"מעלות אחז"
מחבר: פרופ' יגאל ידין
האות שנתן ישעיהו לחזקיהו להוכחה שיקום מחוליו, הוא נושא מעניין לחקירה. אולם הוא מחייב קודם כל הבנה מדויקת - מבחינת הריאלייה - של החפץ עצמו, שעליו ניתן האות, היינו מעלות אחז. הבעיה העקרונית הראשונה היא מה טיבן של מעלות אחז. כלום יש במלים "מעלות אחז", רמז למיתקן מיוחד, שבנה אחז למדידת שעות היום, או ששימוש זה היה משני בלבד, ומעיקרו לא היה זה, אלא חלק של בניין שנבנה לצורך אחר.
תרגום השבעים לישעיה ל"ח ז' קובע שהדברים אמורים במעלות של בניין, שבנה אחז. אף יוסף בן מתתיהו הבין את הכתוב כפשוטו, היינו מדרגות שהיו בביתו של חזקיהו. לא כן דעת רש"י הסובר, שהיה זה שעון שמש ממש, אך אין הוא מפרט את מבנהו ואת דרך פעולתו.
"כמין מדרגות עשויות כנגד החמה לבחון בהם שעות היום, כעין אורלוגין שעושין המינין" (האומנין).
רד"ק במלכים מעלה פרוש שהוא מעין פשרה בין שתי הדעות:
"במעלות הייתה אבן מסומנת, לדעת שעות היום",
אלא שאין רד"ק מסביר את המבנה שלה.
גם הפרשנים החדשים חלוקים ביניהם. מהם סוברים, כי הכוונה לחלק של בניין, ומהם אומרים, כי מעלות אחז הן שעון שמש ממש. היו שניסו אף להסביר אופן פעולתן של המעלות וכיצד הורו את שעות היום, אולם הסברותיהם אינן הולמות את הכתוב.
מה הן סגולותיו של אותו מיתקן, כפי שהכתוב מתאר אותו? במיתקן היו מעלות של ממש ככתוב:
"את הצל במעלות אשר ירדה" (מ"ב, כ' יא). "ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה" (ישעיה ל"ח ח).
נוסיף, כי זהו גם הפרוש הפשוט של המלה "מעלות", כמו שנאמר בשמות ז' כו: "ולא תעלה במעלות על מזבחי", ובמלכים: "שש מעלות לכסא" ( מ"א י' יט) ובנחמיה: "המעלות היורדות מעיר דוד" (נחמיה ג' טו) ועוד.
סגולה נוספת אנו למדים מאותם הכתובים, כי הצל היה יורד על גבי המיתקן ירידה של ממש. ולא הצל בלבד, אלא גם אור השמש היה יורד בו, ככתוב:
"ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה" (ישעיה ל"ח ח).
במקרא המקביל במלכים ב' כ' י-יא נאמר:
"הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות? ויאמר חזקיהו:נקל לצל לנטות עשר מעלות, לא כי ישוב הצל אחרנית עשר מעלות"
מכאן, כי אפשר היה להבחין על גבי המתקן גם בהתקצרות הצל וגם בהתארכותו. נטיית הצל היא היא התארכותו לקראת ערב ככתוב בירמיה (ו' ד):
"כי פנה היום, כי ינטו צללי ערב".
היפוך נטיית הצל הוא:
"כי ישוב הצל אחרנית".
הכתובים מלמדים, כי בשעה שדיבר ישעיה אל חזקיה כבר ירד הצל עשר מעלות. חזקיה אמר: "נקל לצל לנטות עשר מעלות" משמע ששעות היום מאפשרות ירידה של עוד עשר מעלות.
הבודק את ההסברות והתיאוריות השונות לאור כל האמור ימצא ששום אחת מהן אינה הולמת את תוכן הכתובים. אולם במקום שהכזיבו התיאוריות עמד לו הממצא הארכיאולוגי.
במוזיאון של קהיר שמורה תבנית של שעון שמש שפעולתו עולה בקנה אחד עם כל האמור מקודם.
דמותה של אותה תבנית נתפרסמה בשנת 1930 במחקרו של סלולי(Sloley) המוקדש לשיטות הפרימיטיביות למדידת הזמן.
המתקן האמור הינו מבנה קטן העשוי משטח שממנו יורדות מדרגות למזרח ולמערב.
בקצהו המזרחי של המיתקן ניצב קיר מעל המדרגות וכן בקצהו המערבי. הקיר המזרחי מטיל בבוקר את צלו על המדרגות המזרחיות. במרוצת הזמן, עם עלות השמש למרומי הרקיע, יורד הצל - ואור השמש אחריו - מן המדרגה הראשונה העליונה אל התחתונה ומתקצר עד כי בשעות הצהרים הוא נעלם כליל.
החל בשעות הצהרים משליך הקיר המערבי את צלו על המדרגות המערביות. תחילה על התחתונה ולקראת הערב עולה הוא במדרגות ומתארך.
מסתבר, כי במתקן של אחז-חזקיהו היו עשר מעלות בכל צד והן היו כנראה צמודות אל הקיר הדרומי או הצפוני של בנין כלשהו, שכן הממצא הארכיאולוגי מלמד, כי זו הייתה השיטה של בניית מדרגות בישראל בימים ההם.
נראים הדברים, כי הנביא דיבר אל חזקיהו בשעת הצהרים כשהצל (ואור השמש בעקבותיו) ירד כבר במזרח עשר מעלות. שעון השמש היה מואר כולו והתהליך הטבעי הצפוי היה התארכות הצל על עשר המעלות שבצד מערב. במקום זה מעיד הכתוב: "ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה".