"קיים אברהם אבינו כל התורה כולה"
מחבר: מרדכי טרופר
שמעתין 135, תשנ"ט
מאמר מופלא זה שבכותרת חוזר כמה פעמים בתלמוד (בבלי יומא כח, ע"ב. קידושין פב, ע"א; ירו' קידושין פ"ב, הי"ב) ובמדרשים (ויק"ר פ"נ, י; תנחומא לך-לך, יא ועוד); ולא עוד אלא שאת הפסוק בבראשית כ"ו, ה:
"עקב אשר שמע אברהם בקלי"
וגו' מפרש רש"י ע"פ המדרשים כך:
"וישמר משמרתי - "גזירות להרחקה על האזהרות שבתורה, כגון: שניות לעריות ושבות לשבת",
מצותי - "דברים שאילו לא נכתבו ראויים הם להצטוות, כגון: גזל ושפיכות דמים",
חקותי - "דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבים עליהם, כגון: אכילת חזיר ולבישת שעטנז, שאין טעם לדבר, אלא גזירת מלך וחוקותיו על עבדיו",
ותורתי - "להביא תורה שבע"פ הלכה למשה מסיני".
מכאן, שאברהם אבינו קיים לא רק תורה שבכתב אלא גם תורה שבע"פ על כל פרטיה ודקדוקיה. אין צורך לומר שמסקנה זו אומרת "דרשני". לענ"ד, ניתן להסביר מאמר זה לפי שתי גישות: גישה של סוד ודרש וגישה של פשט, כלהלן.
גישת הדרש והסוד
לפי גישת הדרש והסוד העניין יובן על יסוד הפסוק במשלי (ח', כה)
"ה' קנני ראשית דרכו"
עליו דורשים חז"ל (פסחים נד, ע"א ובמקבילות), שהתורה היא
"אחד משבעה הדברים שנבראו קודם שנברא העולם"
ויש מחז"ל הקובעים:
"שבריאת התורה קדמה תתקע"ד דורות לבריאת העולם"1.
ולא עוד אלא שלפי מדרש אחד (בראשית רבה פ"א, א).
"היתה התורה כלי אומנותו של הקב"ה בבריאת העולם. שהיה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם".
לפי דברי דרש אלו הייתה התורה קיימת בשמים כבר בימי אברהם אבינו; וכיוון שאברהם אבינו היה נביא, ידע לבטח ברוח הקודש את שכתוב בה וכיוון את מעשיו לפיה.
גישה של פשט
נקודת המוצא של גישה זו היא, שאברהם אבינו הגיע לשלימות נפשית דתית ומוסרית כזאת עד שרובם ככולם של מעשיו ותגובותיו היו מכוונים ומתאימים למצוות התורה ואפילו לדברי חז"ל. ויותר מזה: כמה ממעשיו שימשו מקור ראשון לכמה הלכות, כפי שנראה לקמן. והרי רובי מעשיו של אברהם אבינו, לפי סדרם בבראשית, ניתוחם והערכתם לאור התורה וחז"ל:
"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך. וילך אברם כאשר דבר אליו ה'" (בראשית י"ב, א-ד).
הכתוב האחרון מציין, שאברהם אבינו ציית לדבר ה', ציות המתגלה בא"א בכל הנסיונות שנתנסה. ציות זה דורשת התורה מישראל כמה פעמים.
א. בפתיחה למעמד הר סיני נאמר:
"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים" וגו' (שמות י"ט, ה-ו).
ב. בדברים, פר' עקב נאמר:
"מה ה' שואל ממך כי אם ליראה את ה' אלקיך. לשמר את מצות ה' ואת חקתיו" (דברים י', יב-יג).
ג. שם י"א, יג:
"והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי" וגו'.
"ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם" (בראשית י"ב, י).
על פסוק זה מסתמכת הגמרא (בבא קמא ס', ע"ב) באומרה:
"רעב בעיר פזר רגליך, שנאמר 'ויהי רעב בארץ'" וגו'.
"ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. ויאמר אברם אל לוט. הלא כל הארץ לפניך" וגו' (בראשית י"ג ז-יב).
למען השלום מוותר אברהם אבינו על חלק מן הארץ, ככר הירדן, שהיא ממיטבה, ונותנת ללוט; בהתאם לדברי חז"ל בסוף מסכת עוקצין:
"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום".
אחר זאת אומר ה' לאברהם אבינו, בין היתר,
"קום התהלך בארץ. כי לך אתננה" (שם שם, יז).
על יסוד זה אומרת הברייתא (ירו' קידושין א', ג):
"המוכר שביל לחברו, כיוון שהלך בו קנאו. מאי טעמא? דכתיב: 'קום התהלך בארץ"' וגו'.
במלחמתו של אברהם אבינו בארבעת המלכים (בראשית פרק י"ד), כדי להציל את לוט, שנשבה על ידם - קיים אברהם אבינו את המצוה :
"לא תעמד על דם רעך" (ויקרא י"ט, טז).
כשחזר אברהם אבינו מן המלחמה, יצא מלך סדום לקראתו והציע לו:
"תן לי את הנפש והרכוש קח לך" (בראשית י"ד, כא).
אברהם אבינו דחה את הצעתו ונשבע שלא יקח ממנו "מחוט ועד שרוך נעל". אך הוא מוסיף ואומר (שם שם, כד):
"בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם".
וכותב רש"י על פסוק זה:
"ואף על פי שעבדי נכנסו למלחמה. וענר וחבריו ישבו על הכלים ואפילו הכי, הם יקחו חלקם. וממנו למד דוד שאמר: 'כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו'" וכו' (שמואל א' ל', כד).
ותימה קצת על רש"י שאינו מזכיר שכך בדיוק עשו בני ישראל בשלל שלקחו במלחמתם במדיינים (במדבר ל"א, כה-כז).
מצוות מילה, מצוה ראשונה, שכל יהודי מקיימה, ולראשונה קיימה אברהם אבינו, כשהיה בן תשעים ותשע שנים. ולא לחינם נקראת המצוה על שמו גם בברכת המצוה בפי אבי הנימול: "אשר קדשנו במצוותיו וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".
הכנסת האורחים של אברהם אבינו - מפורסמת (בראשית י"ח, א-ח) והוא הקדימה לקבלת פני השכינה, שבאה לבקרו ביקור חולים אחר המילה2; ועל פי זה אמרו חז"ל (שבועות לח, ע"ב).
"גדולה מצות הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה".
תפילת אברהם אבינו על רשעי סדום, שיינצלו בזכות הצדיקים שבה; כדי שלא יהיה גורל הצדיק כגורל הרשע (בראשית י"ח, כג-כה), ושמידת הצדק לא תיפגע; וידוע שעשיית הצדק היא אחת המצות, שהתורה חוזרת עליה כמה פעמים ובצורות שונות 3.
כשמתה שרה אמנו ע"ה, אברהם אבינו טיפל בעצמו בהספד עליה ובקבורתה, שתהא מכובדת כיאה לה. הוא קברה במערת המכפלה, שקנה מעפרון החתי "בארבע מאות שקל כסף" (בראשית כג). בזה קיים את מצוות "חסד של אמת" בהידור רב!
המקרא ומעשי גיבוריו
כידוע, אין התורה, והמקרא בכללו, מספרים על גיבוריהם - האבות, מנהיגי העם, הנביאים והמלכים - כל מה שעשו וכל מה שאירע להם. במילים אחרות: התנ"ך איננו ספר היסטוריה! המקרא בוחר ממעשי גיבוריו ומאירועיהם את שהוא דרוש לצרכיו, שהם בעיקרם חינוכיים - דתיים. דבר זה נכון גם ביחס למסופר בתורה על אברהם אבינו עליו השלום. זהו רק קצת ממעשיו ומאירועיו. ברם, מסתבר, שכשם שיש התאמה בין מעשי אברהם אבינו המסופרים בתורה לבין מצוותיה ומשפטיה; כך הייתה התאמה בין מעשי אברהם אבינו, שאינם נזכרים בתורה, ולבין אותם מצוות ומשפטים. זוהי, לענ"ד, המשמעות של מאמר חז"ל "קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה", לפי גישת הפשט.