2) למדנו מכאן שהיא היתה מקופת חומה.

 

אמנם, איילון ניתנה ללוויים (יהושע כא ודה"א ו) ולפי הרדב"ז בתש' תרפא "כל עיר שיתברר שהיא מערי הלויים כיון שכולן היו קולטות לא היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון" וכו'. אבל מפשטות סוגית ערכין (לד) ועפ"י רש"י אין נראה כן וכמו שמתבאר מהתוס' שם שאותם ערי לויים שנמצאו מוקפות בכבוש יהושע נסתרו אח"כ ועד שלא נסתרו חלה עליהן קדושת עיר חומה ומשנסתרו פקעה ואם כן לענין מקרא מגילה שאזלינן בתר ההיקף בשעת כבוש הארץ ולא בתר הקדושה, ודאי שערים כאילו חייבות בקריאת ט"ו. וכבר העידו האחרונים שמנהג ישן בא"י לקרות גם בט"ו בחברון ובשכם דלא כהרדב"ז וכן נוהגים עתה בקרית ארבע היא חברון.

 

גדר המושב "מבוא חורון" נראית ורחוקה 800-900 מ' מהתל הקדום וכיון שהזיהוי הוא מבוסס והעיר היתה מוקפת חומה כנ"ל, נראה שעפ"י ההלכה יש לקרוא שם בט"ו (ואע"פ שכיום תל הכפר חרב מאין אדם, אין לחוש לזה, כדלעיל בענין ביתאל). 

 

ד. שומרון

 

שבי שומרון - סמוך ונראה

שמקומה של שומרון הקדומה, בסבסטי של בית שני, היא סבסטיה בימינו אינו צריך לפנים. המסורת הרצופה של המקום והמון הממצאים שבעיר מעידים עליו כמאה עדים. הישוב החדש "שבי שומרון" והמחנה הצבאי "מחנה שומרון" הצמודים זה לזה הם סמוכים ונראים לתל שומרון (גדרם רחוקה כ- 900 מטרים מחומת שומרון הקיימת ועומדת עד היום).

 

לכאורה אין כל קשר בין שומרון לבין יהושע בן נון, שהרי זו נבנתה בידי עמרי לעיר מלוכה בהר אשר קנה מאת שמר "אדני ההר" בככרים כסף (מל"א טז, כד), ואולם לכשנעיין בתרגום יונתן לפסוק זה נמצא שהוא מתרגם "ההר" "כרכא", כלומר שהיתה ביד קדמונינו ז"ל מסורת שההר היה למעשה כרך - עיר גדולה עוד קודם שעשה אותו עמרי לבירת מלכות ישראל. לפי זה יש לפרש "אדוני ההר" - מלך ההר כמו "אדני בזק מלך בזק" (שופ' א) "אדני צדק מלך ירושלים" (יהושע י).

 

רק לאור מסורת זו יכולים אנו להבין את פרשת שילוחם של ארבעת המצורעים מחוץ לחומת שומרון (מל"ב ז) שכן שילוח טמאים אינו נוהג אלא במוקפות חומה מימות יהושע בן נון [ואפילו למהרי"ט חי"ד ס' לז הסובר שבבית שני יכלו להוסיף על קדושת ערי חומה נראה שזהו דווקא בקדושה שניה עיי"ש] כמבואר בתוס' ערכין לב ע"ב ד"ה וקדשו ור"ש כלים ס"ק מז והביאו המשנה למלך הל' בית הבחירה פ"ז הי"ג.

 

אלא שלענין הלכה למעשה סוף סוף אין הדברים מסתמכים על האמור בפירוש ובפרט שבחפירה הארכיאולוגית המקיפה שנעשתה במקום [אמנם לא כל התל נחפר] אין החופרים משייכים שום חלק ממימצאיהם לתקופת יהושע או לתקופה קרוב לה. ע"כ נראה שלכל היותר יש לחייב את המקום בקריאת שני ימים מספק. 

 

ה. גבעון

 

לכאורה היה אפשר לחייב את הישוב החדש "גבעון" בקריאת ט"ו מהטעמים הבאים:

1. התל העתיק הצמוד לכפר אל-ג'יב מקובל כיום בספרות המחקר כגבעון הקדומה. זיהוי זה מבוסס על היסקים כלליים מתוך הכתובים בצירוף המרחק של גבעון מירושלים עפ"י "קדמוניות" ו"מלחמות" ליוסף בן מתתיהו הכהן. בחפירות המקיפות שנעשו באתר בתקופת השלטון הירדני נתגלה ישוב שתוארך ככנעני ואח"כ ישראלי. בין הראיות המכריעות לזהוי נחשב יקב מתקופת המלוכה שבו נמצאו עשרות כדים אשר על יותר ממחציתם נמצאה טבועה המלה "טבעון" או חלק ממנה. במקום נחשפה חציבה עמוקה ורחבה שלדעת החופרים היא "ברכת גבעון (שמ"ב ב) (מראי מקומות ראה אנציקלופדיה לחפירות ע' גבעון)

 

2.. הישוב "גבעון" נמצא ממערב לכפר וגם רואה היטב את התל. גדרו מרוחקת 950-1000 מ' מקצה התל הקדום.

 

3. כפי שעולה מן הכתובים היתה גבעון "עיר גדולה כאחת ערי הממלכה" (יהושע י ב) ומלכי האמורי צרו עליה. אף היא נמנית ברשימת ערי בנימין (יהושע יח) וא"כ מבואר שהיתה מוקפת בימות יהושע. ואע"פ שניתנה ללויים (יהושע כא, בדה"א חסר שמה אך מנין הערים "ערים שלה עשרה" מוכיח שגם היא בכלל) אין זה גורע כפי המבואר לעיל ("מבוא חורון").

 

ספקות באשר לגבעון

אף על פי כן אפשר להסתפק באשר לגבעון מכמה צדדים:

1. במקרא גופו יש חלופים, כנראה, בין גבע, גבעה וגבעון. בין ערי בנימין היו כפי הנראה שני מקומות בשם "גבעה" ואולי גם שני "גבע". גם אצל יוסף בן מתתיהו אין השם "גבעון" כצורתו אלא שהוא קשור לאותו מקום שאנו מזהים מעשים מספרי נביאים המסופרים בקשר לגבעון.

 

2. אויסביוס (תקופת האמוראים) מסמן את גבעון במקור אחר, מזרחית לביתאל.

 

3. בחפירות באתר נתגלתה חומה שתוארכה ע"י החוקרים לתקופה הישראלית ולא לתקופת יהושע.

 

4. מרחק הישוב מהתל צריך דיוק ועיון כשלעצמו. הוא בערך מיל מצומצם לפי שעורים המקובלים. לעומת זאת הוא בכל אופן נראה ויש לו השתתפות עם הכרך החרב לכל הפחות בשם. בשל ריבוי הספקות נראה שיש כאן פחות מספק שקול ובהתחשב גם בכך שקריאת יומיים ברוב המסופקות אינה מתקיימת כראוי ע"י הציבור, נראה שבסופו של דבר דין יושבי "גבעון" בארבעה עשר, כערי הפרזות. 

 

ו. קרית יערים

 

קרית יערים מזוהה על דעת רוב החוקרים בכפר אבו-גוש שהיה נקרא "אל-קריה" או "קרית אל ענב", זיהוי זה מקובל למן ראשית המחקר (עיין "תבואות הארץ" עמ' קטז) ועד ימינו. סבורים שהתל של קרית יערים הוא בדיר אל אזהר שמצפון לכפר ויש חושבים ששם מקום גבעת קרית יערים עיר בני בנימין, ואילו קרית יערים אשר ליהודה היא בגבעת הכפר עצמו (עי' יהושע טו ויח. נתונים על האתר וממצאיו ראה באנציקלופדיה מקראית בערכו). הזיהוי מבוסס על המרחק מירושלים לפי אויסביוס (9-10 מיל רומאי), על שימור השם, ועל ממצא חרסים מתאים בשטח, ומתאים לידוע לנו מן הכתוב על קרית יערים (מזרחית לצרעה ואשתאול. קרוב להכפירה וגבעון. גובה מבית שמש ונמוך מירושלים ונמצא ביניהם. נקודה מערבית דרומית בנחלת בנימין).

 

קרית יערים החדשה

במרום הגבעה של אבו-גוש הוקמה בשנים האחרונות קריה המאכלסת מאות משפחות של שומרי תורה ("קרית טלז סטון") וכך חזרה התורה וחזרו ישראל למקום שבו שכן לפנים הארון. קריה זו נמצאת אולי בחלקה באתר קרית יערים הקדומה ועל כל פנים היא סמוכה ונראית לאתר שמקובל שהוא קרית יערים".

 

"קרית יערים" מנויה בין ערי שבט יהודה (יהושע טו) ו"גבעת קרית יערים" אפשר שמנויה בין ערי בנימין (יהושע יח ויש כמה דרכים בהבנת הכתוב, עי"ש ובמפרשים) חזקתה שהיא עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון (ראה לעיל בענין ביתאל). ולכאורה אפשר לפקפק על זה מן התוספתא והירושלמי פ"ב דמכות שעד שלא כבשו את שכם הפרישו את קרית יערים תחתיה ואולם בני"ד נראה שאף הרדב"ז יודה שבהפרשה זמנית זו לא הוצרכו לסתור את חומותיה ואף אם הוצרכו לסתור לשעה חזרו ובנאום ואין עליה דין קבוע של חומה העומדת להסתר. ראיה לדבר מגמלא שבגליל שהופרשה עד שלא כבשו את קדש ובפירוש מבואר בסוף ערכין שהיא נחשבת עיר מוקפת חומה (ודוחק לומר דתרי הוו שהרי דוקא על ירושלים, אמר שם רב אשי כן).

 

 

לפיכך נראה שהואיל והיקפה ודאי וזיהויה דבר מסתבר ומקובל, צריכים עפ"י ההלכה לעשות שם את הפורים עכ"פ גם בט"ו. והשי"ת ינחנו בדרך אמת ויאיר עינינו בתורתו.