לחץ כאן לתצוגת הדפסה

יום הנקמה באדום

מחבר: יהודה איזנברג

ישעיהו סג; עמוס א
תקציר: נקמה באדום.

מילות מפתח: אדום; גאולה.

יום הנקמה באדום

 

היחסים שבין יעקב ועשיו; ומאוחר יותר: בין ישראל ואדום, כמוהם כיחסים בין אחים, שכאשר אוהבים הם זה את זה - עזה אהבתם, וכאשר שונאים הם איש את רעהו - קשה כשאול שנאתם.
 
הפגישה שבין יעקב ועשיו בשוב יעקב מארם כאילו טבעה את חותמה על פרשת היחסים בין האחים, ובין העמים שיצאו מאחים אלה. יעקב מפריז בפנותו לאחיו, והוא כמו מתבטל בפניו: "יעבור נא אדוני לפני עבדו" (בראשית לג יד). ועשיו, לעומתו, מדבר גם הוא כאח מבוגר לאחיו הצעיר: "יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך" (בראשית לג ח).
חושיו הרגישים של רמב"ן חשו כי דו-שיח זה אינו לכבוד יעקב. והוא מעיר:
"ועל דעתי, גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום. כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים, ומהם שבאו ברומה, והיא הייתה סיבת נפילתם בידם". 
 
ההתרפסות וההתבטלות של יעקב כלפי עשיו, כמוה כהתרפסותו של יהודה המכבי בפני רומי. קורא בן זמננו לא יאמין למשמע אזניו, כאשר יסופר לו על נוסח הברית שכרת יהודה המכבי עם רומי. וזה נוסח הכתב שנכתב על לוחות נחושת ונשלח לירושלים:
"שלום יהיה לרומיים ולעם היהודים בים ועל היבשה לעולם, וחרב ואוייב ירחק מהם. ואם תקום מלחמה לרומי... יתחבר עם היהודים כאשר יפקוד עליהם הזמן בלבב שלם... וכמו כן אם לעם היהודים תבוא מלחמה בראשונה, הרומיים יתחברו בנפש כאשר יפקוד עליהם הזמן". 
 
לפרטים נוספים מופנה המאזין לעיין בספר מקבים א פרק ח. מאתיים וחמישים שנה אחר כך, הרסו הרומאים את ארץ ישראל!
הקשר שבין ישראל ואדום מורכב ומסובך. התחרות שבין יעקב ועשיו כמו דבקה בזרעם; ושני העמים מזכירים את האחווה, ועם זאת רודפים זה את זה.
כאשר ישראל רוצה להיכנס לארץ, והוא מבקש לעבור דרך ארץ אדום, הפניה היא "כה אמר אחיך יעקב: אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו...". אדום מסרב בגסות: "לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך" (במדבר כ).
משסרב אדום לזכור את האחווה, הפך להיות אויב גלוי. דוד שם נציבים באדום (שמואל ב' ח); יהושפט מולך באדום ע"י נציב (מ"א כב, מח). בימי יורם בנו מורדת אדום; אמציה חוזר וכובש את אדום; בימי פקח חוזרים האדומים וכובשים את אילת.
ובכל זאת, ולמרות המלחמה, מצפה הנביא עובדיה ליחס הוגן מצד אדום: הוא מתלונן -
"מחמס אחיך יעקב תכסך בושה, ונכרת לעולם.
ביום עמדך מנגד; ביום שבות זרים חילו, ונכרים באו שעריו,
ועל ירושלים ידו גורל - גם אתה כאחד מהם!
ואל תרא את אחיך ביום נכרו; ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם,
ואל תגדל פיך ביום צרה. 
 
וכמוהו טוען הנביא עמוס:
"כה אמר ה': על שלשה פשעי אדום, ועל ארבעה לא אשיבנו. על רודפו בחרב אחיו, ושחת רחמיו, ויטרוף לעד אפו, ועברתו שמרה נצח. ושלחתי אש בתימן, ואכלה ארמנות בצרה". 
 
את תאור הנקמה הסופית באדום - נותן ישעיהו הנביא. הוא מתאר את המלך המשיח בא מאדום, בגדיו הדורים אך מלוכלכים בדם. והוא שואל: "מדוע אדם ללבושך, ובגדיך כדורך בגת"?
התשובה מזהה את גאולת ישראל עם חורבן אדום:
"פורה דרכתי לבדי, ומעמים אין איש אתי, ואדרכם באפי, וארמסם בחמתי, ויז נצחם על בגדי, וכל מלבושי אגאלתי. כי יום נקם בלבי, ושנת גאולי באה". 
 
יום הנקם - הוא שנת הגאולה. גאולתו של ישראל היא חורבנו של אדום. ולכן:
ואביט ואין עוזר
ואשתומם ואין סומך
ותושע לי זרועי
וחמתי היא סמכתני.
ואבוס עמים באפי
ואשכרם בחמתי
ואוריד לארץ נצחם. 
 
דברי ישעיהו הם כהד לדברי הנבואה שנאמרה לרבקה, שעה שיעקב ועשיו התרוצצו בקרבה:
"שני גיים בבטנך, ושני לאומים ממעיך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר". 
 
והעיר על כך רש"י: "לא ישוו בגדולה, כשזה קם - זה נופל". "יום נקם בלבי - שנת גאולי באה".