לחץ כאן לתצוגת הדפסה

והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים

שיחות בספר זכריה

מחבר: יהושע רוזנברג

זכריה ו'

מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים

 

בחזון האחרון, חזון ארבעת המרכבות, יוצאות ארבע מרכבות לכיוונים שונים. המרכבות יוצאות מבין שני הרי נחושת.
לדעת אברבנאל מסמלת הנחשת את כובד הגלות.
לפי ילקוט שמעוני ההרים מסמלים את מלכות יהודה וישראל. לפי מדרש זה - הנחשת מצביעה על חוזק המלכויות הללו.
בכל אחת מן המרכבות סוסים בצבע אחר:
במרכבה הראשונה סוסים אדומים;
במרכבה השניה סוסים שחורים;
במרכבה השלישית סוסים לבנים;
ובמרכבה הרביעית סוסים ברודים- אמוצים.
ברודים משמעו - מנומרים, שאינם בצבע אחיד. למה מכוון הנביא בתוספת - אמוצים? אם הוא צבע, מהו צבע זה? יונתן מתרגם קטמנין - אפורים כצבע האפר. תרגום דומה בשבעים. בפשיטתא תרגמו - סומקא, אדומים. יש שפרשו שאין כאן צבע אלא תיאור. עזים וחזקים. כך למשל בילקוט שמעוני בשם פסיקתא רבתי: "שהיו גבורים ואמוצים".
לאן נשלחות המרכבות?
הסוסים השחורים יוצאים אל ארץ צפון. בארץ הצפון כלולות בבל, פרס, ומדי והארצות השכנות.
הסוסים הלבנים
יצאו אל אחריהם. מהו כיוון זה? במקרא נקרא המזרח פעמים רבות: קדם. שכן זהו הצד שלפנים, כאשר עומד אדם ופניו קדימה אל עבר השמש העולה וזורחת, לקראת היום החדש, אל עבר העתיד. "לפאת קדמה מזרחה" (שמות כ"ז,יג). "והחונים קדמה מזרחה" (במדבר ב', ג). "ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (בראשית כ"ח, יד). משום כך מכונה ים המלח הנמצא במזרחה של ארץ ישראל בשם 'הים הקדמוני'. "את פניו הים הקדמוני" (יואל ב', כ). כאשר עומד אדם ופניו קדמה אל המזרח הרי אחוריו הם במערב. ומכאן כנויו של המערב: אחור. "ארם מקדם ופלשתים מאחור" (ישעיה ט', יא) "אחרי המשכן יחנו ימה" (במדבר ג', כג). הים התיכון מכונה לפיכך: 'הים האחרון' דהיינו: הים הנמצא במערב. כך למשל בדברים י"א, כד "ועד הים האחרון". וכן בדברים ל"ד, ב. לימינו של האדם העומד ופניו קדמה-מזרחה נמצא הדרום. מכאן כינויו של הדרום: ימין או תימן. "צפון וימין אתה בראתם" (תהלים פ"ט, יג). "לפאת נגבה תימנה" (שמות כ"ו, יח). "ימה וצפנה ותימנה ומזרחה" (דברים ג', כז).
הסוסים הברודים יוצאים אל ארץ התימן. הצפון - נמצא משמאלו של האדם העומד ופניו קדמה. ואכן הצפון מכונה: שמאל. (בערבית: שימאל) "ואפנה על ימין או על שמאל" בבראשית כ"ד, מט, "עד חובה אשר משמאל לדמשק" בבראשית י"ד, טו.
החזון סתום ברובו ונחלקו המפרשים מה מסמלות המרכבות ולשם מה הן נשלחות. יש המפרשים שהמרכבות הן משל למלכיות החזקות. האדום - בבל, השחור - מדי, הלבן - פרס, ברד ואמץ - אדום וישמעאל. לפי פירוש זה לפנינו נבואה שלישית על ארבע המלכיות. וכך מבאר הרד"ק:
"מראות ד' מלכיות שראה אותה פעמיים עוד שב וראה אותם פעם שלישית מבוארת מן הראשונות וקרא אותם מרכבות, והמרכבה ד' סוסים להראות חזקה של כל אחת בזמנה שמלכו בעולם וכל אחת הרע לישראל."
 
רש"י מבאר:
ד' מרכבות שלוחי הקב"ה לתת ממשלת לד' מלכיות, בבל ומדי אנטיוכס וישמעאל. סוסים אדומים - הם שהרכיבו את בבל שהיא אדומה. [יש המבארים שאדום מורה על אש ושריפה דם וחורבן].
שחורים - להרכיב את מדי שהשחירה את פניהם של ישראל בימי המן.
לבנים - להרכיב את פרס שבנה את הבית.
ברודים - המה מנומרים להרכיב את העכו"ם שעינו את ישראל במיני גזרות משונות זו מזו.
 
רד"ק מביא זהויים אחרים. יש המזהים את האומות על פי צבע בגדיהם. יש הרואים במרכבות סמל לשליחי ה', הבאים לענוש את המלכיות שהציקו לישראל. אחרים סבורים כי מטרת המרכבות היא לקבץ את נדחי ישראל מארבע רוחות הארץ למען יבואו להשתתף בבנין הבית.
החזון מסתיים בפסוק ח:
"ויזעק אותי וידבר אלי לאמר:
ראה היוצאים אל ארץ צפון, הניחו את רוחי בארץ צפון".
 
ה' קורא לנביא בקול גדול ומעורר אותו משנתו. מראות הלילה מסתיימים. מכאו ואילך מדבר ה' אל הנביא באופן ישיר ללא תיווך המלאך.
מה אומר ה' לנביא? אולי אפשר לומר שהיוצאים להחריב את בבל השיבו את חמתי. או אולי אלה היוצאים לארץ צפון, להוציא משם את הגולים ולהביאם אל הארץ. עליהם להניח את רוח ה' בקרב הגולים ולעודדם לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבנין בית המקדש.