לחץ כאן לתצוגת הדפסה

"דרשו את ה' וחיו"

עיונים בספר עמוס

מחבר: יהושע רוזנברג

עמוס ה

שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

 "דרשו את ה' וחיו"

 

גם את פרק ה' פותח הנביא בקריאה: "שמעו את הדבר הזה", כפי שפתח את הפרקים ג' ו-ד'. הפרק הקודם עסק בעיוותים החברתיים, ובנושא המזבחות והקרבנות. בפרקנו מרחיב הנביא בעניין חוסר הצדק בחברה, ומדבר באופן מפורט על עיוות הדין:
 
"ההופכים ללענה, משפט, וצדקה לארץ הניחו".
"שנאו בשער מוכיח, ודובר תמים יתעבו".
 
הנביא קורא לתיקון המצב. בפרק הקודם רק רמז הנביא על עניין התשובה באומרו:
 
"ולא שבתם עדי",
"היכון לקראת אלוהיך",
 
עתה הוא פונה בקריאה מפורשת כשהשרש המנחה בה הוא ד.ר.ש.:
 
"דרשוני וחיו",
"דרשו את ה' וחיו",
"דרשו טוב ואל רע למען תחיו".
 
הנביא פונה לעם:
 
"שנאו רע ואהבו טוב, והציגו בשער משפט, אולי יחנן ה' אלוהי צבאות שארית יוסף".
 
את העונש הצפוי לעם אם לא ישוב מבטא הנביא בצורת קינה על עם ישראל:
 
"אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל".
 
תכנה של הקינה:
 
"נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, נטשה מעל אדמתה, אין מקימה".
 
הקינה היא צורה ספרותית המוכרת לנו בעיקר מנבואותיהם של ירמיה ויחזקאל. כך למשל אומר ירמיה בפרק ט':
 
"על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עובר... כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה... ותמהרנה ותשנה עלינו נהי, ותרדנה עיננו דמעה ועפעפנו יזלו מים. כי קול נהי נשמע מציון: איך שודדנו".
 
יחזקאל נצטווה בתחילת פרק י"ט:
 
"ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל".
 
ועוד הרבה. בפסיקתא דרב כהנא השוו חז"ל את קינת עמוס על מלכות ישראל לקינתו של ירמיה על מלכות יהודה:
 
"וריש לקיש אמר: למלך שהיו לו בנים. כעס על הראשון, ונטל את המקל וחבטו, ופרפר ומת. התחיל מקונן עליו, וכעס על השני, וחבטו ופרפר ומת. אמר: אין בי כח לקונן עליו, אלא קראו למקוננות ותקוננה עליו. כך כשגלו עשרת השבטים, הקב"ה מקונן: 'שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה' כיוון שגלו שבט יהודה, כביכול אמר הקב"ה: אין לי כח לקונן עליהן, אלא 'וקראו למקוננות ותבואינה וגו' ותמהרנה ותשנה עלינו נהי'."
 
כינוי הנבואה: "קינה" נותן לתאור האסון שיבוא על החוטאים עצמה רבה. דברי חכמים בבלי ברכות דף ד' ע"ב מלמדים עד כמה קשה נראית בעיניהם הקינה שבפרקנו:
 
"אמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי? (כלומר בפרק קמ"ה בתהילים, שבו אקרוסטיכון א-ב, חסר פסוק הפותח באות נו"ן) מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, דכתיב: 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל'.
במערבא מתרצי לה הכי: 'נפלה, ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל.' אמר ר' נחמן בר יצחק: אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקדש, שנא' 'סומך ה' לכל הנופלים'."
 
חכמי א"י, קוראים את הפסוק שלא כטעמים, כדי לדרוש אותו לטובה. במשנה סנהדרין פרק י' משנה ג' מחלוקת תנאים האם עשרת השבטים עתידין לחזור.
 
"עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר 'וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה'. מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים - דברי ר' עקיבא.
רבי אליעזר אומר: מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להן, כך עתיד להאיר להן.
 
את הפסוק "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" מבאר רש"י:
 
"משיגלו בימי הושע בן אלה לא יעמוד עוד מלך מעשרת השבטים".
 
כלומר לא תהיה עוד ממלכה נפרדת לישראל בנפרד מממלכת יהודה. ראב"ע מצמצם את הנפילה. לדעתו אין מדובר בכלל ממלכת ישראל אלא במלכות בית יהוא במות ירבעם בן יואש. אף רד"ק מבאר:
 
"נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" - לא תוסיף קום לזמן ארוך, וזה אמר על עשרת השבטים שגלו בימי הושע בן אלה ע"י מלך אשור שלא שבו עדיין לארצם כי בשוב גלות בבל לא שבו הם, אבל עוד עתידים לחזור כי כמה נביאים נבאו עליהם שישובו...
 
את התשובה לקינה שבפרקנו נותן עמוס עצמו בפרק ט':
 
"ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנפלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם... ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם ולא ינטשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוהיך."
 
בפסיקתא דרב כהנא מביא המדרש את תשובתה, לכאורה, של כנסת ישראל לנבואת הנחמה:
 
"הלך עמוס לנחמה. אמר לה: הקב"ה שלחני אצלך לנחמך. אמרה לו מה בידך? אמר לה: ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנפלת, אמרה לו: אתמול אמרת לי: 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל', ועכשיו אתה אומר לי כן? לאיזה נאמין לך, לראשונה או לשניה?"
 
אנו שזכינו שיתקיים בנו:
 
"ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם".
 
נאמין שיתקיים בנו גם חלקה האחרון:
 
"ונטעתים על אדמתם ולא ינטשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלהיך."