לחץ כאן לתצוגת הדפסה

"רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה"

עיונים בספר עמוס

מחבר: יהושע רוזנברג

עמוס ג

שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

"רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה"

 

פרק ג' המחולק לשישה חלקים מהווה נבואה שלמה. אין לעמוד על משמעם המלא של כל אחד מחלקיו מבלי לשים לב להקשר. בפתיחה קורא עמוס:
 
"שמעו את הדבר הזה."
 
הוא מדגיש כי: ה' דבר עליכם, בני ישראל, המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים. הנביא מכריז:
 
"רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה".
 
המפרשים מבארים את התיבה "ידעתי" בדרכים שונות: לדעת רש"י ובעל מצודת ציון משמעו: אהבתי. ר' יוסף קרא, ראב"ע, דון יצחק אברבנאל והמלבים מבארים: השגחתי, ורד"ק פירש: בחרתי. הביטוי "משפחות האדמה" מזכיר את הבטחת ה' לאברהם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". על אברהם אמר הכתוב "כי ידעתיו". הפתיחה מעוררת אצל העם ציפיות לנבואת נחמה. אם ה' אוהב אותנו, בחר בנו ומשגיח עלינו הרי ששכרנו מרובה. והנה אומר הנביא:
 
"על כן אפקד עליכם את כל עוונותיכם".
 
רד"ק מבאר כי כוונת הדברים היא שה' מחמיר עם ישראל:
 
לפי שידעתי אתכם ובחרתי בכם מכל עם, לפיכך אפקד עליכם את כל עוונותיכם, שאתם ראיתם וידעתם את כל אותותי ומופתי שעשיתי לכם והטבתי לכם לפיכך הדין הוא שאפקוד עליכם עוונותיכם. כי המלך יכעוס על עבדיו העומדים לפניו אם יעברו מצוותיו, יותר ממה שיכעס על אחרים הרחוקים ממנו. כי משפחת העכו"ם אינו חושש עליהם אם ייטיבו או ירעו אלא אם יהיה חמס גדול כדור המבול... אבל ישראל לפי שהם קרובים אלי אענישם על עוונם כמו שאמר בקרובי אקדש, וכמו שפרשו רז"ל בפסוק וסביביו נשערה מאד...
 
הרמב"ן בשער הגמול מציין כי חומרה זו היא למעשה זכות לישראל:
 
"לפי המידה הזאת ישראל רובן יש להם צער ויסורין בעולם הזה יותר משאר האומות. כיצד? אי אפשר לאומות בלא צדקה ומעשים נאים, ואי אפשר לישראל בלא עבירות.
אלא שהאומות עובדי עכו"ם אובדין בעונש עבודת אלילים שלהם לגיהנום ואבדון, וישראל, חלקם בחיים, שדבקים ביוצר הכל ית' ולפיכך הדין מתוח כנגד כל ישראל ליפרע מהן ליכלוך עוונות בעולם הזה, ומידת הטוב פרוסה על האומות עובדות אלילים לשלם להם שכר בעולם הזה על מעשים נאים וצדקה שעושין, זהו שנאמר: רק אתכם ידעתי וגו'."
 
ראב"ע בפירושו הראשון מבאר את הכתוב כמשפט חסר:
 
"כאומר ידעתי מכאוביכם והצלתי אתכם ותחת שתעבדוני מרדתם בי על כן אפקד."
 
ומיד הוא מוסיף:
 
"והנכון, כדרך 'בקרובי אקדש', וככה דרך המלכים לכעוס על עבדיהם העומדים לפניהם שידעו מנהגם, יותר מן הכפריים."
 
בבבלי ע"ז דף ד' שאלו את רב ספרא:
 
מאן דאית ליה סיסיא - ברחמיה מסיק ליה? [מי שיש לו זעם האם מעלהו על אוהבו?] אישתיק ולא אמר להו ולא מידי... [שתק ולא אמר להם מאומה]. אתא רבי אבהו אשכחינהו... אמר להו: אמשול לכם משל, למה הדבר דומה? לאדם שנושה משני
בנ"א, אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו - נפרע ממנו מעט מעט, שונאו - נפרע ממנו
בבת אחת.
 
ומבאר רש"י:
 
כן ישראל נפרע מהן הקב"ה את כל עוונותיהן בעוה"ז כדי שיזכו ליום הדין, ועובדי כוכבים אינו נפרע מהן כלל כדי לטרדן מן העוה"ב ופקידה משמע מעט מעט כאדם שפוקד את חבירו לפרקים.
 
בשורש פ.ק.ד. משתמש הנביא גם בסוף הפרק:
 
"כי ביום פקדי פשעי ישראל עליו, ופקדתי על מזבחות בית אל, ונגדעו קרנות המזבח ונפלו לארץ."
 
והדברים מזכירים לנו את דברי ה' לאחר חטא העגל:
 
"וביום פקדי, ופקדתי עליהם חטאתם."
 
הכתוב אינו מזכיר מה הם עוונותיהם של ישראל ובאיזו פורענות יפקוד ה' עליהם את כל עוונותיהם.

בחלק השני משל שממנו מובן שדברי הנביא על העתיד אינם דיבורים בעלמא. אלה הם דברי
ה' שהנביא אינו יכול להימנע מלאומרם. הנביא מביע את הדברים בסדרה של שאלות רטוריות.
 
"הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו
הישאג אריה ביער וטרף אין לו...
אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו...
 
בחלק השלישי מדבר הנביא על חטאי שומרון:
 
"ועשוקים בקרבה...
האוצרים חמס ושוד בארמנותיהם."
 
חלקי הפרק האחרונים מתארים את הפורענות שתבוא על החוטאים:
 
"צר וסביב הארץ, והוריד ממך עוזך ונבוזו ארמנותיך".
 
רק מיעוט ינצל. הנביא מתאר את חורבן מזבחות בית אל שאנשי ישראל בטחו בהם ולאחר מכן מדבר על חורבן בתי העשירים העושקים:
 
"והכיתי בית החרף על בית הקיץ, ואבדו בתי השן וספו בתים רבים נאום ה'."