לחץ כאן לתצוגת הדפסה

על מבנים כיאסטיים בספר דברים ומשמעותם

מחבר: אביה הכהן

מתוך: עלון שבות, מנחם-אב תשמ"ג

תוכן המאמר:
פרק ד'
ה' אחד - עם קדוש (ו, א - ז, יא)
פרשת ראה
כי-תצא
מבנה ספר דברים

סיכום

תקציר: המאמר דן במבניותו הכיאסטית של כל ספר דברים ומתמקד בפרק ד' ופרשות ראה וכי-תצא.

על מבנים כיאסטיים בספר דברים ומשמעותם

לספר דברים ולפרקים השווים בו מבנה ספרותי מסודר ומיוחד. המבנה הנפוץ בספר הוא מבנה כיאסטי ובנאומים אשר להם מבנה זה רצוני לעסוק. אין כוונתי לדון בכל הפרקים אשר להם מבנה זה, בספר דברים, אלא בשלשה פרקים שלהם מכנה משותף אותו אנסה להראות. כמו כן אראה שלספר דברים, בכללותו, מבנה כיאסטי. אך אין ברצוני להכנס לעובי הקורה בדיון במבנה הספר, אלא לנסות לפתור בעזרת המבנה בעיה פרשנית, בענין מקומה של פרשת כי תצא והמצוות השונות שבה בספר דברים.

 

תבניתו הספרותית של ספר דברים על נאומיו ברורה, הנואם פותח בנושא החשוב לו ובנושא זה הוא מסים. מבנה זה מלמדנו דברים רבים, כל חריגה מתבנית זו באה ללמדנו רעיון כל שהוא ואינה מבנה צורני גרידא, כל זאת אנסה להראות בהמשך.  

 

פרק ד'

פרק ד' פסוקים א-מ הוא יחידה אחת מושלמת אשר הקשר בינה לבין פרקים א-ג דורש בדיקה. לפרק זה מבנה כיאסטי. אף המסורה חלקה פרק זה לשני חלקים, חלק אחד עד פסוק כד וחלק שני מפסוק כה עד פסוק מ. לחלוקה זו יש הגיון תוכני, עד ד' כד מדובר על הספור ההיסטורי של מעמד הר סיני, אזהרה שלא לעבוד עבודה זרה ואזהרה על עונשה, ואלו חלק ב' הוא נבואה לעתיד כאשר עם ישראל יעבוד ויקבל עונשו. ננסה לבחון את שני חלקי הפרק.  

חלק א (א-כד)

חלק ב' (א-כד)

שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם (יא) – קיום מצוות

 עבודה זרה ועונשה (גלות)

(כה-כט)

גדלות עם ישראל בתורה וחוקיה ובאלוקיו הקרובים אליו (ו-ח)

ולא ישכח את בריתי (לא)

מעמד הר סיני (ט-יד)

מעמד הר סיני (לב-לו)

ויגד לכם את בריתו

יחוד ה' (לט)

אזהרה שלא לעבוד עבודה זרה ועונשה – אל קנא (טו-כד')

ושמרת חוקיו ... מצוותיו אשר

אנכי מצווך -  קיום מצוות

 

רבים הנושאים הראויים לתשומת לב בפרק זה, אך אין רצוני לדון אלא בשאלה: "האם יש משמעות רעיונית למבנה, או שמא אין זה אלא תבנית צורנית בעלמא"?

כשנעיין במבנה הפרק נמצא אותו בנוי במקבילות (מלבד הבדלים מחויבים מהנושאים השונים, לדוגמא בחלק הראשון מוזכרת האזהרה והחלק השני מתיחס אל נבואה לעתיד). אך הבדל אחד גדול ומשמעותי יש; בחלק הראשון יש דגש על עם ישראל. כי היא חכמתכם ובינתכם... כי מי גוי גדול אשר לו אלקים... ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים" הכתוב אומר שהסיבה לקיום מצוות היא בניינו של עם ישראל, עם ישראל מתואר כגוי גדול. ואלו במקבילתו בפרק השני אין מדובר על יחוד עם ישראל אלא על יחוד ה' - ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו... ה' הוא האלוקים בשמים ממעל" הסיבה לקיום מצוות היא גדלות ה' ומחויבתינו כלפיו. בחלק השני עם ישראל נבחר לא בגלל יחוד אלא בגלל אבותיו. ותחת כי אהב את אבותיך (בניגוד לדברים ז, ט - "כי מאהבת ה' אתכם"). על פי זה יכולים אנו להבין מדוע החלק הראשון פותח בחוקים ומשפטים, והחלק השני מסתיים בחוקים ומצוות. משפט הוא סדרי חברה בריאה, ואלו מצוה היא כמשמעה - ציווי הבורא.

 

בחלק הראשון קיום המצוות תכליתו כינון סדרי חברה בריאה בעם ישראל, כמו שאומר הפסוק: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" (ו'), ואלו בחלק השני קיום המצוות טעמו ומקור חיובו הוא הבורא - וציוויו. זה לעומת זה - עם ישראל ולמולו אלקיו, בחלק הראשון שמרכזו עם ישראל כנגד החלק השני שמרכזו אלקיו.

חלוקה זו בין העם לאלוקיו - נראה גם בפרק הבא.  

 

ה' אחד - עם קדוש (ו, א' -ז, י"א)

 

אחר הבאת עשרת הדברות מתחיל משה את נאומו המסתיים כמעט בסוף הספר. נאום זה מתחלק למספר יחידות משנה בעלות מבנה עצמאי, היחידה הראשונה כוללת מצוות ששורשיהן מצות האמונה בבורא כגון "שמע ישראל ה' אלוקינו" (ו, ד'). היחידה הראשונה פותחת ב- "וזאת המצוה החוקים והמשפטים" (ו, י"א), ומסתיימת ב- "ושמרת את המצוה... החקים... המשפטים" (ז, י"א). יחידה זו המתחלקת לעוד מספר חלקים היא פרק אחד בעל מבנה מושלם. לפרק זה מבנה כיאסטי  

 

חלק ראשון (ו,א-יט)

חלק שני ו, (כ-ז, יא)

וזאת המצוה החקים והמשפטים (א)

והיה כי ישאלך בנך (ו, כ-כה)

שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד

ואהבת את ה' (ד-ט)

כי יביאך (ז, א-יא)

והיה כי יביאך (י-טו)

כי עם קדוש אתה לה'.. מאהבת ה'

אתכם (ז, ו-ח)

לא תנסו את ה' (טז-יט)

ושמרת את המצוה ואת החקים ואת

המשפטים (ז,יא)

 

 

אמנם לא הכל נראה כמקביל במבט ראשון אך דיינו במקבילות הברורות (מצוה חקים משפטים, "כי יביאך") שבין שני חלקי הפרק כדי שנאמר שלפרק זה מבנה כיאסטי. (המעיין בפרק ימצא  עוד מקבילות רבות. בין שני חלקי הפרק שלא הובאו. כמו כן לכל אחד משני החלקים יש מבנה כיאסטי דבר המוכיח את החלוקה). יכולים אנו לראות חלוקה ברורה. חלק ראשון עוסק בנושאים שיסודם - יחוד ה' והכותרת להם היא: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ואלו חלק שני עוסק בדברים שיסודם קדושת עם ישראל, והכותרת להם: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך" בחלק הראשון מצויה פרשה הפותחת בלשון - "והיה כי יביאך" ובחלק השני "כי יביאך" בחלק הראשון האזהרה בפרשה זו היא: "פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים" (ו, י"ב) יסוד הפרשה היא חסדי ה' ומחויבות עם ישראל אליו. ואלו בחלק השני בפרשת "כי יביאך", יש אזהרה להחרים את שבעת העממים ולא להתחתן בם - "פן יסיר את בנך מאחרי" (ז, י"ד),  אך הנימוק המובא בכתוב לאיסור עבודה זרה הוא - "כי עם קדוש אתה לה'" (ז, ו'), יסוד האסור  הוא מניעת פגם בקדושת העם.

 

בחלק הראשון: "ואהבת את ה'" (ו, ה') ולעומת זאת בחלק השני: "מאהבת ה' אתכם" (ז, ח')  (שוב ניכרת החלוקה הנ"ל. בחלק הראשון המרכז הוא ה' וכך יש ציווי לאהבו ובחלק השני המרכז,  האהוב, הוא עם ישראל). לא ברור כיצד משתלבות בחלוקה זו שתי הפרשיות האמצעיות של הפרק ("לא תנסו" "כי ישאלך"). נתן לומר שפרשת "לא תנסו את ה'" מרכזה הוא ה', ופרשת "כי ישאלך בנך" עוסקת בבן המשפחה - ובעם (ובהמשך בחלק השני "בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך ז, ג'), אמנם הסבר זה יותר בעייתי אולם בעיתיות זו אינה מפריכה את השלד הרעיוני של המבנה המתואר לעיל. ואם כן יכולים אנו לתת כותרת לחלק הראשון "ה' אלוקינו ה' אחד" ולחלק השני -

"כי עם קדוש אתה לה'".

בהתאם לכותרות אלו נתאר עוד פרשיה הבנויה במבנה כיאסטי.  

 

פרשת ראה

 

פרשת ראה היא יחידה אחת ויכולים אנו לראות זאת במספר נקודות. הפסוק: "אל המקום אשר יבחר ה'" מופיע אך ורק בפרשת ראה ובפרשת כי תבוא (מלבד דברים יז, ח' שם מופיע פעם אחת בצורה שולית). אמנם נראה שהברכה והקללה אשר בתחילת הפרשה לא שייכים ליחידה זו (י"א, כו-לב), ואם כן יכולים אנו לומר שמהפרק י"ב, א עד פרק ט"ז, יז (סוף פרשת ראה) היא יחידה אחת. יחידה אחת זו נחלקת לשני חלקים, חלק אחד - מפרק י"ב, א עד סוף פרק י"ג. וחלק שני מפרק י"ד, א' עד פרק ט"ז, יז.

חלק א' עוסק בנושאים שיסודם "ה' אלוקינו ה' אחד", ה' אחד על כך יש להקריב רק במקום אחד אשר יבחר ה' ולא בבמות בכל מקום (פי"ב). שורש המצווה בפרק י"ג - פרשת נביא לעבודה זרה, פרשת מסית ומדיח ופרשת עיר נדחת - היא "ה' אלוקינו ה' אחד". בחלקה השני של פרשת ראה נראה במבט ראשון כאוסף אקראי של מצוות (אם כי לגבי חלק מהמצוות, ברור הקשרם). נבדוק את המצוות בחלק שני של פרשת ראה ונבדוק האם אכן זה אוסף שרירותי ללא קשר פנימי מאחד.

1. אסור קרחה - כבר נשנתה מצוה זו בספר ויקרא (כא, ה). שם נאסרה קרחה על מת אך ורק לכהנים בני אהרן, ואלו כאן האסור הוא לכל עם ישראל "כי עם קדוש אתה לה'" (יד, א-ב)

2. מאכלות אסורות - אסור זה נובע מקדושת עם ישראל בפסוק: "כי עם קדוש אתה לה'" נפתחת פרשת מאכלות אסורות (יד, ב) ובפסוק זה הפרשה מסתיימת (יד, כא). עם ישראל עם קדוש ועל כן נאסרה לו כל תועבה.

3. מעשר - בויקרא כ"ז, לב, ניתן המעשר לה', במדבר י"ח, כא, ניתן המעשר ללוי ואילו בפרשתנו כל אדם מישראל את המעשר "במקום אשר יבחר ה'". כשם שהכהן והלוי לרגל קדושתם מקבלים מעשר כך עם ישראל מקבל את המעשר - "כי עם קדוש אתה לה'"(1).

4. בכור - נשנתה מצות בכור בהמה במספר מקומות בתורה, בשמות י"ג, כב-כט, לד, יט-כ, ויקרא כ"ז,כו-כז. בכל המקומות האלה הבכור ניתן לה', בבמדבר י"ח, טו-יח הבכור ניתן לה' ואילו בפרשתנו (ט"ו, יט-כג) הבכור נאכל על ידי הבעלים בבית ה', כל איש בישראל אוכל את הבכור - "כי עם קדוש אתה לה'".

5. שלשה רגלים - במספר מקומות בתורה נשנתה פרשת מועדות וכל מקום שונה מחבירו באופי החגים. אצלנו הפרשת ראה (ט"ז, יא-יז) כתובים שלשת הרגלים והמאפין העיקרי של המועדות הוא עליה למקום אשר יבחר ה'. דומה לפרשתנו היא פרשת המועדות שבשמות כ"ג, יד-יט אף שם ברשימת המועדות לא נכתבו אלא שלשת הרגלים, ואף שם יש חיוב עליה לרגל - "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך" (שמות כ"ג, יז).

בפרשת אמור (ויקרא כ"ג) הרשימה כוללת אף את השבת, ראש השנה ויום הכיפורים, לכל מועד ניתנו מצוות מיוחדות הנותנות למועד את אופיו (חיוב סוכה בסוכות וכדומה) וכן קרבן לה' שאינו נזכר בפירוט בפרשה, "והקרבתם אשה לה'" (ויקרא כג, ח) וכדומה. בפרשת פנחס (במדבר כח-כט) הרשימה פותחת בקרבן תמיד שבכל יום, עוברת למוסף שבת וממשיכה בכל הזמנים המיוחדים בשנה. כאשר אופי החג מתבטא בקורבנו בלבד. לאמר אין זו כלל פרשת מועדות אלא פרשת הקרבנות השנתית.

ההבדל בין ספר דברים לספרי ויקרא ובמדבר ברור, בספר דברים נכתבו רק שלשת הרגלים, אים נזכרים בו מצוות פרטיות לחגים, (מלבד אסור חמץ שנזכר אגב קרבן פסח) ואין נזכרים בו קרבנות ציבור. אף בין ספר שמות לספר דברים יש הבדל, שם נזכר חיוב העליה לרגל בלבד ואין הוא מפורט. ואילו כאן בכל חג וחג יש פירוט. בפרשת ראה אופי החגים הוא שעם ישראל אוכל ושמח במקום אשר בחר ה' (ישנם עוד הבדלים בין שמות לדברים שאיני עומד עליהם). על-פי קו המחשבה שהראנו עד כאן בחלקה השני של פרשת ראה, אף ההבדל שבין פרשיות המועדים בדברים ובשאר הספרים מובן. בספר דברים אופי החג הוא שעם ישראל אוכל את קורבנותיו ושמח בבית ה'. כביכול, הקרבנות הם לעם ישראל - כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך. רק החגים המבטאים רעיון זה הובאו כאן, ועל כן לא הובאו כאן מצוות פרטיות לכל חג. אלא רק המצוות המבטאות רעיון זה. אולם בשאר הספרים אופי שונה למועדים. הקורבנות - קורבנות ציבור, והנימה הבאה לידי ביטוי בפרשתנו אינה מוזכרת שם (אף קרבן פסח הנזכר בפרשתנו אינו קרבן רגיל ונאכל כולו על ידי הבעלים במקום אשר יבחר ה').

6. שמיטה - בספר ויקרא השמיטה היא שמיטת הארץ ואלו בפרשתנו שמדובר על שמיטת כספים השמיטה היא שמיטת העם (ט"ו, א-ז) - "ואת אשר יהיה לך עם אחיך תשמט ידך". אמור מעתה שורש אחד לכל המצוות בחלק השני של פרשת ראה - "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך". וזה לעומת זה נושאיה של פרשת ראה.

חלק ראשון - "ה' אלוקינו ה' אחד".

חלק שני - "עם קדוש אתה לה'". (נראה שלפרשה מבנה כיאסטי לא מושלם. הביטוי במקום אשר יבחר ה' וחיוב האכילה בו מופיע בתחילת ח"א של הפרשה - י"ב, ה, יא, יד, יח, כא, כו. ובסוף חלק ב' של הפרשה - י"ד, כג, כד, כה, ט"ו, כ, ט"ז, ו, ז, יא, טו, טז. ואלו במרכז הפרשה בסוף חלק הראשון בפרק י"ג ובתחילת חלקה השני פרק י"ד, א כא אין הביטוי מופיע).  

 

פרשת כי-תצא

 

רבים כבר עמדו על הבעיתיות שבפרשת כי תצא. מה הקשר בין מצוה למצוה בפרשה? האם יתכן שכל המצוות שלא נמצא להם מקום בשאר חלקי התורה נכתבו כאן? קשה להניח שזהו לקט מצוות חסר קשר וסדר. בספר דברים עד לפרשת כי תצא ניתן לראות לפחות סדר כללי במצוות ועל כן סביר שאף כאן יש סדר כל שהוא. אך בבואנו לדון בפרשה עצמה איננו מוצאים את ידינו ורגלינו, נתן לסווג את המצוות בפרשה למספר נושאים.

א. אישות ועריות

ב. בין אדם לחבירו לעני ולגר (לרוב דינים שלפנים משורת הדין כגון צדקה).

ג. דין משפט צדק (כגון "לא יומתו אבות על בנים").

אומנם יש מספר דינים שאינם מתקשרים בצורה ברורה לאחת הקבוצות הנ"ל,

1. "לא יהיה כלי גבר על אשה" (כ"ב, ה)

2. "כי יקרא קן ציפור" (כ"ב, ו-ז)

3. "כי תבנה בית חדש" (כ"ב, ח-ט)

4. שעטנז (כ"ב, י-יב)

5. "כי תצא מחנה ... מקרה לילה" (כ"ג, י-טו)

6. נדר (כ"ג, כב-כד)

7. גונב נפש (כ"ד, ז)

8. צרעת (כ"ד, ח-ט)

9. "וקצות את כפה" (כ"ה, י-יב)

 

בחלוקה לנושאים לא הקלנו במאומה שהרי אם כך הדבר, מדוע ערבבה הפרשה בין הנושאים השונים? ולפיכך השאלות שיש לשאול הן:  

א. האם יש איזה רעיון מאחורי סדר המצוות כפי שהוא מופיע בפרשתנו?  

ב. אף אם לא נמצא תשובה לשאלתנו הקודמת, יש לשאול האם יש מכנה משותף לכל המצוות  ב. בפרשה?  

ג. כיצד הפרשה משתלבת במבנה ספר דברים.

סדר פנימי והבנת סמיכות פרשיות כמעט ולא ניתן למצוא בפרשתנו, ואם כך הדבר, לא מצאנו תשובה לשאלתנו הראשונה. אולם יתכן שיש מכנה משותף בין כל חלקי הפרשה, והוא שהמצוות בפרשה נתנו לאדם הפרטי ואלו רוב המצוות בספר דברים הם מצוות הציבור (סנהדרין, מלך וכדומה) מלבד פרשת ראה שאף בה יש מצוות המוטלות על הפרט, אך תירוץ זה עדין לא מספק. חותני הרב ברויאר טוען שסדרו של נאום המצוות בספר דברים (ה, א כ"ו, יט) בנוי על יסוד עשרה הדברות שנכתבו בתחלתו (פרק ה'). "אנכי" ו"לא יהיה" / ו, ד - ז, יא, שבת / ט"ו, א - ט"ז - י"ז,  כיבוד אב ואם (כיבוד הזקנים והמנהיגים), ט"ז, יא - י"ח, כב, לא תרצח / י"ט, א - כ"א, ט, לא  תנאף / כ"א, י כ"ד, ה, לא תגנוב / כ"ד, ז. חלוקה זו של ספר דברים מסבירה לנו את מהלכו  הכללי של נאום המצוות אך משאירה קשיים ובעיות רבות. היא אינה מסבירה כיצד משתלבות  במהלך הנאום המצוות בפרשת ראה, שאים שרשם במצות השבת, (קרחה, מאכלות אסורות...)  ובפרשתנו פרשת כי תצא המצוות שלא מתקשרות לדברות: "לא תנאף", "לא תגנוב". בעיות אלו ונוספות שלא הזכרתי מחייבות אותנו לחפש נתיבים נוספים לפתרון בעיית הסדר שבספר דברים.

 

כשנעיין בפרשה נראה זיקה ברורה בינה לבין פרשת קדושים בספר ויקרא. בויקרא פרק כ' מופיעים דיני עריות וכמו כן בפרשתנו. מתנות עניים נכתבו לראשונה בויקרא י"ט, ט-י ונשנו בפרשתנו דברים כ"ד, יט-כב. אסור הלנת שכר שכיר נכתב בויקרא י"ט, יג "לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין פעלת שכיר עד בוקר". ובדברים כ"ד, טו "לא תעשוק שכיר ... ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש".

דיני אהבת הרע בויקרא י"ט, טז-יח מקבילים למצות השבת אבידה ועזרה לחמור אחיך - דברים כ"ב, א-ד.

כלאיים נאסרו בויקרא י"ט, יט ונשנו בפרשתנו כ"ב, י-יב. נצטווינו על כבוד הגר ואהבתו בויקרא י"ט, כט ובפרשתנו בדברים כ"ד, יא-יח.

פרק י"ט בויקרא מסתיים - "לא תעשו עוול במשפט במדה במשקל ובמסורה, מאזני צדק אבני צדק איפת צדק" (י"ט, לה-לו). ואילו פרשתנו מסתיימת "לא יהיה בכיסך אבן ואבן... איפה ואיפה... אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך" (כ"ה, יג-טז).

מקבילות אלו מצביעות בקשר שבן פרשתנו לבין פרשת קדושים בספר ויקרא.

 

אמור מעתה המכנה המשותף של המצוות בפרשתנו הוא המבנה המשותף של המצוות בפרשת קדושים והוא "קדושים תהיו". כאן אף כאן, דיני בין אדם לחבירו, אישות, כלאים ומשפט צדק. נלמד "גזרה שווה" בין הפרשיות ואת אשר חסר בפרשת "כי תצא" נשלים בעזרת ספר ויקרא אף אם איננו מבינים את סדר המצוות בפרשה ואף איננו יכולים להבין קשר כל פרט לנושא יכולים אנו ללמוד מהכלל אל הפרט. שכל המצוות בפרשה קשורות לנושא הקדושה - קדושים תהיו. קשר זה לפרשת קדושים נותן לנו תשובת מסגרת לבעית פרשתינו כל הדינים בפרשה שייכים לפרשת קדושים אך מכל מקום יש להסביר את טעמו של קשר זה, ואת מיקומה של כי-תצא בתוך נאומו של משה.

 

כאן חוזרים אנו לשאלה שכבר שאלנו האם יש מגמות נוספות בסידור ספר דברים מלבד המבנה לפי עשרת הדברות. כפי שראינו, מספר פרקים בספר דברים בנויים בסדר כיאסטי. אף ספר דברים כולו בנוי על פי שיטה זו. על פי המבנה הכיאסטי נבדוק מה הפרשה המקבילה לפרשת כי-תצא בספר דברים, ואולי נצליח בדרך זו לפתור את שאלת מיקום פרשת כי-תצא בספר.  

 

מבנה ספר דברים

 

מינוי יהושע פרקים (א'-ג')                  "לא תסגיר עבד" (כ"ג, טז)

 

פרשת גאולה (ד, כט-ל)                      דיני הלוואה (כ"ד, י-יג)

 

ברכה וקללה (ז, יב-ח,כ)                    מתנות עניים (כ"ד, יח-כב)

 

והיה אם שמוע תשמע (י"א, יג)           ביכורים וביעור מעשרות (כ"ו,

 

מעמד גריזים ועיבל (י"א, ח-לב)           מעמד גריזים ועיבל (כ"ז, א-כו)

 

מעשר (י"ד, כב-כט)                           "והיה אם שמוע תשמע (כ"ח, א)

 

שמיטה-"שמוט כל בעל משה ידו"         ברכה וקללה (כ"ח, א)

(ט"ו, א-ו)

 

מצוות צדקה - "כי יהיה בך אביון"         פרשת גאולה (ל, א-י)

 

(ט"ו, ז-יא)

 

דיני עבד עברי (ט"ו, יב-יח)                 מינוי יהושע (ל"א, א-ח)

 

פרשת שופטים

 

אין בכוונתי לדון בחלוקה זו ועל כן לא אדון בבעיות ובחריגים שבחלוקה ואף לא אנסה להביא הוכחות נוספות לחלוקה, כל כוונתי הינה להראות את המבנה בצורה כללית אדון רק בנקודות החשובות לי.

 

לפי המבנה הכיאסטי של ספר דברים הפרשה המקבילה לפרשת כי-תצא בספר היא פרשת ראה. דמיון רב יש בין שתי הפרשות, פרשת ראה ופרשת כי תצא הן הפרשות היחידות בספר דברים שעוסקות במצוות מעשיות המוטלות על הפרט מישראל. מקבילות לשוניות רבות יש בין הפרשות.

1. המשפט - "גר יתום ואלמנה" נכתב בספר דברים בפרשת ראה - י"ד, כט, ט"ז, יא, י"ד בפרשת כי תצא כ"ד, יט, כ"א ובפרשת כי תבוא כ"ו, יב, יג. (על היחס בין פרשת ראה לפרשת כי תבוא. ראה בהערה בסוף פרק זה).

2. בפרשת ראה נאמר "וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה את רעהו... את הנכרי תגוש" (ט"ו, א-ו) ובפרשת כי תצא "לא תשיך לאחיך ... לנכרי תשיך" (כ"ג, כא-כב), "כי תשה  ברעך" (כ"ד, י-יג).

3. דיני עני נכתבו בפרשת ראה - "כי יהיה בך אביון" (ט"ו" ז-יא) ובפרשת כי תצא נשנתה פרשת מתנות עניים (כ"ד, יט-כב).

4. בפרשת ראה נשנו דיני עבד עברי (ט"ו, יב-יח) ובפרשת כי תצא נכתב - "לא תסגיר עבד" (כ"ג, טז).

5. הפסוק "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים (ויפדך ה' אלוקיך משם) על כן אנכי מצוך". נכתב בפרשת ראה - ט"ו, טו, טז, י"ב ובפרשת כי תצא - כ"ד, יח, כב (אף בפרשת שבת בעשרת הדברות נכתב פסוק זה וכבר נכתב על הזיקה שבין פרשת עבד עברי לפרשת שבת - ראה המקרא ואנחנו עמ' 163).

 

מקבילות אלו שבין פרשת ראה לפרשת כי תצא מצביעות על כך שההנחה שהנחנו בהתאם למבנה הכיאסטי של הספר שפרשיות ראה וכי תצא מקבילות אכן נכונה. לאור זה יכולים אנו להשלים את התשבץ. הראנו לעיל שבפרשת כי תצא מקבילות ברורות לפרשת קדושים בספר ויקרא, והנחנו שרעיון זהה עומד מאחורי שתי הפרשיות - "קדושים תהיו". על פי מבנה ספר דברים פרשת כי- תצא מקבילה לפרשת ראה וכפי שהראינו לעיל (פרק ג') הרעיון של חלקה השני של פרשת ראה הוא: "כי עם קדוש אתה לה'" אם כן מתברר מקומה של פרשת כי תצא מול פרשת ראה. שורש אחד לשתי הפרשות - קדושת עם ישראל (המקבילה קדושים - כי תצא מוכיחה את הקשר שבין ראה - כי-תצא והמקבילה שבין ראה - כי-תצא מוכיחה את הקשר שבין כי-תצא לקדושים). הפרשה עומדת במרכז ספר דברים (פרשת שופטים לא מתחלקת בהתאם למבנה הכיאסטי אלא עומדת בפני עצמה), דנה במוסדות ההנהגה של עם ישראל. מוסדות ההנהגה הם שיא הפרמידה של עם ישראל אך יסודותיה של אותה פרמידה הם שתי הפרשות הסובבות את פרשת שופטים היסודות של פרמידה זו הם קדושת כל פרט מעם ישראל.

 

גם אם אמרנו ששורש אחד לשתי הפרשות (ראה - כי תצא) אין פירוש הדבר שהן פרשה אחת שחולקה לשתים בצורה שרירותית. הרעיון של פרשה ראה הוא - "כי עם קדוש אתה לה'" ואילו של פרשת כי תצא - "קדושים תהיו".

 

בפרשת כי תצא מדובר על בנין הקדושה של כל פרט מישראל על ידי שמירת המצוות ואלו בפרשת ראה אין מטרת המצוות בנין הקדושה בעם אלא הם תוצאה של הקדושה הטבועה בעם. עם קדוש אסור לו לקרח קרחה, הוא מקבל מעשר ובכור כזכות הנובעת מקדושתו. למדנו ששתי קדושות הן, הקדושה שטבע הקב"ה בישראל (פרשת ראה) והקדושה שעם ישראל בונה, ושתיהם בונות את הבנין השלם של עם ישראל.

 

אמנם לא הסברנו את סמיכות הפרשיות בתוך פרשת כי תצא ואף לא הראנו איך כל מצוה ומצוה בפרשה שרשה הוא במצות "קדושים תהיו" בכל אופן רשאים אנו לומר שזהו המכנה המשותף לכל המצוות בפרשת כי תצא, ואם כן נתנו לפחות תשובת מסגרת מה מקומה של פרשת כי תצא בספר דברים.

 

הערה: עד כאן הוכח שפרשת כי תצא ופרשת ראה אכן מקבילות אך לא הוכרעה השאלה האם כל הפרשה מקבילה או רק חלקה. מההקבלה קדושים כי תצא אולי ניתן לומר שכל הפרשה מקבילה שהרי לכל אורך כי תצא יש מקבילות לפרשת קדושים, אך ההקבלה הלשונית שבין הפרשות ראה וכי תצא קימת רק בחלקה השני של פרשת כי תצא (מכ"ג, טו והלאה) כמו כן יש לשאול לאלו חלקים בפרשת ראה מקבילה פרשת כי תצא? הנחנו שפרשת כי תצא מקבילה לחלקה השני של פרשת ראה שלדעתנו יסודה בקדושת עם ישראל, אך על ההנחה הזו ישנם מספר קשיים. פרשת מעשר מקבילה לפרשת ביכורים ווידוי מעשרות שבפרשת כי תבוא (כ"ו, א-טו). יתכן שמבחינת החלוקה של ספר דברים על פי המבנה הכיאסטי פרשת כי תצא ופרשת כי תבוא (בתחילתה) הן פרשה אחת המקבילה לפרשת ראה. ואין הדברים ברורים כל צרכם.

 

סיכום

 

מטרת מאמר זה היתה להראות שלמבנה הכיאסטי יש משמעות בשלשת הפרקים הראשונים דנתי בחלוקת שלשה פרקים למבנה כיאסטי. בפרקים אלו ראינו צדדים שונים של קיום מצוות. קיום מצוות כגזרת מלך, כבנין עם ישראל וכתוצאה מקדושת עם ישראל להיבטים אלו יש משמעות אף במישור האישי האם אנו מקימים מצוות כגזירת מלך, כבנין האישי או כביטוי העצמי. על בסיס דברים אל עברנו לפרק הרביעי בו ניסינו לפתור את שאלת מיקום פרשת כי תצא בעזרת המבנה הכיאסטי של הספר.

ספר דברים נאמר בערבות מואב לפני כניסת עם ישראל לארץ ישראל, אשר בכניסתו אליה יהיה לעם. ועל כן ברור שיבטא את קדושת העם ולא את קדושת הכהנים והלויים (ראה הפרק על פרשת ראה) ודוקא ספר זה יעסוק בנושאים הקשורים למהותו של עם ישראל כלאום יותר מכל ספר אחר שהרי "היום הזה נהית לעם לה' אלוקיך" (כ"ז, ט).

1. פתרון שונה לבעית מעשר ובכור ראה במאמרו של ברוך קץ עלון שבות 83.