עבודת הלוויים במקדש
מחבר: יהודה איזנברג
דברי הימים א', פרק כ"ד-כ"ה
בפרק כ"ד ובפרק כ"ה מתוארת עבודת הלוויים במקדש. אנו יודעים כי הכוהנים היו מחולקים לעשרים וארבעה משמרות, וכל משמרת עבדה שבוע אחד.
גם הלוויים היו מחולקים לעשרים וארבע משמרות, כל משמרת עבדה שבוע אחד.
שני תפקידים היו ללוויים במקדש: תפקידי שמירה, ותפקידי שירה ונגינה. השומרים היו מוצבים כל הלילה ליד שערי המקדש; לוויים אחרים היו ממונים על סגירת השערים בלילה ופתיחתם ביום.
התיאור של דברי הימים א פרק כה מתרכז בארגון הלוויים לעבודתם כמשוררים. הלוויים היו משוררים בזמן הבאת קורבנות הצבור: קורבנות התמיד בבקר ובערב, וקורבנות החובה מסוג עולה אחרים הבאים במקדש.
יחד עם השירה של הלוויים הייתה נגינה בכלי שיר: בנבלים וחלילים וחצוצרות ובצלצל. מספר כלי הנגינה שונה מכלי לכלי. למשל: נבלים משניים ועד שישה; חלילים שניים עד ששה עשר, חצוצרות משניים ועד מאה ועשרים, כינורות תשעה או יותר, צלצל אחד. התזמורת יכלה להכיל לפחות ששה עשר כלים, וכאשר הרחיבו אותה הכילה יותר ממאה וחמישים מנגנים. חברי התזמורת במקדש היו יכולים להיות גם ישראלים, ולא רק לוויים.
מקהלת הלוויים ששרה במקדש הכילה שנים-עשר זמרים, לא פחות ולא יותר.
פרקנו מתאר את פעולת הלוויים כמשוררים במקדש.
תחילה מזכיר הפרק את המנצח, את זה שלימד את הלוויים לשיר.
"לבני אסף זכור ויוסף ונתניה ואשר אלה בני אסף. על יד אסף הניבא על ידי המלך."
אסף הוא המנצח, האחראי לשירת הלוויים. הוא מחבר את המנגינות למילים של המלך:
"הניבא על ידי המלך".
כיוון שלימוד נגינה הוא לימוד ממושך, אי אפשר היה להרכיב משמרות של זמרים מעולים לעומת משמרות של זמרים מתחילים. היה צורך ליצור רמה אחידה של מקהלות. לשם כך ערבו את הלוויים, וכל משמרות כללה טירונים יחד עם לוויים מנוסים.
"ויפילו גורלות, משמרת לעומת כקטון כגדול, מבין עם תלמיד."
חלוקת המשמרות נעשתה בדרך שאנו מכנים אותה חלוקה הטרוגנית: כל משמרת הכילה קטן עם גדול, מבין עם תלמיד. מאיזה גיל גויסו הלוויים לעבודת המקדש? בתורה כתובים שני מספרים שונים: פסוק אחד קובע:
"זאת אשר ללוויים מבן עשרים וחמש שנה."
ואילו פסוק אחר אומר:
"מבן שלשים שנה."
היו שני גילים לגיוס הלוויים: מגיל עשרים וחמש שנה החלה תקופת ההכשרה של הלוויים לעבודה, ואילו מגיל שלושים החל הלוי לעבוד את עבודת המקדש.
דוד המלך הכניס שינוי בדין זה. בפרק כ"ג נאמר:
"אלה בני לוי לבית אבותיהם... מבן עשרים שנה ומעלה."
מדוע שינה דוד את גיל גיוס הלוויים? זאת נאמר בהמשך:
"כי אמד דויד הניח ה' אלהי ישראל לעמו, וישכון בירושלים עד לעולם, וגם ללוויים אין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו."
אם כן, שינוי גיל הגיוס של הלוויים הוא תוצאה של בניית המקדש בירושלים. כל עוד היה המשכן נודד, החלו הלוויים בעבודתם בגיל עשרים וחמש או שלושים, כי העבודה הפיזית הקשה של נשיאת כלי המשכן הייתה מוטלת עליהם. לאחר שנבנה המקדש בירושלים, וגם ללוויים אין חובה לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו, אפשר היה להוריד את גיל ההכשרה של הלוויים, ולגייסם לעבודת המקדש בגיל עשרים.
מעניין לציין כי גם גיל הפרישה של הלוויים עלה בעקבות בניית בית המקדש, וכך קובע רמב"ם, (כלי המקדש ג, ח), כי גיל הפרישה הכתוב בתורה, שהוא גיל חמישים, חל רק בימים בהם נשאו את המשכן ממקום למקום, ומעל גיל חמישים אי אפשר היה להעמיס על הלוויים את כלי המשכן. לאחר בנית המקדש, כותב רמב"ם, אין גיל פרישה קבוע. כל עוד יכול הלוי לשיר - ישתתף בשירה. לאחר שיתקלקל קולו בגלל זקנה, יצטרף לשוערים.