לחץ כאן לתצוגת הדפסה

התשובה לפי תפילות דוד

מחבר: רחל משה

תהלים נא

בשדה חמ"ד, גיליון 4, 1997

התשובה לפי תפילות דוד

מהי התשובה?
 
ומהי התשובה, היא שיעזוב החוטא את חטאו ויסירו ממחשבתו, ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: "יעזוב רשע דרכו... וגו'".
וכן יתנחם על שעבר שנאמר "כי אחרי שובי נחמתי" ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם... וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בליבו... וצריך לפרוט את החטא "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב ..." . מדרכי תשובה, להיות השב צועק הרבה תמיד לפני ה' בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כוחו... (רמב"ם תשובה ב, ב-ד)
 
עיקרים אלו שמונה הרמב"ם מצויים בוידוי שהתוודה דוד בתהילים נ"א. אך לפני שנתמקד בהם, נבחן תחילה את כותרת המזמור ואת הרקע ההיסטורי שלו.
 
"... בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת-שבע" (נ"א:ב).
 
עבירה גוררת עבירה
בשמואל ב' פרקים יא-יב מתואר החטא בפרוטרוט. מגמת הפירוט היא להראות את תהליך התדרדרותו של האדם החוטא, בחינת עבירה גוררת עבירה.
 
משה גרסיאל, ("מלכות דוד" עמ' 123-124) מדרג את חטאי דוד מהקל אל הכבד:
א. דוד נכשל בראיה, ובכך עובר על הציווי "ולא תתורו אחרי עינכם".
ב. החטא גורר אחריו חטא חמור יותר "לא תחמוד אשת רעיך".
ג. חמדה שבלב גוררת אחריה מעשה: דוד שוכב עם בת-שבע, ובכך עובר על "לא תנאף", והיא אשת איש.
ד. דוד מנסה להסתיר את המעשה, אך סירובו של אוריה לשתף עימו פעולה מונע זאת, ולכן הוא שולח את אוריה אל מותו במלחמה בבני עמון, ועובר על "לא תרצח".
אחר מות אוריה לוקח דוד את בת-שבע לאישה, ובכך "רצח וגם ירש".
 
עד כאן סיפור המעשה. הדינמיקה של התפתחות החטא: החוטא מתחיל במעשה פעוט, ומתגלגל עד לבור שחת.
 
הכרת דוד בחטאו
נתן הנביא נשלח להוכיח את דוד ע"י סיפור כבשת הרש, תגובת דוד קצרה: "חטאתי לה'" (שמ"ב יב:יג). בפרק זה לא מופיעה בקשה לסליחה ולמחילה, על כן יש לראות במזמור נ"א, בו מופיע הווידוי, המשכו של הפרק בשמואל.
דוד מכיר בחטאו. הכרה בחטא והודאה היא עיקר חשוב בתהליך התשובה. גם במזמור נ"א מוצאים אנו הודאה בחטא: "כי פשעי אני אדע" (נ"א:ה').
בשני המקומות מובע הרעיון שהחטא הוא כלפי ה': בשמואל נאמר "חטאתי לה'", ובמזמור נ"א "לך לבדך חטאתי" (נ"א:ו') החטא היה כלפי בת-שבע ואוריה, אך למעשה הוא כלפי ה': האדם החוטא עושה מעשה בחושבו שאין עין רואה, והוא שוכח לרגע מציאותו של האל הצופה ויודע הכל.
נסיונותיו להסתיר מעשיו מאוריה, וכן נסיונו המשותף עם יואב להשתיק את הפרשה, אינו מצליח.
תגובת ה' לא אחרה לבוא "וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה'" (שמ"ב יא':כז').
 
העונש
מכאן ואילך מתחיל תהליך הענישה של דוד, מות ארבעה מילדיו (הילד, אמנון, אבשלום, אדוניה), ע"פ הדין שחרץ הוא בעצמו "ארבעתיים ישלם" (שמ"ב יב':ו') כדין גונב שה וטבחו. העונש לא בא באחת, אלא מכה אחר מכה, ענישה קשה וממושכת, ומידה כנגד מידה (אבשלום שוכב עם פלגשי דוד על גג הארמון; מרידות במלכותו: אבשלום ושבע בן בכרי). דוד, נענש בעונשים קשים מנשוא, אך הוא אינו מתמרד, אינו טוען כלפי מעלה, ואינו מתלונן על מר גורלו. הוא מצדיק עליו את הדין.
דוד, המכיר בגודל חטאו, אין לו ספק בצדקת ה' המוחלטת. הוא מקבל יסורין באהבה, ביודעו כי היסורים ממרקים מן החטא.
 
מרכיבי התשובה
במזמור נ"א אנו מוצאים את מרכיבי התשובה הבאים:
א. וידוי והכרה בחטא: "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (נ"א:ה').
ב. צידוק הדין: "למען תצדק בדברך תזכה בשפטך" (נ"א:ה').
ג. בקשת מחילה: "כרוב רחמיך מחה פשעי" (נ"א:ג').
ד. בקשה להטהרות ולזיכוך רוחני: "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי" (נ"א:יב').
ה. עשיית צדקה: "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו" (נ"א:ט"ו).
 
בווידוי זה אין דוד מפרט את חטאיו, אך הם נרמזים בפסוקים הבאים:
 
"הן בעוון חללתי ובחטא יחמתני אימי" (נ"א:ז')
"הצילני מדמים" (נ"א:טז)
 
הרמב"ם כותב:
 
וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בליבו... וצריך לפרוט את החטא... ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו... וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו, אין תשובתו גמורה, שנאמר: "מכסה פשעיו לא יצליח"... (תשובה ב, ג-ה)
 
בהמשך כותב הרמב"ם שהדברים אמורים בעברות שבין אדם לחברו. עברות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסמם.
גם בשמואל וגם בתהילים אומר דוד כי חטא כלפי ה'. ואולי זו הסיבה שאינו מפרט את חטאיו, אלא ברמז.
אין זכר להקרבת קרבן אחר החטא, לא בשמואל ולא בתהילים.
קרבנו של דוד גדול יותר מקרבן בהמה:
 
"זבחי אלוהים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלוהים לא תבזה" (נ"א:יט').
 
כאן בא לידי ביטוי מאמר שמואל:
 
"החפץ לה' בעלות וזבחים כשמוע בקול אלוהים, הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אלים". (ש"א טו, כב)
 
וידוי זה, כאמור, לא מוזכר בספר שמואל, יתכן, שנאמר בסמוך להודאתו "חטאתי לה'", או אחר שהלך נתן לביתו, או כשהתענה על הנער. ויתכן אף אחר מות הנער. בין כך ובין כך דוד מרגיש בכובד חטאו.
התשובה אינה באה מיד. היא תהליך הדרגתי המלווה בצער רב, יסורים נפשיים ופיזיים, הרגשה כי סר ה' מעליו, פחד, יראת אלוהים ויראת העונש גם יחד.
 
הרגשתו של השב
כמו בענייני טומאה וטהרה מרגיש דוד טמא בגופו ובנפשו, כאילו דבק בו כתם או נגע צרעת, שיש להסירו ממנו. לכן התהליך הוא:
א. נקיון חיצוני "תכבסני ומשלג אלבין" (נ"א:ט').
ב. קרבן "זבחי אלוהים רוח נשברה" (נ"א:יט').
ג. וידוי ובקשת מחילה "מחה פשעי" (נ"א:ג').
 
על חששותיו של האדם החוטא אומר הרמב"ם:
 
ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא, כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד, אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא הוא פרש ממנו וכבש יצרו. (תשובה ז,ד)
 
לפי הרמב"ם, ה' אינו מתרחק מן האדם החוטא וברגע שמתעורר האדם לעשות תשובה ה' מקרבו אליו:
 
"והשבות אל לבבך...
 ושבת עד ה' אלוהיך...
 ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך
 ושב וקבצך...
 כי תשוב אל ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ל, א-י).
 
שלב ראשון בתשובה הוא התעוררות, ההכרה בחטא, והרצון לשמוע בקול ה' ("עד ה'"). מדרגה עליונה יותר היא התשובה המלאה ("אל ה'").
 
וכן כותב הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בספרו "אורות התשובה" פרק יז':
 
כשרוצים באמת לשוב, אף על פי שמעוכבים בשביל כמה מניעות מחמת בלבול... או מחמת אי יכולת לתקן דברים שהם נוגעים בין אדם לחברו, אע"פ שהעיכוב גדול מאוד והלב מוכרח להיות נשבר מפני ידיעת גודל החובה המוטלת על האדם לתקן פגמיו, מכל מקום, כיוון שהרצון לשוב בתשובה הוא אמיץ... צריכים לקבל את ההארה הזאת של התשובה בתור תוכן המטהר... הדבר מתבטא בבירור גמור בביטויה של תורה "ושבת עד ה' אלוהיך" ... והתשובה היא תשובה פנימית, אלא שהיא מכוסה בהרבה מסכים חוצצים, ואין כח בשום עיכוב ומניעת השלמה לעכב את האור העליון מהופיע עלינו...
 
התשובה וההתעוררות מביאים להארה אלוהית. לא עוד הסתר פנים, אלא קרבת אלוהים.
ובעניין זה מצטט הרמב"ם את דברי חז"ל:
 
אמרו חכמים: מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו, כלומר, מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשין יצרם יותר מהן. (תשובה ז,ד)
 
השוואת שאול ודוד
 
"שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתיים ולא עלתה לו."
 
שאול חטא פעם אחת ונענש, וניטלה ממנו מלכות. דוד חטא פעמיים ולא ניטלה מלכות ממנו. מדוע ?
ובמקור אחר (פסיקתא רבתי פ"ח) מקטרגים מלאכי השרת לפני הקב"ה ואומרים:
 
רבונו של עולם, מפני מה אתה נוטל את המלכות משאול ונותנה לדוד?
 
על תכונותיו המיוחדות של שאול: הענווה, הצניעות וצידקותו היתירה מסופר בשמואל, והדבר בא לידי ביטוי בדברי חז"ל במקומות רבים. ואולי זו הסיבה שמעמדו של דוד שהיה בעל תשובה, גדול ממעמדו של שאול, שנחשב צדיק גמור.
 
אמר לו הקב"ה לדוד: דוד, שירה אתה אומר על מפלתו של שאול??
אלמלא אתה שאול והוא דוד, איבדתי כמה דוד מפניו. (מועד קטן ט"ז ע"ב:)
 
יהושע בכרך בספרו "מה בין שאול לדוד" מנסה לענות על השאלה:
 
אמנם החטא הוא הגורם, אך יותר מכך, משום שלא מיהר לחזור בתשובה ולא קיבל עליו יסורים כדוד.
 
שאול עשה תשובה, גם הוא אמר "חטאתי" (שמ"א טו:כד) אלא שאמירת שאול לא היתה וידוי גמור, כיוון שלא הכיר מיד בחטאו ולא נכנע אלא לאחר ששמואל הוכיחו וחזר והוכיחו. דוד, לעומתו, ענה מיד "חטאתי לה'".
 
משום כך אומר המדרש:
 
זהו שאמר הכתוב "מוות וחיים ביד הלשון, ואוהביה יאכל פריה" (משלי יח:כא) לשונו של אדם מביאו לחיי עולם הבא. מי גרם לדוד לבוא לעולם הבא? פיו, שאמר "חטאתי". (שוחר טוב תהילים נ"א:)
כל הרוצה לעשות תשובה, יסתכל בדוד. (ילקוט שמעוני מצווה תשל"ז:)
 
דוד הוא הדמות הראויה לחיקוי בעניין התשובה:
 
אמר דוד לקב"ה: לך לבדך חטאתי, כשאתה אומר לפושעים למה לא עשיתם תשובה, אם תקבלני בתשובה, כל הפושעים משלימים לך ומסתכלים בי הכל, ואני העד העיד שאתה מקבל את השבים. (שוחר טוב נ"א:ג':)
 
אף במזמור נ"א יש התחייבות של דוד ללמד את הפושעים דרך ה' וכשיראו שנסלח לדוד, לא ימנעו מלעשות תשובה.
 
דוד כמלך ותשובתו
זו גם תשובה לשאלה מדוע נתנה המלכות לדוד, ומדוע נבחר דוד שמזרעו יצא משיח ה', למרות חטאו הגדול.
 
אמר רבי שמואל נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב "נאום הגבר הוקם על משיח אלוהי יעקב ונעים זמירות ישראל" (שמ"ב כג':א'). "הוקם על", שהקים עולה של תשובה. (מועד קטן ט"ז ע"ב:)
 
האם דוד עשה תשובה גמורה? מהי תשובה גמורה? רמב"ם מסביר:
 
אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה... (תשובה ב,א:)
 
תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בספר מלכים א', בתאור ימי זקנתו של דוד. הכתוב מספר שחום בגדיו לא הספיק, וחיפשו לו נערה בתולה יפה. מה המסר של סיפור זה שהכתוב הוצרך לפרטו כל כך?
 
אברהם גרוסמן, ("הוראת פרקים נבחרים בנביאים ראשונים") משיב:
 
סיפור זה מנסה להראות את ירידתו של דוד בשנותיו האחרונות, כפועל יוצא מחטאיו. דוד לא יכול לשכוח את חטאו, הוא מעיד: "וחטאתי נגדי תמיד" (נ"א:ה').
הקור הפיזי שהרגיש דוד, הוא תוצאה של מועקה פנימית. הכתוב בא ללמדנו מה גדולה השפעתו של חטא שאדם נכשל בו, ופירות החטא קיימים לשנים רבות.
 
הכתוב מדגיש "והמלך לא ידעה" (מלכים א' א':ד'). הערה זו מלמדת, שדוד עשה תשובה מלאה, שהרי בא לידו הדבר שנכשל בו, ונתרחק ממנו וגבר על יצרו.
 
הקשר בין הסיפור לחטא דוד ברור. ולא בכדי הכתוב מציין שהנערה היתה יפה, כמו-כן, מזכיר הכתוב פעמיים את אבישג בסמוך לשמה של בת-שבע. זהו, בעצם, הקשר בין החטא, העונש והנזק המתמשך העומד לנגד עיניו של האדם עד סוף ימיו.