לחץ כאן לתצוגת הדפסה

"כה הראני ה' אלוקים"

עיונים בספר עמוס

מחבר: יהושע רוזנברג

עמוס ז

שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

"כה הראני ה' אלוקים"

 

את חלקו השלישי של ספר עמוס מקובל לכנות: "נבואת המראות". הנבואה מתחלקת לארבעה בתים המצטרפים לשני זוגות. את כל אחד מן הבתים פותח הנביא:
 
"כה הראני ה' אלוקים והנה..."
 
בשני הבתים הראשונים רואה הנביא פגעים ואסונות. ארבה ואש.
 
"והנה יוצר גובי בתחילת עלות הלקש..."
"והנה קורא לריב באש ה' אלוקים".
 
הגובי, הארבה, כילה לאכול את עשב הארץ, והאש היא כל כך חזקה עד שהיא אוכלת את מי התהום, ושורפת חלקות שדה. מיד בראותו את המראה נזעק הנביא, מתפלל ומבקש רחמים, ואומר:
 
"ה' אלוהים סלח נא, מי יקום יעקב, כי קטון הוא".
 
ה' מקבל את תפילתו ונחם על הרעה.
 
"נחם ה' על זאת, לא תהיה אמר ה'".
 
כך במראה הראשון וכך במראה השני:
 
"ואומר: ה' אלוהים חדל נא, מי יקום יעקב, כי קטון הוא".
 
וגם כאן מקבל הקב"ה את תפילתו:
 
"נחם ה' על זאת, גם היא לא תהיה אמר ה' אלוהים".
 
בשני הבתים הבאים רואה הנביא מראות סמליים: ה' ניצב על חומת אנך, ובידו אנך, וכלוב קיץ, כלומר: סל תאנים שהבשילו במאוחר. הקב"ה שואל את הנביא: מה אתה רואה עמוס? והקב"ה הוא המבאר את המראה. שני המראות מתפרשים לנביא כסמלים לכיליון ישראל. בשני המראות האחרונים לא מנסה הנביא לבטל את רוע הגזירה, ואינו מבקש רחמים. במראה האנך אומר הקב"ה:
 
"הנני שם אנך בקרב עמי ישראל, לא אוסיף עוד עבור לו."
 
ובמראה כלוב הקיץ אומר ה':
 
"בא הקץ אל עמי ישראל, לא אוסיף עוד עבור לו."
 
נבואות בצורה של מראה נמצאות במקרים רבים במקרא בתחילת נבואתו של נביא. כך אומר משה במעמד הסנה:
"אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה?"
בנבואתו הראשונה של ישעיה אומר הנביא:
 
"ואראה את ה' יושב על כסא, רם ונשא, ושוליו מלאים את ההיכל".
 
גם ירמיה בראשית דרכו רואה מראות:
 
"ויהי דבר ה' אלי לאמר: מה אתה רואה ירמיהו? ואומר מקל שקד אני רואה".
 
והקב"ה מפרש את המראה:
 
"ויאמר ה' אלי הטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו. ויהי דבר ה' אלי שנית מה אתה רואה ואומר: סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה. ויאמר ה' אלי, מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ."
 
גם יחזקאל אומר בפתח נבואתו:
 
"נפתחו השמים ואראה מראות אלוהים."
 
נבואת המראות אינה נמצאת בתחילת ספר עמוס, אך יתכן ומבחינה כרונולוגית היא מנבואותיו הראשונות. בפירוש מראה האנך אומר הקב"ה:
 
"ונשמו במות ישחק, ומקדשי ישראל יחרבו, וקמתי על בית ירבעם בחרב."
 
בתחילת הספר נאמר שעמוס חזה על ישראל בימי עוזיה מלך יהודה, ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, שנתיים לפני הרעש. הנבואה היחידה בה נזכר במפורש שמו של ירבעם היא במראה השלישי. ואולי רומז כאן הנביא לרצח זכריה בן ירבעם כמסופר במלכים ב' פרק ט"ו:
 
"ויקשור עליו שלום בן יבש, ויכהו קבל-עם וימיתהו, וימלוך תחתיו."
 
יכולים אנו אפוא לשער, כי נבואת המראות שייכת לתחילת נבואת עמוס. בין המראה השלישי והרביעי מסופר על תקרית בין עמוס לאמציה כהן בית אל. המעשה קשור אל המראה השלישי שכן אמציה מוסר לירבעם:
 
"כי כה אמר עמוס: בחרב ימות ירבעם, וישראל גלה יגלה מעל אדמתו."
 
רד"ק מבאר כי אמציה שינה את נבואת עמוס לרעה, כדי שימיתהו ירבעם, ושלח לו כי על ירבעם עצמו אמר שימות בחרב, להגדיל קצפו עליו. וירבעם לא קבל לשונו הרעה, ולא הרע לעמוס על זה. בבבלי פסחים פ"ז ע"ב מובא:
 
"אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להימנות עם מלכי יהודה? מפני שלא קיבל לשון הרע על עמוס..."
 
במקרים רבים המראה אינו אלא סמל: כמו מקל השקד של ירמיה, וכלוב הקיץ של עמוס. על מראותיו של עמוס אומר המלבי"ם:
 
"וסיפר פה איך הראהו ה' את העונשים יוצאים מהכוח אל הפועל, ונצטיירו בציורים שונים במחזה הנבואה."
 
כלוב הקיץ מסמל: בא הקץ אל עמי ישראל.