לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרשת הנזיר

עיון בפרשת נשא

מחבר: יהודה איזנברג

במדבר ו
תוכן המאמר:
חובות הנזיר - מבנה הפרשה
ענין הנזירות
איסור שכרות
גילוח וטומאה
נזיר שנטמא


פרשת הנזיר

בחלק א (בשאלות לפרק ו) עסקנו בדיון העקרוני על הנזיר והנזירות: מתי הנזירות חיובית ומתי שלילית, ומה דעת הראשונים בבעיה זו.
 
בעיון זה יהיה הנושא דיני הנזיר לפרטיהם. מהם בדיוק חובותיו של הנזיר; מה אסור לו ומה מותר; מה דינו אם הפסיק את נזירותו מרצונו או לאונסו - ושאלות דומות לאלה.
 
כדאי להתחיל את הלימוד בעיון במבנה הפרשה (מקור ב). עיון זה מראה חזרות והדגשות אשר דינים רבים נובעים מהם.
 
(א) בפרשת הנזיר שלושה חלקים:
 
א.   הגדרת הנזיר ושלוש חובותיו. (פסוקים 1 - 18).
       פתיחת הקטע וסיומו באותן מילים:
       הפתיחה: "לנדור נדר נזיר להזיר לה'" (2);
       והסיום: "כל ימי נדרו קדוש הוא לה'" (8).
 
ב.   נזיר הנטמא שלא ברצונו. (פסוקים 9 - 12).
      אף כאן דמיון בפתיחה ובסיום:
      הפתיחה: "וכי ימות מת עליו ... וטמא ראש נזרו" (9);
      והסיום: "והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו" (12).
 
ג.  קרבן הנזיר בסיימו נזירותו בטהרה (13- 21).
    וגם כאן:
    הפתיחה: "וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו" ... (13);
    והסיום: "זאת תורת הנזיר אשר ידור קרבנו לה' על נזרו" (21)
    בעיון זה נעסוק בשני החלקים הראשונים של דין נזיר.
 
חובות הנזיר - מבנה הפרשה
 
(ב)
1. וידבר ה' אל משה לאמר:
 
2. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם:  איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה'
 
3. מיין ושכר - יזיר
 חמץ יין וחמץ שכר - לא ישתה
 וכל משרת ענבים - לא ישתה
 וענבים לחים ויבשים - לא יאכל
 
4. כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין
 מחרצנים ועד זג לא יאכל
 
5. כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו
 עד מלאת הימים אשר יזיר לה' - קדש יהיה גדל פרע שער ראשו.
 
6. כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא
 
7. לאביו ולאמו ולאחיו ולאחותו
 לא יטמא להם במותם כי נזר אלקיו על ראשו.
 
8. כל ימי נזרו קדש הוא לה'.
 
ענין הנזירות
 
(ג) מפני שהקב"ה ציווה לסדר מדרגות עמו למשרתיו הכהנים לבדם, והלויים לבדם, וישראל בדגליהם לבדם, וציווה אחריהם בטהרת המחנה מהמצורעים והטמאים ... ציווה עתה לעשות בקרב עמו מדרגה אחרת מאנשים שיהיו יותר קדושים מכהני ה' - ולא יהיו כהנים. והם הנזירים. כי הנה קדושתם תתחלף מקדושת הכהנים במה שאין קדושתם מלידה ומבטן ומהריון ככהני ה', ולא תמידים כמותם. כי הנזירות ברצון הנזיר כפי נדרו, אם בזמן רב ומועט, אם בענינים שנדר הנזירות בהם. והיו בנזירים דברים אסורים ככהנים.
אברבנאל
 
שאלה 1
כיצד מסביר אברבנאל את סמיכות הפרשות, וכיצד רשי"י?
 
שאלה 2
מה המשותף לנזיר ולכהן? עיין פרשת אמור, פרק כא.
 
שאלה 3
מה ההבדל בין נזיר וכהן? עיין גם פרשת שמיני (י, 6), ואמור (כא,10)
 
(ד) אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד. פעם אחת בא אדם אחד, נזיר מן הדרום, וראיתי שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית שערך זה הנאה? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם. אמרתי לו: רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה? העבודה שאגלחך לשמים! מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל. עליך הכתוב אומר "איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'".
נדרים ט, ע"ב
 
שאלה 4
איך פירש שמעון הצדיק את המילה "יפליא", וכמי מהפרשנים פירושו? עיין גם מקור י להלן.
 
שאלה 5
מדוע לא אכל שמעון הצדיק אשם נזיר טמא כל ימיו?
 
שאלה 6
מי אמר למי "רשע למה אתה מתגאה" ...
 
נזירות שמשון
(ה) ויהי איש אחד מצרעה, ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה. וירא מלאך ה' אל האישה, ויאמר אליה: הנה את עקרה ולא ילדת, והרית וילדת בן. ועתה השמרי נא, ואל תשתי יין ושכר, ואל תאכלי כל טמא. כי הנך הרה ויולדת בן, ומורה לא יעלה על ראשו, כי נזיר אלקים יהיה הנער מן הבטן, והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים.
שופטים יג
 
שאלה 7
מהם האיסורים המופיעים ב"נזירות שמשון" (הבדל בין איסורי האם לאיסורי הבן).
 
שאלה 8
איזה מאיסורי נזיר אינו מוזכר כאן?
 
(ו) שמשון לא היה נזיר גמור, שהרי לא נדר בנזיר, אלא המלאך הפרישו מן הטומאה. וכיצד היה דינו? היה אסור ביין ואסור בתגלחת, ומותר להטמא למתים, ודבר זה הלכה מפי הקבלה.
רמב"ם, נזירות, ג, יג
 
שאלה 9
בדוק אם דברי הרמב"ם זהים לשתי תשובותיך הקודמות. עיין גם מקור כב.
 
שאלה 10
מה הוסיף רמב"ם על המפורש בכתוב? עיין שופטים (טז, 17).
 
שאלה 11
עיין שמואל ב' (יד, - 2526 - 910), ומקור כא. ההיה אבשלום נזיר?), (יח,
 
שאלה 12
עיין שמואל א' א, 11. ההיה שמואל נזיר?
 
(ז) והנה, בהיות נדרו סתמי ולא יפרשהו, התחייב ב- 3 דברים:
א. להזהיר ולהרחיק ולמנוע עצמו מכל אשר יצא מגפן היין, כמו יין ושכר, שהשכר הוא כל דבר משכר ומפסיד הדעת והחומץ הנעשה מהם, וכל משרת ענבים ...
ב. כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו, כי קדוש הוא לה', ולכן גדל פרע - רוצה לומר שיניח שערו שיתגדל ולא יגלחנו ... להראות שכל הדעת שנתן לו אלקים על ראשו – תמים יהיה בו לא יבטל ממנו לא מכוח היין ולא בשום מלאכה מן המלאכות, ואפילו לבטל שער אחד מן הראש.
ג. כל ימי הזירו על נפשות מת לא יבוא.
ועל שלושת החיובים אמר בסיבתם יחד "כי נזר אלקיו על ראשו", ולכך כל ימיו קדוש יהיה לה'. ואיך יהיה קדוש מי שהיין משכר אותו ומחליש את מוחו? ואם נזר אלקיו על ראשו, איך יגלח את שערו ויפסידהו? ואם נזר אלקיו על ראשו, איך יטמא אל המתים, כי יהיה פוסל בזה הנזר והעטרה אשר לו?!
אברבנאל
 
(ח) שלושה מינים אסורין לנזיר: הטומאה, והתגלחת, והיוצא מן הגפן - בין פרי בין פסולת פרי. אבל השכר של תמרים או של גרוגרות וכיוצא בהן - מותר לנזיר. ושכר זה שנאסר עליו בתורה, הוא השכר של תערובת היין.
רמב"ם, נזירות, ה, א
 
שאלה 13
קבע בדיוק את הפסוקים העוסקים בכל אחד מדיני הנזיר.
 
שאלה 14
מה תפקיד פסוק 8 בקטע זה לפי פירוש אברבנאל?
 
דבר אל בני ישראל (2)
(ט) הגויים אין להם נזירות, שנאמר "דבר אל בני ישראל".
רמב"ם, נזירות, ב, טז
 
יפליא:
(י) רש"י: יפריש. (וכך בספורנו).
אברבנאל (וכך בא"ע): "לשון יפליא - כי הוא מפליא לעשות בזה".
גמרא (נידה מו ע"א): "איש כי יפליא לנדור" ו"לא יחל דברו" - כל שישנו בהפלאה, ישנו בבל יחל, וכל שאינו בהפלאה, אינו בבל יחל. רש"י : "כי יפליא" מניה מרבינן (=ממנו מרבים) מופלא סמוך לאיש. "מופלא" - יודע לפרש לשם מי נדר.
"סמוך לאיש" - שהוא סמוך לבא לכלל גדול ... בתינוקת כל (שנת) 12 13., ובתינוק כל
 
שאלה 15
סכם את הפירושים השונים ל"יפליא", ובדוק במקורות להלן באיזו משמעות מהמשמעויות שכתבת מופיעה המילה. (שמות ח, 18) (ט,4) (לג,16) תהילים (ד,4); ישעיהו (כט,14). דברים (כח, 59).
 
נזיר:
(יא) רש"י: אין נזירה בכל מקום אלא פרישה. אף כאן - שפירש מן היין.
א"ע: נזיר הוא תואר השם, וינזרו - מגזרתו: שירחק מהתאוות. ועשה זה לעבודת השם, כי היין משחית הדעת ועבודת ה'.
אברבנאל: ואולי יהיה "נזר" לשון עטרה, כי הנזיר נזר אלקיו על ראשו, בקדושת נזירותו.
א"ע (בפסוק 7): ויש אומרים כי מילת נזיר מגזרת "נזר". והעד: "כי נזר אלקיו על ראשו". ואיננו רחוק. ודע כי כל בני אדם עבדי תאוות העולם, והמלך באמת, שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו - כל מי שהוא חופשי מן התאוות.
 
שאלה 16
סכם את הפירושים השונים ל"נזיר", ובדוק במקורות באיזה משמעות מופיעה המילה. בדוק אם רש"י נאמן תמיד לכלל שקבע כאן.
המקורות: בראשית (מט, 26),רש"י ספורנו. ויקרא (כב,2) ויקרא (כה,5),. ורש"י (איכה ד,7),
 
שאלה 17
מה פירוש "פרישות"? עיין רש"י לפרשת קדושים (יט, 2).
 
לנדור נדר נזיר להזיר לה' (3)
(יב) אריכות לשון הוא. ולפי הפשט שני אופני נדרים: . 1.נדר נזיר 2. נדר להזיר. ו"לה'" קאי; (מתייחס) על שני אופני הנדר. וביאור שני האופנים:
א. סתם נדר נזיר. הוא מקובל לחז"ל סתם נזיר 30 יום, ואין צריך לפרש (את משך נזירותו), אלא (אומר) "הריני נזיר לה'".
ב. אם יותר מזה, צריך לפרש כמה, או לעולם. על זה כתוב "להזיר" - שמפרש כמה יהא נזירותו.
העמק דבר
 
שאלה 18
מהם סוגי הנזיר לפי "העמק דבר", ומהי חלוקת הפסוק לפי טעמי המקרא?
 
(יג) סתם נזירות שלושים יום. כיצד? מי שאמר הריני נזיר, אין פחות משלושים יום. ואפילו אמר "הריני נזיר נזירות גדולה עד מאוד הרבה" - הרי זה נזיר שלושים יום, שהרי לא פירש זמן.
פירש זמן פחות משלושים, כגון שאמר "הריני נזיר יום אחד" או "עשרה ימים" או "עשרים יום" - הרי זה נזיר שלושים יום, שאין נזירות פחותה משלושים יום. ודבר זה הלכה מפי הקבלה.
רמב"ם, נזירות, ג, א
 
איסור שכרות
 
מיין ושכר
(יד) תרגום אונקלוס ויונתן - "חמר חדת ועתיק", וכפירוש רש"י, שהיין הישן משכר. ובספרי אמרו "והרי יין הוא שכר ישכר הוא יין? אלא שדברה תורה שתי לשונות. רבי אלעזר הקפר אומר : "יין" - זה מזוג, "שכר" - זה "חי". ורבי אברהם בן עזרא העתיק תחילה דברי חז"ל ואמר "על דעת המעתיקים שכר גידול מהתירוש", והוסיף "ואחרים אמרו, שכר ממש. כל דבר שישתכר אדם ממנו". ודע כי "אחרים" אלו הם הקראים הממאנים בקבלת חז"ל.
הכתב והקבלה
 
(טו) ושכר זה שנאסר עליו בתורה הוא השכר של תערובת יין.
רמב"ם, נזירות, ה, א
 
שאלה 19
 איך פירש את המילה "שכר" אברבנאל, מקור ז?
 
שאלה 20
מהם הפירושים השונים למילה, וכמי ההלכה?
 
שאלה 21
עיין א"ע לדברים (יד, 26), שלחן ערוך אורח חיים (או "משנה ברורה") רעב, סעיף ט. מה פירוש המילה שם?
 
שאלה 22
מה משמעות "שכר" בלשוננו כיום?
 
(טז) "מיין ושכר" - פרט
"מכל אשר יעשה מגפן היין" - כלל
"מחרצנים ועד זג" - חזר ופרט.
פרט וכלל ופרט, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי,
אף כל פרי ופסולת פרי.
נזיר לד ע"ב
 
שאלה 23
סכם את כל הפרטים המובאים בפסוקים, והראה את מבנה ה"פרט וכלל ופרט".
 
שאלה 24
עיין במקור ב וראה כי בניגוד לדיני גילוח וטומאה, שם מופיע הביטוי "כל ימי ..." בראש הדין, מופיע ביטוי זה בדין שכרות באמצעו. (בפסוק 4 3)., ולא כמצופה, בראש פסוק הסבר את השינוי ע"פ מקור טז!
 
שאלה 25
מה פירוש המילה "חרצנים" ומה "זג". ענה לפי רש"י וא"ע. איזה מהפירושים נתקבל בלשוננו כיום?
 
כל ימי נזרו (4)
(יז) לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו - עד הבאת קרבן. או לא יהא חייב (אלא) עד שישלים את נזירותו? תלמוד לומר "ואחר ישתה הנזיר יין" - אחר כל המעשים. דברי רבי אליעזר.
ספרי
 
שאלה 26
מאיזו מילה למד רבי אליעזר את לימודו?
 
גילוח וטומאה
 
כל ימי נדר נזרו (5)
(יח) כל ימי נדר נזרו - נדרו תלוי בנזירותו, ולא נזירותו בנדרו.
ספרי
 
מלבי"ם בביאור הספרי:
מה שהוסיף מילת נדר, להורות אף שלא נדר רק נזירות, שעיקרו בא על ההפרשה מן היין,
בכל זאת אסור גם בתגלחת. וזה הפירוש שנדרו תלוי בנזירותו ולא נזירותו בנדרו, ש(לא) נאמר שאינו חייב רק כפי שנדר (ולא יותר).
 
שאלה 27
 הוכח ע"פ עמוס (ב, 12), את דברי מלבי"ם שעיקר נזירות היא פרישות מיין.
 
(יט) האומר הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין או מטמא למתים או מגלח שערי - הרי זה נזיר ואסור בכולם. מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.
רמב"ם, נזירות, א, יג
 
שאלה 28
הסבר ע"פ מקורות יח - יט מדוע בא הכינוי "נדר נזרו" בפסוק 5 ולא בפסוק 4!
 
(כ) לא אמר "כל ימי נזרו", אבל הוסיף מילת "נדר". כי יש ימים שנוהג בהם דיני נזירות, אף שאינם מכלל נדרו. כגון נזיר שנצטרע שכל ימי חלוטו וימי ספירו נוהג בדיני נזירות, ואינם עולים למנין נזירותו, והוא מותר בתגלחות שלו (תגלחת מצורע) ... לכן אמר "כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור" - שבנזירות שהוא נוהג מטעם נדר, הוא שאסור בתגלחת. אבל בנזירות שנוהג שאינו לקיים נזרו - מותר בתגלחת.
הכתב והקבלה
 
שאלה 29
במה שונה הסברו של הכתב והקבלה מזה של הספרי, מקור יח?
 
עד מלאת הימים
(כא) מה בין נזיר עולם לנזיר לזמן קצוב? שהנזיר לזמן אסור לגלח עד סוף ימי נזירותו. שנאמר "כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים". ונזיר עולם אם הכביד שערו מקל בתער משנים עשר חודש עד שנים עשר חודש, ומביא קרבנו שלוש בהמות כשיגלח. שנאמר "ויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח, כי כבד עליו וגלחו". ואבשלום נזיר עולם היה, ודבר זה הלכה היא מפי הקבלה.
רמב"ם, נזירות, ג, יב
 
שאלה 30
במי מדבר פסוקנו, בנזיר עולם או בנזיר רגיל?
 
כל ימי הזירו (6)
(כב) "נזרו" הוא מילת קנין, כמו "שורו וחמורו". אולם "הזירו" הוא מפעיל, שמזיר את עצמו.והתבונן שלענין תגלחת ולענין שתיית יין אמר "כל ימי נזרו" ולענין טומאה למתים יאמר "כל ימי הזירו".והכוונה: שיש עניין "נזירות שמשון", שהוא על ידי מלאך, ואחרי זה, אם קיבל נזירות שמשון,הוא כנודר לקבל נזירות על דעת המלאך ומקבל אופן נזירות שהוא ע"פ דעת המלאך ... ולכן נזיר שמשון אסור בשתיית יין ובתגלחת, ומותר לטמא למתים. ולכן אמר "הזירו" - שהואמזיר את עצמו, פרט לנזירות שמשון, שהוא ... מותר לטמא למתים.
משך חכמה
 
שאלה 31
מדוע מופיע הביטוי "הזירו" רק בפסוק 6?
 
כל ימי נזרו (8)
(כג) כל ימי נזרו קדוש הוא לה' - למה נאמר? לפי שהוא אומר "עד מלאת הימים" - אין לי אלא שיש לו הפסק לנזירותו. נזיר עולם, מנין? תלמוד לומר "כלי ימי נזרו" - להביא נזיר לעולם. "קדוש הוא לה'" - זו קדושת הגוף. או אינו אלא קדושת שיער? כשהוא אומר "קדוש יהיה" - הרי קדושת שיער אמורה. הא מה תלמוד לומר "קדוש הוא לה'" ? - זו קדושת הגוף.
ספרי
 
שאלה 32
כמה זמן נמשכת הנזירות, ומה דין הנזיר בזמנים השונים? ענה גם לפי מקור יז.
 
שאלה 33
מה פירוש המילה "קדוש" בפסוק 5 8. עיין ברש"י ובהוכחת הספרי., ומה פירושה בפסוק
 
כל ימי נזרו קדוש הוא לה'
(כד) הפסיק באמצע דיני טומאה בזה המקרא. מבואר שהוא טעם על אזהרה זו. ונצרך על זו האזהרה טעם יותר מאיסור יין ותגלחת. למדנו מזה שיש אופן נזירות שאינו מוזהר על טומאת מת. והיינו נזירות שמשון.
העמק דבר
 
שאלה 34
האם העמק דבר מסכים עם חלוקת הפרשה כפי שהובאה במקור א, וכפי שהבינה אברבנאל במקור ז? קבע את גבולות הקטע לפי "העמק דבר".
 
שאלה 35
מהן הסיבות לגישות השונות?
 
נזיר שנטמא
 
וטמא ראש נזרו (9)
(כה) "וטמא" זה, אינו טומאה ממש, אלא כמו לשון טומאה הכתובה במאכלות אסורים, או בהמה טמאה הכתובה בקרבן בעל מום, שהכוונה שמגונה לענין זה, כך המת מגנה ומבלבל ראשית נזרו שהוא להיות שמח ועלז באלקים ודבקות מחשבותיו עמו.
העמק דבר
 
שאלה 36
עיין בפסוקים להלן, וקבע באיזה מהם משמעות "טמא" כמשמעה בפסוקנו.
ויקרא (יג,36 כב,4) עמוס (ז,17) חגי (ב,13)  
 
(כו) וטעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלאת ימי נזרו לא נתפרש. ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת הנזירות, כי הוא עתה נזיר בקדושתו לעבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם,ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלקיו, כענין שאמר "ואקים מבניכם לנביאים מבחוריכם לנזירים" - השווה אותו הכתוב לנביא, וכדכתיב "כל ימי נזרו קדוש הוא לה'" - והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם.
רמב"ן
 
(כז) טעם הקרבן הזה בנזיר ביום מלאת ימי נזרו לא נתגלה, כי לא מצינו בכל התורה כולה קרבן כי אם על עוון שקדם לשעבר. וזה שקדם וזכה לעשות מצווה, והיה כל ימי נזירותו קדוש ופרוש מתאוות העולם, ועתה ביום מלאת ימי נזרו תחייבנו תורה להביא קרבן - הנה זה ענין נפלא ומחודש. וכן אמרו חז"ל ... חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר. והרמב"ן נתן טעם על דרך הפשט (לעיל מקור כו). ועם כל הטעם הזה, לא יצא קרבנו של נזיר מן החידוש. כי היכן מצינו קרבן על העתיד? אבל טעם הקרבן והחידוש איננו מתבאר אלא על דרך הקבלה ...
רבינו בחיי
 
שאלה 37
מהו הקושי שעמד בפני הפרשנים, וכיצד יישבוהו?
 
וכפר עליו מאשר חטא על הנפש (11)
(כח) תניא, רבי אלעזר הקפר אומר : "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" - וכי באיזה נפש חטא? אלא שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא - המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה?!
נדרים י ע"א
 
(כט) רוצה לומר, מאשר חטא על נפש המת, או יהיה פירושו: על נפשו של הנזיר שהיתה בפרישותה ודבוקה, והוא חטא עליה כשיפסיקה ממנו, כי היה לו להיזהר על זה יותר, ולא יחטא, כי לא יאונה לצדיק כל און. וזהו הפירוש האמיתי בדרך הפשט, ולא כדברי ר' ישמעאל שדרשו "מאשר חטא על הנפש - שציער עצמו בניזרותו מן היין" כי לפי פירושו היה ראוי לומר זה במלאת ימי נזרו, ולא נאמר כן.
אברבנאל
 
(ל) אחר שכתוב במת שבא בפתע פתאום שאין שום אשמה על הנזיר, מבואר שהחטא הוא שפירש עצמו מן היין. ואם לא אירע לו זו הסיבה, לא היה נקרא חוטא על הנפש, שהרי כדאי הוא להזיר עצמו מן התענוג הגשמי כדי להשיג תענוג רוחני של דביקות בה'. אבל אחר שאירע לו באונס זו הסיבה, אות הוא שאינו ראוי לכך. ואם כן, ציער עצמו חינם מן היין, וביקש לו דבר שגבוה מערכו.
העמק דבר
 
שאלה 38
סכם את הגישות השונות לחטא הנזיר, ע"פ רש"י, רמב"ן, ומקורות כו- ל. מהו הקושי שיש כל
פירוש? (הבחן בין ההסבר לקרבן החטאת המובא לבין הסבר לפסוק "מאשר חטא על הנפש"!).
 
והימים הראשונים יפלו (12)
(לא) נזיר ששתה יין ואכל יוצא מן הגפן, אפילו ימים רבים - אינו סותר מימי נזירותו אפילו יום אחד. וכן אם גלח מיעוט שער ראשו, בין בשוגג ובין במזיד. נתגלח רוב ראשו ... הרי זה סותר שלושים יום, עד שיהיה לו פרע, ואחר כך מתחיל למנות. כיצד? נדר נזירות מאה יום, ולאחר עשרים יום נתגלח רוב ראשו, הרי זה שוהה שלושים יום, עד שירבה שער ראשו, ואחר השלושים יום מונה שמונים יום תשלום ימי נזירותו. וכל אותם שלושים יום כל דקדוקי נזירות עליו, אלא שאין עולים לו מן המנין. נזיר שנטמא בין בזדון בין בשגגה, ואפילו טמאוהו גויים באונס סתר הכל. ומגלח תגלחת טומאה ומביא קרבנות טומאה, ומתחיל למנות ימי נזירותו ... ואפילו נטמא ביום מלאת נזרו בסוף היום - סותר הכל.
רמב"ם, נזירות, ו, א – ג
 
(לב) שלא תאמר כי הוא קנס על אשר טימא עצמו, שיספור הימים הראשונים ... לזה אמר "כי טמא" - שנזרו הוא טמא בשם דבר ("טמא"= שם עצם) לא טמא מענין פיעל (לא נאמר "כי טימא נזרו"): שאף אם באונס מת המת עליו, ג"כ ימים הראשונים יפלו, אף שלא פעל מאומה בענין הטומאה.
משך חכמה
 
שאלה 39
מה בין חילול הנזירות ע"י טומאה לחילולה ע"י שתית יין וגילוח?
 
שאלה 40
הוכח תשובתך מן הכתוב!