שאלות לעיון במזמורי תהלים - לפי מזמורים

מחבר: יהודה איזנברג

תוכן המאמר:
מזמור א
מזמור ב
מזמור יב
מזמור יט
מזמור כג
מזמור לז
מזמור מב-מג
מזמור מז
מזמור נ
מזמור נא
מזמור סה
מזמור עב
מזמור עד
מזמור עט
מזמור פג
מזמור פד
מזמור קג
מזמור קד
מזמור קכ
מזמור קכב
מזמור קכג
מזמור קכד
מזמור קלא<

מזמור א

(א)  אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים

     ובדרך חטאים לא עמד

     ובמושב לצים לא ישב:

(ב)  כי אם בתורת ה’ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה:

(ג)  והיה כעץ שתול על פלגי מים

     אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח:

(ד)  לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוח:

(ה)  על כן לא יקמו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים:

(ו)  כי יודע ה’ דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד:

תיאור דומה לזה שבפרקנו מצוי בירמיהו פרק יז:

 (ה)  כה אמר ה’

     ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן ה’ יסור לבו:

(ו)  והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב

     ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב: ס

(ז)  ברוך הגבר אשר יבטח בה’ והיה ה’ מבטחו:

(ח)  והיה כעץ שתול על מים

     ועל יובל ישלח שרשיו

     ולא ירא יראה כי יבא חם

     והיה עלהו רענן

     ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי:

1. קרא בעיון את שני הפרקים, בירמיהו ובתהלים, והשב על השאלות:

   א. מה צדקתו של הצדיק בפרקנו ומה צדקתו בירמיהו?

   ב. מה שכרו של הצדיק בכל אחד מן הפרקים. (הבחן מה עושה העץ בפריו

      בירמיהו ומה בתהילים);

   ג. המאירי מפרש "פריו יתן בעתו" - יתן מחכמתו לאחרים. נסה לפרש את

      הפסוק בירמיהו, המקביל לפסוק זה.

   ד. השווה את הרשע ואת עונשו בשני הפרקים.

2. במזמור מצויות מלות פועל שונות - חלקן בזמן עבר, חלקן בזמן הווה וחלקן בזמן עתיד. ערוך רשימה של הפעלים ונסה להסיק מסקנות מצורת הפעלים שמצאת במזמור.

3. במדרש שוחר טוב נאמר:

אמר רבי שמעון בן פזי, וכי מאחר שלא הלך, היכן עמד? ומאחר שלא עמד, היכן ישב, ומאחר שלא ישב, היכן לץ? אלא, לומר לך שאם הלך, סופו לעמוד, ואם עמד, סופו ללוץ, ואם לץ עליו הכתוב אומר "ולצת - לבדך תשא" (משלי ט). ללמדך שמצווה גוררת מצווה ועברה גוררת עברה. וכי מאחר שלא הלך ולא עמד ולא ישב, יכול לא יעשה לא טובה ולא רעה, אלא ישים יד לפה? תלמוד לומר: כי אם בתורת ה' חפצו.

   א. בתיאור החטא מתואר הלץ כשהוא בין חבריו - במושב לצים. מהי הפעילות

      החברתית של הצדיק? האם הוא עושה רק לעצמו או גם לאחרים? הוכח מן

      הכתובים!

   ב. מצא שלבים דומים בתיאור הרשע שבירמיהו יז.

4. פרש את פסוק 5 לפי דרך העתקו כאן.

על כן לא יקומו רשעים במשפט

              וחטאים      בעדת צדיקים.

5. "כי יודע ה' דרך צדיקים". פרש את "יודע" לפי שמות ב 25.

6. סכם את המזמור לפי נקודות אלה:

   - דמות הצדיק - מה הוא עושה וממה הוא נמלט;

   - שכרו של הצדיק;

   - הרשע - מעשהו והגמול על מעשהו.

מזמור ב

1. לפי דברי הגמרא בברכות ט, א מזמור א ומזמור ב הם פרשה אחת. המאירי כותב כי "בכל הספרים המדויקים מצאנו בו (במזמור ב) שהוא מזמור אחר". מצא סיבה לכך שהמזמורים ייחשבו למזמור אחד, וסיבה אחרת בגללה ייחשבו לשני מזמורים שונים.

2. לדעת הפרשנים מתייחס המזמור למתואר בשמואל ב פרק ה 21-17. קרא פסוקים אלה והראה במה הקשר שלהם למזמורנו.

3. ניתן לחלק את המזמור לארבעה חלקים מקבילים. רשום לפניך מיהו המדבר ומהו הנושא של כל אחד מהחלקים:

א. פסוקים 3-1 - ............... מדברים על ..........

ב. פסוקים 6-4 - ............... מדבר אל ............ על ..............

ג. פסוקים 9-7 - ............... מדבר אל ............ על ..............

ד פסוקים 12-10 - ...............מדבר אל ............ על ..............

4. סכם בקיצור ובלשון הכתוב מה אומר כל אחד מהבאים: הגויים, ה', דוד.

5. במדרש שוחר טוב נאמר

"ננתקה את מוסרתמו" - אלו תפילין של יד; "ונשליכה ממנו עבותמו" - אלו תפילין של ראש. דבר אחר: "ננתקה את מוסרותמו", אלו שבע מצוות שנצטוו בני נוח; "ונשליכה ממנו עבותמו" אלו הם מצוות שהם קולעים בהם, כגון סוכה ולולב.

- פרש את הפסוק בשתי הדרכים שפירשו המדרש.

6. המאירי כותב:

ורבותינו ע"ה פירשו כל המזמור על הגאולה העתידה במלך המשיח, ו"למה רגשו", על מלחמת גוג ומגוג. והנה המזמור כולו מבואר מנפשו לדעת זה, והוא אצל מה שאמר "אשרי כל חוסי בו", אע"פ שיארך הזמן כמעט שתתייאש האומר ממנו, מכל מקום אשרי החוסה בו ויגיע בעצמו, אשרי המחכה ויגע.

- פרש את המזמור כולו לפי גישה זו.

מזמור יב

1. המזמור עוסק בדיבור האמיתי לעומת הדיבור הכוזב. מצא את כל הביטויים העוסקים בדיבור ובלשון המוזכרים בפרק.

2. פסוק 6 עוסק בנושא אחר. מהו נושא הפסוק, ומהו הקשר בין פסוק 6 לפסוקים 5-1?

3. עתה חלק את המזמור לשלושה: 5-2; 6; 9-7. מהו נושא כל חלק?

4. "מי אדון לנו" (5) שואלים הרשעים. מהי תשובת בעל המזמור?

5. תאר את "שפת החלקות" ואת עונש המשתמש בה; את "אמרות טהורות" ואת שכרו של המשתמש בהן.

מזמור יט

1. מהו הקשר שבין שני חלקי המזמור? (היעזר גם ברד"ק).

2. בתיאור הבריאה מופיעים פעלים רבים המביעים דיבור או אמירה. ערוך רשימה של כל המלים, ונסה להבחין בהבדל במשמעות שביניהם.

3. באר, על-פי הפרשנים, ביטויים אלה:

"בלי נשמע קולם" -         קולם של מי?

"יצא קום" -                   מה יצא? קו של מי?

"והוא כחתן" -                מי הוא?

"ואין נסתר מחמתו" -      מחמתו של מי?

4. התורה מוזכרת במזמור בכינויים שונים. מה הם הכינויים האלה? נסה למצוא קשר בין כינוי התורה לבין התיאור הסמוך לכל כינוי:

תורת ה'   תמימה

עדות ה '  נאמנה

פקודי ה'  ישרים

מצוות ה'  ברה

יראת ה'   טהורה

משפטי ה'  אמת

נסה להסביר מדוע דווקא ל"תורה" מופיע הכינוי "תמימה" ול"עדות" - נאמנה, וכך הלאה. היעזר ברד"ק.

5. מצא את הקשר בין פסוקים 13-12 לפסוקים שקדמו להם; ואת הקשר של פסוק 14 לפסוקים 13-12.

6. פרש על-פי רש"י את ההדרגה בפסוקים 13 ואילך.

מזמור כג

1. במזמור כג שני חלקים המתארים את מהלך חייו של המלך דוד. מצא במזמור את תיאור הרועה ואת תיאור המלך, והשווה את התיאורים לדרך חייו של דוד.

2. קרא שנית את המזמור והבחן מתי הפנייה לה' היא בגוף שלישי ("הוא") ומתי בגוף שני ("אתה"). הסבר את הסיבה לסגנון זה, לפי תוכן הפסוקים שבהם מופיעה כל פנייה.

3. מיהו הרועה במזמור זה, ומיהם הצאן?

4. בתוך משל הרועה מצוי קטע קצר בו נקטע המשל והנמשל פורץ לתוכו. מצא אותו.

5. מצא בחלק המתאר את המלך את כל הביטויים המתארים מלכות.

מזמור לז

1. חלק את המזמור לחלקים אלה ותן כותרת לכל קטע: 11-1; 20-12; 31-21;  40-32.

2. השווה את צורת הא"ב של המזמור למזמורים אלה: קיא, קיב, קיט, קמה. מה מיוחד לכל מזמור?

3. מה נאמר במזמור על הצלחת הצדיק?

4. כיצד מתייחס הרשע לצדיק?

5. מה נאמר לצדיק בפסוק 3? היעזר ברד"ק וברש"י.

6. למה דומה הרשע בפסוקים 2, 20, 35?

7. כיצד עונה המזמור לשאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו?

8. איך מכונים הצדיק והרשע במזמור, ומה מלמד כל כינוי?

9. סכם את הנאמר במזמור על יחס ה' לצדיק.

מזמור מב-מג

1. מזמורים מב-מג מתארים געגועים בתקופה אחת לתקופה אחרת. מה הן שתי התקופות?

2. בילקוט שמעוני נאמר:

"מתי אבא ואראה פני אלוקים" - אמרו ישראל: ריבונו של עולם! אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוש שעלינו שלש פעמי רגלים ורואים פני שכינה? "כי אעבור בסך" - כשעולם ברגלים לראות פניך, בסקפסטאות (עגלות צב) היינו באים אנו ובנינו בחיל גדול, והאומות דוממים לפנינו. עכשיו שחרב הבית, אני היא שדוממת.

   א. אילו ביטויים במזמורים מכילים תיאור העלייה לרגל?

   ב. אילו ביטויים מתארים את מצבו הנוכחי של המתפלל?

3. מצא את "הפזמון החוזר" במזמורים (3 פעמים), ומצא גם את ההבדל בין המקומות השונים שהפסוק החוזר מופיע. חלק, בעקבות הפסוק החוזר, את המזמורים לשלושה, ומצא את נושאו העיקרי של כל חלק.

4. במזמורים ניתן חליפות תיאור עצב וצער, ותיאור שמחה (בעבר) או תקווה לעתיד. נסה לנתח את המזמורים לפי מצב רוחו של המשורר, ותאר את העליות והירידות במצב רוחו לאורך שני המזמורים.

מזמור מז

1. המאירי כותב כי מזמור זה "נאמר על זמן עבור מלחמות גוג ומגוג ושקוט הארץ, וכל הנשיאים יבואו לחסות תחת כנפיו".

מצא במזמור רעיונות אלה.

2. את המזמור אפשר לחלק לשלושה חלקים?

     א. פנייה לעמים להריע לה' בגלל גודלו;

     ב. פנייה לזמר לה';

     ג. מלכות ה'.

קבע את הפסוקים המתאימים לכל חלק.

3. בפנייה לכל העמים מכריז בעל המזמור כי ה' עליון, נורא, מלך גדול על כל הארץ. מדוע בחר בכינויים אלה? פרש על-פי בראשית יד 20-18; שמות כ 17.

4. על הקשר בין המזמור לימים נוראים כותב ילקוט שמעוני:

"בראש חודש אלול עלה משה בהר, והעבירו קול שופר במחנה: 'משה עולה בהר', כדי שלא יתעו עוד בעבודת אלילים. ונתעלה הקב"ה באותו שופר, ונאמר 'עלה אלוקים בתרועה', לכך תקנו חכמים לתקוע בראש חודש אלול בכל שנה ושנה".

בדוק היכן מופיעה התרועה במזמור ומה תפקידה.

5. במזמור מוזכרים קולות שונים. קרא בעיון את המזמור, ערוך רשימה של כל הקולות המוזכרים בו; מצא מה תפקידו של כל קול, מי משמיע אותו ובאיזו הזדמנות. בסוף המזמור נפסקים הקולות. מצא את הפסוקים שבהם שורה הדומיה, ונסה להסביר את הסיבה לכך, לפי תוכן הפסוקים.

מזמור נ

1. המאירי ורד"ק מפרשים כי מזמורנו מדבר על המשפט באחרית הימים. בנושא זה עוסק גם יואל פרק ד. מצא תכנים משותפים למזמורנו וליואל ד.

2. "יבוא אלוקינו" (3) - לאיזו תכלית יבוא? הוכח!

3. באר את פסוק 4 על-פי ישעיהו מד 21.

4. העובדה כי ה' הוא אדון כל הארץ מובאת בפרקנו ובפרק כד 1. בדוק לאיזה תכלית מובאת עובדה זו בכל פרק. יש הבדל בין המסקנות?

5. "אם ארעב לא אומר לך, כי לי תבל ומלואה" -

ילקוט שמעוני, תשס

אמר רבי שמעון בן יוחאי... נאמר בשור הגס "ריח ניחוח"; ונאמר בעוף הדק "ריח ניחוח"; ובמנחה "אישה ריח ניחוח" - לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים.

דבר אחר: אמר רבי יודן: עשר בהמות טהורות מסרתי לך. שלוש ברשותך ושבע שאינן ברשותך. אלו הן ברשותך: שור, שה כבשים ושה עזים, ושבע שאינם ברשותך: איל, צבי, ויחמור, ואקו, ודישון, ותאו וזמר. שמא הטרחתי עליך לחזר בהרים ולהתייגע בגבעות, להביא קרבן מאיל וצבי ויחמור שאינם ברשותך? לא אמרתי אלא מאלו שברשותך ושעל אבוסיך.

   א. מהי המטרה בהקרבת קורבנות לפי המדרש? היכן מצאת רעיון זה במזמור?

   ב. מצא את ההבדל בין הבהמות שברשותו של אדם לאלה שאינם ברשותו גם

      במזמור. מה מסיק מהבדל זה רבי יודן, ומה בעל המזמור?

   ג. עיין היטב בפסוקים 8-13; בפרק מ 7; בפרק נא 18. השווה להם פסוקים

      23-14 בפרקנו ופרק נא 21-19. מהו הזבח הרצוי ומהו הזבח שאינו רצוי?

      ענה בלשון הכתוב!

   ד. מהי בדיוק הדרישה בפסוקים 15-14? ענה גם לפי דברים כג 23-20.

6. מהם מעשיו ומהי השקפת עולמו של הרשע בפרקנו?

7. מהן הדרישות מעובד ה' לפי מזמורנו?

8. סכם את התיאורים השונים לגדולת ה' שבמזמור. מה בדיוק מביע כל דימוי?

מזמור נא

1. בדוק מהי המלה השכיחה ביורת בפרק (עם הנרדפות לה), וקבע על-פי תדירות המלה את נושא הפרק. כמה פעמים מצאת את המלה, ומתי היא מופיעה במשמעות הפוכה ממשמעותה הרגילה?

2. בדוק היטב בפרקנו ומצא את כל הנימוקים אותם מעלה דוד בבקשו שתשובתו תתקבל. עיין גם ברש"י פסוק ט בסוף ואבן-עזרא פסוק 7.

3. על התשובה בפרק -

רבי יוסף אלבו, עקרים ד כו

הדברים המונעים והמעכבים את התשובה הם שלושה, שהם העלמת החטא, וההתנצלות ואהבת הממון.

... בעבור זה נתקבלה תשובת דוד על עניין בת שבע, לפי שהיו בה שלושת התנאים שהזכרנו. ויתברר זה, ממה שהזכיר בתשובתו על עניין בת שבע ואמר: "חנני אלוקים כחסדך" - לרמוז שהתשובה לא תקובל אלא על צד החסד שזכרנו. ואמר: "כרוב רחמיך מחה פשעי" - כלומר, אף-על-פי שפשעי גדולים ורבים, מחה אותם כרוב רחמים שהם ללא תכלית, כדי שלא יהיה כוחי לחטוא, יותר גדול מכוחך למחול. ואמר: "כי פשעי אני אדע" - לרמוז על התנאי הראשון ולומר שלא היה החטא נעלם ממנו. "וחטאתי נגדי תמיד" - לרמוז שלא היה מתנצל על חטאו לומר שלא חטא. שתמיד הוא חושב שחטא. ואמר: "לך לבדך חטאתי" - לרמוז על התנאי השלישי, לומר שלא הייתה תשובתו מפני אהבת הכבוד, או הנאת ממון, או פחד מבני אדם שלא יענישוהו, אלא מפני אהבת השם יתברך, שהעברות היו בין אדם למקום, כלומר: בסתר, שלא היו האנשים יודעים בהם, אלא ה' לבדו.

וכפל לומר "והרע בעיניך עשיתי", להתוודות על שני מיני העבירות: על העבירות שבין אדם למקום אמר "לך לבדך חטאתי"; ועל עבירות שבין אדם לחברו אמר "והרע בעיניך עשיתי". וזה, שאף-על-פי שהן מצוות שבין אדם לחברו, מאחר שצווה בהם השם יתברך, הנה רע בעיני ה' מי שיעשה הפך דברו.

ואמר "למען תצדק בדברך", שב אל מה שאמר "מחה פשעי והרב כבסני מעווני", כלומר: בעבור שתצדק במה שאמרת שאתה מקבל בתשובה לשבים ומוחל וסולח לחטאתם - "מחה פשעי". וכדי שתזכה במה שתשפוט את האדם על חטאו, אחר שהוא יכול לשוב בתשובה ואינו שב - "טהרני מחטאתי", אחר שאני שב לפניך, ויש אומרים ש"בדברך" ו"בשפטך" שב למה שנאמר בקין: הלא אם תיטיב - שאת", ואל מה שנשפט עליו.

ולפי שהעבירה היא אם במחשבה ואם בדיבור ואם במעשה, או בכולן - צריך שתהיה התשובה בשלושתן. אם במחשבה - החרטה; ואם בדיבור - הוידוי; ואם במעשה - שיעשה מעשים הפך מהעבירות שעשה.

לפיכך היה דוד מתפלל על כולן. על המחשבה אמר: "לב טהור ברא לי אלוקים". ועל הדיבור: "ה' שפתי תפתח". ועל המעשה: "אלמדה פשעים דרכיך". כלומר, שיעשה מעשים הפך העבירה, כדי שיראו האנשים ויקחו מוסר וילמדו לשוב אל ה' יתברך.

   א. מה הם שלושת הדברים המונעים את התשובה, וכיצד הראה דוד בתפילתו כי

      מונעים אלה אינם אצלו? מצא פסוקים נוספים על אלה שהביא רבי יוסף

      אלבו.

   ב. מה פירוש "למען תצדק בדברך תזכה בשפטך", לפי רבי יוסף אלבו, ומה

      פירוש הפסוק לפי רש"י ולפי אבן-עזרא?

   ג. מה הם שלושת התחומים שבהם יש חטא ותשובה, וכיצד שב דוד בתשובה

      בשלושת התחומים כולם?

   ד. רבי יוסף אלבו כותב כי בניגוד לדוד, ששב בתשובה ועל-כן נסלח לו,

      הוסרה המלוכה מעל שאול אחר חטאו במלחמות עמלק. עיין בשמואל א' פרק

      טו והראה כי שלושת הדברים המונעים את התשובה היו בשאול.

   ה. עיין בשמואל ב' פרק יב. איזה מהתכונות שמצאת בדוד כאן מצויות גם

      בספר שמואל? עיין היטב בפרקנו ובשמואל, והסבר את כוונת רבי יוסף

      אלבו באומרו שדוד לא העלים את החטא.

6. באילו פסוקים מזכיר דוד את הנבואה, ומה עניין הנבואה לפרקנו?

7. רש"י ור"ע מפרשים את פסוק 18 כמכוון לפסוק 16, ולא כמכוון לעניין

הקורבנות באופן כללי. הסבר את דבריהם.

8. רד"ק לפסוק 20 כותב:

"בשני הפסוקים האלה (21-20) נראה, שבעודו אומר 'השיבה לי ששון ישעך' כן היה לו, ששבה לו. כי אלה הפסוקים הם נבואה, שעתיד בית המקדש להיחרב ראשון ושני על העוונות. ואף-על-פי שהיו מקריבים קורבנות תמיד, כיוון שהיו מעשיהם רעים, ביזה הא-ל קורבנותיהם והחריב המקדש. ובימי משיחנו יהיו קורבנותינו רצויים, שיהיו כל ישראל בלב אחד לעבוד את ה', לפיכך 'היטיבה ברצונך את ציון'".

   א. איך קישר רד"ק את שני הפסוקים לפרק כולו?

   ב. איך הסביר רש"י את הפסוקים?

   ג. נסה להסביר את הקשר לפי הרשום להלן:

      כי לא תחפוץ זבח ואתנה,          עולה לא תרצה.

      זבחי אלקים רוח נשברה,           לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה.

      היטיבה כרצונך את ציון           תבנה חומות ירושלים.

      אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל    אז יעלו על מזבחך פרים.

מזמור סה

1. לקביעת נושא הפרק:

רבי מנחם בן שלמה, המאירי

זה המזמור נאמר על זה הגלות שמקוים ומייחלים להיגאל ולשוב אל ארצם, ושיעמדו שם בשלווה עד שלא יחרדו כל בה, ותימלא הארץ דעה את ה', ואותי יום-יום ידרושון, אין מעכב ואין מונע.

ציין בדיוק את הפסוקים שבהם מופיעים הרעיונות כדלהלן:

   א. שמקווים ומייחלים להיגאל ולשוב אל ארצם;

   ב. שיעמדו שם בשלווה עד שלא יחרדו כל בה;

   ג. שתימלא הארץ דעה את ה';

   ד. ואותי יום-יום תדרושון.

מלבי"ם

הוסד על ברכת הגשמים אשר נתן ה' אחרי הרעב, ויוכל להיות שהיה על הרעב שהיה בימי דוד שלוש שנים, כמו שכתוב בסוף שמואל.

   ה. באילו פסוקים רואה מלבי”ם את מוקד הפרק, ובאילו המאירי?

   ו. פרש את פסוקים 6-2 לפי הגישות השונות להבנת הפרק.

   ז. מהי עמדת אבן-עזרא בגישות אלה? עיין בביאורו לפסוקים 1; 10.

2. לביאור הפסוקים 6-2 -

רבי יוסף אלבו, עקרים ד מט - :

התקווה והתוחלת לה' יתברך היא כמו התהילה במובחר שבמקומות, וכמו המובחר שבקורבנות - והוא הקורבן שאינו בא על חטא, אלא בנדר ונדבר. אמר: "לך דמיה תהלה אלקים בציון, לך ישלם נדר" - ונראה לי כי "דמיה" הוא מלשון תקווה, "דמינו אלקים חסדך" שפירושו "קווינו". ויהיה פירוש הפסוק כן: הדומיה, שהיא התקווה והתוחלת אליך אלקים, הוא כמו התהילה בציון, שהוא המקום הנבחר שבמקומות; והיא גם כן כאילו ישלם לך נדר, שהוא הנבחר בקורבנות, לפי שאינו בא על חטא.

ומצד התקווה, אתה שומע התפילה, כי התפילה שהיא מצד התקווה אליו, יתברך, היא הנבחרת. ומצד שאתה שומע התפילה - "עדיך כל בשר יבאו" להתפלל. ומצד התפילה הבאה מצד התקווה - "דברי עוונות גברו מיני", ואפילו ה"פשעים", שהם המרידות - "אתה תכפרם", וזה לגודל מעלת התקווה.

   א. איך פרש רבי יוסף אלבו את הביטוי "דומייה", ומי פירש כמוהו?

   ב. אל מה משווה המשורר את הדומייה לה'? (שני דברים)

   ג. מדוע ה' שומע את התפילה, ומדוע מכפר על עוונות?

3. השווה פסוק 5 לפרק כז 4. מהו ההבדל בדרך הבקשה להיות בבית ה' ומהי הסיבה להבדל זה?

4. פרש פסוק 6.

5. מדוע מביא המשורר את תיאורי גבורת ה' בפסוקים 9-7? איך מתקשר הקטע לפסוקים שלפניו, ואיך לפסוקים שלאחריו?

6. קרא בעיון פסוקים 14-10, וציין:

   א. אילו עונות שנה מתוארות בפסוקים השונים? קבע את הפסוקים העוסקים

      בכל עונה.

   ב. היכן בקטע תיאורי דומם, היכן תיאור צומח והיכן תיאור החי? בדוק מתי

      משתמש המשורר בפעלים המתייחסים כרגיל לסוג אחד, בדברו על סוג אחר

      (לדוגמה: "גיל גבעות תחגורנה").

7. פרש את הביטויים: עדיך; נשבעה בטוב ביתך; נוראות בצדק תעננו; נאזר בגבורה; משביח שאון ימים; ותשוקקה; תעשרנה; נחת גדודיה; ברביבים תמוגגנה; מעגלך ירעפון דשן; יתרועעו אף ישירו.

מזמור עב

1. הפסוקים הרשומים להלן מתאימים לפסוקים במזמורנו. בדוק וציין לאיזה פסוק במזמור עב מתאים כל פסוק מהרשומים להלן:

מלכים א'   ב 14-7;   ב 28-16;   ה 5-4;   ה 14;   י 3-1;   י 22.

2. במזמור מופיעים כמה פעמים תיאורי שפע כלכלי. בדוק מהי הסיבה לשפע בכל פעם.

3. מה באים להביע במזמור "שמש" ו"ירח" ובאיזה הקשר נאמרו?

4. מה ההבדל בין יחד הגויים לשלמה בפסוקים 11-8 ליחסם בפסוק 17?

5. תיאור המלכת מלך מופיע גם בפרק ב. השווה את שני המזמורים וציין:

   א. מה הם המוטיבים המצויים במזמור אחד ואינם במשנהו, ומדוע?

   ב. מה הם המוטיבים המשותפים, ומה ההבדל בדרך תיאורם? הסבר את ההבדלים

      לפי אופיו של כל מזמור.

מזמור עד

1. הפרק מתחלק בחלוקה זו:

(א) 3-1;   (ב) 11-4;   (ג) 17-12;   (ד) 23-18.

תן שם לכל קטע וקבע את הפסוק המרכזי שבכל פסקה.

2. השווה פסוקים 4 ו-9. מהו הניגוד המובע בפסוקים?

3. קרא בעיון פסוקים 11-4 וציין:

   א. מה הם מעשי האויב (פרט)?

   ב. מה הן מחשבות האויב?

   ג. מה היא תגובת המתפלל למעשי האויב ולמחשבותיו? (דייק בתשובתך וציין

      איזו פעולה או מחשבה מעוררת כל תגובה. מה מבקש המתפלל וכיצד הוא

      מנמק את בקשתו).

4. הסבר את פסוק 6 על-פי מלכים א' ו 29.

5. עיין היטב בפסוקים 17-12.

   א. חלק את הקטע לשני חלקים, וציין מה נושאו של כל חלק.

   ב. את הפסוקים הראשונים בקטע אפשר לפרש בדרך סמל (כרש"י) או כמשמעם

      (רבי משה; בפירוש אבן-עזרא). פרשם בשתי הדרכים.

6. עיין בפסוקים 23-18 וציין:

   א. מה הם הנימוקים השונים בבקשת המתפלל את התערבותה '?

   ב. היכן בקטע זכרי לשון לפסוקים קודמים בפרק?

7. פרש פסוק 13 על-פי שמות יד 21 (מצא ביטוי זהה!) ועל-פי ישעיהו נא   10-9).

8. פרש פסוק 15 על-פי שמות יז 6; במדבר כ 11; יהושע ג 16 ותהילים עח   15-14.

9. המאירי כותב כי תוכן המזמור הוא "על חורבן המקדשות והיעדר הנבואה ואורך זמן הגלות". מצא את הפסוקים העוסקים בכל נושא מאלה שהזכיר המאירי.

10. פרש את הביטויים:

פעמים למשואות; סבך עץ קרדומות; נינם; אל תתן לחית נפש תורך; עי מלאו מחשבי ארץ נאות חמס; שאון קמיך עולה תמיד.

מזמור עט

1. השווה במדויק את פרק עד לפרק עט, וציין:

   א. אילו ממעשי האויב מתוארים בכל מקום?

   ב. מה הם הנימוקים אותם מעלה המתפלל בתפילתו - בזכות ישראל?

   ג. מה מבקש המתפלל שייעשה לאויב?

   ד. האם יש בפרקנו פסוקים המקבילים למזמור כד 17-12?

   ה. מהו ההבדל בהלך הרוח בין שני המזמורים? באיזה מהם מודגש הייאוש? מה

      היא הסיבה להבדל זה?

2. "אלהים באו גויים בנחלתך" -

ילקוט שמעוני - תהילים רמז תתכ"ה

"אלהים באו גויים בנחלתך" - הנחת אותם ליכנס, ואתה אמרת "והזר הקרב יומת" (במדבר א). ולא הזר בלבד, אלא בני אהרון כוהנים קדושים נכנסו להקריב ונשרפו, וכן עוזיה; לא לכבודך נכנס להקטיר קטורת ויצא מצורע? ולא עוד, אלא שרעשה הארץ. ואלו אנשים טמאים הנחתם ליכנס?

- אמר להם: אלו נכנסו שלא ברשות; לפיכך פגעתי בהם. אבל אלו אני צוויתים, שנאמר "כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה נאם ה' ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים" (ירמיהו א 15).

   א. איזה דברים שם בעל המדרש בפי המתפלל ואינם מפורשים במזמור?

   ב. מהי תשובת ה' לפי דברי המדרש? על איזה קושי משיב המדרש?

3. הנימוק "למה יאמרו הגויים" מופיע בפרקנו; ביואל ב 17; בשמות לב 12 ובבמדבר יד 15. מה הן הבקשות השונות המסתמכות על נימוק זה?

4. "אל תזכור לנו עוונות ראשונים" - למה?

5. "נקמת דם עבדיך השפוך" - העתק את הפסוק שבו מתוארת שפיכת הדם.

6. "חרפתם אשר חרפוך" (12) - היכן מוזכרת החרפה במזמורנו?

מזמור פג

1. המשורר מתפלל בפרקנו על ברית האומות נגד ישראל. מתי הייתה המלחמה ומה התרחש בה?

רד"ק והמאירי מפרשים כי המלחמה היא מלחמת יהושפט שעליה מסופר בדברי הימים ב' פרק כ.

יש מפרשים כי נושא מזמור פג הוא גם נושא מזמור מח, אלא שמזמור פג נאמר לפני הקרב, ואילו מזמור מח נאמר אחריו.

   א. מה בדברי הימים מחזק את הפירוש כי לפנינו תיאור המלחמה שם?

   ב. מה תוכל לומר נגד ההשוואה?

   ג. מה הביא פרשנים לומר כי מזמורנו ומזמור מח עוסקים באותה מלחמה?

   ד. מה תוכל לומר נגד באור זה?

2. את דבריהם של האויבים הרוצים להשמיד את ישראל אנו שומעים פעמיים: בפסוק 5 ובפסוק 13. פסוק 5 מופיע בתוך תיאור ההתייעצות שבין הגויים, ואילו פסוק 13 הוא דבריו של המשורר והסברו על רצונם להילחם. נסה להסביר לאור הבדל זה את השוני בין הפסוקים.

3. במזמור כמה רמזים למלחמות במקרא. העתק את התיאורים שאליהם רומזים פסוקי המזמור. מקורות: שופטים ד; ז; ח.

4. "גם אשור נלווה עמהם" - מה מיוחד בכך שאשור הצטרף?

5. "אלוקי שיתמו כגלגל; כקש לפני רוח" (14).

בריל פירש פסוק זה וכתב:

כרוח גלגל שסובב סובב מתנועע תמיד ולא ישקוט, כן יהיו נרדפים תמיד מבלי מצוא מנוחה. והוא הנכון, בעבור ה' הידיעה. (ניקוד האות כ' במלה כגלגל הוא ניקוד ה' הידיעה, והאות ה' נשמטת). כי אם יהיה כגלגל הנרדף, מטעם (הפסוק בישעיהו יג 13) "וכגלגל לפני סופה" - דהיינו שם עצם מה (שם צמח כלשהו), כמו קש, היה מן הראוי להיכתב בשווא, כמו הנזכר (הפסוק בישעיהו, שניקודו כגלגל בשווא) וכמו הכפל (כקש כ' בשווא).

   א. איך פירש רש"י את הביטוי "שיתמו כגלגל" ואיך בריל?

   ב. כיצד מוכיח בריל את פירושו?

   ג. מצא ראיה לפירושו של רש"י.

      הדרכה: אלוקי שיתמו כגלגל

             כקש לפני רוח

6. מלא פניהם קלון (17).

המאירי:

בני עמנו, כי בהינצלם מצרותיהם ישובו אליך ויעבדוך.

רד"ק:

שהם היו סבורים להתכבד בקלוננו, ואתה מלא פניהם קלון, שיהיו נקלים לפנינו ונבזים תחת אשר היו חושבים להיותם נכבדים עלינו.

   א. עיין היטב בפסוקים 19-14, וקבע מה הם הפסוקים העוסקים ביהודים ומה הם העוסקים בגויים, לפי המאירי.

   ב. מה הוא הקושי שהביא את המאירי לפרש כפי שפירש? עיין במיוחד בפסוקים 18-17.

   ג. מדוע לא הסכים רד"ק (ואבן-עזרא) עם פירוש המאירי? ענה לפי מסגרת הפסוקים 19-14.

מזמור פד

1. לעניין נושא הפרק -

מלבי"ם:

הוסד בגלות בבל. הלוי אסיר תקווה כלתה נפשו שישוב אל עבודתו לשורר שיר ה' בהיכלו, ומשבח את המצפים לישועה ומתפלל על בניין המקדש וצמיחת קרן בית דוד.

המאירי:

כוונת זה המזמור - נבואה על זה הגלות והתאוותנו לבניין בית המקדש. והודיע בו שעיקר הכוונה בתשוקת הארץ ובית המקדש הוא לסיבת שלמות חכמה, עד שידע האדם מכבוד בוראו מה שאפשר בשכל אנושי להשיגו.

רד"ק:

זה המזמור נאמר על דוד כשהיה גולה בארץ והיה מתאווה אל מקום הארון והמזבח.  או: נאמר על לשון הגלות, והוא הנכון.

בביאורו לפסוק 7: "ואם נפרשהו על עולי הרגל..."

   א. מה במזמור מחזק כל אחת מהגישות? מצא לכל גישה פסוק אחד המוכיח את

      צדקתו בקביעת נושא הפרק.

   ב. איזו מהגישות מובנת לך יותר?

   ג. סכם את רעיונות המזמור לפי הגישה שציינת בשאלה (ב).

2. לחלוקת הפרק -

מלבי"ם: א. 5-2;      ב. 9-6;      ג. 13-10.

אפשרות אחרת: א. 5-2;     ב. 8-6;     ג. 10-9;     ד. 13-11.

   א. תן שמות לכל אחד מחלקי המזמור לפי כל שיטת חלוקה.

   ב. איזו מהחלוקות מובנת לך יותר?

   ג. איך יחלק אבן-עזרא את המזמור? עיין גם בפירושו לפסוק 9.

3. מה עניין הציפור והדרור בקטע 5-2?

4. פרש את פסוק 7.

5. ה' א' צבאות שמעה תפילתי, האזינה אלוקי יעקב סלה (9).

רד"ק:

שמעה תפילתי - לקרב הגאולה. כמו שאמר נכספה וגם כלתה נפשי.

   א. מהי התפילה שאותה מבקש המתפלל שה' ישמע? ענה לפי רש"י, רד"ק ואבן-

      עזרא.

   ב. איזה מהפירושים מובן לך ביותר? נמק.

6. "טוב יום בחצריך מאלף" (11). מאלף מה?

7. הביטוי "מגן" מופיע בפסוקים 10 ו-12. מה משמעות השימוש באותו ביטוי בשני הפסוקים? היעזר באבן-עזרא.

מזמור קג

1. השווה את תחילת המזמור (5-1) לסופו (22-20). מהו השווה ומה השונה בשני הקטעים?

2. עיין בספר שמות, לג 13; לד 7-6. מצא לפחות ארבע מתכונות ה' המוזכרות בספר שמות בפרקנו.

3. דימוי האדם לחציר מופיע בפרקנו ובישעיהו מ. איזו מסקנה מסיקים מהשוואה זו בכל מקום?

4. קרא קריאה שטחית את פרק קד והשווה את פרקנו אליו. מה הן הסיבות שהמשורר מברך את ה' בפרק קד, ומדוע הברכה בפרקנו?

5. מדוע אין ה' מעניש את האדם על כל חטאיו? פרט.

6. היכן, בפרקנו, מובא הרעיון המפורש במזמור נא 7?

7. השכר והעונש במזמור -

רבי יוסף אלבו, עיקרים ד לו, לח

ראוי שנחקור אם יהיו השכר והענוש זמניים או נצחיים...

... מדרך השכר והעונש בין בני המדינה, לשער השכר כפי ערך הנעבד, לא לפי ערך העבודה. כי מי שעובד שר גדול שכרו יותר גדול מהעובד לאדם אחר... וכאשר תגדל מעלת הנעבד, תגדל מעלת השכר.

אין ראוי שיהיה כן בשכר עבודת ה'. וזה: כי העבודה הנעשית למלך, יקובל עליה שכר יותר גדול... כי התועלת שיקבל המלך הוא יותר מהתועלת שיקבל אדם אחר. אבל ה' יתברך, אחר שאינו מקבל שום תועלת בעבודה כלל... אין ראוי שיהיה השכר נערך אל הנעבד, אלא אל העבודה. ואחר שהעבודה נעשית בזמן, ראוי שיהיה השכר זמני.

... העונש ראוי שיהיה כפי ערך מי שהמרו את רוחו. וזה: כי אף אם אין מגיע מהמרי אל ה' שום הפעלות, מכל מקום אחר שכוונת החוטא לעשות הפך מצוות ה' - ראוי שיחשב אל החוטא למרי עצום, כפי כוונתו... לזה ראוי שיהיה העונש המגיע לרשע נצחי כמו שה' נצחי...

... כמו שבשכר, אף אם הדין נותן שיהיה שכר זמני, ישוב ויהיה נצחי על צד החסד, כן בעונש, אע"פ שהדין נותן להיות נצחי - הנה הוא ישוב זמני, על צד החסד.

וכך באר זה המשורר במזמור "לדוד ברכי נפשי את ה'". על העונש אמר "לא לנצח יריב ולא לעולם יטור". כלומר: כמו שהיה ראוי, אבל: לא כחטאינו עשה לנו ולא כעוונותינו גמל עלינו". ובאר כי זה הוא על צד החסד, "כי כגבוה שמיים על הארץ גבר חסדו על יראיו". וזה, כי היות השכר נצחי על מעשה זמני, הוא חסד גדול, כגבוה שמיים על הארץ.

וכדי שיזכה אדם לשכר הזה, היה מן ההכרח להרחיק ממנו את פשעינו מרחק גדול, כרחוק מזרח ממערב, ולתת עונש זמני בעולם הזה לצדיקים, כדי שיזכו לשכר הנצחי בעולם הבא. שאם היה מעניש עונש נצחי, כמו שהדין נותן - לא היה אדם שיזכה לשכר הנצחי. ועל זה אמר: "כרחם אב על בנים ריחם ה' על יראיו" לבאר, כי זה היה רחמנות מה' להעניש את הצדיקים בעולם הזה עונש זמני על מיעוט עבירות שבידם, כדי שיזכו לשכר נצחי בעולם הבא. כמו שאב מייסר ומלקה את בנו דרך רחמנות, להביאו לתכלית טוב ומעלה גדולה להיטיב לו באחריתו.

ובאר סיבת חסד זה ואמר: "כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו". כלומר: אחר שהוא יודע שאנחנו מצד יצרנו מתעתדים לחטוא, אם לא היה ממשיך החסד הזה, להעניש את האדם עונש זמני תחת עונש נצחי, לא היה אדם ניצול מדינה של גיהינום. ומה יעשו הצדיקים, שאי אפשר שלא יחטאו איזה חטא בעולם הזה? ואם לא היה הופך השכר הזמני לנצחי על צד החסד, לא היה אדם משיג לנועם מתמיד. וזה לפי שהאדם זמני,. כי "אנוש כחציר ימיו, כציץ השדה כן יציץ, כי רוח עברה בו ואיננו". ומה יעשו הצדיקים כדי שיזכו לשכר הנצחי? וזה שכרם: "וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו". כלומר: אף אם "אנוש כחציר ימיו" ומעשיו זמניים, השכר הוא נצחי על צד החסד, שהוא "מעולם ועד עולם על יראיו".

וכן בתחילת המזמור רמז לשני מיני החסד הללו. ואמר: "הסולח לכל עוניכי" לרמוז על חסד הפיכת העונש הנצחי לעונש זמני. "הרופא לכל תחלואיכי", לרמוז על חסד הפיכת השכר הזמני לשכר נצחי. וחזר לבאר זה ואמר: "הגואל משחת חייכי", שזה ודאי מדבר על הגאולה מעונשי גיהינום הנצחיים. כי מן המוות הגופית הטבעית אין שום אדם ניצול הימנה. ואמר אחר כן: "המעטריכי חסד ורחמים" לומר כי מצד חסד התהפך העונש הנצחי לזמני, היה אפשר שישיג השכר הרוחני הנצחי שהוא עטרת צבי לנפש וצפירת תפארה בראש כל צדיק.

ובסוף המזמור באר כי שני מיני החסד הללו נמשכים על אוהבי ה' ושומרי מצוותיו בלבד. וזהו אמרו "וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו".

   א. מה צריך להיות טיבו של השכר והעונש ללא רחמי ה'?

   ב. באילו פסוקים במזמורנו מדובר בשכר, באילו בעונש, וכיצד מתואר השכר

      והעונש במזמור?

   ג. קרא בעיון פסוקים 19-9 והשווה את פירושו של רבי יוסף אלבו לפירוש

      אבן-עזרא. היכן מצאת אחידות בפירושיהם?

מזמור קד

1. למבנה הפרק -

אבן-עזרא:

"ובמזמור הזה יספר מעשה בראשית. והחל מהאור, כי הוא ההוה בתחילה. ואחר כך השמיים והארץ והדשאים והמאורות ודגי הים וחיית השדה והאדם".

   א. קבע את הפסוקים העוסקים בכל אחד מהנושאים שהזכיר אבן-עזרא.

   ב. איזה נושא מודגש בפרק ולא הוזכר בדברי אבן-עזרא?

   ג. חלק את הפרק ל6- חלקים, לפי סדר הבריאה בששת ימי בראשית.

2. לתוכן הפרק -

רבי יהודה הלוי, כוזרי ה י

מזמור קד הולך על דרך מעשה בראשית. התחיל "עוטה אור כשלמה" (פסוק 2) - רומז אל מאמרו "יהיה אור" (בראשית א 3). "נוטה שמיים כיריעה" (2) - רומז אל "יהיה רקיע" (בראשית א 6). "המקרה במים" (3) רומז על "המים אשר מעל לרקיע" (בר' א 7).

ואחר כן תאר מה שיקרה באוויר, מהעננים והרוחות והאדים והברקים והזוועות, ושהם כולם ברשיון, כמו שאמר באיוב (לו) "כי בם ידין עמים". והליץ בעדם, כולם, באומרו "השם עבים רכובו, המהלך על כנפי רוח, עושה מלאכיו רוחות  (4-3) - רצונו לומר: שה' שולחם אל מקום שירצה, ובמה שירצה. וכל מה שתיאר עד כאן (פסוקים 4-2) תלוי ברקיע.

ואחר כך עבר אל "יקוו המים ותראה היבשה" (בראשית א 9) - באומרו "יסד ארץ על מכוניה" (5). והמים בטבעם מקיפים ממעל לארץ, ויכסוה כולה כלבוש - עמקים והרים. כמו שאמר "תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים" (6). אבל יכולת ה' וחכמתו שינתה את טבע המים, והכניסתם אל העמקים מקווה המים, עד שיהיה ביבשה מקום גידול לחיים ומקום הוראות חכמת ה'.

ואמר: "מגערתך ינוסון" (7) - כינוי היכנס המים אל המים ומתחת הארץ. ולזה רמז באומרו "לרוקע הארץ על המים" (תהילים קלו 6), כי הוא כנגד אמרו "תהום כלבוש כסיתו" (6). וזה כפי טבע המים. והמאמר "יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה" (בראשית א 9), וכל זה מכוון לתועלת החיים, כאשר ידחה האדם בתחבולותיו ומלאכותיו רוב מימי הנהרות בסכרים, לקחת המים כפי צורכו לבית הרחים או לתועלת אחרת.

ואחר כך עבר אל "תדשא הארץ" (בראשית א 11), באומרו "משקה הרים מעליותיו" (13), כינוי ל"ואד יעלה מן הארץ" (בראשית ב 6), לתועלת אדם וזרעו. כמו שאמר "מצמיח חציר לבהמה" (14), שלא יבוזו החציר, כי הוא לתועלת בהמות היישוב, בקר וצאן, חמורים וזולתם, כינה את הבהמות ב"עבודת האדם", רוצה לומר: עבודת האדמה לעבוד בהם.

(הערת הסבר: בפסוק "מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם" [14], שני חלקים מקבילים: חציר - עשב; בהמה - עבודת האדם).

ויוציא האדם את לב הצמח (עיקר הצמח) לעצמו, כאשר אמר "להוציא לחם מן הארץ" (14), דומה לאומרו ל"הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע" (בראשית א 29), רוצה לומר עיקר הצמח לאדם, והקליפות לשאר החיים, כמו שאמר "ולכל חית הארץ ולכל עוף השמיים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה - את כל ירק עשב לאכלה" (בראשית א 30).

ואחר כך זכר את שלושת המזונות אשר יוצאו בעבודת האדמה, והם: דגן, תירוש ויצהר. וכולם "לחם" ("להוציא לחם מן הארץ" [14]), ואחר כן זכר תועלתם, ואמר "ויין ישמח לבב אנוש", ואחר כך "להצהיל פנים משמן; ו"לחם" הוא הלחם הידוע המיוחד - "ולחם לבב אנוש יסעד" (15).

ואחר כך חזר על תועלת ירידת המטר וצמיחת האילנות, כמו שאמר: "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע" (16). ותועלת האילנות הגבוהים למין מן החיים, כמו שאמר "אשר שם ציפורים יקננו" (17), כאשר ההרים הגבוהים הם תועלת למין אחר מבעלי החיים, כמו שאמר "הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים" (18).

והכול נכלל בזכרו את היבשה.

ואחר כך עבר אל "יהי מאורות" (בראשית א 14) באומרו "עשה ירח למועדים" (19). וזכר תועלת הלילה, ושהיה בכוונה מאת ה' לא במקרה, ולא תהו מעשהו, ולא במקרים התלויים במעשהו. כי הלילה הוא זמן היעדר השמש, אבל עם זה הוא מכוון לתועלת. כמו שאמר "תשת חושך ויהי לילה" (20). ומה שסמוך לו בזיכרון החיות המזיקות לאדם, והליכתם בלילה לטרוף והיאספם ביום; והאדם והחיות הרגילות עם האדם הרגלם הפוך מהרגל החיות הטורפות, כאשר אמר "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" (23).

הנה כבר נזכרו החיים הארציים כולם, בזוכרו את הנהרות, ואחר כן בזכרו את המאורות, ונגרר עמהם זכר האדם - ולא נ שאר לו אלא לזכור את החיים אשר במים; ורוב ענייניהם אינם ידועים, והחכמה בהם אינה נגלית לנו כהיגלותה בחיים אשר ביבשה. על כן שבח על זיכרון החיים הארציים, אשר החכמה בהם נגלית, ואמר: "מה רבו מעשיך ה'" (24).

ואחר כך חזר אל זכר הים ומה שיש בו, וסמך לו אמרו ל"יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו" (31), רמז לאומרו "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" (בראשית א 31) ואמר על היום השביעי "וישבות, ויברך, ויקדש" (בראשית ב 3-2), בעבור שנשלמו המעשים הטבעיים אשר ישלמו בזמן, והגיעו מעשי ה' בבריאת האדם אל מעלת המלאכים אשר אינם צריכים את הכוחות הטבעיים, מפני שהם שכליים שאינם צריכים בפועליהם אל זמן. כפי שאנו רואים את השכל מצייר ברגע אחד את השמיים והארץ, והשבת היא עולם המלאכים ועולם המנוחה, כאשר תדבק בה הנפש - תנוח. ועל כן נאמר על השבת שהוא מעין עולם הבא.

   א. סכם בפירוט מלא את הפסוקים במזמור קד ואת המקבילים להם בספר בראשית פרקים א-ב.

   ב. מהו סדר הפרק וחלוקתו לפי רבי יהודה הלוי?

   ג. מה טיבם של המים, והיכן נזכר שה' שינה את תכונתם היסודית? צטט

      בתשובתך פסוקים ממזמורנו ומבראשית.

   ד. המקרה במים עליותיו (3) -

רד"ק:

העבים הם עליותיו, והם כמו קרוי על הארץ.

המאירי:

קרא הארץ עליות להיות דירות הנבראים התחתונים בה.

      כמו מי מהשניים פירש רבי יהודה הלוי? איזה פירוש מובן לך יותר לפי

      פסוק 13 ולפי המקבילה למלים "המקרה במים עליותיו"?

   ה. פרש את פסוק 14 לפי ריה"ל. הסבר את המלים "עשב", "עבודת האדם",

      "לחם". האם אבן-עזרא מסכים עם פירושו?

   ו. פסוק 18 נמצא בסוף הקטע 18-13, המתאר את הגשם ואת תועלתו. כיצד

      משתלב הפסוק בקטע.

   ז. במה בריאת הלילה הנה שבח המשתלב בשבחי ה' שבכל המזמור?

   ח. מקומו ההגיוני של פסוק 24 הוא אחרי פסוק 26. בדוק מדוע צריך היה

      הפסוק להיות אחר פסוק 26, ומדוע בכל זאת נקבע במקומו.

      הדרכה: השווה גם פירוש רד"ק:

"כשהשלים לספר נבראי היבשה שנתגלגלו זכרם עם זכר הצמחים והמאורות, והם גילויי החכמה לאדם יותר מנבראי הים, לפיכך חתם בהם בזה הפסוק, אומר יודעים ומכירים אנו כי גדולים מעשי ה' וכולם עשויים בחכמה".

3. השווה פסוק 5 לפסוק 32. היש סתירה בין הפסוקים?

4. תהום כלבוש כסתו (6) - מה כיסה את מה?

5. בתיאור בריאת הארץ במזמורנו ישנם פרטים שאינם מוזכרים בספר בראשית. ציין מה הם פרטים אלה, ונסה לתת טעם לכך שהם מודגשים בפרקנו. היעזר בירמיהו ה 22; איוב לח 9.

6. למי מביאים תועלת המעיינות, ולמי הגשם? (12-10; 18-13).

7. מה ההבדל בין תיאור המאורות בפרקנו לתיאורם בבראשית? מה הסיבה להבדל זה?

8. מה הם דרכי ההשגחה השונים של ה' על הבריות? צטט.

9. איזו מסקנה מסיק המשורר מתיאורו את גדולת ה'?

מזמור קכ

1. לתוכנם של שירי המעלות (מזמורים קכ - קלד) -

המאירי:

עניין המעלות אין בידי לחדש בהם דבר, אלא מה שפירשו בם שאר המפרשים:

מהם שפירשו העניין כמה שידעת, שציור בית המקדש ניתן לדוד בנבואה, כדכתיב "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" (דברי הימים א' כח 19), וחיבר חמש-עשרה מזמורים אלה שיהיו הלוויים מזמרים בחמש-עשרה מעלות שהיו בהר הבית בשטח סוף עזרת הנשים, והיו עולים לעזרת ישראל - כל אחת גבוהה חצי אמה - מזמור אחד במעלה אחת.

ויש מי שפירש שירים שהיו משוררים אותם בתחילה בקול נמוך, ומעלים אותו מעט-מעט עד שיהיה הקול גבוה מאוד.

וכוונת המזמורים - רובם נאמרים על צרת הגלויות ונבואת הגאולה מהם - וכל שכן על זה הגלות הארוך. ומהם על צרותיו של דוד ועל ביטחונו בה' יתברך, אף על פי שהם משמשים על לשון בני הגלות וביטחונם באל.

   א. מה ההסבר לכותרת ל"שיר המעלות"? עיין גם במפרשים נוספים.

   ב. עיין ב-15 שירי המעלות וקבע את הנושאים השונים שבשירים. קבע אילו

      מזמורים עוסקים בכל אחד מהנושאים שהזכיר המאירי.

2. מה הם הכינויים השונים שבהם מכנה המשורר את אויביו במזמור קכ? איזו תכונה מביע כל כינוי?

3. בפסוק 3 מצויה שאלה. פרש אותה כמכוונת: א. לעמים האויבים; ב. לה'; ג. ללשון המדברת רעה.

4. מהי התשובה לשאלה המצויה בפסוק 3?

5. מדרש שוחר טוב.

נמשלה הלשון לחץ ולמה? שאם ישלוף האדם החרב שבידו להרוג את חברו, הוא מתחנן לו ומבקש הימנו רחמים - מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתיקו. אבל החץ - כיוון שירה אותו והלך, אפילו מבקש להחזירה אינו יכול להחזיר. לכך נאמר "חצי גיבור שנונים".

"עם גחלי רתמים" - הרותם הזה מי שמדליקו גחליו אינם כבות. ומעשה היה בשני בני אדם שבאו במדבר וישבו תחת רותם אחד. ליקטו עצים מהרותם ובישלו להם מה שיאכלו, ואכלו, והלכו להם. לאחר שנה באו למדבר באותו מקום הרותם, ומצאו אפר ממה שהדליקו. אמרו: הרי שנים-עשר חודש יש לנו משעברנו ואכלנו במקום הזה. מששו באפר והלכו עליו ונכוו רגליהם מן הגחלים שתחת האפר, לפי שאינם נכבות. לכך נמשל לשון הרע כגחלי רתמים, שנאמר "חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים".

   א. מהו המשותף ללשון הרע ולחץ?

   ב. מה משותף ללשון הרע ולגחלי רתמים?

מזמור קכב

1. עיין בספר שמות כג 17; בדברים יז 6 ואילך. אילו פסוקים במזמורנו מרמזים לפסוקים אלה?

2. באר: כעיר שחברה (תרגום, רש"י ואבן-עזרא); ישליו.

3. למבנה הפרק:

שיר המעלות לדוד

שמחתי באומרים לי: "בית ה' נלך".

עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים:

ירושלים הבנויה;

כעיר שחברה לה יחדיו.

ששם עלו שבטים, שבטי י-ה

עדות לישראל

להודות לשם ה'.

כי שמה ישבו כסאות למשפט

כסאות לבית דוד.

שאלו שלום ירושלים:

ישליו אוהביך

יהי שלום בחילך

שלוה בארמנותיך.

למען אחי ורעי

אדברה נא שלום בך

למען ה' אלוקינו

אבקשה טוב לך.

   א. חלק את המזמור בהסתמך על דרך העתקתו כאן. תן שם לכל קטע.

   ב. הסבר כיצד מתקשרים הקטעים זה לזה.

4. ספור כמה פעמים מופיע במזמור הצירוף ש-ל (או ל-ש). מדוע הדגשה זו?

מזמור קכג

1. רבי יוסף אלבו, עקרים ד נ

התרעומת הנמצא בכתובים על אורך הגלות... הוא על אחד משלושה צדדים:

א. תרעומת החסד;

ב. תרעומת ההבטחה;

ג. תרעומת הכבוד.

תרעומת החסד הוא: כל עושה חסד... ככל שהמקבל פחות ראוי לקבל את החסד, כן תהיה מדרגת החסד גדולה יותר. ומאחר שאנחנו בתכלית השפלות והדלות, עד שכמעט הגענו אל תכלית ההפסד - הנה צריכים אנו לקבל את החסד היותר גדול שאפשר. ואחר שהחסד האלוקי הוא היותר גדול שאפשר, ראוי שיחול עלינו עתה, שאנחנו משוללים מכל טוב, כעבד הזה שהוא בתכלית השפלות והביזיון.

וזהו שרמז דוד באומרו: "הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם", וזה הכתוב יראה כדבר זה. איך יאמר כי אנו מצפים כעבד אל האדון וכשפחה אל גבירתה, והרי האדון לעולם לא ירצה להוציא עבדיו לחרות, ואין העבד מצפה אליו שיושיענו מצרתו ומוציאנו לחרות?

אלא פירוש הכתוב הוא על דרך שאמרנו: כי המשורר היה מתרעם לה' יתברך ממידת חסדו, כי כל כך ארך זמן הגלות, ולא כעבד שהוא מצפה לחרות על יד אוהביו או קרוביו, שהוא מצפה אליהם מתי יבואו לגאלו, אלא כעבד היושב באפס תקווה, ונתייאש מלצאת לחרות... ואין לו שום תקווה אחרת בעולם, אלא שהוא מצפה אל יד אדוניו שיתן לו פרוסת לחם שיוכל להתפרנס בה... וכן אנחנו כל כך ארץ זמן הגלות ותוקף הצרות שהן תוקפות עלינו בחוזקה, עד שכמעט נתייאשנו מן הגאולה חס ושלום... ועל כן אמר "חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז", כלומר: אם אתה עושה כדי שיהיה החסד יותר מופלג שאפשר, וזה כשיהיה המקבל נעדר כל טוב - "רב שבענו בוז" כשהגענו אל הקצה הזה שהוא בתכלית הביזיון, וראוי שתחוס עלינו כגודל חסדך.

   א. איך פירש רבי יוסף אלבו את הדימוי לעבד ולאמה? פרש את הדימוי בדרך

      אחרת.

   ב. עיין בתהילים פח-פט ומצא שם את התרעומות השונות שהזכיר רבי יוסף

      אלבו: תרעומת החסד; תרעומת ההבטחה (ההסתמכות על הבטחת ה' להציל את

      ישראל ותרעומת הכבוד (תלונות על כבוד ישראל המושפל). העתק פסוק אחד

      לכל סוג תרעומת.

מזמור קכד

1. ניתן לחלק את הפרק בשתי דרכים:

   א. 3-1;  5-4;  7-6;  8.       ב. 2-1;  5-3;  8-6.

   תן שם לכל קטע מקטעי הפרק לפי כל חלוקה. מה נראה לך יותר?

מזמור קלא

1. בעל המזמור מציין שלושה דברים שלא עשה. מה הם, ובאיזה סדר הם מובאים? התוכל למצוא הדרגה בסדר הדברים?

2. ולא הלכתי בגדולות

ובנפלאות ממני

בבית זה ישנה הקבלה: מלים המופיעות בשורה הראשונה אינן חוזרות בשורה השנייה, ולהפך. העתק את הקטע והשלם את המלים לפי ההקבלה שבין השורות.

3. פרש את "אם לא שוויתי ודוממתי נפשי" לפי במדבר יד 23, או במדבר לב 11. מה "חסר" בפסוקים אלה? למה מרמז המשורר בפסוק?

4. לפי פירוש המאירי, ההקבלה בפסוק 2 היא זו:

   אם לא שויתי -

   -  -  ודוממתי נפשי -

   -  -  -       -    כגמול עלי אמו.

ההקבלה חסרה, ויש לקרוא בכל שורה את כל המלים המשלימות אותה בשורות הבאות. פרש את הפסוק בעקבות הסבר זה. מיהו "הגמול עלי אמו"? למה הכוונה ב"שויתי" ו"דוממתי"?

5. כגמול עלי אמו

   כגמול עלי נפשי

בשורות אלה הקבלה. מה מקביל למלה "כגמול" בשורה הראשונה, ומה מקביל למלה "כגמול" בשורה השנייה? (הדרכה: בדוק מי נמצא על מי בשתי השורות האלה).

6. המאירי כותב:

יחל ישראל - שבזאת ההנהגה ישלח לך עזרו מקודש ומציון יסעדך". באר, לפי פירוש זה, מהו הקשר בין פסוק 3 למזמור כולו.