לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מקורות על מערת המכפלה

מחבר: הרב חנוך-זונדל גרוסברג

שנה בשנה, 1971

תוכן המאמר:
מערת המכפלה
סדר קבורתם
ביקור במערת המכפלה


תקציר: המחבר מביא ציטוטים ממקורותינו על הידוע לנו בנושא מערת המכפלה: מקומה, צורת בנייתה, סדר קבורת האבות והאמהות וציטוט ממכתבי מבקרים בה.

מילות מפתח: מערת המכפלה.

מקורות על מערת המכפלה

עד הזמן האחרון לא הורשו היהודים להיכנס למערת המכפלה, מקום קבורת אבות האומה הישראלית, למרות זכותם ההיסטורית עליה, ולמרות ששולם בעדה במיטב הכסף, ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. הרשיון ניתן בזמן שלטון המוסלמים רק לעלות עד שבע מדרגות מהצד הימני של הבניין ושם היה חור בקיר אשר דרכו נהגו לזרוק פתקאות, בקשות לאבות ישני חברון שימליצו טוב בעדנו בכל משאלותינו לטובה.

 

הראשון שבא להתפלל שם, כמוזכר בתורה, היה הנשיא כלב כמו שנאמר: ויבוא עד חברון. כן מובא על ירמיהו שהלך להתפלל על קברי האבות: אז בהלוך ירמיהו... במיוחד נהגו היהודים לבוא ולהתפלל במקום הזה בימי אלול חודש הרחמים והסליחות. שומרי הבניין הנכרים היו משגיחים בשבע עיניים שלא להרשות ליהודים לעלות במעלות, יותר מהשבע שהוקצב להם, וכמה פעמים סבלו מיידוי אבנים מהנערים המנוערים, ולפעמים היו נצרכים להשגחת המשטרה. מספרים אמנם על יחידי סגולה שבמסירות נפש נכנסו פנימה, אך לא ברור עד היכן הגיעו.

 

וכעת עם שחרור העיר חברון בחסדי הקב"ה ניתן החופש ליהודים להיכנס לפנים ההיכל ולהתפלל סמוך לפתח המערה העליונה או החיצונה המצוייה באולם הגדול, וכפי שהראה לי השומר על הבניין היה מלפנים פתח המערה סמוך ונראה לציון של יצחק אבינו, ומשום מה סתמוהו. בזמן האחרון הוצב על ידי ציון אברהם אבינו ארון הקודש ושם מתפללים בקביעות מתנחלי חברון שזכו ברוב מרצם להתנחל בעיר האבות.

 

לתפארת אבות אמרתי אלקטה נא במקורות משהו על המקום הקדוש הזה:

 

כתב הרמב"ן בפרשת חיי שרה (כג, יט):

"ונכתבה זאת הפרשה וכו' כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות כאשר אנו מחויבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים".

 

מערת המכפלה

מלמד שנכפלה (במחיר ממה שקנאה אברהם) בעיני כל אחד ואחד. ד"א שכל מי שהוא קבור בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל. א"ר אבהו שכפף הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה (ב"ר נח, י).

 

בשעתא דמית (אדה"ר) מה עביד אדם, עבד מערתא חדא ואתטמר בה הוא ואתתיה, מנא ידע (שמערה זו סמוכה לגן עדן) אלא חמא חד נהורא דקיק עייל בההוא אתר דנפיק מגנתא דעדן ותאב תיאובתיה לקבריה ותמן הוא אתר סמוך לתרע גנתא דעדן (זוהר בראשית נז, ב).

 

ואל הבקר רץ אברהם. כשברח לפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה, נכנס אחריו (אברהם) ומצא שם אדם וחווה שוכבים על המיטות וישנים ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח, לפיכך חמד את מערת המכפלה לאחוזת קבר (פדר"א פל"ו, וע"ע בזוהר חיי שרה קכז, ב).

 

בערובין נג, א: רב ושמואל חד אמר שני בתים זה לפנים מזה. וחד אמר בית ועליה על גגו. מבואר לכאורה מכאן שגם האמוראים הראשונים, אף שהיו מבני ארץ ישראל לא זכו להיכנס לפנים מן המערה אשר בו מקום קבורת האבות, ונחלקו על פי הקבלה שבידיהם. ובזוהר שלח (קנח, ב):

ויבוא עד חברון, מאן יכיל לאלעאה במערתא, אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעה דאומי לון קב"ה ודא הוא ויבא עד חברון.

 

לעומת זאת אנו מוצאים בבבא בתרא (נח, א) שרבי בנאה נכנס לפנים מן המערה כדי לצין ארכה ורחבה, כדי שלא יאהילו על הקבר. וכתב שם הרשב"ם דרבי בנאה לפי שהיה אדם גדול וחשוב, לכך ניתנה לו הרשות להיכנס בקברי צדיקים. ובכפתור ופרח פרק י"א כתב בשם תשובת הרי"ף שראה זה בחלום.

 

בשו"ת מרן הגאון מהרי"ל דיסקין זצ"ל כתבים סימן ל"ו כתוב:

הקשני אחד, למה ציין ר' בנאה מערת המכפלה, הא ודאות הן. ונראה לי דאדרבה הוא הלך בתוכו למדוד עד כמה מחזיק. ואולי באמת אחר שכבר נודע לו לא ציין, דצריך גם ספק לו דוקא, ולאו דוקא מפורסם לרבים.

נראה פירושם של דברים, שבאמת היה מפורסם ברבים כמה היה אורך המערה, ובכל זאת מפני שלו עצמו היה מסופק במידתו, לכן לא סמך על הפרסום, רק רצה לעמוד על הברור, ולא לסמוך על המפורסם לרבים, וכשמדד ומצא כדי מדתו, שוב לא ציין וסמך בשביל הרבים על מה שכבר מפורסם לכל.

 

הרמב"ן בפרשת חיי שרה כתב: "לשון רש"י בית ועליה וכו'. ואינו נכון כי הכתוב אומר שדה עפרון אשר במכפלה". והנה הוא שם המקום אשר בו השדה". והנה מלבד שמקור דברי רש"י הוא גמרא מפורשת כנ"ל, הנה אין תימה אם נאמר שכל השדה נקרא על שם המכפלה, כמו ארץ המוריה, וכן נקרא ג"כ שדה המכפלה. שוב ראיתי בזוהר (קכח, ב):

 

רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי אמר האי מערתא לא איהו כפלתא, דהא כתיב מערת המכפלה וקרא קרי לה לבתר מערת שדה המכפלה, מכפלה קא קרי ליה לשדה, א"ל הכי קארי ליה מערת המכפלה כד"א ויתן לו את מערת המכפלה, אבל ודאי חייך לאו מערתא איהו מכפלה ולא שדה איקרי מכפלה, אלא האי שדה ומערתא על שום מכפלה איקרון, שדה המכפלה ודאי לא מערתא, דהא מערתא בשדה איהי, וההוא שדה קאים במלה אחרא. תא חזי כל ארעא דישראל אתכפל תחותיה ואיהי קיימא לעילא ותתא וכו' ובגין כך כפלתא היא, ועל דא האי שדה מההיא כפלתא איהו דביה שריא וכו', ואע"ג דמערתא כפלתא הוה ודאי דאיהו מערתא גו מערתא, אבל על שום אחרא אקרי שדה המכפלה כמה דאתמר.

 

בספרי ברכה רבי יהודה אומר... מה ת"ל ואל עמו תביאנו, ש[יהודה] נקבר עם אבות בקבורה. כן מביאים בשם ספר היובלות פמ"ו שעצמות כל השבטים חוץ מיוסף קברו במערת המכפלה. ודע דמה שמראין מבחוץ על קברו של יוסף הצדיק, שהוא נגד המבואר ביהושע, אמרתי להעתיק כאן ממה שכתב במראה הפנים לירושלמי תענית פ"ד ה"ב וז"ל:

 

עוד סיפר החכם הנ"ל שראה עוד שם מן הצד כמו תיבה עשויה בתוך עמוד הכותל, ושאלו להשומר מה זה, ואמר שמקובלים הם כי ראשו של עשו טמון וקבור שם מלמטה ולא כתבו, כי אם עשו זה לסימן. וכנראה שנתחלף להם אחר כך בין אוהב לאויב.

 

ועיין ביערות דבש דף קמ"ה א, בשם האר"י ז"ל כי ראשו של עשו היה בקדושה, ולכך נאמר כי ציד בפיו, לכן נקבר ראשו שם.

 

בילקוט ראובני (סו"פ ברכה) ובספר שכחת הלקט (ערך משה) כתוב: משה וצפורה נקברו במערת המכפלה כי אומר ואתה לא תבוא אל הארץ, אבל המלאכים יביאוך שמה אחר כך. וראה בספרי סוף פרשת ברכה.

 

בזוהר ויחי (ריט, א):

תנא בתר ז' יומין (של המיתה) גופא הוה כמה דהוה ונשמתיה עאלת לדוכתה עאלת למערתא דכפלתא חמאת מה דחמאת ועאלת לאתר דעאלת עד דמטת לגן עדן וכו'.

ברבינו בחיי בפרשת חיי שרה בשם זוהר חדש פר' נח בצאת נשמת האדם מעולם הזה באה תחילה אל מערת המכפלה.

 

במלחמות ליוסף בן מתתיהו ספר ד' פרק ט', ז, עמוד 274 כתוב:

וגם מצבות קברותיהם (של האבות) נראות בעיר הזאת (חברון) עד היום הזה והן עשויות שיש יפה לכבוד ולתפארת.

ובהערות מהמהדיר מר שמחוני עמוד 481 כתב

"מצבות השיש על קברות האבות". הן כנראה בנין מסביב למערת המכפלה שהיה כבר בימים ההם, אם גם לא נודע מי היה הבונה, יש חושבים כי היא החומה מאבני גזית גדולות מסביב למערה שהיא קיימת עוד בזמננו, שאולי בזמן יוסיפוס היו קבועים בה לוחות שיש.

 

בכפתור ופרח שם כתב: סביב המערה מרובע רבוע גדול, וחומה גבוהה מאבני המקום הקדוש בית המקדש, ומקובל שהוא מבניין שלמה המלך ע"ה (ותמה למה היה צריך רבי בנאה לציין, שהרי שלמה היה לפניו, וכל ציון הוא למעלה, ולכן כתב דהפירוש מציין כמו מעיין).

 

בספר "אלה מסעי" להרב רבי משה חאגיז כתב:

האר"י ז"ל אישר שמערת המכפלה היא בתוך העיר חברון ממש ומתפללים שם אחב"י, הת"ח הדרים שם, אך תוך המערה לא היה אדם שנכנס שם מעולם, וכל השמועות של ארחי פרחי שקר הן, ואין לסמוך על דבריהם כלל.

 

סדר קבורתם

בבבא בתרא שם מבואר שבמערה האחת (הפנימית או התחתונה) מקום קבורת אדם וחווה. ובמערה (החיצונה או העליונה) מקום קבורת האבות והאמהות.

 

ובפרקי דרבי אליעזר פרק כ' כתב:

אמר אדם וכו' גופי שגבל הקב"ה בשתי ידיו, ורוח נשמת פיו נפח באפי, ולאחר מותי ייקחו אותו ואת עצמותי ויעשו להם ע"ז, אלא שאעמיק אני ארוני למטה מן המערה ולפנים מן המערה.

 

ובירושלמי תענית פ"ד ה"ב:

א"ר שמואל ב"ר יצחק לפי סדר היסב היו קבורים. וסדר היסב מבואר בברכות מו ב, כיצד סדר הסבה בזמן שהן שתי מטות גדול מיסב בראש ושני לו למטה הימנו, ובזמן שהן שלוש גדול מסב בראש שני לו למעלה הימנו שלישי לו למטה הימנו (לצד מרגלותיו, רש"י).

 

ובמראה הפנים הביא בשם החכם רבי יצחק זאבי ז"ל (בנו של בעל אורים גדולים) שאמר לו שבהיותו בן שבע-שמונה נכנס עם אמו להכיפה הבנויה ע"ג והיא שעשתה הילני המלכה לכבוד והיא מצויירת ובנויה לתלפיות יפה עד מאוד, וראה שם שבשמי הכיפה מצוין הכל ובסימן על האבות ואמהות הנתונים במערה למטה, ושם אי אפשר לשום נפש להיכנס, ובתוך כך ראינו בשמי הכיפה כתוב בראש אברהם ובצדו לנגדו שרה. ובאמצע כתוב יצחק ובצדו כנגדו רבקה. ואחר כך יעקב ובצדו כנגדו לאה. ואם אין כאן ט"ס, והציונים של היום, הם כמו אותן שהיו בזמן הר"י זאבי, צריך לומר דמה שכתוב באמצע יצחק (וכהיום באמצע אברהם), אולי כוונתו לומר באמצע האולם הגדול שמראין על יצחק ורבקה, ואחר כך באולם קטן ממנו מראים על אברהם ושרה. ובאולם שמבחוץ מראים על יעקב ולאה (וראה עוד בצפנת פענח על התורה, פרשת ויחי עמוד קצ"ג).

 

אולם בזוהר עקב רסט, ב כתוב: שמנהג הסבה גדול מיסב בראש שני לו למטה הימנו שלישי לו למטה מהשני, ואלין איתקריאו ג' מטות לקבל תלת אבהן. ובזוהר שלח (קס"ד, א) מבואר שכולם היו קבורים יחד בשורה אחת, לפי סדר פטירתם, מתה חוה, ואחר כך מת אדם ונקבר סמוך לה מימין, ואחר כך קברו את שרה על יד חוה, בריחוק שתי אמות, ואברהם סמוך לשרה. מתה רבקה וקרוה בריחוק מקום פנוי מאברהם, וכשמת יצחק, קברוהו סמוך לאברהם. מתה לאה קברוה סמוך לרבקה. ויעקב סמוך ללאה. נמצא אדם מצד אחד ויעקב מצד שני, מימין לשמאל, וקבורים נשים לצד נשים ואנשים לצד אנשים.

 

ובשם "ספרא דשלמה מלכא" סדר הוא כך: אדם וחווה, שרה ואברהם, יעקב ולאה, רבקה ויצחק (יצחק לגבי אבוה לאו אורח ארעא) והכל בשורה אחת. מבואר מזה דמה שמראין כעת וגם צויין כך על סמך דבריהם, שסדר קבורתם הוא שורה אחר שורה: יצחק ורבקה, אברהם ושרה, יעקב ולאה. ולכן יש המהדרים להתפלל תפילת המנחה על יד הציון של יצחק, שתיקן תפילת המנחה, ואין לו הכרח לפי דברי הזהר. וגם לפי דברי הירושלמי (וגם זה בניגוד להזוהר עקב הנ"ל) לא ידוע מי הכוין אותם לדייק בציונים שלהם, ומהיכן קבלו מסורת זו, ובודאי שלא מפיהם אנו חיים, וכבר שמעתי בשם גדוליהם שהעמדת המצבות אינו רק לסמל ואינו במכוון כלל. ובמצבות קודש בארץ ישראל לד"ר זאב וילנאי עמוד צ' מביא אגדה ערבית שעוד הנוצרים קבעו שם מצבות ויחסו אותן לאבות. וראה עוד שם בעמוד ע"ה. וראה עוד להלן.

 

אולם זאת מצאנו ראינו בזוהר בא, לט, ב על הפסוק (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, שהוא השדה אשר קנה אברהם סמוך למערה ושם תיקן תפילת המנחה וז"ל:

 

ובשעתא דהוה יצחק עאל גביה חמא שכינתא עליה וסליק ריחין עלאין קדישין ובגיני כך הוה מצלי תמן וקבעיה לצלותיה. וזה בניגוד להמבואר בפסחים פח, א, דשדה זו הכוונה להר הבית, שקראו יצחק שדה.

 

ביקור במערת המכפלה באגרת רבי שמואל בן רבי שמעון משנת תתקע"א כתוב:

 

... ומשם הלכנו לחברון והביא ראש הגולה חותם בידו מאת המלך ומאת הכליף ונכנס האיש לבדו (למערת המכפלה) ולא יכולנו להיכנס ובאנו אל הצבע אני ור' סעדיה ור' טוביה אמרנו לו אנו מארץ מרחקים באנו להתפלל אל המקום הזה ולהשתטח על מקום אשר דרכו בו אבותינו, ויאמר לנו האיש התעכבו עד למחר ואז בעז"ה תכנסו, ונתעכבנו, והלך הוא וסיעתו ונכנסנו בחצי הלילה כי בא השוער בשבילנו וירוצו כמו כ"ד מעלות במקום צר אשר אין לנטות ימין ושמאל וראינו שם מקום בית מקדש (המסגד) וראינו שם ג' ציונים והמקום נעשה מהיום שש מאות שנה והיא אצל המערה ונשתטחנו שם ובקשנו רחמים.

 

בספר חרדים מצוות התשובה פרק ג' מביא מהרמב"ם כתב יד שכתב:

 

"באחד בשבת ט' לחודש מרחשוון שנה ששה ועשרים ליצירה (ד"א תתקכ"ו) יצאנו מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה, ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי שבח לא-ל יתברך על הכל".

גם הרמב"ן ז"ל כתב באגרתו בנוסע לחברון ולמערת המכפלה למחרת יום הכיפורים בשנת ה"א כ"ח.

 

ובספר ירושלים א' "דובב שפתי ישנים" מכתב מסע לר' משולם בר' מנחם מוואלטרה משנת רמ"א (עמ' 198) כתוב: שיש חלון קטן על פי המערה ולשם התפללתי.

 

לפי כל האמור קביעות המקום המקודש הזה מקובל משנות דור ומאושר מהיוסיפון, הרמב"ם והרמב"ן, הכפתור ופרח, האר"י הקדוש ועוד, ולא כהמתיימרין להכחיש המקובלות. כמו כן מבואר מכל הנ"ל דמותר להתפלל בתוך המבנה הזה שנבנה מעל המערה, ובפרט שנעשה לכבוד האבות, ולפי המסורת היה שם גם בית תפילה ליהודים בזמנים קדומים (ראה ספר הישוב כרך ב' עמוד 6), וראה בסנהדרין סב, ב ובכריתות ג, א, לבו ולשמים. ועיין במג"א סי' קנ"ד סקי"ז בשם שו"ת הרא"ם סי' ע"ט (וצ"ל סי' פ"ט), (משא"כ בכנסיות של הנוצרים אסור אפילו להיכנס לשם ולראות בנוייהם כמש"כ הברכי יוסף ביו"ד סימן קמ"ב).

 

ובעניין כניסת כוהנים למערת המכפלה כתבנו בקונטרס "נבואה שעריך" שיש להחמיר מפני שאין אתנו יודע עד מה, מה למעלה ומה למטה. ועי' בתשב"ץ ח"ג סי' ב' בכה"ג בהיכל הבנוי ע"ג קברים שאין להם בשום מקום פתח, שאסור לכוהנים להיכנס לשם. אגב בעניין מה שמתפללים בקבר רחל, ראה בשה"ג מערכת ראב"ן ע"מ שנהגו להתפלל על קברות הצדיקים ע"ש. וראה בגשר החיים ע' ש"י שכתב על הגר"ש סלנט זצ"ל שהחמיר להתפלל רק בבית החיצון.

 

בגלל אבות תושיע בנים ותביא גאולה לבני בניהם.