לחץ כאן לתצוגת הדפסה

"שמעו הדבר הזה פרות הבשן"

עיונים בספר עמוס

מחבר: יהושע רוזנברג

עמוס ד

שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

"שמעו הדבר הזה פרות הבשן"

 

את פרק ג' פתח הנביא בקריאה: "שמעו את הדבר הזה". את פרק ד', הפותח את נבואות עמוס המתארות את העונש הצפוי לממלכת ישראל, מתחיל הנביא בקריאה דומה: "שמעו הדבר הזה".

הנבואה הראשונה בפרק מופנת אל נשות העשירים בשומרון:
 
"שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון",
 
את הכינוי "פרות הבשן" מבארים ר' דוד אלטשולר ובנו ר' יחיאל, במצודת דוד:
 
"הם נשי השרים בשומרון, ועל כי היו מתענגות ושמנות מרוב כל, המשילם אל הפרות הרועות בבשן במרעה שמן שהן שמנות ובריאות בשר."
 
פירוש זה מיוסד על דברי פרשנים שקדמו להם כגון רש"י ראב"ע ואחרים. לעומתם תרגם יונתן:
 
"עתירי נכסיא דבטורא דשומרון",
 
לדעתו הפניה היא לא אל הנשים בלבד אלא אל עשירי שומרון כולם. דימויים של אנשים לבעלי חיים היא תופעה שכיחה במקרא. הדימוי מבליט את המתואר באמצעות העלאת קווי
דמיון של תכונות, התנהגיות או משמעויות, עם דברים המוכרים לשומע. בלק אומר:
 
"עתה ילכחו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה".
 
שומעיו מכירים ויודעים את השור ואת דרכו ללחך עשב. הם גם יודעים כיצד נראה השדה לאחר שהשור סיים את אכילתו. כך באמצעות הדימוי הוא ממחיש את הסכנה הנשקפת לעמו. גם כאן בא הדימוי להמחיש את דמותן של נשות החברה הגבוהה בשומרון, כפי שאומר רד"ק:
 
"ודימה נשי המלכים והשרים הגדולים לפרות הבשן לפי שהן בעלות תענוג והן שמנות ויפות."
 
במזרח הקדום נחשב השמן ליפה. וכך אומר משה בשירת האזינו:
 
"וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כשית, ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו".
 
שמנת עבית כשית - נעשית יפה, בדומה למשכית. פרעה המתאר ליוסף את הפרות שראה בחלומו אומר: "יפות מראה ובריאות בשר".

כשהשתמש הנביא בכינוי: "פרות הבשן" ראו שומעי לקחו לנגד עיניהם לא רק את צורתן החיצונית של הנשים העשירות בשומרון, המבלות את זמנן במשתאות, אלא גם את התכונות הנלוות לכך. המכלות את כל המרעה ואינן משאירות לאחרים מאומה. כך ראו גם את התכונה של השמן הבועט. אפשר לשמוע בדבריו של עמוס נימה של זלזול ולעג. חטאן של נשות שומרון מתואר כך:
 
"העושקות דלים הרוצצות אביונים, האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה".
 
כבר הזכרנו כי נבואות עמוס מצביעות על הבדלי מעמדות חריפים בממלכת ישראל. העילית השלטת עושקת את הדלים והחלשים. עיקר נבואתו שייך לתחום הקלקול החברתי-מוסרי שהוא מוצא בעם: לפגיעה בחלשים, בגזל אביונים, בעושק משפטי, במעשי חמס ושוד. הנשים המבלות במשתאות, זקוקות לממון רב. הן פונות לאדוניהן "הביאה ונשתה". הן משתמשות בציווי מוארך, שיש לו מטען של זירוז ובקשה. בעליהן עושקים דלים כדי לתת לנשים די כסף למלא את תאותן. לפי זה פירוש העושקות משמעו הגורמות לבעליהן לעשוק.

מיד אחר תיאור החטא בא הנביא ומפרט את העונש:
 
"נשבע ה' אלוקים בקדשו, כי הנה ימים באים עליכם, ונישא אתכם בצינות, ואחריתכן בסירות דוגה. ופרצים תצאנה אשה נגדה, והשלכתנה ההרמונה, נאום ה'".
 
הביטוי: "הנה ימים באים עליכם", כוונתו לעתיד הקרוב, ולא לאחרית הימים. מעניינת כאן תפישת הזמן. האדם ניצב במקומו, והזמן מתקרב אליו. כך גם אומר ישעיה לאחז:
 
"יביא ה' עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו למיום סור אפרים מעל יהודה"...
 
העונש הוא עונש של מידה כנגד מידה. הנביא משתמש בפעלים של זלזול. "ונשא אתכן" - יסחבו אתכן כחפצים שנישאים לשלל. וכך גם בהמשך: "והשלכתנה ההרמונה".

בתיאור העונש ישנן מילים יחידאיות שהפרשנים חלקו בפירושן: "בצינות", "בסירות דוגה", "ההרמונה". את המילה "בצינות" באר ראב"ע:
 
כמו ולצנינים, צינים, פחים.
בסירות כמו סירים סבוכים.
 
צינים וסירה קוצנית הם ממיני הקוצים. ולפי זה מתוארים כאן הכבלים בהם היו אוסרים את השבויים. וכך מתוארת בדברי הימים לכידתו של המלך מנשה:
 
"וילכדו את מנשה בחחים ויאסרוהו בנחושתים."
 
החוח אף הוא ממיני הקוצים. סירות דוגה הן חקות דיג. ווים בצורת קוץ שנועדו לדיג. ולפיכך יש כאן תקבלת: בצינות - בסירות דוגה. יש המבארים על פי התקבלות של סירות דוגה לצינות, כי צינות הן ספינות קטנות במקביל סירות דוגה, כלומר סירות הדיג. ר"י אברבנאל מבאר כי הנשים המפונקות תסבולנה מצינה, מקור, ותאכלנה רק דגים:
 
כי כן נותנים בארצנו לעבדים מאכל הדגה בהיותה בחינם.
 
עונשן של נשות שומרון יהיה בהתאם לחטאן. מידה כנגד מידה.